מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.
מעשה שבאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות. ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

הקטר חלבים ואיברים מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלין ליום אחד מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. אם
כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

ברכות פרק א משנה א

קריאת שמע היא המצווה שהש"ס מתחיל בה, והיא המצווה הראשונה שנער בר מצווה מחוייב בה, כי היא הכנה לכל המצוות. עניינה הוא ייחודו של הקב"ה, "ה' אחד", שאין זולתו שום דבר אמיתי בעולם, "אין עוד מלבדו". מתוך הבנה זו מקבל
האדם על עצמו עול מלכות שמים ושום דבר לא יעצור וימנע אותו מקיום התורה והמצוות, גם כשנראה לו שקשה לו מאוד לקיימן.
קבלת העול של קריאת שמע נדרשת ביום ובלילה, ובהם עצמם בשני פירושים ומשמעויות – בגשמיות וברוחניות:
ביום – כשמאיר וטוב לאדם בגשמיות ולא חסר לו דבר, אז צריך הוא להזכיר לעצמו שכל הטוב בא ממנו יתברך, ושלא "יָעוֹז בְּהַוָּתוֹ" ויאמר "כוחי ועוצם ידי עשה". עליו לזכור כל הזמן אשר אהבת ה' היא "בכל מאודך" – גם כפירושו "בכל
ממונך", כשיש לך כל הצטרכותך.

ביום – גם כשטוב לו ברוחניות ומובן בעיניו שתורה ומצוות זהו תפקידו ואינו יכול בלעדיהן, וגם מבין בקלות מה שלומד ושכלו אינו מבולבל. ואז עלול הוא לבוא לידי גסות הרוח, ועד להעמיד את הלימוד על דעתו גם אם זה נגד האמת. ולזה צריך לקבל עול מלכות שמים ושתהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ואז חכמתו תתקיים. בלילה – כשרע לאדם בגשמיות ואז יכול להיות שלא ישמעו אל משה, "מקוצר רוח ומעבודה קשה". וצריך לעמוד בנסיון ולקבל עול מלכות שמים במסירות נפש, ולהחדיר בעצמו את הידיעה שהכל מאיתו יתברך ואין רע יורד מלמעלה. עליו לזכור אשר אהבת ה' היא "בכל מאודך" כפירוש השני: "בכל מידה שהוא מודד לך".
בלילה – גם כשמצבו לא טוב ברוחניות בהיותו מושקע בענייני הגוף, וכל ענייני תורה ומצוות כבדים עליו. במצב כזה, אם ייכנס לטענות ומענות עם היצר הרע מי יודע מה יהיה סופו. והעצה היחידה היא קבלת עול מלכות שמים – לזכור שהוא עבד מלך מלכי המלכים, ועל העבד לעשות רצון אדונו בקבלת עול, בלי קשר להבנתו.

מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.

שואלת המשנה: אם המצב הוא אכן בבחינת לילה, איך יבוא האדם לידי קבלת עול מלכות שמים ועד כדי אהבת ה' ומסירות נפש בכל לבבך ובכל נפשך?! והתירוץ הוא: "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן". כשם שהכהן עומד בקדושתו בכל מצב, ואפילו אם נטמא יכול הוא לחזור ולהיכנס ולאכול בתרומה הקדושה, כי ה' בחר בו (אפילו אם הוא עדיין "מחוסר כפרה" ועוד לא יכול לאכול בקרבנות), כך כל ישראל הם ממלכת כהנים בתולדתם וטבעם, ויכולים תמיד לחזור לטבעם ולקבל עול מלכות שמים.

עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.

משך הזמן שאפשר לקבל בו עול מלכות שמים גם במצב של לילה וחושך, הוא עד סוף האשמורה הראשונה. זהו הזמן בו מתכוננים לישון אבל עוד לא ישנים בפועל, ואז נדרש האדם לקבל עול מלכות שמים וששנתו תהיה כראוי ויקום אחריה לעבודת הבורא. אבל אם כבר נרדם מבחינה רוחנית ואזי רק החלק הבהמי שבו פועל – כמו בשינה כפשוטה – ואילו כוחות הראייה, השמיעה והשכל הרוחניים ישנים, כבר עבר זמן קריאת שמע לדעת רבי אליעזר שהוא מתלמידי בית שמאי ולכן מחמיר. וזהו הרמז בדברי הגמרא שבסוף האשמורה הראשונה "חמור נוער", היינו שחומר הגוף מתעורר. כי "חולשא דנשמתא" אשר עולה