זה היה באמצע תפילת שחרית של שבת בבית חב"ד וושינגטון. ספר התורה הובל לארון הקודש לאחר הקריאה, כאשר הקהל מלווה אותו בשירת "הודו על ארץ ושמים" בנעימה המוכרת בבתי הכנסת בחו"ל. בין הספסלים המרופדים היה ניתן להבחין במגוון אישים ובעלי תפקידי מפתח בעיר ובמדינה כולה כמו פקידי שלטון בכירים ופוליטיקאים ידועי שם, לצד סטודנטים יהודיים ותושבים מקומיים, שלכולם משמש המקום כבית שני.
"ברגעים אלה קרה לפתע דבר בלתי צפוי", משתף אותנו רב בית הכנסת. קולו רועד כשהוא נזכר באירוע שהתרחש לפני זמן מה. "האיש שנשא את ספר התורה מעד קלות וספר התורה נשמט מידו לעבר הקרקע. הוא מיהר מיד להגביה אותו, אבל דממת בהלה השתררה בבית הכנסת. פניי חוורו. הרי ידועה החומרה הרבה של מקרה כזה על השלכותיו.
"בחסדי ה', לאחר שמיעת עדותם של אלו שעמדו בסמוך, התברר כי 'עצי החיים' של ספר התורה נתפסו בדבר־מה ומנעו את נפילתו על הקרקע. אנחת רווחה נשמעה בבית הכנסת, וספר התורה הושב בשירה מחודשת לארון הקודש. ואז", ממשיך ומספר הרב, "קם ממקומו אחד המתפללים החדשים יחסית בבית הכנסת – קצין בכיר בפנטגון – ביקש את תשומת לב הנוכחים והכריז ספונטנית: 'אתם יודעים מה הרגשתי כשספר התורה נפל? הרגשתי שהדבר כביכול מכוון אלי אישית. אני הוא שנפלתי, כמעט הגעתי לתהום רוחנית ושכחתי על יהדותי לחלוטין. אבל תודה לא־ל, זכיתי להצלה בדמות עץ החיים שמנע את אובדני המוחלט – הכרתי את בית הכנסת הזה, ומאז שדרכתי על מפתנו אחזו בי והגביהו אותי באהבת ישראל, וכך החזירו אותי לארון הקודש של העם היהודי ושל הקדוש ברוך הוא. חזרתי להיות יהודי'".
מחפש נשמות, לא קופונים
את הסיפור המיוחד הזה מספר לנו הרב לוי שם־טוב, שליח הרבי מלובביץ' זי"ע לוושינגטון, והאיש שמזה עשורים נושא באופן לא רשמי בתואר 'הרב של הבית הלבן'. במסגרת זו, למשל, בין שלל תפקידיו ופעולותיו, מונה לפקח על כשרות מתקני המטבח הנשיאותי לקראת אירועים בהם מתארחים יהודים במשכן. הוא גם המארגן והמנחה המסורתי של מעמד הדלקת הנרות בחנוכייה המרכזית המתנוססת בגאווה ברחוב העיר מדי שנה בחג החנוכה מול הבית הלבן, וזכתה לכינוי 'החנוכייה הלאומית' מפי הנשיא רייגן בזמנו – כינוי שהפך לשמה הרשמי. ואם בכך לא די, "השנה גם בנינו בפעם הראשונה סוכה בבית הלבן", אומר הרב שם־טוב ומתרגש.
מלבד פעילותו הרוחשת בין מבני השלטון, בית חב"ד המקומי ובית הכנסת שבניהולו מאכלסים מדי שבת כ־100 איש, בהם תושבים מקומיים, אורחים המזדמנים לעיר ובעלי תפקידים ממשלתיים, כשבחגים ובימים הנוראים נוספים עליהם מאות רבות. "אם תבוא בימים הנוראים, בקושי תוכל להיכנס", מעיד הרב שם־טוב בסיפוק. "דרך אגב, אם אומרים שפורים־כיפורים, בחג פורים בשנה שעברה הגיעו 800 איש להשתתף בקריאת המגילה ובמצוות החג.
"את הכיסאות בבית הכנסת", משתף הרב שם־טוב, "תופסים חברי הקונגרס ואנשי הבית הלבן היהודיים משני צידי המתרס הפוליטי. כך למשל, יואל־חיים (ג'ארד) קושנר, חתנו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, הוא מחברי הקהילה, וכך גם יעקב (ג'ק) לוּ, בעבר ראש הסגל בבית הלבן ושר האוצר בממשל הנשיא ברק אובמה, וכיום שגריר ארה"ב בישראל.
