בס"ד

השליח הנודד

השליח הנודד

יום אחד, בשנת תשמ"ב, קיבל הרב משה קוטלרסקי, רכז מפעל שליחי חב"ד העולמי, קריאה דחופה אל חדר המזכירות של הרבי מלובביץ'. "הרבי ביקש שאסע במהירות הגבוהה ביותר לאי קראסאו" סיפר לימים הרב קוטלרסקי, "שם אכנס את כל היהודים המקומיים ואדבר לפניהם דברי חיזוק".

במסגרת עבודתו רבת השנים כאחראי על מערך שליחי חב"ד בעולם, הרב קוטלרסקי הכיר את כל קצוות תבל ובילה יותר שעות במטוסים מאשר בביתו שבברוקלין. בכל זאת, על האי הזה הוא מעולם לא שמע… "מיהרתי לסוכן הנסיעות שלי, ושאלתי אותו אם הוא יודע איפה המקום הזה – קראסאו. 'בודאי', ענה הסוכן, 'מדובר באי קטן ליד האיים הקריביים בסמיכות לדרום אמריקה. מדי יום יוצאת מנמל התעופה קנדי בניו יורק טיסה אחת לשם. את הטיסה היומית כבר הפסדת. אם אתה רוצה לטוס מחר, אני יכול להזמין לך כרטיס'".

למחרת יצא הרב קוטלרסקי לאי קראסאו. לא היה לו מושג מה הולך להיות שם, אבל כחסיד נאמן יצא לדרך בלי לשאול שאלות. הוא הגיע לאי הטרופי היפהפה, ומיד פתח בסדרת שיחות טלפון אינטנסיבית כדי לאסוף את 70 המשפחות היהודיות שהתגוררו במקום, לאירוע חיזוק באולם מקומי. "ההצלחה הייתה גדולה. בשעה היעודה הגיעה למקום כל האוכלוסייה היהודית של קראסאו. הרגשתי צער עמוק. הם היו יהודים, אבל רובם נראו כמו גויים גמורים".

הרב התחיל לדבר על פרשת השבוע, כשבמהלך הדרשה הזכיר את הרבי מלובביץ' כמי ששלח אותו להביא לאי הזה חיים יהודיים.

"מיד ראיתי תזוזה בקהל", אמר הרב, "אחד הנוכחים נרעד כולו לשמע המילים הללו. ראו עליו שהוא רוצה לומר משהו, אבל מתבייש לדבר בנוכחות כולם. מיד בסיום הדרשה, אותו יהודי ביקש לשוחח איתי בארבע עיניים, ואז סיפר את סיפורו. הוא בא במקורו ממשפחה של חסידי חב"ד, אבל גדל בדור של השתלטות הקומוניזם, וממילא לא ידע כלום על יהדות. הסבתא שלו, שהייתה צדקת גדולה, קראה לכל ילדיה לפני מותה ואמרה להם שבכל פעם שיצטרכו ישועה, יפנו לרבי מלובביץ'".

"עד לאחרונה", סיפר היהודי מקראסאו, "לא נתקלתי בשום בעיה מיוחדת, אבל כעת השתנה משהו. האי קראסאו שייך למדינת הולנד. כיוון שבני העם ההולנדי הם נוצרים פרוטסטנטים אדוקים מאוד, כך גם הנוצרים תושבי קראסאו. הילדים המקומיים היהודיים חייבים בלית ברירה ללמוד בבית הספר הכללי שהוא כמובן נוצרי פרוטסטנטי, ומדי יום בשעה אחת עשרה לפני הצהריים חייבים כל התלמידים להיכנס לכנסיה שבשטח בית הספר לתיפלה היומית. עד לאחרונה היה לבית הספר מנהל ליברלי־סלחן שנתן פטור לילדים היהודיים, הבעיה היא שהמנהל התחלף וזה החדש כעס מאוד על הפטור הזה וחייב את כולם להשתתף בתיפלה הנוצרית. לילדים היהודיים לא הייתה ברירה אלא להשתתף. רק הבן שלי, אלי גרוסמן, אמר שהוא מוכן למות ולא לדרוך בכנסייה. כשהגיע הזמן ובאמת הוא לא נכנס, המנהל היכה אותו באכזריות, השפיל אותו לעיני כל התלמידים, ופרסם בעיתון המקומי דרישה מכל התושבים לנדות ולהחרים את משפחת גרוסמן…

