לא כדאי לכתוב על התורה של הרב יונתן זקס. את החוויה הבלתי אמצעית של חכמה יהודית, שהוא היה מקבץ מכל קצוות התורה, ומכל דיסציפלינות הידע האנושי בזיקוק המהות הפנימית שלהן, כל קורא יכול לחוות בעצמו. את התדהמה והפליאה שיש בנפש כשמסיימים לקרוא פסקה מתוך אחד מספריו; כמו גם הנטייה לקרוא אותה שוב, למרות שהבנת הכל בקריאה הראשונה, כדי לנסות לגלות איך אפשר באמצעות שרשרת של מילים בלבד להטביע רושם כל כך עז על תפיסת העולם שלנו ולגרום לנו לחוויה מרעננת ומעוררת השראה – גם את זה עדיף לחוות באופן ישיר, ולא לדלג 'לתמצת את משנתו'. ומי שעדיין לא זכה להתמלא בגאווה על עצם היותו יהודי, ולחוש את חייו כחלק מסיפור הברית הרב דורי בין ה' ובניו, כי טרם שמע הרצאה או שיחה שלו – עם בני ישיבה, מול בכירי משטרת ישראל, בחברת מנהיגי ומלכי אירופה – שייגש אל ההקלטות ויפגוש בחן רעיונותיו.
הרושם הכביר הזה אינו רק שלי. עוד הרבה לפני החודש האחרון והשבוע האחרון קרה פעמים רבות שפנו אליי – תלמידי ישיבה וכאלה שלא זכו ללמוד במסגרת תורנית בכלל, בנות אולפנה ומנהלות מוסדות דתיים וחילוניים, גדולי רבנים ומנהיגים בציבור החרדי, הדתי והממלכתי – והעידו שהם חשים לא רק שהם נפעמים מהיופי והעומק המופלאים שבדבריו של הרב זקס, אלא הם מרגישים קשר עמוק עם הדמות, מרגישים שהוא כמו האבא שלהם, מרגישים שהוא מעורר בהם את החיבור העמוק שיש להם עם אביהם שבשבים – ואלה אנשים שמעולם לא נפגשו איתו, אבל כן חוו אותו מקרוב פעמים רבות בחיבור של דעתו עם דעת הקורא, וכידוע לנו ידיעה משמשת לשון חיבור.
שניים מקרא עם מלכת אנגליה
כשגדלתי בלונדון, בבית הספר שלי, מתוך מחזור של תשעים בנים, שלושים היו יהודים ורק שלושה הלכו עם כיפה בפומבי, וגם אז בצבע כהה שמשתלב עם השער, שלא יבלוט מרחוק. ידענו שגם כשאין הרבה מקרים של אנטישמיות, אין עניין לבלוט. ולפתע מופיע יהודי שמדבר בקול רם בפרלמנט הבריטי ובבמת האיחוד האירופי עם מנהיגי מדינות על נושאים שונים – הקשורים להיבטים פוליטיים או חברתיים, לא בהכרח דתיים – בתור יהודי, ובהתבססות על מקורות יהודיים. וכשהרב לורד יונתן זקס דיבר, כולם הקשיבו.
אם זה היה כל אחד אחר, זה היה נוגד את האינסטיקט הבריא של יהודי בגלות לא להרים את הראש, לא לעורר את הנחש ששמו אנטישמיות, לא להרים את יהדותך על נס, תדליק את החנוכייה שלך על השולחן בבית כדברי הרמ"א. אבל בדומה לרבי שמואל הנגיד, רבי יהודה הלוי ורבנו דון יצחק אברבנאל, עמקות חכמתו של הרב זקס עוררה בכולם רגשות הדר, רוממות והזדהות, וניכרים דברי אמת. הלוואי שבכנסת במדינת ישראל היו מדברים כך, דברים שנאה לומר ושראוי שיהיה להם קשב. ובזכות זוהר חן תורתו, יהודים בכל העולם גאים בזהותם היהודי, ומלכים וראשי ממשלות של מדינות רבות ביקשו את עצותיו והסתודדו עמו – על אתגרים פוליטיים ועל בעיות אישיות.
סיפור שסיפר לנו לאחרונה מסמל בדיוק את היכולת הייחודית שלו להביא תורה אמיתית, לא מהולה ולא מתחבאת, בצורה שמעוררת רצון פנימי להכיר אותה מקרוב: הרב זקס טס להלוויה של ראש הממשלה יצחק רבין יחד עם המלכה ועם ראש הממשלה ג'ון מייג'ור. בטיסה חזור, הרב זקס הוציא מהתיק מקראות גדולות, על מנת להשלים את ה'שניים מקרא' של אותו השבוע. מייג'ור, שמעולם לא ראה ספר עם כל כך הרבה פסקאות שונות בדף אחד, שאל לטיב הספר. והרב זקס תיאר במלוא ההתפארות את שיטת הלימוד היהודי בתורה, ואת דורות הפרשנים שבאים לידי ביטוי בדף, ושמאות אלפי יהודים לומדים מהפירושים השונים מידי שבוע. המלכה שמעה את ההסבר ולא נמנעה מלהאזין, וניגשה להצטרף ללימוד. וכך הרב המשיך ולימד את ראש הממשלה ואת המלכה את פרשת השבוע, עם המפרשים.
