כולנו מודעים לכך שיש סכנות רבות ברשת. שוב מדברים על הסכנה ליפול בענייני צניעות, ושוב פרסומות למסנני רשת, אך למען האמת, הסכנות ברשת הן תחום רחב הרבה יותר. ואם שאלתם כמה יותר, תתפלאו לדעת שמדובר בעולם עצום שמלא בסכנות שאנחנו אפילו לא מעלים על דעתנו. יניב חניא, הבעלים של קבוצת שורש שכוללת בתוכה את אתר האינטרנט שורש, חברה לפיתוח תוכנות מחשב ומערכת הסינון האינטרנטי העונה לשם "שומר מסך", עוסק בנושא הסכנות ברשת כבר שנים ארוכות.
"חשוב להבהיר, לפני הכל, שבלתי אפשרי להתנתק מהאינטרנט, וניסיון לייצר מציאות כזאת רק ייצור יותר נזק" אומר חניא. "אין לי ספק שיד ה' הובילה לתהליך הטכנולוגי שהעולם עובר, ויש בו הרבה טוב. זהו עולם מדהים שפשוט צריך לדעת איך להשתמש בו, כמו בכל דבר. וזאת אולי המטרה העיקרית שיש לנו כיום, ללמוד וללמד את הציבור איך להשתמש בצורה נכונה בעולם המדיה" אומר חניא. "ההפסד הגדול שיהיה לנו אם נתנתק מעולם המדיה יהיה עצום, ואין גם שום אפשרות שזה יקרה. העולם לא יצעד אחורה".
יחד עם כל התשבחות שחניא משפיע על עולם המדיה, הוא איננו טומן את ראשו בחול. הוא מודע יותר מאשר האדם הממוצע, לכך שעולם המדיה יכול להיות מסוכן ביותר. "הסכנות קיימות גם ברשת, גם בפייסבוק ובוואטסאפ, גם בטלוויזיה, וגם בשלטי חוצות, סרטים ועיתונים. נפילות בענייני צניעות זה רק חלק אחד מתוך סיפור שלם".
ומכיוון שזה התחום המוכר יותר לקוראים, אולי כדאי שנתחיל בו. נראה שהבעיה הזו של מתירנות מינית רק הולכת וגדלה מיום ליום.
"אין לך מושג כמה שאתה צודק. אני חושב שאנשים לא מבינים עד כמה רחבה התופעה. לפני מספר שבועות התפרסמו נתונים שאחד מחמשת האתרים הנצפים ביותר בעולם הוא אתר סרטונים בעייתיים. רק בשביל לסבר את האוזן, בשנה האחרונה היו, לפי מספרים רשמיים, 23 מיליארד כניסות לאתר. בשנה האחרונה נצפו, באותו אתר בלבד, 91,980,225,000 סרטונים. פירוש הדבר שסטטיסטית כל אדם בכדור הארץ ראה 12.5 סרטונים רק באותו אתר. אלה מספרים מטורפים".
אלה מספרים שלא נתפסים בכלל. איך הגענו אליהם?
"זה סיפור מורכב. בעיקרון ניתן לומר שהעולם התקדם רבות מהבחינה הטכנולוגית, אבל את אותה קפיצת מדרגה מקבילה ברמה התרבותית העולם לא ביצע. להבדיל, זה כמו מה שקרה בימים שלפני השואה. כולם שואלים איך חברה כל כך 'מוסרית', כמו גרמניה, הפכה לשטן הגדול ביותר שנראה על פני האדמה. התשובה היא ההתקדמות הטכנולוגית המטורפת שהעולם עבר בשלושים השנים שלפני עליית הנאצים. באותן שנים המציאו את המטוסים וגילו את הגז, פיתחו את האטום והמציאו את מכונות הירייה. קפיצה טכנולוגית מטורפת. לעומת זאת, מבחינה מוסרית־תרבותית, החברה נשארה אותו דבר. היום המצב העולמי, התרבות העולמית, צועדת בדרך דומה. לא אותו דבר כמובן, שונה בתכלית, אבל דרך דומה. היום הכל נגיש הרבה יותר, אבל מוסרית אנחנו לא התאמנו את עצמנו לעולם כזה. זה הגורם לנפוצות הכל כך גדולה של האתרים מהסוג הזה".