"לא ידעתי מה לעשות!" סיים היהודי את סיפורו, "זה אי קטן ומבודד. אין לנו אף נפש בעולם שיכולה לעזור לנו, והרגשתי שאני נחנק! פתאום אתה הגעת והזכרת את המילים 'הרבי מלובביץ' , ומיד נזכרתי בצוואתה של סבתי מלפני 40 שנה! לכן אני מבקש ממך, אולי אתה יכול לעשות לי טובה ולדבר עם הרבי שיושיע אותנו?".

הרב קוטלרסקי מצידו לא נשאר אדיש: "עכשיו אני מבין מדוע הרבי אמר לי לנסוע לכאן בדחיפות כזאת! אתם הרי שרויים במצוקה נוראה! שמע נא, יש לי פתרון מצוין עבור בנך אלי. יש לנו בניו יורק מוסד מתאים במיוחד עבורו. אם תרצה – אקח אותו אתי לניו יורק, וכל דאגותיו עלי ועל צווארי".

היהודי, ששמו היה חיים יוסף גרוסמן, התקשה להאמין למשמע אוזניו, שהישועה הגיעה אליו בפתאומיות כזאת. הבן שלו – אלי, שהיה סקרן ושמע את ההצעה של הרב קוטלרסקי, לא בזבז אפילו שנייה. הוא רץ הביתה וחזר אחרי כמה דקות עם מזוודה מוכנה לנסיעה. הוא עבר לישיבת חב"ד בניו יורק, ולימים הקים משפחה חסידית לתפארת.

שליח ללא הפסקה

מבין מפעליו הכבירים של הרבי מלובביץ', זוהר ומאיר במיוחד מפעל השליחים העולמי. שליחי חב"ד המצויים בכל מדינה ואתר ברחבי העולם, ומעניקים זהות יהודית אמיתית, אהבת ישראל ועזרה לכל יהודי באשר הוא, מעוררים התפעלות והערצה בקרב כל מי שנפגש בהם. למרות שלושים השנים שחלפו מאז הסתלקות הרבי לגנזי מרומים, מפעל השליחים הולך ומתגבר ביתר שאת משנה לשנה. כמו שגרירים אמיתיים – או שמא יש לומר: חיילים בצבאות ה' – הם מקימים עוד ועוד סניפים ברחבי הארץ והעולם, וממלאים את העולם באור תורה וחסידות.

לא רבים מודעים לכך, שלחיילים הללו ישנם גם 'קצינים', אלו המרכזים את הפעילות העולמית או הארצית בכל מדינה וארץ, ופועלים בכל הכוח כדי לדחוף קדימה את מפעל השליחים עד בלי די. לפני כחודש, נפרדה חסידות חב"ד מהרב משה קוטלרסקי ע"ה, שכאמור ריכז במשך עשרות שנים את מפעל השליחים העולמי, ומסר את עיתותיו וכל אונו למען הצלחתו.   

הרב קוטלרסקי נולד למשפחה חבד"ית בניו יורק והתחנך במוסדות חב"ד המקומיים, עד שבשנת תשל"ב גייס אותו הרב חיים מרדכי חודקוב, מזכירו האישי של הרבי, לשמש כסגן יו"ר 'המרכז לענייני חינוך' של חב"ד – תפקיד שלמעשה מיקם אותו בניהול של מפעל השליחים העולמי.