"לפני הכל", עוצר הרב שם־טוב ומחדד, "חשוב לי להבהיר: אני מכהן כרב בזירה הפוליטית, אבל בשום אופן לא כפוליטיקאי בזירה הרבנית… יש הבדל גדול בין הדברים. אני לא תופס צד ביריבויות הפוליטיות, אלא משתדל להיות קרוב לכולם בשווה ונזהר מאוד מלחוות דעה כזו או אחרת. כולם סביבי יודעים כי שליחותי היחידה היא – כפי שהנחה אותי הרבי – בכל הקשור להפצת היהדות והשמעת עמדת התורה ביחס לדברים שעל הפרק, ואך ורק בזה.
"אני נזכר שפעם אחת, כששרר מתח גדול בין המפלגות, באו לבית הכנסת אנשים משני הצדדים והרגשתי צורך לפוגג את האווירה הנוקשה. נעמדתי על מקומי ואמרתי לכולם שאני רוצה לומר להם את המסר הבא: כל יהודי מוזמן לבוא לבית הכנסת הזה, מלבד אלו האומרים שאחרים לא מוזמנים… בית הכנסת אינו שלי או של אי־מי אחר. זהו מקדש מעט שניתנה לי הזכות לנהל אותו, ולכן כל מי שרוצה לבוא לכאן על מנת לעמוד ולהתפלל לפני ה', מוזמן בשמחה.
"הדברים שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב, ואכן כולם באים אלינו ומרגישים בבית. כך למשל, פעם אחת עלה לתורה כלוי מר קושנר, כשלצדו עמד יהודי אחר שזמן קצר קודם לכן כתב מאמר חריף נגדו, אבל איש לא חש במתח כלשהו. אדרבה, יסוד וסוד קיומו של בית הכנסת שלנו הוא שבמקום הזה כולם מתעלים מעל הבדלי הדעות וההשקפות, ופונים אל ה' אחד ותורתו אחת.
"כשאני מוזמן כרב לשני אירועים מקבילים הקשורים כל אחד לצד אחר של המפה הפוליטית, אדאג לבקר בשניהם. כך גם לפעמים אני מתבקש להשתתף בדבר־מה שעלול להיראות מפלגתי, אבל אני אעשה זאת רק אם אקבל הסכמה שאוכל לעשות דבר דומה עם הצד השני. כך אני משדר להם שאת נשמתם היהודית של המשתתפים אני מבקש, ולא את קרבתם הפוליטית".
גם עתה, עם זכייתו של דונלד טראמפ במרוץ לנשיאות ארה"ב, הרב שם־טוב משתמט מלהביע דעה מפורשת לכאן או לכאן. "כמובן, אני מברך את הנשיא על בחירתו ומאחל לו שיצליח בדרכו, אבל אינני עוסק בפוליטיקה. באופן כללי, הרי לכל צד יש יתרונות וחסרונות משלו, ומלבד זאת חשוב לזכור תמיד דבר אחד: עמדתי בקשר עם כל הנשיאים מאז גורג' בוש (האב), עבור דרך קלינטון וכלה בטראמפ וביידן, ולאורך כל הדרך ראיתי כיצד מתגשמים דברי הכתוב במשלי, 'לב מלך ביד ה', לכל אשר יחפוץ יטנו'. לפני הכל ואחרי הכל, ה' מנהל את העולם כולו בחן ובחסד וברחמים.
"אני כשלעצמי", מוסיף הרב שם־טוב, "לא הופתעתי מהתוצאות, למרות שהסקרים צפו אחרת. בעבר, כאשר טראמפ כיהן כנשיא, ניסו לערער את מעמדו ואת מהימנותן של הבחירות לנשיאותו. גם במערכת הבחירות האחרונה ערכו נגדו תעמולה קשה מאוד, וכנראה אזרחים רבים התביישו לומר בסקרים את דעתם האמיתית, אבל ביום הבחירות הראו מה הם באמת חושבים. אין ספק שזה מה שרוב האזרחים רוצים, והתוצאות משכנעות בהחלט".