פתאום קשה ללמוד חסידות
מה ההשלכות של התופעה?
"יש מגוון רחב מאוד של השלכות. כאדם שעונה לשאלות בנושא כבר חמש־עשרה שנה, אני יכול להגיד לך שהמצב רק הולך ומדרדר. תוכנת הסינון שיצרתי, שומר מסך, עובדת על הרעיון של דיני ייחוד. היא למעשה עוקבת אחרי הפעילות האינטרנטית של המכשיר עליו היא מותקנת. הרעיון הוא שהיא לא יוצרת תקלות גלישה והיא לא 'מגבילה' את הרשת, אלא פשוט מדווחת לגורם נוסף לאן גלשת. הגולש יודע שיש עוד מישהו שרואה בדיוק מה הוא עושה. המערכת נותנת לי דיווח כל יום מה אנשים חיפשו ואתה מגלה דברים שאתה לא יודע מאיפה אנשים חושבים על זה. התוכנה מוצאת כל יום עוד ועוד זוועות שלא היו ידועות לה קודם לכן, ומדובר במערכת שקיימת כמעט שלוש שנים".
כשמתחילים לשמוע את הסיפורים שהגיעו לחניא, התחושות הופכות לקשות יותר. בכל זאת, מדובר בסיפורים לא פשוטים כלל, חלקם על אנשים שנתפסים בעיני הציבור, וכך גם מגדירים את עצמם, כאנשים המשתייכים לזרם התורני יותר בחברה. "מי שחושב שחלק מסויים בחברה 'חסין' לתופעה חי בניתוק מוחלט. דברים מגיעים אלי היום מכולם, ההידרדרות לא פסחה על אף אחד. על דברים שהיו בעבר רק בגדר שאלות הפכו כבר לעובדה מוגמרת ועכשיו השאלות הן ברמה הרבה יותר מסובכת".
במהלך חמש־עשרה השנים שאתה עוסק בתחום, מה גילית על החברה בנושא?
"בעיקר שזה לא פסח על אף אחד. את ההשפעה הקשה שיש לצפייה בסרטים כאלה על חיי המשפחה, כולם מכירים ויש לי דוגמאות בלי סוף" אומר חניא. "אתן לך סיפור אחד שקרה לי ממש לאחרונה. בוקר אחד היתה לי שיחה מדהימה עם אשה שגילתה אחרי שלוש שנות נישואין שבעלה מכור לסרטים כאלה ברשת. זו היתה שיחה לא נורמלית. היא בכתה ברצף שעה וחצי. ושום דבר שאמרתי לא הרגיע אותה. זה היה נורא. אף פעם לא ראיתי או שמעתי אדם בוכה שעה וחצי בלי להפסיק. היא היתה בבריחה מהבית, בדרך לפרק הכל. מה הסתבר לי בסוף? שהיא חברה בקבוצה זוועתית בפייסבוק של נשים דתיות שמשתפות אחת את השניה בחיי הזוגיות הפרטית שלהן. היא סירבה לקבל שאולי יש קשר בין הקבוצה של הנשים למצב הבעלים. זה חולה".
אך מעבר לפגיעה בחיי המשפחה, חניא מצביע על נקודה נוספת, חשובה לא פחות, שנפגעת קשות מצריכת תכנים אלה. "אני חושב שבעיה לא פחות מרכזית היא החספוס שהתכנים האלה יוצרים באדם. ומדובר בחספוס שלילי ביותר. כשרואים את כל הרוע הזה, זה מערער את האמונה של הטוב בעולם".
תפיסת עולם צינית לא נובעת רק מצפייה בתכנים בעייתיים. ציניות נוצרת גם ברשתות החברתיות ובתוכניות סאטירה למיניהן ולמעשה בחלק נכבד מהשיח שסובב אותנו.
"אתה צודק. מסביבנו יש הרבה רוע, וזה בהחלט קשור לתרבות ולשיח שסובב אותנו. ויש לזה השפעה עמוקה מאוד על כל התפיסה שלנו. לקרוא היום פסקה של הרב קוק או החסידות זה קשה, כי זה נתפס לנו כמנותק מהמציאות. אנחנו לא מצליחים להבין איך זה אפשרי בגלל הציניות שלנו. וזה נובע כמובן מהשיח שסובב אותנו".