במסגרת תפקידו, קריאות דחופות והוראות ישירות מהרבי לטיפול בנושאים יהודיים דחופים ברחבי העולם, היו עבורו דבר מצוי מאוד – הן בעבור צרכים של קהילות שלימות, אבל גם של יהודים בודדים, כפי שסיפר פעם הרב קוטלרסקי בעצמו:

"פעם נשלחתי לנסיעה ארוכה לאטלנטה. הרבי כתב לי, בין השאר, לבקר שם יהודי שחי בבית אבות. כשהגעתי אליו", סיפר הרב קוטלרסקי, "הזקן אמר לי שילדיו 'זרקו אותו לכאן', והוסיף שהם אינם מבקרים אותו. הוא שפך את לבו, הראה לי את תמונת בני משפחתו היקרים לו, ואמר: 'אבי קרא לשבת 'שבת קודש', אני קורא לה 'שבת', בני קורא לה 'סוף השבוע', ואני רועד כאשר אני חושב כיצד הנינים שלי עתידים לקרוא לה'". כששב ממסעו הארוך באטלנטה, כתב הרב קוטלרסקי דו"ח לרבי והזכיר גם את הקשיש בבית האבות. "הרבי כתב לי שאארגן בעבור האיש מעבר לבית אבות יהודי. איש לא ידע על כך שהרבי בעצמו שילם על בית האבות בעבור אותו יהודי עד פטירתו, כעבור מספר שנים…"

יום הולדת שמח

המסירות של הרב קוטלרסקי לא הסתיימה במסגרת הפורמלית של עבודתו. הוא ניצל באופן אישי כל הזדמנות שנקלעה לידיו לכונן פינות של תורה ויהדות בעולם כולו. אחד הכיוונים המפתיעים שבהם עשה והצליח, היה בביסוס קשרים עם יהודים באיראן ובארצות מוסלמיות אחרות. הוא יצר קשר עם משפחה יהודית חשובה מיוצאי איראן – משפחת קשאני, שהייתה מהראשונות לתמוך בהקמת פעילויות של חב"ד בארצות שכאלה. הרב קוטלרסקי נהג לספר, שכאשר ליווה את מר קשאני אל הרבי על מנת לקבל ממנו ברכה לפעילותו, התבטא הרבי כלפי עיסוקיו במדינות המזרח הרחוק: "הקב"ה יעזור שתהיה לך הצלחה רבה, ובמיוחד במזרח שאינו קרוב". זאת כדרכו של הרבי לדבר בשפה נקיה וטהורה, ולהרחיק ככל האפשר ביטויים בלתי נעימים.

בשנת תשמ"ח עמד להתחתן אחד מבני המשפחה – מר יצחק קשאני, בליל י"א ניסן. בני המשפחה ביקשו מהרב קוטלרסקי כי יכבד אותם בהשתתפות לכל אורך שמחת החתונה, אך הוא השיב שזהו יום מיוחד בעבורו – יום הולדתו של הרבי, וכי ככל הנראה הרבי יישא דברים בפני הקהל – אותה הוא אינו יכול לפספס בשום אופן. ואכן, הרבי נשא שיחה ברבים באותו ערב, ולאחריה חילק שטרות דולר לצדקה לנוכחים. הרב קוטלרסקי היה מן הראשונים שקיבלו את הדולר, ומיד לאחר מכן מיהר לחתונה שהתקיימה בלונג איילנד.

כאשר הגיע לאולם, הראו מחוגי השעון על השעה עשר בלילה. הרב קוטלרסקי ניסה לברר מתי התקיימה החופה, ולתדהמתו נענה שהחופה טרם התקיימה שכן מחכים לרב קוטלרסקי שיגיע מברוקלין… כשראו שהוא אכן הגיע, הרב קוטלרסקי הוזמן לקרוא את מכתב הברכה שכתב הרבי לרגל החתונה, והקהל כולו הגיב בתשואות רמות. לאחר החופה התכוון הרב קוטלרסקי לשוב לביתו, אולם החתן הפציר בו כי יישאר גם לשמחת החתונה עצמה. בשעה שתים עשרה בלילה הבחין הרב קוטלרסקי כי מוזגים לכל הנוכחים שמפניה, האורות באולם כבו והקהל התבקש לשבת. לפתע החלה התזמורת לנגן מנגינת יום הולדת, ואל האולם הוכנסה עוגת ענק אליה צורף כיתוב חגיגי: 'יום הולדת שמח לרבי מלובביץ", ועליה דלקו 88 נרות צבעוניים, כמספר שנותיו של הרבי. החתן הנרגש נטל את המיקרופון, והסביר לקהל החוגגים הגדול שהערב הוא יום הולדתו של הרבי, וביקש מכולם לומר 'לחיים' לכבוד הרבי ולזכותו.