באופן טבעי, רבים מאנשי הממשל הקודם יסיימו את תפקידם ותחתיהם יבואו חדשים. "כבר יצרו איתי קשר כמה מאנשי הממשל החדש", משתף הרב שם־טוב, "כדי לתאם איתי פרטים מסוימים הדרושים להם בענייני יהדות בעיר, ואני מעריך שהיהדות בממשל טראמפ תזכה למקום של כבוד".
למרות הקרבה למרכז הכוח העולמי ולאנשים הנושאים בעמדות בכירות, הרב שם־טוב אינו שוכח את מטרת שליחותו בוושינגטון. "אחד הדברים שעוזרים לי בשליחותי, היא העובדה שאני משתדל שלא לחשוש מאף אדם, גם אם הוא בעל עמדה בכירה ביותר. כפי שלמדתי מהרבי זי"ע וכך גם מאבי מורי שי', אינני חי בתחושה של התרשמות יתר מהדמויות שאני נפגש עימן בשל הנסיבות השונות, כי אני יודע שהעיקר זו השליחות, למענה אני כאן. תחושה זו מסייעת לי במצבים בהם אני עלול להרגיש שאינני יכול לומר את מה שאני חש שצריך להיאמר, ומכוחה אני אומר מה שחובה לומר כאשר אני רואה צורך בכך, ואדרבה – זהו קידוש ה' האמיתי".
אחרי הכל, מבחינת הרב שם־טוב, התחום הפוליטי הוא אמנם חשוב אבל ממש לא העיקר. "כמו כל חבריי השליחים ברחבי העולם העוסקים יום ולילה לתקן עולם במלכות שד־י, העיקר הוא הפצת היהדות בקרב יהודי המקום, ואילו השאר יבוא כבר ממילא. אלא שלי כשלעצמי, חלק מהמשימה שהוטלה עלי", הוא אומר, "הוא להציג את השקפת היהדות בפני בעלי ההשפעה ומקבלי ההחלטות בבית הלבן, בבניין הקפיטול, בפנטגון ובזירה הבינלאומית, כמו גם להפיץ את הקודים החברתיים להנהגה אנושית תקינה שהתורה מציעה לא רק ליהודים אלא לכל אומות העולם באשר הן, במסגרת שבע מצוות בני נח".
שיאן החתימות בבית הנבחרים
הרב שם־טוב (57) נולד בפילדלפיה בשנת תשכ"ח. אביו הוא הרב אברהם־יצחק שם־טוב, יו"ר 'אגודת חסידי חב"ד העולמית', מוסד־העל של חסידות חב"ד שמרכזה בניו־יורק. הרב שם־טוב האב מכהן מאז נישואיו כשליח הרבי זי"ע בעיר פילדלפיה, בה הוכרזה עצמאותה של ארה"ב, ומונה בשעתו על ידי הרבי אישית להעביר את מסריו לאנשי הממשל בוושינגטון, כמו גם לקדם את ענייני היהדות במסדרונות השלטון. במסגרת זו, במשך עשרות שנים בהתמדה, יצר קשרים ענפים עם אישים שונים, ופעל לקידום תחומים יהודיים רבים.
באותם ימי בראשית, היה זה מחזה לא שגרתי לראות בהיכלי השלטון אדם בעל מראה יהודי הכולל זקן ארוך ומגבעת, אבל דווקא הרב שם־טוב שהופיע תמיד במלוא לבושו החסידי הצליח ליצור קשרים עמוקים ומניבים לאורך ימים ושנים. הדברים הגיעו לידי כך שאחד מאנשי הממשל התבטא, כשהוא מצביע על נקודת המוצא שעושה את ההבדל בין עסקונה מהזן המוכר לבין שליחותו של הרב שם־טוב: "כל העסקנים מגיעים לוושינגטון על מנת לבקש, ואילו הרב שם־טוב מגיע כדי לתת ולהשפיע".
בין השאר, הרב שם־טוב העביר מסרים חיוניים מהרבי לנשיאי ארה"ב לדורותיהם, כמו גם ששימש כשליח למסירת אגרות ברכה ששיגרו הנשיאים מצדם אל הרבי. כמו כן הרב שם־טוב פעל, ביוזמתו ובעידודו של הרבי, להצבת 'החנוכייה הלאומית' הנזכרת בסמיכות לבית הלבן עוד בימי הנשיא ג'ימי קרטר. חרף התנגדותם של גורמים שונים ומאבקים משפטיים ארוכים, כולל מקרב יהודים שלא ראו בעין יפה את מפגן האמונה ופרסום הנס בראש חוצות, חסידי חב"ד עמלו רבות להסדיר את מעמדן של החנוכיות הללו, שברבות הימים איחדו סביבן אלפי יהודים שהתעוררו לחיות חיי יהדות בגאון, כשלחנוכייה הלאומית שהתנוססה במיקום כה מרכזי היה חלק נכבד בהנחלת מסורת זו בכל אתר ואתר בארה"ב, ומשם לעולם כולו.
לא נמנה כאן את שלל מפעליו של הרב שם־טוב, ורק נוסיף ונזכיר את אחד החשובים בהם: בשנת תשל"ח, לאור קריאתו של הרבי, ובעקבות דחיפתו של הרב שם־טוב, הכריז הקונגרס על 'יום החינוך' בו יועלו על נס המאמצים והמשאבים לשיפור פני החינוך בכל רחבי ארה"ב. בנוסח ההצעה שהגיש הקונגרס לאשרור נשיא ארה"ב דאז, מר קרטר, מוזכרות שבע מצוות בני נח כדגם לעקרונות המוסריים שעליהם נשענת האנושות, ולאורם יש לחנך את הדור הצעיר. היה זה אירוע היסטורי, שהשפעתו מתגלגלת עד ימינו אלה בקרב מדינות רבות ברחבי העולם שהלכו בעקבותיה של ארה"ב.
מאז ועד היום, מדי שנה קוראים הנשיאים המכהנים לדורותיהם באגרות נשיאותיות אל הציבור האמריקני ולצוותי החינוך באשר הם לציין את 'יום החינוך', שנקבע באופן מסורתי לתאריך העברי י"א ניסן, יום הולדתו של הרבי, כאות הוקרה על דאגתו ופועלו החינוכי למען תושבי ארה"ב. נוסח ההצהרה קבוע בעיקרו, כשכל נשיא מוסיף לו נופך משלו.
מכריו של הרב שם־טוב מספרים כי כשפעל למען קביעת 'יום החינוך', נדרשו לשם כך חתימות רבות של חברי בתי הנבחרים של ארה"ב, והרב שם־טוב עשה והצליח. כשהנציגים הפוליטיים הללו הביעו באוזניו את התפעלותם ממספר החתימות הרב שהשיג – מספר שהיו חולמים להשיג לטובת קידום מטרותיהם שלהם – השיב להם: "זה כוחה של עבודה מתוך אמונה ואהבת אמת".
בנו הרב לוי, ממשיך דרכו, מספר כי "כבר כשהייתי נער כבן 14, בעת שהייתי בימי חופשה מלימודיי בישיבה, התחלתי לעזור לאבי בארגון והפקת תוכניות יהודיות שונות בוושינגטון". לאחר שנישא לרעייתו, חנה, נשלחו על ידי הרבי לשמש כשליחים במשרה מלאה בעיר. ומאז הם כאן, עמלים ופועל ללא לאות לקרב יהודים ליהדותם בעיר הגדולה, ולהעניק לכל אחד סיוע גשמי כרוחני.
בית חב"ד שבניהולם של הרב והרבנית גדוש שיעורי תורה ופעילות יהודית חינוכית ענפה. מדי שבת וחג סועדים בקביעות על שולחנם שגרירים ואורחים נכבדים הפוקדים את העיר, אבל – כמו שהוא טורח להדגיש – תשומת לבם נתונה בעיקר לצעירים והסטודנטים היהודיים המכירים את יהדותם לראשונה בביתם: "אנחנו עובדים רבות עם סטודנטים ואנשי מקצוע יהודים צעירים, שהם דור העתיד שלנו", הוא מסביר. "בפרק זמן זה בו הם עומדים בחייהם, אין דבר יותר חשוב עבורם מאשר לראות בית יהודי אמיתי. כשהם רואים משפחה יהודית, הורים וילדים, הגאים ביהדותם ושמחים בה, זה מעודד אותם להתחזק בדרכם זו.