כשאתה מדבר על ציניות שממלאה את השיח שלנו, במה זה מתבטא? אילו שינויים חברתיים אתה רואה שהתרחשו בעקבות כך?
"קודם כל, תסתכל לרגע על ה'סלב' הדתיים. בשנים האחרונות הציבור מקשיב להם לא פחות משהוא מקשיב לגדולי התורה שלו. עמדת הסלב הפכה לחשובה בדיוק כמו עמדת הרב. אין הבדל ביניהם. ולאט לאט עמדתם הופכת ליותר ויותר חשובה – כי אותם שומעים יותר כי יש להם יותר אמצעים לפרסם את דבריהם. זאת מציאות לא הגיונית. יכול כל אדם עם הארץ שמגיע משום מקום, בלי רקורד מפואר במיוחד, להפוך למנהיג הציבור. זאת תופעה שלא היתה יכולה להתרחש לפני עשרים שנה, וכל זה בגלל התפשטות המדיה".

תעשייה מעצבנת
הזכרנו מקודם רוע שקיים ברשתות החברתיות, ואין ספק שלפוסטים ולטוקבקים יש מקום של כבוד ב"רשימה השחורה" שהזכרת קודם.
"בנושא הזה אני חושב, לכל הפחות לגבי הטוקבקים, שרב הנזק על התועלת. נכון שכביכול זה נותן לאדם הפשוט קול, שלפני כן לא היה לו. אנשים חושבים שהיום כל אחד יכול לעשות נזק לחברות הגדולות בגלל סטטוס בפייסבוק או טוקבק זועם. אבל הכוח הזה, לומר מה שאני רוצה, גרם להשחתה קשה של הנפש, וזה הוביל לבריונות של ממש ברשת.
"אני אתן לך דוגמא שקרתה לי בתחילת השבוע. שלחתי מייל קבוצתי בנושא מסויים, וצורת ההתבטאות שקיבלתי בחלק מהתגובות היתה פשוט אלימה. אין דרך אחרת לתאר את זה. נהיה כל כך קל להיות בריון, זה לא עולה כסף ואף אחד לא יכול לגעת בך כך שלא נראה שיש דרך לעצור את זה. יותר מזה, מי שבריון הפך להיות הפופולרי, וזה מדרבן הרבה מאוד אנשים להמשיך ולנהל שיח אלים".
אתה בעצם אומר אין שום אפשרות להילחם בזה.
"אני חושב שאין מה לעשות חוץ מלעמוד בשער ולהתריע. אני לא רואה שום פיתרון באופק לכל הבריונות ברשת מלבד לבוא ולהציף את הבעיה כל הזמן. ככל שנדבר על זה יותר, אנשים יבינו יותר כמה זה בעייתי".
הרבה כסף עומד מאחורי המסך. חניא מסביר לי שבכל הקשור לאתרים ברשת למשל, על כל 10,000 כניסות בעלי האתר מקבלים דולר, וזה עוד לפני הכסף הגדול של הפרסומות. כשזה המצב – מטרת העל של האתרים היא להגדיל את מספר הכניסות היומיות לאתר. לצורך כך, פונים האתרים והכותבים למכנה המשותף, ולרוב הוא לא גבוה במיוחד.
זאת למעשה תעשייה שלמה.
"בהחלט, כמה פעמים נכנסת לכתבה בשביל לקרוא את הטוקבקים שבה?" הוא שואל אותי. אני מודה שלא חשבתי אף פעם על השאלה הזו, אבל אחרי כמה שניות הגעתי למסקנה שלא מעט פעמים. החזרתי לחניא את התשובה והוא הסביר לי למה הוא שאל את זה. "אתה יודע שחצי מהתגובות, אלה שגורמות לך להתעצבן, נכתבות בכלל על ידי תוכנת מחשב שמאתרת מילים שיעצבנו את הקוראים? היא כותבת תגובה המכילה אותם בשביל לגרום לאנשים להיכנס לכתבה, לשתף אותה, וכך משיגים הרבה מאוד כניסות. יש למשל חברה ישראלית בשם spot.im שזה בדיוק מה שהיא עושה".