הרב קוטלרסקי הוזמן לשאת דברים, והחליט לנצל כראוי את השעה המרוממת. הוא הסביר לקהל, שהרבי מעודד את אלה החפצים להעניק לו מתנה לרגל יום הולדתו – לעשות זאת באמצעות מתנה רוחנית, ועל כן הציע שהגברים יקבלו על עצמם להניח תפילין מדי יום והנשים תקבלנה על עצמן להדליק נרות שבת קודש, לכבודו ולנחת רוחו של בעל יום ההולדת. עם שובו לביתו, ישב הרב קוטלרסקי וכתב לרבי דו"ח ממאורעות הערב. הוא נסע לביתו של הרבי ומסר את הדו"ח, וכבר למחרת בבוקר קיבל מענה בכתב, כשעל כך שציין כי על העוגה דלקו נרות כתב הרבי: "הערה כללית בזה, אומרים שבקצתם חשש של חלב. וק"ל". כלומר: חלק קטן מן הנרות מיוצרים גם מחֵלֵב, האסור באכילה, ויש להיזהר בכך. על כללות הדו"ח, כתב הרבי מתחת לחתימתו – 'משה יהודא בן גאלדע' (קוטלרסקי): "כן יבשר טוב תמיד כל הימים ובהוספה".

הנוסע המתמיד

 עם הזמן, ההיקף של מפעל השליחים הלך וגדל, ואיתו היקף הנסיעות של הרב קוטלרסקי ברחבי העולם. בשלב מסוים, הטיל עליו הרבי לרכז את כל הנתונים של כל השליחים ברחבי העולם – מה קורה בכל מקום, מה הצרכים ומה היעדים. הרב קוטלרסקי לקח את תפקידו במלוא הרצינות, ואכן היה מעורב בכל ליבו ונפשו במפת השליחויות – ביציאה של שליחים חדשים למקום שליחותם, בדאגה מקרוב להתאקלמותם ולגיוס תרומות לטובת הפעילות שלהם.

על התמיכה המסורה שהגיש הרב קוטלרסקי לשליחים, סיפר הרב שניאור נג'ר, שעבד רבות עם הרב קוטלרסקי: "הרב קוטלרסקי חשב על הפרטים הקטנים. לפעמים, לפני שנדד לעיר מסוימת, היה חושב מה יוכל להביא לשליחים המקומיים שיעזור להם וישמח אותם. פעמים רבות הביא עימו ממתקים לילדים של השליחים, והיה סוחב עימו מזוודות שלמות מלאות בכל טוב. לפני כל חג היו שליחים רבים פונים אליו בטלפון או במייל בבקשות שונות. הוא היה יושב שעות ארוכות, גם בלילות, ומכין רשימה שבה מפורט כמה כסף ישלח לכל אחד מכספים שגייס במיוחד למענם. הוא אהב לתת. הוא היה איש חסד. הנתינה שלו הייתה ללא הגבלות. הוא לא שמר שום דבר בשבילו. הוא עצמו חי ברמת חיים פשוטה מאוד ודאג לאחרים. שליחים הרבו להגיע אליו לביתו עם משפחותיהם, והוא היה מחפש איך להנעים להם בהגיעם.

"פעם, לקראת חג הפסח, היינו צריכים להתחיל להוציא לדרך פעילות של 'מרכז שליחות'", סיפר עוד הרב נג'ר, "זה שם הקוד לפרויקט קבוע המופעל מספר פעמים בשנה, ובמסגרתו יוצאים מאות תלמידי ישיבות חב"ד בימי 'בין הזמנים' לפעילות וביקורים בקהילות יהודיות מרוחקות, כמו גם למטרת עריכת סדרי פסח ציבוריים וכדומה. באותה שנה היה תורם מסוים שהבטיח להעביר לנו תרומה גדולה לצורך הפרויקט וסמכנו עליה. בפועל, אותה תרומה לא הגיעה, אבל הרב קוטלרסקי לא חשב אפילו לרגע לבטל את מה שתכננו בגלל אי קבלת התרומה, והוא התאמץ ללוות כספים ממקומות אחרים והעיקר שהפרויקט יבוצע על הצד הטוב ביותר".