האמת והשלום
לפני כשבע שנים קיבלנו החלטה בהוצאת מגיד, יחד עם הרב זקס, להתחיל להוציא את הכתבים שלו בעברית. לנו היה ברור כשמש שעל כתפינו מוטלת משימה כבירה, חשובה ומלאה באתגרים – קרי, משימת החשיפה. התפקיד שלנו הסתכם בהבאת הקורא הישראלי להחזיק בידיו את הספרים ולפתוח אותם. מסריו המפעימים של הרב זקס ישלימו את המלאכה. אחרי ביקורים בישראל, מציאת מתרגם אמן שיודע לגלות את החן של דברי הרב זקס במיזוג יופיה של השפה העברית (צור ארליך) וגיוס של דמויות בולטות בישראל שכבר הכירו והעריכו אותו ושמחו לסייע לנו בחשיפת הקוראים לתורתו ולדמותו, התפשטה השמועה על הרוח הנדירה שמצויה בספריו ובלקחיו. כך באופן חסר תקדים תוך כשלוש שנים הרב זקס הפך גם בישראל לאחד מהסופרים הכי נקראים בתחום של ספרי יהדות.
החיבור האיתן שנוצר בין הרב זקס ובין קוראיו בישראל אינו רק הודות להיות רעיונותיו מלאים בחכמה ועומק. זה גם קשור לרעננות שבעצם הגישה שלו. התרגלנו לשבץ, אולי באי צדק, את הדמויות התורניות הציבוריות לאחד משני קטבים בנוגע לגישה הדתית שלהם: דמויות השלום ומאידך דמויות האמת. מחד, דמויות שמאמינות בכל עוז בכוח קדושתה של התורה וביכולתה להשפיע ולהפציע, ואל לה לוותר על אות אחת מאמיתתה. ומאידך, דמויות שרוצות בהנגשת היהדות לכמה שיותר קהלים במפגש פנים אל פנים, בדיאלוג, ובמאמץ ליצור תקשורת דינאמית ורבת ערוצים שהיא גם קשובה וגם מוכנה להתפשר כדי שיהדות ותורה יפנו אל כל אדם בסבר פנים יפות. והרב זקס הצליח, בזכות מיומנות שרכש במשך עשורים רבים, לדלג מעל הדיכוטומיה הזאת ובאהבה גדולה לעם ישראל ולארץ ישראל חשף בפני הציבור הישראלי יהדות שלמה וגאה ולא מתנצלת אך גם מזמינה ומאירה. והאמת והשלום אהבו.
זה לא אני, זה הוא
סיפור שסיפר לי, מאפיין היטב את החיבור שאנשים מגוונים חשו אליו, חיבור שדילג מעל פערים של הבדלי דת או רמה דתית שלעיתים כל כך טעונים אצלנו. בלי שמות… ראשי ממשלת אנגליה פעמים רבות ביקשו את עצתו בנושאים שונים, הרבה מעבר לנושאים יהודיים. פעם אחת ראש ממשלה ישראלי הגיע ל-10 דאונינג סטריט, לבקר במעונו הרשמי של ראש הממשלה הבריטי. ראש הממשלה הבריטי הזמין את הרב זקס לפגישה אך ביקש שיקדים, כדי שיהיה לו זמן להתייעץ עמו כפי שהיה רגיל. כשראש הממשלה הישראלי הגיע, רה"מ הבריטי פתח בפניו את הדלת, הכניס אותו ואמר – 'זה הרב זקס, הרב שלי'. ראש הממשלה הישראלי חלף על פניו והמשיך לתוך הבית. אך רה"מ הבריטי נכנס, תפס אותו בכתף והחזיר אותו לפתח הבית, וחזר ואמר: "זה הרב שלי, חשוב לי שתכיר אותו".
אינני יודע מה באה קודם – גדולתו או ענוותנותו, אך במפגשים המעטים שלי איתו הן נכחו בו יחד. פעם שוחחתי עמו על מספר פרויקטים והצעתי לו מספר הצעות, ניתחתי מה יעבוד יותר ומה פחות. תוך כדי דיבור התפלאתי על עצמי, איך אני מעז לנסות להנחות את מי שדרש כבר אלפי דרשות בפני מאות אלפי אנשים, את מי שהתייצב בפני האיחוד האירופאי, בפני הפרלמנט הבריטי, ובפני מלכים וראשי ממשלה בכל קצוות תבל וייצג את עם ישראל מול חזיתות עוינות, את מי שזכה ביותר תארי דוקטור כבוד ופרסים בינלאומיים על תרומה רוחנית לעולם כולו מכל מנהיג יהודי אחר? התבוננתי בו והיה מובן לי: זה לא אני, זה הוא. הוא ממש היה קשוב, באמת, הוא ממש רצה לשמוע את דעתי. אחרי שהצעתי הצעה הוא וידא שהבין, ושאל מה עוד. הוא פשוט מאוד רצה לשמוע, רצה ללמוד גם מקטנים ממנו בהרבה, כי הוא לא ראה אותם ככאלה.
נזכרתי בתמונתו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל, שפעמים רבות ראיתי אותו יושב ומסכם בקשב רב, כשתלמידים שלו העבירו שיעור. כנראה שזה משותף לאנשים גדולים – או חלק ממה שעושה אותם לגדולים. אולי השורש של היחס הזה היה באמונתו האיתנה שלהיות יהודי משמעותו להיות שליח שנבחר לתפקיד כלל עולמי בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, ולכן אם אתה יהודי – אתה בעל גדולה אינהרנטית. זכית.
להתווכח עם השמים
כמה פעמים שמעתי ממנו על מכתב ששלח לרבי מליובאוויטש. הוא היה בשנות העשרים וכתב משהו בסגנון 'אני מתלבט… לאן אני אפנה… אני יכול לעשות דברים שונים… אני אשמח להכוונה…'. הרבי, במקום לכתוב מכתב, הקיף בעת את כל ההופעות של תיבת 'אני' ושלח לו בחזרה. הרב זקס נדהם ועל אף היותו הוגה גאון, פילוסוף מבריק ואדם מופנם בטבעו, הבין שעליו לצאת מעצמו ולעמול ולבנות יהדות שפונה החוצה, שמאירה לעולם ומזמינה פנימה.
פעם שוחחנו בטלפון לגבי רוחניות. אני באתי עם המעט שאני מכיר מתוך עולם הקבלה והחסידות, ודיברתי על זיהוי של נוכחות אלוקית בתוך הבריאה על פי מבנים קבליים, על הערגה של כל חסיד לשמוע את לחישותיו של ה' בבריאה ובתורה אחרי הרבה מאמצים ותפילות. אך כששמעתי אותו ואחר כך קראתי עוד את דבריו, ההבנה שלו של מהי רוחניות התבהרה, וכדרכו, הייתה חדה ומזמינה:
המוכנות לפנות החוצה, ובמקום לדאוג לעצמי, לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה, כפי שמצווה ה', זוהי רוחניות. להצליח להתגבר על הנטייה שלנו להתמקד ביום יום במה שישרת אותנו, ולהקדיש תשומת לב, זמן ואכפתיות לחלשים, לנזקקים, כפי שה' מדגיש לאורך כל התנ"ך, זה להכתיר את ה' כמלך במרחב הפנימי שלנו, זה רוחניות. לבוא אל המשפחה בצורה מודעת, עם אהבה ועם הבנה שה' רוצה להשכין את שכינתו ביניכם, זאת רוחניות. עצם היכולת שלו להיות קשוב באמת, כי הוא פתוח באמת, ולא להגיב לי עם גרסה מנומסת של: 'חבוב, אני הסמכתי בחיים מאות רבנים, אז מי אתה בכלל?!' זה להיפתח ליותר ממה שאתה, זה רוחניות. ככל שאנחנו לומדים לפנות החוצה לטובת האחר, אנחנו פותחים את עצמנו להיות משכן לרוחו של ה'.
הפנייה החוצה הייתה גם עבור הרב זקס המפתן להתהלכות בעולם לפני ה'. היה ניכר בשעה שבירך או שעשה מצווה, שהוא מודע לכוח הקוסמי של דיבור ולמונומנטליות של המעשה, כפי שגם הרבה להסביר. היה לו הכישרון להיות מודע לכבירות ולפאר שיכולים להימצא במעשים יומיומיים, כאילו לפני כל מעשה היה שואל את עצמו בפנים ‘Do you really grasp the power or this deed?’ .
הרב זקס הרבה להכניס לעצמו מודעות רמה ורוחנית לשגרה וגם לשליחות שלו. פעם הוא עמד לדרוש בפני 2000 אנשים בבית הכנסת הגדול בירושלים. עמדתי איתו בחדר צדדי, מאחורי האולם הגדול, ודיברנו. ואז, לפני שנכנס לאולם, הוא פנה אלי וציטט את מזמור ח' בתהלים שדקלמתי בעבר, ולא הייתי קשוב לפלא שבו: "המזמור כולו מתאר את נפלאות הקוסמוס, את אומנותו רחבת הממדים של ה' בעולם, 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת!' והאדם – מהו לעומת כל זה, איפה הוא נספר? אבל 'ותחסרהו מעט מאלוקים, וכבוד והדר תעטרהו!'. זה פלא. דוד המלך קופץ, מהקוסמוס לאדם, בפסוק אחד". ידעתי שהוא אכן חי ככה. שמים וארץ מעורבבים, מלאכים ובני אדם.
בטוחני שכשם שהיה רגיל לשזור שמים וארץ בהיותו על אדמות, כך ימשיך לרומם אותנו מלמעלה. כשם שהיה כאן סנגור של ישראל מול ועם אומות העולם, כך יתייצב למעננו במרום. כפי שכותב הרב ב'ראדיקאלית אז, ראדיקאלית עכשיו': "להיות יהודי זה להתווכח עם שמים לשם שמים".