כל גחמה הופכת להתראה
אך לא רק תגובות פרובוקטיביות משמשות כדי למשוך קוראים לאתרים. "אנחנו צורכים היום הרבה יותר חדשות ממה שצרכנו בעבר, והרבה בגלל הרצון של אתרי החדשות להביא עוד ועוד קוראים" אומר חניא. כך נוצרה מציאות בה אתרי החדשות צריכים לייצר כותרות בומבסטיות שימשכו קהל. וכך נוצר מעגל קסמים מפחיד בעוצמתו: כל אתר רוצה שאנחנו, הקוראים הרגילים ניכנס דווקא אליו – כדי להכניס יותר כסף, ולכן הוא שולח אינסוף התראות לסלולר שלנו יום־יום. לכל אחד יש יותר מאפליקציית חדשות אחת על המכשיר וכולן מתחרות על הזמן שלנו. בשביל לזכות בו הם מגדילות את עוצמת הכותרות. בתגובה לכך שאר האתרים גם מחריפים את הטון בכותרות. וכך, מכותרת לכותרת, כל עכבר קטן הופך לפיל אפריקני ענק.
"הגענו למצב שכל גחמה הופכת להתראה בפלאפון גם אם הקשר בינה לבין המציאות לא קיים", אומר חניא. "קח למשל את הסיפור שרץ השבוע על הקנס המוגדל של המשטרה למי שמדבר בפלאפון בנהיגה. מישהו המציא את הסיפור הזה והוא הפך לויראלי תוך מספר שעות, למרות שאין בו טיפת אמת".
זה בעצם ה"פייק ניוז" שהפך למוטו פופולרי בשנה האחרונה.
"אתה צודק. וזאת גם הבעיה החמורה. לכל הדברים האלה יש השפעה על מה שאנחנו חושבים. רוב האנשים לא יודעים להבדיל בין סיפור אמיתי לכזה שנבדה ממוחו הקודח של עיתונאי כלשהו".
הבעייתיות של הפייק ניוז מדירה את שנתם של גורמים רבים בתעשיית המדיה. מארק צוקרברג, מנכ"ל והבעלים של פייסבוק, התייחס לאחרונה לנושא ואמר בכנס מיוחד שהמלחמה כנגד הפייק ניוז היא המטרה הבאה של החברה. פייסבוק, שאם נהיה כנים אחראית במידה לא מבוטלת גם לתופעת הבריונות ברשת וגם לתופעת הפייק ניוז, גייסה 3,000 עובדים לשם מטרה זו בלבד.
ההשפעה הזו על התפיסות שלנו יכולה להיות משמעותית ביותר. אבל אולי איחרנו את המועד, ואין לנו למעשה שום סיכוי להילחם בפייק ניוז?
"כל התופעות שיש במדיה לא הולכות להיעלם. אני חושב שברגע שאנשים ידעו איך כל המערכות הללו עובדות, ברגע שהם יבינו שהטוקבק שהם קוראים נכתב על ידי תוכנת מחשב או שהכתבה שהם ראו באתר על אותו חרדי שקרע את דגל המדינה היא למעשה מפוברקת – המצב יוכל להשתנות".
פירוש הדבר שהכל עניין של מודעות.
"לגמרי. בנושא הזה אני בטוח שככל שנדבר על זה יותר וככל שנראה לאנשים כמה דברים לא מדוייקים, במקרה הטוב, יש ברשת, המצב ישתנה. אבל זה דורש הרבה עבודה. זה דורש חינוך לנושא".

המורים מתחילים להסמיק
נשמע כמו דבר שמשרד החינוך היה אמור לעסוק בו.