ופרצת

לאחר פטירת הרבי זצ"ל בג' תמוז תשנ"ד, לפני שלושים שנה בדיוק, הרב קוטלרסקי, בהתאמה לאש החסידות שספג מרבו הוסיף ביתר שאת בעבודתו. כידוע, מאז אותה שנה, מפעל השליחות של הרבי רק הכפיל ושילש את עצמו, כשחלק לא מבוטל בפיתוחו של המוסד המפעים הזה אפשר לזקוף לזכותו של הרב קוטלרסקי, למרצו ולרוחב החזון שלו. בתוך כך הוא ניצח על שורה ארוכה של מיזמים שהזניקו את עולם השליחות לגבהים חדשים.

מעבר להדרכת השליחים, גיוס כספים לטובתם ומעורבות מלאה בכל הנעשה, הרב קוטלרסקי עמד בראש כנסי השליחים השנתיים כבר מהפעם הראשונה. בכנסים האלה השקיע כוחות נפש עצומים והפך אותם בשנים האחרונות, בעזרת צוות מוכשר, לימים מעצימים מאוד עבור השליחים, שמחזקים אותם בשליחותם. "הרב קוטלרסקי ידע שהזמן של הכנס הוא כמעט הזמן היחיד שבו שליחים נפגשים זה עם זה", סיפר עוד הרב נג'ר, השותף גם הוא בהכנת הכנסים מדי שנה, "ולכן הוא השקיע ימים ולילות כדי לוודא שהתוכנית תהיה מושלמת ותענה על הצרכים של השליחים. היה חשוב לו שהשליחים יצאו חזרה הביתה עם החלטות פרקטיות, עם כלים ביד שיעזרו להם לאחר מכן במקום שליחותם. הוא גם חשב על הגשמיות של השליחים. הוא היה אומר שיש שליחים שמגיעים ממקומות נידחים שאין בהם בשר כשר, ובמקום שליחותם הם אוכלים רק עוף למשל, או שאין בהם חלב ישראל. הוא רצה שלפחות בכנס השנתי יהיה להם שפע כל טוב בגשמיות".

בשנים האחרונות התמודד הרב קוטלרסקי בגבורה עם המחלה הנוראה שפקדה אותו. ובכל זאת, עד הרגע האחרון הוא חי את הפעילות של השליחים. בצוואתו קרא לכלל השליחים להוסיף ללא לאות בעבודתם, עד ביאת גואל צדק. תנצב"ה.

"יהודי קטן"? אין דבר כזה

לקראת חג הפסח תשמ"ד כתב חיים יוסף גרוסמן, אביו של הנער אלי, מכתב תודה לרבי על העזרה שהושיט למשפחתו (כמסופר בכתבה), ועל כך שהסב את תשומת לבו למצוקתו של "יהודי קטן מקראסאו", כלשונו. תגובת הרבי לא איחרה לבוא, ובמכתבו המובא כאן (בחלקו הראשון) הוא חולק על הניסוח הממעיט מערכו של יהודי באשר הוא, ומעודד את צמיחתו כבעל נפש אלוקית בה נטועים כוחות עצומים.

תרגום חופשי מהמכתב המקורי באנגלית:

ב"ה, ג' בניסן התשמ"ד, ברוקלין, נ.י.

מר חיים יוסף גרוסמן

ת"ד 2073 ברידרסטראט 74 קוראסאו, האנטילים ההולנדיים

שלום וברכה,

שמחתי לקבל את ברכותיך באמצעות ידידינו המשותפים הנכבדים.

אולם, עליי לחלוק על הכינוי שכינית את עצמך "יהודי קטן מקראסאו". הרי אין כל צורך להדגיש בפניך באריכות כי כל יהודי, איש או אישה, יש לו נפש אלוקית, המהווה "חלק אלוקה ממעל", כפי שמוסבר בתניא, בתחילת הפרק השני. לפיכך לא קיים דבר כזה "יהודי קטן", וליהודי אסור אף פעם לזלזל בפוטנציאל העצום שלו/ה.

.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן