כשביקשנו לראיין את יהושע ויסמן, הקו היה מקוטע. התברר שתפסנו אותו בלב חורשה, לא רחוק מים המלח, אליה הוא יוצא אחת לתקופה על מנת לצייר בנחת ובאורך רוח. חמוש במכחול ובקנבס, מגיע יהושע אל הטבע במטרה לבצע רעיונות שעלו לו במשך התקופה. כאן הוא מרוכז כולו במכחול שבידיו, עומד מול הקנבס ומצייר ציור אחר ציור. בימים כאלה ביער הוא מספיק לצייר ארבעה ציורים ביום.
"לרוב אני מגיע לכאן אחרי שמצטברים אצלי עשרה רעיונות" אומר יהושע, "הרעיונות מתגבשים אצלי במשך זמן ונשמרים בפנקס שבכיס או בפנקס שבמוח. כשאני מגיע לכאן אני נאלץ לעשות סדר במחשבה ולבחור איזה ציורים להתחיל לצייר. לפעמים יש לי כאן השראה יתרה ואז באופן לא מתוכנן צץ משום מקום רעיון חדש, אז אני זורם איתו. היער כאן הוא מעין תרפיה לנפש, ותהליך היצירה הוא סוג של התבודדות. המקום כאן שקט ומרחיב לב, שומר על השלווה והשמחה הפנימית. כשאני בגלריה שלי, עם כל ההמולה מסביב, אני לא מצליח ליצור בצורה אמיתית ולצייר ציור כמו שאמנות צריכה להיות.
"באמנות הדברים באים מתוך הלב, צייר צריך להביא את הלב שלו אל היצירה ולא לזייף וליצור רק בגלל הרצון למכור ולהרוויח. היער כאן עוזר לי לשמור על האמינות של הציורים שלי, כאן אני מצליח להתרכז ולדייק את עצמי".
איך מצליחים לשמור על אמנות טהורה ללא מסחריות?
"תראה, בסוף צריך להביא פרנסה הביתה ואי אפשר להתחמק מהפן המסחרי, אבל צריך להקפיד על גבולות מסוימים, שישמרו על הממד האמנותי. בעיקר אני משתדל שהאמנות שלי תאמר משהו לבנאדם שעומד מולה ומסתכל, שהיא תוסיף לו איזשהו ערך ומשמעות. שזה לא יהיה סתם עוד חתיכת בד יפה שנוצרה בגלל שסוג הציור הזה הוא הטרנד הכי חם היום בשוק. אני משתדל שהאמנות תהיה לשם שמיים. לא אצייר, למשל, כנסיות וכמרים, ולא משנה מה יהיה הסכום".
הבריחה מארץ החלומות
יהושע ויסמן גדל במשפחה אמריקאית ליברלית, משפחה שהכירה ביהדותה וכיבדה אותה אך לא מעבר לכך. כילד, לא היו ליהושע ידיעות רבות על יהדות. כמו כל נער אמריקאי ממוצע, מסלול החיים של יהושע היה אמור לעבור באוניברסיטה נחשבת בדרך לעבודה נוצצת. אבל יהושע טיפח סלידה עמוקה מהריקנות האמריקאית שלדבריו היתה טיפשית ומשעממת. בלב השאון של ארץ החלומות הוא הרגיש חסר תועלת. היה נראה לו מוזר למצות את משמעות חייו בכמה ספרות שיופיעו בעו"ש.
כשהיה בן חמש־עשרה, נסעה משפחתו לטיול בארץ מטעם הסוכנות היהודית. הביקור בארץ קסם לו, עד היום הוא זוכר את ההתרגשות שאחזה בו, כשהבין שהוא רואה בעיניו עם שאחרי אלפיים שנה התקבץ מכל העולם וחידש כמעט מאפס את חיי ארצו. הטיול הזה הותיר בו רושם רב וכבר בשעת הביקור יהושע החליט שיום יבוא והוא יצטרף לחיים בארץ.
החיבה לארץ עשתה את שלה, ואחרי שנה של לימוד באוניברסיטה, יהושע הגיע לארץ לשנת התנדבות בקיבוצים, במושבות ובעיירות הפיתוח. ההתנדבות היתה מטעם פרויקט שנקרא בשעתו 'עוצמה' אותו הפעילה הסוכנות. במסגרת הפרויקט הם התנסו בעבודה חקלאית ובעזרה לבני נוער.
הצמא בער בו והוא לא הסתפק ב'עוצמה'. יהושע טייל בארץ לאורכה ולרוחבה ופגש אנשים מכל סוגי האוכלוסייה ודיבר ושוחח עם כולם. לטענתו, כבר אז הוא ראה איך הציונות החילונית פושטת רגל. בזמן שהוא התנדב בקיבוץ, הנערים במקום שאלו אותו למה הוא בא מאמריקה לכאן בשעה שהם חולמים כל הזמן לטוס אל ארץ החלומות ולנסות בה את מזלם. הוא, שהכיר את הריקנות האמריקאית על בוריה, פגש מולו נערים מבולבלים שחולמים על ג'וב אמריקאי, הנערים היו נראים בעיניו כמו "שליח ששכח שליחותו".
במשך השיטוט בארץ הוא ביקר אצל כמה משפחות דתיות ששבו את ליבו. הוא הכיר והתקרב מאוד אל הרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה, והתחיל ללמוד בחברותא עם בנו את ספר הכוזרי, כך הקשר שלו אל היהדות הלך והעמיק. לקראת סוף השנה הוא למד תקופה מסוימת ב'מכון מאיר' בירושלים ואחר כך חזר לאמריקה.
אך התשוקה לארץ ישראל היתה חזקה ממנו וגרמה לו לחזור. בהתחלה הוא קבע את מושבו באוניברסיטת בר אילן, אך לאחר שראה שאינו מצליח ללמוד תורה בצורה רצינית, הוא חיפש ישיבה בה יוכל לשקוע בעולמה של תורה. הציעו לו להצטרף לישיבה של הרב רפפורט באפרת ויהושע הצטרף אליה. חוסר ההיכרות עם השפה העברית לא הרתיע אותו, בדיוק להפך – הוא שאף להתחכך עם הישראליות בשביל להיטמע בארץ. לאחר הלימוד בישיבה הוא שירת בצה"ל בשריון ואחר כך שב ללמוד תורה במרכז הרב, עם הזמן הוא נישא אישה ישראלית ויחד הם הקימו משפחה לתפארת.
מתחביב למקצוע
המכחול ויהושע לא תמיד הלכו ביחד. בניגוד לאמנים אחרים שכבר מגיל צעיר התחילו את דרכם האמנותית, יהושע התחיל לצייר בגיל מבוגר יחסית. אמנם במשך כל השנים הוא משך בעט בשעות הפנאי, אבל אף פעם זה לא היה בצורה רצינית וממוסדת.
למה התמהמהת כל כך הרבה שנים?
"כמי שלא גדל בבית שומר תורה ומצוות, העדפתי להשקיע את כל כולי בלימוד תורה, על מנת להשלים פערים. הייתי מצייר להנאתי מזמן לזמן, בעיקר בשעות הפנאי, אבל חששתי שאולי אין בהתעסקות עם הציור משמעות אמיתית מעבר לתחביב וכיף אישי ושזה בעצם סוג של ביטול תורה.
"שאלתי רבנים האם להתעסק עם זה אבל אף אחד לא אמר לי דבר ברור ומוחלט. בתור אחד שהלך כל הזמן אחרי האמת הפנימית וחיפוש משמעות, כל עוד לא שמעתי דבר ברור, לא יכולתי להרשות לעצמי להתמסר לציור ולהשקיע בתחום כמות נכבדה משעות היום. עד שמצאתי רב, שלאחר מכן גם הפך לרב האישי שאתו אני מתייעץ לאורך כל הדרך. הרב עודד אותי ואמר שאני חייב להשקיע באמנות שעתיים ביום, מאוחר יותר הוא הנחה אותי להפוך את זה לקריירה".
יהושע הסתער על מלאכת הציור והשקיע רבות בלמידה עצמית. הוא קנה ספרי הדרכה, לקח שיעורים פרטים מציירים ישראלים ולאט לאט התחיל לצייר בכוחות עצמו. יהושע היה עובר מדלת לדלת ומציע את ציוריו למכירה, בימי שישי הוא נהג להעמיד גלריה על יד הכניסה למקווה. הניסיונות להתפרנס מהציורים גזלו ממנו זמן וכוח רב והקשו מאוד על תהליך היצירה. יהושע מתאר את הרגעים בהם היה הולך אל גלריות מפורסמות ומציע את מעשה ידיו, וסופג ביזיונות והקנטות מהמנהלים, "אבל הרגעים האלו" הוא אומר "הם חלק מחייו של אמן".
חבר שעוסק בעבודות בניין הציע לו חדרון קטן באזור שוק מחנה יהודה. לאחר התייעצות עם הרב הוא קפץ על המציאה ופתח את הגלריה הראשונה שלו. למרות הפחד והחששות, המקום החל אט אט לתפוס תנופה וכיוון והגלריה החלה להניב פירות.
כיום יהושע מתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים. הגלריה שלו ממוקמת באמצע הרובע היהודי, ממש על הקארדו. רוב הלקוחות שלו הם אנשים מזדמנים, כאלה שעוברים ברובע, רואים את הציורים ומתפעלים ורוכשים.
איך הפידבקים?
"אני מקבל תגובות מכל הסוגים, מחילונים ודתיים ואפילו מגויים. יש לי ציור שקראתי לו 'גשר של אמת', והוא הכי נמכר. פעם הגיע אלי אדם שאינו חובש כיפה, נכנס לגלריה וראה את הציור הזה. הוא אמר לי 'מה, זה שלך?! הציור הזה שמור אצלי על השומר מסך כבר כמה שנים!'.
"את התמונה הזאת מכרתי אפילו למוסלמים. מסתבר שכולם מחפשים אמת, האמת היא יסוד אוניברסלי ולכן הציורים שלי נוגעים באוכלוסיות רבות. ברבות מהתמונות יש לי ציור של חסיד ברקע, ואני מתפלא לראות איך גם גויים קונים את הציורים האלו וזה בכלל לא מפריע להם. לא פעם אני שואל אותם: מה לכם וליהודי עם הטלית? והם עונים לי שמבחינתם הציור הוא דבר רוחני וזה לא מפריע להם. אני שמח לראות איך אנשים מזהים משהו אמיתי ואותנטי, ואיך שציור בוקע מחיצות בין עמים".
כמו חידוש תורה
יהושע רואה באמנות הציור סוג של עבודת ה', והמנעד הרחב של היצירות שלו מספר סיפור אחד ארוך על חיי האדם המאמין. בכל יצירה מהיצירות שלו, ניתן ביטוי לרעיון רוחני או לחילופין לתפילה ובקשה על ההווה ועל הגאולה העתידה.
למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהציור הוא חלק אינטגרלי מעבודת ה' שלך?
"מעבר לתאווה ולתשוקה העצמית להוציא לאור את תעלומות הלב, וכשאתה מסיים לצייר ציור זה בהחלט מרחיב את הלב, בציורים אני מנסה להביע פרשנות לדברים אותם אני לומד ושבהם אני חי במהלך היום. לדוגמה היה לי בתקופה האחרונה רעיון לציור לקראת ט"ו בשבט, וחשבתי לצייר את ירושלים כפי שהיא גדלה על עץ. ככה אני מביע את תקוות הגאולה והופעתה.
"בעבודה שלי אני גם מגדיל ומאדיר את התורה. ישנו עיקר התורה שניתנה באותיות שחורות, אבל ישנם גם דברי התורה שנאמרים מסביב, בין השורות של אותן האותיות, שגם הם מחזקים ומעשירים את האדם. הציורים שלי הם חלק מאותה תורה שמסביב. רבי נחמן כותב שכח המדמה הוא האויב הכי גדול של האדם וגם התיקון הכי גדול, הוא גם מסית את האדם ומביא אותו לידי שקר והטיה, אבל הוא גם זה שמצית את האדם מהמיטה בבוקר לרוץ לתפילה".
כוח המדמה בקדושה מתבטא על הקנבס של יהושע, שרואה בכך את הגשמת ייעודו בעולם. הוא מסביר כיצד באמצעות האמנות ניתן לרומם את הדעת ולהביא אנשים לגלות את היהדות. גם מי שגדל בתוככי בית המדרש, יכול לקבל פרשנות חדשה ומוארת לפסוקים ומאמרי חז"ל דרך התבוננות ביצירות.
"כתוב בהלכה שאדם צריך לראות את עצמו בזמן התפילה כאילו הוא עומד בבית המקדש, אז אני רוצה שבאמצעות הציור אנשים באמת יוכלו לדמות שהם נכנסים אל בית המקדש, לקיים את ההלכה ולהתפלל ביראה ובאהבה.
"אפילו אני עצמי נעזר בציורים שציירתי, ובכך עוזר ללב להרגיש ולהתחבר. יש ציור של שערי בית המקדש שמאוד אהוב עליי, ואני מוצא את עצמי מתבונן בו לא פעם לפני התפילה. גם ציור של אדם מתפלל עוזר ומסייע לי להתפלל ולכוון. הציור יכול לעזור לאדם להכיר מול מי הוא עומד, לתת איזו תחושה ותיאור, מעין חיזיון שבסוף פועל על הלב וגורם לו לתחושה אמיתית שהוא אכן עומד מול ה'.
"בדמיון שלנו יש את תוכן המחזה ויש את העוצמה שלו. הרבה פעמים קורה, שעם השנים תוכן המחזה נשאר אבל העוצמה שלו דוהה ונחלשת. לציור יש יכולת לחזק ולשמר את הרגש בענייני עבודת ה' לאורך זמן, באמצעות המחזה שהוא פורש נגד עינינו".
איך נולד ציור?
"התהליך היצירתי הוא תהליך מעניין, יש לי כמה שיטות ותבניות לגרום ליצירתיות להגיע. אחרי ההבדלה בין קודש לחול, זה מזכיר לי את הולדתו של חידוש תורה. בגמרא מקשים מברייתא על ברייתא, מדמים מילתא למילתא ולפעמים מחברים דברים אסוציאטיבית, ומזה נוצר חידוש. גם בציור אני לוקח רעיונות שונים ולא קשורים ומזווג אותם יחד וכך נולד מהם פרי חדש. הציור של ירושלים על עץ שהזכרתי לפני כן הוא דוגמה יפה לכך.
"הרבה פעמים היצירה מתעוררת מדברים שאני לומד וקורא. כשפגשתי, לדוגמה, את המושג 'שערי תפילה לא ננעלו', זה אוטומטית הצית אצלי את הדמיון; או למשל כשאומרים על תפילה שהיא 'בוקעת רקיעים', כאמן אתה מיד מתחיל לדמיין את הביטוי ברמה הוויזואלית, ומצייר בעיני רוחך אדם שקורע את השמיים. לקחתי את הקנבס, קרעתי אותו באמצע ויצרתי שמיים אפורים שבוקע מהם אור, כשעל סולם ניצב חסיד עם מסור שחותך את השמיים.
"הרבה פעמים אני מרגיש איך שהטקסט עצמו דורש את הפרשנות שאני נותן לו. בשפה החסידית יש מושג ידוע של חיבור שמיים וארץ. כשאני לומד את זה, אני מיד שואל מהי המשמעות של החיבור הזה, ואת הפרשנות שלי אני אומר דרך המכחול".
התבודדות אחת שווה אלף הרצאות
יהושע הוא 'פריק' של התבודדויות, ולא מוותר על כך אף יום. שיחתנו נמשכת אבל הוא מבהיר שתכף ייאלץ לסיים את הריאיון בשביל תפילת מנחה והתבודדות לאחר מכן.
מה מצאת בברסלב?
"כל החיים אני בחיפוש מתמיד. חיפשתי מזור שירפא לי את הנפש וגם רב שיכוון ויאיר לי דרך בעבודת ה'. הסתובבתי בין רבנים ומקומות עד שפעם אחת הזדמן לי לשמוע דיסק של הרב שלום ארוש וזה מאוד תפס אותי, ומאז אני מחובר לברסלב. אחר כך גם מצאתי את הרב שלי שאיתו אני מתייעץ כל הזמן.
"מה שתפס אותי בעיקר הייתה ההתעסקות בעבודת ה' ובתפילה. הרגשתי שכולם מדברים על תפילה בשפה גבוהה ואילו הרב ארוש השכיל להוריד את זה לפרקטיקה, לחיבור אישי בין האדם אל הבורא, וזה כמובן גם באמצעות ההתבודדויות הארוכות שאליהן אני מאוד מתחבר.
"התבודדות מבחינתי היא חיפוש מתמיד ויום יומי אחר האמת הפנימית, ליצור קשר חי עם ה'. הדיבור הפנימי, כשאתה מדבר מתוך הלב שלך בשעה שאתה מתבודד, הוא לא דיבור אל עצמך אלא דיבור אל ה'. התבודדות היא זמן איכות להתענג על ה', לדעת שהוא עונה ולראות איך הוא מושיע ועושה לך ניסים בכל יום.
"כתוב 'ומי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו', ובשביל להרגיש אלוקים קרובים אתה צריך להשקיע, ואת התוצאות רואים בחוש. אתה רואה איך התפילה פועלת לא רק עניינים רוחניים אלא גם דברים גשמיים בחיים האישים שלך בעולם הזה. אנחנו בני אדם ואנחנו חייבים את אותן ישועות גשמיות שנראות לעיניים. לא דומה שמיעת אלף דרשות על גדולת ה' לנס אחד שקורה לך, זה חזק יותר מכל הרצאה ונשאר חקוק לעד. ההתבודדות היא הזמן המסוגל לבקש את כל זה. אני באופן אישי ראיתי המון ישועות בענייני פרנסה וגם בעבודת המידות. כשאני עובד על מידה מסוימת הרבה זמן, אני רואה איך היא משתנה לאט ואני יודע שזה בוודאי בא מהתפילה ומההתבודדות".
בסיום השיחה הקו המקוטע מתנתק. יהושע מקפל את ציוד הציור, ויוצא לשוח בשדה ולשרטט בנשמתו קו ישיר. הוא עומד בלב יער בידיים פרושות אל על ומכוון את הלב לשמיים, משתדל לדייק יותר את הכוונה, לזכך את המדמה ולהתחבר.
והנה קישור לאתר של יהושע: www.yehoshuawiseman.com