"לפני כשנתיים", מספר הרב שם־טוב, "פגשתי בערב שבת באחד ממסדרונות השלטון צעיר שנחפז לדרכו, והיה נראה לי שהוא יהודי. עצרתי וגלגלתי איתו שיחה קצרה, במהלכה שאלתי אותו אם הוא יהודי. הוא ענה לי שהוא חושב שהוא אינו יהודי מאחר שאביו נוצרי, הוא עצמו אינו יודע דבר על יהדות, אבל סבתו מצד אימו אכן יהודייה… אמרתי לו: 'יש לי חדשות בשבילך. אמא שלך יהודייה וגם אתה יהודי, בין אם אתה שומר מצוות ובין אם לא'. הצעיר אמר לי: 'ובכן, מה אתה רוצה שאעשה?' אמרתי לו: 'ראשית, נניח תפילין יחד. שנית, אתה מוזמן אלינו לסעודת שבת'… ואכן הוא הגיע לסעוד על שולחננו, בראש השנה הוא כבר שמע תקיעת שופר לראשונה בחייו, בחג הסוכות נטל לולב, ולמעשה עכשיו הוא כבר מנהל בית יהודי לכל דבר ופוקד באופן קבוע את בית הכנסת שלנו. הוא תמיד אומר שהוא אסיר תודה להשגחה העליונה שכיוונה את דרכיו לפגוש בי, ובכך לפגוש למעשה את יהדותו שלו".
כיום – רבות בזכות הרב שם־טוב ואביו – אין זה נדיר לראות במרכזי סמלי השלטון בעיר יהודים חובשי כיפה הממהרים לביתם לכבוד שבת או מתפללים תפילת מנחה בעיצומו של יום בריש גלי. "עלי לציין לשבח בעניין הזה את מר ג'ק לוּ" אומר הרב שם־טוב. "לוּ הנו שומר מצוות כדת וכדין. בימיו הראשונים בבית הלבן, כראש הסגל של אובמה, ביקש ממנו לאפשר לו לסיים מוקדם את ענייניו ביום שישי, כדי שיוכל להגיע לביתו מבעוד יום. הנשיא נענה בחפץ לב, ויתרה מכך: כאשר לוּ השתתף פעם בישיבת קבינט חיונית ביום שישי, קרוב לזמן כניסת השבת, זירז אותו הנשיא לצאת לביתו. מאז והלאה, שמירת שבת בבית הלבן ובקרב כל גופי הממשל הפכה למושג מכובד ומקובל הרבה יותר מאשר קודם לכן.
"מתוקף תפקידי כאחראי על הכשרות בעת עריכת אירועים יהודיים בבית הלבן, כבר במהלך השנה הראשונה לממשל טראמפ היו כמה מאנשי הבית היהודיים שלא יכלו לחזור הביתה לחג הפסח, וביקשו שאארגן עבורם סדר בבית הלבן. הסכמתי לכך, אבל העמדתי מראש תנאי שהכל יהיה כשר למהדרין והם הסכימו. כך היה מדי שנה, ובאחת השנים כשלא יכולתי לעשות זאת בעצמי כיוון שנדרשתי לנהל את הסדר בבית חב"ד שלנו, בניי ערכו שם את הסדר בהצלחה גדולה".
לאור הקשר רב־השנים עם מוסד הנשיאות בארה"ב, מוצא הרב שם־טוב בעינו הטובה נקודה חיובית בכל אחד מהנשיאים שהכיר. גם על הנשיא היוצא, ג'ו ביידן, יש לו מילה טובה לומר. "הוא התייחס בחיוב רב לקהילה היהודית בארה"ב", הוא מספר ומוסיף אנקדוטה מעניינת. "פעם אחת, הייתי עם אבי ועם מר ביידן באירוע מסוים. ביידן שוחח עם אבי בידידות, ובאמצע השיחה פנה אליו ואמר: 'הרב שם־טוב, הרי אתה לימדת אותי שהרבי אמר שמה שעשית אתמול לא מספיק להיום, ומה שעשית היום לא מספיק למחר, כי בכל יום אדם חייב לגדול!'… הסיפור העומד מאחורי הדברים הוא שבצעירותו, כסנטור, היה מר ביידן נוסע בכל יום ברכבת מרחק כשעה נסיעה, וגם אבי נהג לנסוע ברכבת זו, וכך היו נפגשים ומשוחחים רבות. במפגשים אלו למד על חסידות חב"ד והדברים נחרתו בזכרונו, עד שזכר את האמרה של הרבי גם לאחר שנים כה רבות".
