צורר פרסי שזומם מזימת השמדה על העם היהודי? נשמע קצת מוכר, נכון? בהשגחה פרטית מופלאה, זאת המציאות העכשווית וגם סיפורו של פורים. כמו בימי אחשוורוש והמן, הקדוש ברוך הוא מחולל לנו ניסים ומציל אותנו מידי מבקשי רעתנו.
את 'שושנת יעקב', התפילה הנאמרת אחרי קריאת המגילה, בה אנחנו מודים לה' על היותו תשועתם של ישראל לנצח ותקוותם בכל דור ודור, מזמר אריאל זילבר בלחן חב"די סוחף שרואה אור השבוע בתזמון מושלם במסגרת פרויקט 'צמאה'. מה שמהווה הזדמנות מצוינת להתוועד איתו על השיר החדש, על חג הפורים הקרב ובא ומה שביניהם.
הוצאת השיר תפסה את זילבר, כמו את כלל החברה הישראלית, בתקופה מורכבת ומאתגרת במיוחד. אך מבחינתו, זה דווקא מה שהניע אותו להצטרף פעם נוספת לפרויקט 'צמאה' ולהקליט את השיר. "זה שיר אופטימי שמוכיח שעם ישראל מושגח על ידי הקב"ה, ולמרות שבמגילה לא מוזכר במפורש שמו של הקב"ה, הכל ברור והכל ידוע", הוא אומר בשיחה עם 'קרוב אליך'.
השם של הקב"ה לא מופיע, אבל בעצם הוא נוכח בכל צעד ושעל.
בטח, כל הזמן. הכל מעשה ידיו. זה רק כאילו נראה שלא. הרי בזמן מרדכי ואסתר בשושן הבירה הכל היה נראה אבוד. הייתה פקודה להרוג את כל היהודים, והיה נראה שאין כבר דרך חזרה. התחושה באותם ימים הייתה של אבל, בכי וצעקות. זה בדיוק כמו שקורה היום: אנחנו נראים כאילו נסוגנו מכל הניצחונות שלנו; כל מה שלקחנו, הכל יורד לטמיון. בכל המלחמה הזאת נהרגו 800 חיילים כביכול על כלום, אבל זה לא נכון. נראה כאילו אנחנו נכנעים, נסוגנו ולא הצלחנו שום דבר. אבל בלי להרגיש החזרנו 190 חטופים, ועוד מעט הכל יהפוך לניצחון גדול מאוד – זה העניין. עוד מעט יהיה אור גדול מאוד. זה בדיוק מהותו של חודש אדר – חודש הניסים שבתוך הטבע.
תקוותם בכל דור ודור, אתה מרגיש שמדובר גם על הדור שלנו?
בטח! איזה עם נפלא יש לנו. זה עולה על כל דמיון. בדיוק כמו שכתוב בסוף המגילה: "קיימו וקיבלו היהודים", גם אנחנו רואים את זה כיום. הכל זה תורה, הכל זה דיבורים עם הקב"ה. כל אחד מעם ישראל מדבר עם הקב"ה. התעוררנו לאבינו שבשמיים. שומעים את הדיבורים של החטופים שחוזרים אחרי למעלה משנה בשבי חמאס בעזה. הם מספרים על התחזקות שלא הייתה כמותה. זה כמעט בלתי נתפס.
דווקא לשמוח, דווקא עכשיו
למה אנחנו תמיד צריכים להגיע לקצה כדי שנתחזק? אי אפשר להתחזק כשאנחנו בטוב?…
כנראה שלא. אפילו דוד המלך אמר "אודך ה' כי אנפת בי". כשהכל שבור ורצוץ, אז אתה רואה שאין תשועה באדם, יש תשועה רק בה'. רק אז רואים את זה ומרגישים את זה, ואילו כשהכל טוב אתה יכול לחשוב שאולי אתה עושה את הדברים.
חטפנו את המכה החזקה אשתקד כי סמכנו יותר מדי על "כוחי ועוצם ידי"?