"אמור זאת מילת המפתח כאן" אומר חניא בצחוק עצוב. "הבעיה המרכזית היא שלאף אחד במשרד אין את הרצון או הידע לעסוק בזה. מה שקורה בפועל הוא שהמשרד מדרבן את בתי הספר להפוך לכמה שיותר מתוקשבים, אבל הוא לא נותן כלים למורים שאיתם יוכלו ללמד את התלמידי לעשות במדיה שימוש חיובי. שכנה שלי היא רכזת תקשוב בבית הספר של חב"ד אצלנו בצפת, וזאת בדיוק הבעיה שהיא הצביעה עליה. אצלה למשל משרד החינוך מחייב להכניס מחשוב לחומר הלימוד, אבל אין לה לא כלים, ולא תמיכה מהמשרד, בשביל ללמד את הבנות בבית הספר איך להשתמש ברשת".
למה בעצם הוא לא מפנה משאבים לנושא?
"בעיקר כי הוא מסונוור, ודי בצדק יש לומר, ממגוון האפשרויות שנפתחות בזכות המדיה. שימוש במדיה כאמצעי לימוד נתפש כפסגת הקדמה שיש. כל דבר שיסית את הזרקור לסכנות שעלולות לקרות בעקבות עידוד בשימוש במדיה, יהרוס את התמונה היפה שנמצאת בעיניהם של אנשי המשרד".
יכול להיות שהוא לא מודע לכל הסכנות?
"הוא לא רוצה לדעת. יותר נוח להתעלם. כל השנה מעלימים עין ואז, כשקורה אסון וילד מתאבד, פתאום הנושא עולה".
זה מחזיר אותנו לבריונות שיש ברשת. רוב הנפגעים הם אלה שמשתמשים יום יום ברשת, ובעיקר בני נוער, ונראה שההורים והמורים לא יודעים איך להגן עליהם.
"לחלוטין. אני רוצה לספר לך סיפור שקרה לי לפני כמה זמן ועד היום הוא מזעזע אותי. ראש עיר אחד מעיר במרכז פנה אלי יום אחד ושאל אותי איך רוכשים את התוכנה 'שומר מסך'. הסברתי לו ואז הוא סיפר לי למה הוא רוצה את התוכנה. הוא רצה להתקין את התוכנה במחשב של הבת שלו. הוא ואשתו הרגישו שמשהו רע עובר על הבת שלהם אבל הם לא ידעו מה ולא ידעו איך לדבר על זה איתה. הם פחדו שהיא תנסה להתאבד. מסתבר שהם צדקו. אחרי שהם גילו מה הילדה מחפשת הם ביקשו להתנתק מהשירות של התוכנה. הורה שהבת שלו רצתה להתאבד ורק בגלל התוכנה שלי הוא גילה את זה ואולי הציל את חייה, רוצה לבטל את שירות ההגנה כי הוא עולה עשרה שקלים בחודש. זה מה שהוא אמר לי".
מה גורם לאנשים לא לרצות להשקיע עשר שקל בתוכנות הגנה? אפילו ארטיק עולה יותר.
"הרצון להיות לא מודע. זה לא נתפס כחשוב מספיק בתודעה".
בשביל להעלות את התודעה, להורים ולמורים כאחד, יצא חניא בסדרת הרצאות, אותה אפשר לרכוש ולהזמין דרך אתר שורש. במהלך ההרצאות עבר חניא בבתי ספר רבים, מנסה להקנות כלים למורים. "אתה צריך לראות את הפנים של המורים כשאני אומר להם שהאתרים שומרים רישומים מאוד מאוד מדוייקים על כל גולש וגולש. מספיק שנפלת פעמיים ונכנסת לאתרים בעיתיים וגוגל תשלח לך, כאתרים מקודמים עוד ועוד תוצאות כאלה. מעכשיו אתה הופך להיות מתוייג כגולש באתרים מהסוג הזה ואלה התוצאות שיופיעו בראש החיפושים שלך".
כשמורה שומע את זה, הוא מתחיל להבין כמה האדם הקטן, או הנוער במקרה הזה, עומד חסר עונים מול המערכת המשומנת הזאת?
"לא בהתחלה. בהתחלה יש התכחשות, רק אחרי שאני מראה להם נתונים של סחר בכתובות מייל ומספרי טלפון האסימון נופל".

האקרים בעשר שניות
סחר במיילים ובמספרי טלפון זה פגיעה אנושה בפרטיות שלנו. לאן היא נעלמה בכל המערכת הזאת?
"היא מתה. כבר שנים היא לא קיימת. השבוע דיברתי בטלפון עם אשתי על שוקולד. כמה דקות אחר כך נכנסתי לפייסבוק דרך הטלפון וקפצו לי פרסומות של שוקולדים וקונדיטוריות. הם פשוט שמעו מה אני מדבר וקידמו פרסומת שנראה להם שאני מעוניין בה. וזה קורה בלי סוף. אין פרטיות בעידן הווירטואלי. קח למשל את הסלולר האישי של כל אחד ואחד מאיתנו. תחשוב שכל מי שהולך איתו עם פלאפון, וזה ממש לא חייב להיות סמארטפון נמצא תחת מעקב צמוד של חברות הסלולר".
למה אתה מתכוון?
"כל מכשיר סלולרי פתוח משדר כל 15 שניות איתות שנקלט באנטנה מסויימת, ולפי זה החברות יודעות איפה אתה נמצא כל הזמן. מכיוון שאנחנו הולכים כל הזמן עם הפלאפון – מישהו תמיד יודע איפה אתה, וגם במידע הזה יש סחר".
בוא נהיה כנים לרגע, גם לנו יש חלק בכך שהפרטיות מתה. התמכרנו לדווח לעולם על כל צעד שאנחנו עושים. אנשים מעלים את ארוחת הצהריים שלהם לאינסטגרם.
"אם תצטרך לתרגם את המושג מדיה לעברית כנראה שתמיר אותו לתקשורת. וזה כל המהות. המהות של המדיה היא לייצר תקשורת חופשית ומהירה בין אנשים. המחיר האוטומטי של זה הוא וויתור על הפרטיות, ולא מעט פעמים זה וויתור מודע".
והוויתור הזה פותח פתח לעבריינים למיניהם.
"בהחלט. תחשוב שכל אדם שקונה ברשת – כל פרטי כרטיסי האשראי שלו נמצאים ברשת. ואז מגיעים האקרים ופורצים לכל החשבונות והפרטים האלה. זאת תופעה קשה שגובה הרבה מאוד קורבנות. מספר אירועי הסחיטות ברשת בשנים האחרונות נמצא בנסיקה מפחידה. זה גם האתגר הגדול ביותר שיש לעולם הסייבר והמתכנתים. לכן השוק הזה של לוחמת סייבר הולך רק לצמוח בשנים הקרובות".
והמצב לא הולך להשתפר כשתופעת הבתים החכמים תגדל והמכוניות האוטונומיות יכנסו לשוק.
"תחשוב שיפרצו לוייפיי של הרכב החכם, זה בערך החלום של מחבלים למיניהם. כבר היום, כשהרכב אינו אוטונומי, יש פריצה למחשבים הפנימיים של הרכב. כתב ה-CNN החליט לערוך ניסוי. הוא הזמין האקרים שיפרצו לרכב שלו. הרכב שלו, לפי החברה המייצרת, הוא רכב מוגן מפני פריצות של האקרים. ההאקרים פרצו לו לרכב תוך פחות מעשר שניות".
איך אפשר להגן על עצמנו מאיבוד מידע רגיש?
"זה, בניגוד לפרטיות, ממש בידיים שלנו. התנהלות זהירה וחכמה שלנו, יכולה להגן עלינו מפני הסכנה של חדירה למסמכים וקבצים רגישים".
אחרי השיחה עם חניא ברור לי שמדובר בנושא מורכב הרבה יותר ממה שנתפס בציבור. זאת לא בעיה רק של אתרים לא צנועים או בריונות ברשת. מדובר בעולם שלם, מלא סכנות השזורות אחת בתוך השנייה.
זאת אולי מציאות מאיימת, אבל לא כזאת שאין דרך להילחם בה. מלחמה כזו דורשת הרבה מאמצים, ובמיוחד מודעות גדולה לנושא. את זה אפשר להשיג רק על ידי שיח בנושא. שיח שלא תמיד קל ונוח לעשות אותו, אבל הוא הכרחי. הקורס אותו חניא מעביר הוא רק חלק מזה. זה אולי האתגר החינוכי הגדול ביותר שעומד בפנינו בשנים הקרובות.