הרגע בו נזרעו 'הסכמי אברהם'
אחד מענפי שליחותו של הרב שם־טוב קשור לפעילותו הרבה בסוגיית ארץ ישראל ויחסה לשכנותיה, כשהוא מציג בחן ובחכמה, ומאידך בתוקף יהודי, את הקשר הבלתי ניתן לערעור בין עם ישראל לארצו, כשבעניין זה הוא לא מהסס להביא בגאון את דבריו של הרבי שהתריע לאורך שנים כי שלום בין ישראל לשכנותיה אסור לו להתבסס על החזרת שטחים וסיכון נפשות של יהודי הארץ.
הסיפור הבא ארע לפני מספר שנים, כאשר בחסות הבית הלבן התקיים על גבעת הקפיטול כנס נגד האנטישמיות העולמית, אליו זומנו כל שגרירי המדינות. אל המקום זרמו עשרות שגרירים וקונסולים מכל רחבי העולם, ואחד הדוברים בכנס היה הרב שם־טוב. במהלך האירוע הוא שם לב לתכונה רבה ליד דלת האולם, והוא הבחין להפתעתו בשגריר הסעודי הפוסע למקומו כאשר סביבו מאבטחים רבים. הרב שם־טוב התלבט כיצד לנהוג, מאחר שבאותה עת נחשבה סעודיה כמדינה עוינת לישראל, ואז החליט לפנות אליו בנאומו ישירות.
"כבוד השגריר", משחזר הרב שם־טוב את דבריו, "בוודאי תבקר בקרוב בממלכה הסעודית ותשוחח עם הוד מלכותו. אנא, אמור לו בשם העם היהודי שאין לנו דבר נגדכם. ישנה רק בעיה משתוללת שהחלה כאנטישמיות גרידא, אחר כך הפכה לבעיה של מדינת ישראל, אחר כך לבעיה של אמריקה הגדולה ואז לבעיה מערבית כללית, ועכשיו הדבר כבר הפך לנגע עולמי המאיים גם על כס המלכות הסעודי. אני מאמין שיחד נוכל לפתור זאת. איננו אויבים, אלא אנשים הרוצים יחד איתכם להפחית את השנאה ולהרבות בטוב ובתועלת לעולם כולו.
"כשסיימתי את דבריי השתררה דממת הלם באולם, וכשירדתי מהבמה ניגשו כל השגרירים הערביים ללחוץ את ידי בכבוד ובהערכה. מאז מתקיים מתחת לרדאר קשר הדוק ביני ובין כמה משגרירי מדינות המפרץ, כולל שגריר בחריין, הנמשך עד היום". בלי לפרט יתר על המידה, הרב שם־טוב מגלה את אוזננו כי זה היה הרגע בו נזרעו זרעי 'הסכמי אברהם' וחוזי השלום שנחתמו לימים בין ישראל למדינות המפרץ. "מתוך היכרותי עם הנושא מקרוב", מוסיף הרב שם־טוב, "אין לי ספק שבמוקדם או במאוחר מעט ייכרתו הסכמי שלום גם בין ישראל לסעודיה".
הרב שם־טוב מספר כי בכל שיחה עם שגרירי מדינות, ובהן גם מוסלמיות, הוא מדגיש ומזכיר את הקשר המהותי בין העם הנבחר לארץ הנבחרת. "פעמים רבות שיתפתי איתם את דבריו של רש"י בפתיחת פירושו לתורה", הוא מספר. "כידוע, רש"י כותב כי הסיבה לכך שהתורה פתחה בסיפור הבריאה, היא כדי שכולם ידעו שהקב"ה הוא בורא העולם, והוא זה שהעניק לנו בבחירתו בבוא העת את ארץ ישראל, ומשום כך אין כל מקום לטענת אומות העולם 'ליסטים אתם'. דיפלומטים ערביים רבים שאני חולק עמהם את הדברים נרתעים מהם בתחילה, אבל מוכרחים להסכים על כורחם שיש בהם אמת. גם אם הם היו רוצים לראות את הדברים אחרת, הם מבינים שזהו קשר מהותי שאי שאפשר לזלזל בו ולהתעלם ממנו.
"בעיניי, בימינו אלה, נתח משמעותי מהאוכלוסייה הערבית והמוסלמית בעולם מבין שאין לעם היהודי דבר נגדו, והצדדים יכולים לחיות בשלום זה עם זה ללא מלחמה די בקלות. לאורך השנים צפיתי בכאב כיצד ממשלת ישראל נקלעת שוב ושוב לוויתורים מפליגים שלא הביאו את התוצאות שהובטחו, בלשון המעטה, וכפי שהזהיר הרבי מראש – הם עלולים רק להביא לעוד ועוד אסונות, רחמנא ליצלן. אני חושב שהתוצאה הכי טובה שיכולה להיות לשני הצדדים, היא להביא לשלום על בסיס משותף כמו הסכמי אברהם המטיבים לכל הצדדים". בעניין הזה, רומז הרב שם־טוב, יש עוד תוכניות חיוביות: "שמעתי שיהיו דברים טובים, אבל אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין", הוא אומר בצניעות כשהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים.
דיון משפטי? רגע של התעלות
הרב שם־טוב מעורב בקידום חוקים והליכים לטובת הקהילה היהודית בארה"ב, והוא מסייע בקביעות לארגונים יהודיים אמריקניים מוכרים כמו 'האיחוד האורתודוקסי' (OU), 'אגודת ישראל באמריקה' ועוד, ובמידה רבה אפשר לומר כי הוא האיש של יהדות אמריקה בוושינגטון. כך גם להפך, לעיתים קרובות סנאטורים ואנשי ממשל מתייעצים איתו בנושאים יהודיים שנדרשו לעסוק בהם. "אני משתדל לחלוק איתם את עמדת היהדות בתחומים שונים, כמו בענייני כשרות, ברית מילה, זכויות אסירים, שמירת שבת, ביטחון פנים, תקנות נסיעה או כל דבר אחר", הוא אומר.
בשנה האחרונה, עקב העלייה החמורה ברמת האנטישמיות ברחבי ארה"ב, היה הרב שם־טוב מעורב בפעילות למען ההגנה על יהודים ברחבי ארה"ב ונקיטת צעדים כנגד האנטישמיות הגואה. "זו תופעה מדאיגה למדי", הוא אומר, "ויש בטיפול בה חשיבות עליונה".
כחלק מתפקידו, הרב שם־טוב גם נחלץ לסייע לשליחי חב"ד הפזורים ביותר מ־4,500 סניפים ברחבי העולם, הפונים אליו פעמים רבות לעזרה כאשר מתעוררות בעיות בקהילותיהם. "אנו מטפלים בכל יום בעשרות בקשות המגיעות מרחבי העולם כולו, ומנסים לפתור זאת דרך הערוצים הרבים הקיימים בוושינגטון.
"אנו גם מקיימים מדי פעם מפגש של שליחי חב"ד מכל רחבי העולם עם עשרות שגרירי מדינות המשרתים בוושינגטון, והדבר הזה מסייע מאוד. אין תחליף לכך ששליח חב"ד בהודו, למשל, פוגש את שגריר המדינה שלו בוושינגטון. עמדת שגריר היא עמדה חיונית וחשובה בכל מדינה, והקשר הזה יכול לפתור בעיות במהירות שלא ניתן להגיע אליה בדרכים אחרות. כך גם בכיוון השני: לא פעם אנו עצמנו מסתייעים ברשת השליחים הגדולה. למשל, היה מקרה בו רצינו לקדם עניין חשוב לטובת יהודי ארה"ב, דבר שהיה תלוי בחבר קונגרס מסוים. פנינו לשליח חב"ד במחוז הבחירה של אותו סנאטור, והתברר כי הוא מכיר אותו אישית. ואכן, הוא דיבר איתו והשפיע עליו לטובת העניין, וכך באמצעות הקשר האישי שלו סייע השליח לעניין שהייתה בו חשיבות לכלל ישראל.
"פעם אחת", נזכר הרב באירוע שהותיר עליו רושם עז, "פגשתי בהזדמנות מסוימת את נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, ג'ון רוברטס. אגב, בוושינגטון יש כלל בידינו: לפעמים יש לך דקה אחת להעברת מסר מסוים, או שאין לך אפשרות כלל… ניגשתי אליו ואמרתי לו שעליו לדעת כי כראש מערכת המשפט הוא מקיים את אחת ממצוות בני נח החשובות – העמדת מערכת משפטית ישרה והגונה. ולפיכך, אם יהיה מודע לכך, יוכל להפוך כל דיון סתמי למעשה של התעלות כמצוות ה'. הוא שאל אותי עוד על מצוות בני נח ופרטיהן, וכך משיחה אקראית בת דקה המשכנו לשוחח כחצי שעה. כשסיימתי, איחלתי לו כמקובל 'have a good day' – שיהיה לו יום טוב, אבל הוא הגיב מיידית ואמר לי: 'לא רק יום טוב, אני עכשיו הולך ליום של התעלות'… נוכחתי לראות במו עיניי כמה השקפת התורה מתקבלת על לב שומעיה, וכיצד גם גויי הארץ מבקשים ומחפשים אחר 'אמת ה' לעולם'. נודע לי שאחר כך הוא גם ציטט את הדברים בפומבי, והקשר בינינו המשיך והסתעף לטובה בתחומים שונים".