לא סמכנו על 'כוחי ועוצם ידי', השביעי באוקטובר זה סיפור אחר לגמרי. זה דומה למה שקרה לנו במלחמת יום הכיפורים. גם עכשיו חשבו שאם רק ניתן ונשחרר, יהיה בסדר. אנחנו לא מבינים את הערבים. אנחנו לא רוצים להבין אותם. אנחנו חושבים שאנחנו מבינים יותר טוב מהם. הם יודעים בדיוק מה הם עושים. הם רוצים להרוג את כולנו, כמו שהמן רצה להרוג אותנו, ואין שום סיבה לחשוב שיש איזה דבר אחר. אבל לא לקחנו את זה ברצינות, לא הבנו את זה.
יש הרבה כאלה שהבינו. הם מחו בתוקף: לא, לא, הם רוצים להרוג אותנו, תיזהרו. כבר 20 שנה הם צועקים על זה. מיכאל בן ארי צועק עלינו כל הזמן כמו ירמיהו: מה אתם עושים? מצד שני, גם אחרי השביעי לעשירי לא למדנו איך לנצח אותם. היינו צריכים לעשות להם כמו שמשה והקב"ה עשו למצרים, שגמרו להם את האוכל, ואז פרעה נכנע. לא למדנו את זה. אנחנו לא לומדים מהתורה, חבל. אבל בסדר, כשיש לנו צרות על צרות, אז בסוף לומדים.
אתה אומר שבעצם הקונספציה עדיין כאן ובועטת…
נכון, אבל דווקא בגלל זה חייבים להתחזק בשמחה, ועוד יותר לקראת ימי הפורים. צריך לשמוח על כך שהקב"ה איתנו, שאנחנו עם גדול שלא ייפול, ושכל עם ישראל הם אחים. אנחנו צריכים להבין היטב שאין פה חילונים וחרדים. יש פה עניים ועשירים וזה בסדר, כי לכל אחד מהם יש תפקיד, אבל אנחנו עם אחד. עד שלא נקלוט את זה, אנחנו נשלם מחיר כבד. בכל בוקר אני קם ואומר עשר פעמים, ולפעמים גם 12 פעמים: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", כי זה העניין, זה כל הסיפור של עם ישראל. איך אמר הלל הזקן? זה כל התורה.
בעצם זה מה שהמן הרשע אמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים".
נכון, בדיוק ככה. ברגע שאנחנו אחד, אז אין עלינו. רואים את זה עכשיו באופן מוחשי. איזו גדלות הנפש יש לחיילים, וכמובן לעם ישראל עצמו שמפנק את החיילים. בכל מקום שקוראים לי, אני בא, אני עושה הופעות. לא מעניין אותי כסף, לא מעניין שום דבר. הסתובבתי והופעתי בלא מעט בסיסי צה"ל. גם בימים אלה אני מופיע מדי פעם. ברגע שמזמינים אותי, אני מגיע. אם אומרים לי:" אנחנו עושים פה 'סיום' כזה או 'סיום' כזה – בוא תשמח אותנו", אני בא.
מה אתה שומע מהחיילים? איזה תגובות אתה מקבל מהם על מה שקורה?
כולם רוצים לנצח. לא מסכימים על שום הסכמים עם חמאס. לא רוצים שום הסכמים עם הרוצחים האלו, עִם עמלק.
תוכל לתת טיפ לקוראי 'קרוב אליך' איך להתכונן לפורים ולהתחזק בשמחה ובתקווה?
בדיוק שמעתי על זה שיעור לפני כמה ימים: צריך להתחזק בזכירה ובעשייה. לזכור את כל מה שקרה, כל מה שהיה וכל מה שעדיין ישנו, וכמובן גם בעשייה: צריך לשמוח. צריך לשמוח בפורים עד דלא ידע. באמת, העניין של 'עד דלא ידע' לא כך מובן. בכל אופן, אני לא יכול להשתכר עד כדי לא ידע… אבל אני מקבל את זה שהמצווה היא להיות שמח, אז אין חוכמות: בפורים שמחים, זאת המצווה.
אבל בסוף יש כל מה שמסביב, לפעמים קשה לשמוח…
זה לוקח זמן. כבר מאמצע חודש שבט אמרתי לעצמי: עוד מעט אדר, צריך לשמוח. לוקח זמן להתחמם. צריך להתכונן לשמחה, שלא תהיה סתם שמחת הוללות. וכך כשמגיע פורים אני כבר מגיע לשמחה אמיתית, כמו שצריך. עד דלא ידע.
