לדמותו של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
השבוע מלאו 75 שנה לפטירתו של מרן הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, תלמידו הגדול של מרן הרב קוק, אשר דבק בו מאז עלותו לארץ הקודש בשנת תרס"ד והיה תלמידו המובהק.
הרב חרל"פ היה מגידולי היישוב הישן בירושלים, מבית מדרשם של תלמידי הגר"א מוילנא שעלו במצוותו של רבם הגאון לכונן את היישוב היהודי בארץ, ועם זאת אנו מוצאים בדמותו קשר הדוק עם תורת החסידות וצדיקיה, לענפיהם השונים.
לא דבר מקרי הוא. במשנתו של הרב חרל"פ מבואר על דרכי החסידים ודרכי המתנגדים – "אשר באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, ויש מקום בראש לשניהם". ועל כן, הרב חרל"פ אשר גדל בבית מדרשם של תלמידי הגר"א בוני ירושלים, איחד באישיותו את שתי הדרכים הללו, והם אשר בנו את אישיותו המיוחדת שהייתה מלאה בלימוד תורה בעיון ובעמקות, בדבקות ובאמונת צדיקים, בזהירות ובזריזות ובכל החמימות והרגש של אבות החסידים.
מעניין לציין כי גם בשורש משפחתו של הרב חרל"פ אנו מוצאים מזיגה מיוחדת בין החסידות וההתנגדות, והיא משתקפת בדמותו של פאר משפחת חרל"פ, דודו-זקנו של רבינו, הלא הוא רבי אפרים אליעזר צבי חרל"פ ממעזריטש, שהיה מן המתנגדים שבין גדולי פולין אך קשר קשר קרוב של הערצה הדדית בינו ובין החוזה מלובלין ותלמידו היהודי הקדוש מפשיסחא. עד כדי כך הגיעו הדברים, שלאחר שכתב רבי אליעזר צבי מכתב ארוך לרבי בונים מפשיסחא ובו מעוררו בתוכחה של אהבה לשמור על שקידת התורה ודקדוק בפרטי המצוות בין חסידיו, השיב לו רבי בונים (במכתב שהיה גנוז באוצרותיו של הרב חרל"פ, ומובא בספר 'בין פשיסחא ולובלין'):
חכמתו ויראתו וגדולת לימודו שמעה אזני מפי כבוד אוצר בלום בנגלה ובנסתר מו"ה יצחק מלובלין זלה"ה, ומה גם מכבוד הרה"ג מו"ה יעקב יצחק היהודי זלה"ה, כמעט לא זז מחבבו, ותמיד תהלתו בפיו היה. על כן פקודתו שמרה רוחי… ועל כל פשעים תכסה אהבה.
ואכן מיזג הרב חרל"פ באישיותו את סגולותיהם של ראשי המתנגדים ואבות החסידים, תוך כבוד והערכה הדדיים לכל דרכי עבודת ד'.
ומשהזכרנו את דמותו של החוזה מלובלין, יש מן המקום להזכיר מעשה מופלא אשר אירע לרב חרל"פ עם מורו ורבו הרב קוק, בבואו לברר על מדרגתו של החוזה מלובלין, וכך מספר הרב נריה מפיו של הרב חרל"פ (שיחות הראי"ה עמוד 314, ומזכר בקצרה גם בספר 'לשלושה באלול' שערך הרצי"ה):
כשהגיע מפולניה הספר "נפלאות הרבי" על ה"חוזה מלובלין", על פלאי כוח ראייתו שמשום כך כינוהו בשם החוזה – שגבו המעשים מבינתי, ורציתי להבין שורש הדברים. אמרתי: אעלה נא אל הרב ואשאל ממנו הסבר על הדרגה המופלאה הזאת של אותו צדיק. כשבאתי לבית הרב מצאתיו מוטרד ומוקף אנשים בחדרו הקטן ולא יכולתי לגשת אליו, עברתי על פניו בברכת שלום ונכנסתי לאולם וישבתי וחיכיתי עד שיוכל לקבלני. כשנתרוקן חדרו, קם וניגש אלי. קמתי כמובן לקראתו, ובטרם היה סיפק בידי לפתוח פי ולומר לו מה שאלתי ומה בקשתי, שילב הרב ידו על כתפי והתחיל מתהלך אתי על פני האולם ופתח בדיבור על מעלות הצדיקים שהתרכזו בקידוש כוחות מיוחדים שבגופם להעלותם לדרגות גבוהות: היה מי שקידש את המוח, והיה מי שקידש את הלב, והיו גם שריכזו עיקר עבודתם בחושים יותר מוגדרים כמו קידוש האזנים – חוש השמיעה וכן קידוש העינים – קידוש חוש הראיה. וכאן הרחיב הרב את הדיבור ביותר, וסיים: "וזאת היתה מדריגת החוזה מלובלין".