קשריו של הרב שם־טוב משתרגים גם אל משרדי שגרירי המדינות השונות שמקומם בוושינגטון. כך, לפני מספר שנים, במהלך תשעת הימים בחודש אב, הוזמן הרב לארוחת ערב לרגל אירוע לאומי של אחת ממדינות העולם המאכלסת קהילות יהודיות רבות, שהתקיימה בביתו של אחד השגרירים בוושינגטון. הקייטרינג שסיפק את הארוחה היה כשר למהדרין והתפריט כלל דגים וחלב ישראל, מה שאפשר לרב שם־טוב להשתתף בארוחה ולהימנע מאכילת בשר בתשעת הימים. אלא שזמן קצר לפני האירוע הודיעו לו בהפתעה, כי לפי כללי הטקס יתבקש במהלכו להרים כוס "לחיים" על היין המבושל שהזמין צוות השגריר לארוחה זו…
"פניתי לשגריר והסברתי לו כי בתשעת הימים נמנע ממני לשתות יין. מאידך גיסא הוספתי כי אוכל לכבד אותו באמירת לחיים על משקה אחר, או לחילופין שאשתה יין אם אערוך במקום סיום מסכת ואשא דברים. השגריר שתק כמה רגעים, ולבסוף אמר לי שאם הסיום לא יארך זמן רב ואסביר לכולם את משמעות העניין, הוא מסכים. ואכן כך היה", משחזר הרב שם־טוב. "הגעתי לארוחת הערב, וכ־30 יהודים הרחוקים־לכאורה מתורה ומצוות, בעלי מעמד בכיר למדי, ישבו סביב השולחנות. הם מאוד הופתעו כשערכתי סיום על מסכת שלמדתי. הסברתי להם שזהו פתרון הלכתי שמאפשר לי לשתות יין עקב השמחה על סיום חלק בתורה, והם הקשיבו בתשומת לב וזכו בינתיים בדברים הנוגעים להשקפת היהדות.
"אגב, קוריוז מעניין ארע כהמשך לכך. חלפה שנה, ויום אחד הגעתי לבית הלבן כדי לדון בנושא בינלאומי מורכב שנגע לעניינו של יהודי מסוים. כשהגיע תורי לדבר, פתחתי והודיתי שזהו עניין לא קל ושאינני בטוח בדבר הדרך הנכונה כיצד לפתור זאת. לפתע פנה אלי אחד האישים בחדר – פקיד בכיר שהתארח גם בארוחת הערב הנזכרת במעון השגריר – ואמר לי: 'הרב, אם מצאת פתרון כיצד לשתות יין ביום שבו אסור ליהודים לעשות זאת בדרך כלל, לא תוכל למצוא פתרון לבעיה זו?!…'".
זה הקטן גדול הוא
"ככל שהדבר חשוב לפעול למען כלל ישראל", מסכם הרב שם־טוב, "הרי כלל ישראל מורכב מפרטים, ולכן ברור לי גודל החשיבות שיש בהשפעה על כל יהודי באשר הוא לקרבו ליהדות. כך למשל, בשבת האחרונה שהו אצלנו בבית חב"ד 350 בני נוער שערכנו למענם פעילות מיוחדת. במקביל, לפני שבוע ערכנו בקמפוס אקדמי מקומי פעילות חינוכית ל־500 צעירים יהודים. ביניהם הייתה נערה צעירה שהודתה בפניי בתחילה כי עד לאחרונה לא ידעה מהי שבת כלל, אבל אחרי שנכחה לראשונה בביתנו בסעודת שבת, התבטאה ואמרה כי כך בדיוק היא רוצה לערוך בביתה העתידי – הדלקת נרות שבת, זמירות היוצאות מן הלב ודברי תורה החודרים אל הנשמה. אם דיברנו על פעולות גדולות ונצורות בקרב מנהיגי עולם, מבחינתי הסיפור הקטן־כביכול הזה חשוב בעיניי הרבה יותר, כי בו למעשה תלוי הכל".