כשסיפר לי מו"ר את הדבר ראיתי שעודנו עומד נרעש מן הגילוי שהיה לפניו – הוא בא אל הרב שיסביר לו את דרגתו של החוזה, והנה הרב חוזה רואה את מחשבותיו, וטרם נשאל – ענה.
עוד יש לציין למסורת מופלאה אשר שמע הרב יצחק ידידיה פרנקל מפי הרב חרל"פ בל"ג בעומר במירון בשנת תרצ"ז, כי קבלה בידו מרבותיו בשם רבי זונדל מסלנט, כי בעת אשר נהג רבי חיים מוולוז'ין גלות על עצמו, שהה תקופת מה בדאנציג, והיה מתאכסן בביתו של הרבי רבי בונים מפשיסחא, ובתקופה זו נוצר ביניהם קשר מיוחד אשר עליו העיד רבי חיים כי אחרי שראה את קדושתו ופרישותו של הרבי רבי בונים – אין פלא שהקב"ה עושה רצונו ונעשים על ידו מופתים (עיתון שערים תשי"ט).
הרב חרל"פ נאמן היה למסורות אלו, עד שלא היה בקרבו סתירה בין זרמי הקודש השונים, וכולם עלו יחד לשלהבת העולה מאליה.
ואכן במיזוג נפלא זה בין דרכו של הגר"א לדרך אבות החסידות – ראה הרב חרל"פ גם את תמצית דרכו של מורו ורבו הגדול, מרן הרב קוק, אשר עליו הוא כותב במכתב לגיסו של האדמו"ר מגור:
ובכלל צריכים לידע האמת הברורה, כי יסוד מגמתו של מרן שליט"א בחבוריו הנפלאים והקדושים, היא סובבת רק במגע אל המחשבה, לפעול על הלב ללמד דעת איך כי גם בזמני הנפילות כהיום, יש דרכים איך להרבות אהבת ישראל, ולהכיר בקדושתם להמליץ בזכותם, כאשר זאת היתה באמת אחת מעיקרי המגמות של רבותינו הקדושים אבות החסידים זצוקלל"ה זכרם יגן עלינו. ובהיות כן הוא מוצא תמיד את הכונה הנעלמת במחשבתן של ישראל, שבלי ספק היא כולה קודש לד', בלי נפתול ועיקש.
גם בהדרכת הלימוד היה הרב חרל"פ מדריך את תלמידיו לקבוע לימוד בספר התניא ובספר נפש החיים כאחד:
טרם שנסעתי מעיר קדשינו מעוז חיינו דמיתי לדבר אתכם לעוררכם שתעיינו ותלמדו היטב את השער השלישי שבספה"ק נפש החיים, ויחד עם זה שער היחוד והאמונה שבספה"ק התניא כמובן ששניהם קצרו בדבריהם הנפש החיים קיצר מפני שרצה לשלול עיקר הלימוד שלא יסתכלו במעמד גבוה כזה והתניא קיצר מפני רוחב הענינים שאין להם שיעור, ואם תסתכלו היטב בדבריהם הקדושים במשך איזה שבועות תתחלף לכם רוחכם והייתם לאנשים בעלי בינה ויודעי דעת את ד'.
במאמר מיוחד בשם "אור השנים" שפרסם הרב חרל"פ בשנת תש"ה, במלאות מאתיים שנה להולדתו של אור העולם רבי שניאור זלמן בעל התניא, קובע הרב חרל"פ כי כהיום אין עוד מקום למחלוקת שהייתה בזמנו, וכבר הופיע ונקבע כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים:
הנני להגיד דבר אחד, כי אחרי עבור מאתים שנה מעת התנוצץ והבהיר האור הנורא הלזה, צריכים אנו להרגיש בהפגת הטעם והריח של המחלוקת ופירוד הלבבות שעבר אז, בהיות האור הזה מבהיק בגדלו ובקדושתו, בהיותו חי עלי אדמות, עלינו להרגיש שכל פרשת העבר היה ברז בטישת האורות, שהאורות יוצאים מתגלים במלא זהרם דוקא ע"י הבטישו, וכהיום שכל כך נדרש לנו הרמת צביונם של נשמות קדושות, חלילה לנו לתארם בהתמעטות של אורות אחרים שהאירו גם המה את כל העולם כולו כל אחד לפי דרכו דרך הקודש, ושכולם היו שרפים ואופנים וחיות הקודש, ושדוקא בהתכללות כולם הופיע כל אור בתוקף נוראות גדלו ותפארתו. והנמכה וקטנות תהיה בודאי אם נעמיד את ההפלגה על קו המיעוט של צביון קדשם ונפלאותם והפלגתם של אחרים.
ואדרבה מפני שחובה קדושה היא להרחיב את האור ולהפיצו בכל ישראל כולו, נדרש מאתנו ביותר להפיג לגמרי המושג של ריב ומדון, כפי הדמות והתיאור שנתנו אחרים אז בעת התקופה ההיא, ולהשכיל בינה לדעת שהיה כולו אך ברז בטישת האורות, למען להרים בה למפרע גם את התקופה ההיא, ולהעמידה בקרן האורה. וממש כמחלוקת בית שמאי ובית הלל או ר' אלעזר ור' יהושע, שידעו אבות העולם להגיד ברורות אע"פ שאלו מטמאין ואלו מטהרין, אלו מזכין ואלו מחייבין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, אלו ואלו דברי אלקים חיים, אדון כל המעשים ב"ה.
כן באופן זה צריכים גדולי דורינו להרים את עצמם ולהגיד בבטחה גם על התקופה ההיא, כי אע"פ וכו' אלו ואלו דברי אלקים חיים, ולא לבד שלא יחסרו בזה מאומה מההפלגה הגדולה הראויה, אלא אדרבה יוסיפו בזה עוז ועצמה והבלטה יותר גדולה, להוציא מן הפרט אל הכלל, ולהכניס אל כל הגדולות והיצירות של אותה הנשמה אל תוך הכלל כולו, וממילא גם כל תורתה של הנשמה הגדולה מתעלית ומתרוממת לא רק בתור שורש פרטי גדול, אלא גם בתור שורש כללי של כל הכלל כולו.
והנה תיאור מיוחד של תפילתו החסידית של הרב חרל"פ ('זכרונות אב ובנו', לר' אברהם יעקב ברוור):
המובהק בתלמידיו (של הרב קוק) היה הרב חרל"פ, התבוננתי בהליכותיו בנוה קיץ בהר הכרמל. היו שם גם הרבנים הראשיים של תל אביב וחיפה, שניהם אנשי שם בתורתם אבל היו קרים ככפור בהגיונם החריף. בשעת התפילה היו שקטים ללא נדנוד של "כל עצמותי תאמרנה". לעומתם געש הרב חרל"פ כאש להבות, ומראה פניו היה כשל צדיק מגדולי החסידים. כך נראה בודאי השרף רבי אורי מסטרליסק, אשר שמו וזכרו היו חיים בנעורי במשפחת אבי.
שח לי יהודי שהיה נוסע כל ימיו לצדיקים בגולה – ויז'ניץ ואחרים – שהרב חרל"פ משמש לו תחליף לאדמו"ר, ורב זה השתייך לותיקי הפרושים שבירושלים. הרא"י קוק, ליטאי מבטן ולידה מיורשי מסורת הגר"א, גשר גשר בין תורת הגר"א ותורת הבעש"ט, ותלמידו המובהק התקרב בלהט תפילתו עוד יותר לחסידות.
קשר מיוחד היה לו לרבינו הרב חרל"פ עם צדיקי החסידות בזמנו, במיוחד עם צדיקי בית גור, אשר עמדו עמו בקשר מכתבים עוד בהיותם בפולין, ובפרט מאז החל האדמו"ר האמרי אמת לשהות בארץ ישראל היה לו ולבנו האדמו"ר הבית ישראל קשר של לימוד פנימיות התורה בביתו של רבינו, ולפני שהיה האמרי אמת יוצא מן העיר היה בא להיפרד מהרב חרל"פ כתלמיד הנפטר מרבו.
כמו כן היו עמו בקשר קרוב גם צדיקי בית רחמסטריוקא, צדיקי בית רוז'ין שעלו לארץ, ואף בכמה מן השנים כיבדו את הרב חרל"פ בזכות ההדלקה על ציונו של רשב"י ביום ל"ג בעומר, אשר ירושה היא להם מאביהם הרבי רבי ישראל מרוז'ין. כך היה גם עם האדמו"רים מבענדר ומאלכסנדר, הרבי מבעלז שרבינו אף השתדל רבות בהצלתו מגיא ההריגה, ועוד רבים.
גם רבים מחסידי ברסלב בירושלים היו קרובים אליו מאוד והוא תמכם וקירבם, והם אף ראו בקשר הקודש שבינו ובין מרן הרב קוק בבואה של הקשר שבין מוהר"ן מברסלב ותלמידו רבי נתן מנעמירוב.
קובעת מקום לעצמה היא פרשת יחסיו המיוחדים של רבינו עם אדמו"רי חב"ד. בביקורו של הריי"ץ בארץ נפגש עמו הרב חרל"פ כמה פעמים, והם אף עמדו בקשר מכתבים. באחת האיגרות מודה הריי"ץ לרב חרל"פ על ששלח לו את ספרו 'מי מרום' (אגרות קודש הריי"ץ, ב'תשפ"ד):
כבוד ידידי הרה"ג הנכבד והנעלה, הנודע לשם תהלה ותפארת כו' וכו', מוה"ר יעקב משה שליט"א חרל"פ.
בתודה קבלתי את תשורתו ספרו מי מרום, והשי"ת יעזור לו ללמוד ולהרביץ תורה ביראת שמים מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת בגשמיות וברוחניות.
מיד עם פטירתו של הריי"ץ שלח הרב חרל"פ מברק קצר באנגלית:
לכבוד הרבי שניאורסון, איסטרן פארקווי 770 ברוקלין נ.י.
נדהמנו מהאבדה הגדולה לכל ישראל, בהמשכת יורשיו במעשיו הכבירים ננוחם.
יעקב משה חרל"פ
וכעבור שנה, עם קבלת הנשיאות של חתנו הרבי מליובאוויטש, שלח הרב חרל"פ מכתב נוסף:
בהעלותנו על לבנו הסתלקותו של אדמו"ר נשמתו עדן, הננו מתנחמים בממלא מקומו כשמו הראוי לו – מנחם, זה ינחמנו להמשיך שרשרת הקדש עד ביאת ינון.
יעקב משה
זכותו של רבינו תעמוד לנו, לזכות לאחדות ישראל לכל פלגיהם ושיטותיהם, ומתוך כך נזכה במהרה לישועת עולמים בעיר שחוברה לה יחדיו.




