יום אחד נכנס הילד ישראל הצעיר, הלא הוא ה'בבא סאלי', לאביו ורוחו סוערת. הוא סיפר לאביו רבי מסעוד כי נשא ונתן בדברים קשים עם אחד מחבריו, והלה בתגובה נטל חפץ מחפציו. לאחר בקשות חוזרות ונשנות שיחזיר לו את החפץ ללא הועיל, החלו הנערים לריב.

"ומה עשית אם כן?" שאל האב, והבן ענה בעיניים מושפלות: "קיללתי אותו". נחרד רבי מסעוד ונזף בבנו הצעיר, "דע לך בני כי בפיך סגולות שאינך מודע להן, מילה שתוציא מפיך עשויה לחרוץ גורלות. מבקש אני ממך כי תיזהר בלשונך ולעולם לא תוציא מפיך דבר קללה אלא ברכה".

מאז, כפי שהעיד רבינו לימים, "לא הוצאתי מפי דבר קללה, רק בירכתי". ואכן, לימים נודעו ברכותיו הקדושות לשם ולתהילה ומופתים רבים התגלגלו בחצרו. 

האב המתפלל

תולדות חייו של רבי ישראל אבוחצירא זי"ע, המכונה הבבא סאלי, רצופות בניסים ונפלאות. הצדיק מנתיבות משך אליו בחייו, כמו גם לאחר הסתלקותו, המוני יהודים שרצו לדבוק באורו הקדוש ולקבל את ברכתו. בדיוק לפני ארבעים שנה, בד' בשבט תשמ"ד, עלתה נשמתו לגנזי מרומים, ומדי שנה ביום ההילולא רבבות עולים לפקוד את קברו.

הבבא סאלי נולד בא' בתשרי, יום ראשון של ראש השנה תר"נ, בעיר ריסאני שבמחוז תאפילאלת במרוקו, כנצר לשושלת רבנים ומקובלים בעלי מופת. אביו, רבי מסעוד אבוחצירא שכיהן כראש הישיבה המקומית, היה בנו בכורו של ראשית שלשלשת הזהב למשפחת אבוחצירא, הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זי"ע בעל 'אביר יעקב'.

עוד מילדותו ניכר עליו כי נועד לגדולות. כאשר שאר ילדי בן גילו היו מבלים את זמנם במשחקים ודברי חולין, היה ישראל ינוקא יושב ולומד תורה בהתמדה.

בצעירותו למד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות ח"י שעות ביממה באופן קבוע, וכך התעלה בגאונותו ובצדקותו כאחד הקדושים אשר בארץ. כנער בר מצווה כבר הוכיח בקיאות מדהימה בש"ס ופוסקים ואף בכל כתבי האריז"ל. במקביל החלו רבים לבקש את ברכותיו עד שנתפרסם שמו בקרב יהודי מרוקו והחלו מעלים על נס את המופתים שהתחוללו בכוח תפילותיו. כך זכה לכינוי אשר הפך ברבות הימים לשמו בפי כל – 'בבא סאלי', ובתרגום מערבית: האב המתפלל.

בי"ב באייר תרס"ח נפטר אביו רבי מסעוד, וכבנו בכורו נתבקש הבבא סאלי, שהיה אז בן 18 בלבד, להמשיך את מורשתו המפוארת של אביו בראשות הישיבה. בתחילה סירב לקבל על עצמו את התפקיד האחראי ורק לאחר הפצרות רבות הואיל למלא את מקום אביו, אך בגלל ענוותנותו דרישתו הייתה שתלמידי הישיבה לא יכתבו את שיעוריו – כל זאת על מנת שלא ייכשל חלילה בשמץ גאווה. ואכן, שום דבר מחידושיו לא נכתב על ידו, והוא אף אסר על אחרים לכתוב מדברי תורתו.

פעם אחת ניסו כמה מתלמידיו, בחשקם הגדול לתעד את שיעוריו, להמרות את ציוויו. במהלך השיעור הקשיבו היטב לבל ישכחו את תוכנו, אך כשבאו לאחר מכן להעלותו על הכתב הנה זה פלא – הם לא זכרו מאומה ממהלכו.

קדושה, טהרה וקבלה

חתנו רבי יהודה אריה הראל זצ"ל, מראשי ישיבת 'קול יעקב', סיפר: עוד בילדותו גילה הבבא סאלי נטייה לשקידה ולהתבודדות, ומגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים. הוא נדר שלא לאכול בשר, ושמר על נדרו במשך כחמישים שנה, עד לזקנותו אז היה צריך לאכול בשר מטעמי בריאות. כבר בילדותו היה צם 'תענית הפסקה', דהיינו תענית ממוצאי שבת עד לליל שבת קודש הבאה ברציפות. אף שמירת עיניו, ככל משפחת אדמו"רי בית אבוחצירא, הייתה מיוחדת להפליא. החל מגיל שש כיסו את עיניו בגלימה כשיצאו עמו לרחוב, כדי לשמור על טהרת עיניו הקדושות.

הבבא סאלי היה מקפיד מאוד על טבילה במקווה טהרה מדי יום כמנהג החסידים. עוד בימי מגוריו בתאפילאלת היה בור טבילה בחצר ביתו, וגם כשהמים היו צוננים ביותר לא ויתר מעולם על הטבילה במקווה. בערוב ימיו התבטא פעם: "מעולם לא ניצחני הקור". לא רק קודם התפילה היה טובל במקווה, אלא גם כשהגיע לפניו שמו של יהודי הזקוק לישועה, היה הבבא סאלי ממהר לרדת למקווה ולטבול כדי לעורר רחמי שמים.

בספר הזוהר הקדוש וספרי החסידות היה הבבא סאלי בקיא להפליא, וכך העיד נכדו האדמו"ר רבי יקותיאל אבוחצירא מאשדוד: "מו"ר זקני ע"ה היה לומד בכל יום זוהר בקביעות, לא עבר עליו יום ללא לימוד בו, וכשסיים את הזוהר היה עורך סיום גדול ומיד מתחיל ללומדו מחדש. בערוב ימיו, כשכהה מאור עיניו, הייתי קורא מספר הזוהר לפניו על הסדר. גם כשלא היה בו כוח ללמוד בספרים אחרים, על לימוד הזוהר לא ויתר מעולם".

הנהגת יהדות מרוקו

בשנת תר"פ התנהלו קרבות בין התושבים המקומיים במרוקו לבין הכובשים הצרפתים באזור. התושבים חשדו שבני משפחת אבוחצירא שיתפו פעולה עם הכוחות הצרפתיים, וביום שבת קודש י"ד בכסלו תר"פ הוצא להורג אחיו של הבבא סאלי, הקדוש רבי דוד זי"ע הי"ד, בידי מנהיג מקומי. בעקבות המאורעות ברחו הבבא סאלי ואחיו רבי יצחק אבוחצירא, ה'בבא חאקי', לעיירה בודניב, שם הקימו מחדש את הישיבה. 

באותו זמן התמנה הבבא סאלי לרבו של מחוז תאפילאלת והוטלה עליו מלאכת החזקת הקהילה. לאחר שקיבל עליו את הרבנות וההנהגה, מינה הבבא סאלי את בנו הקדוש רבי מאיר, שנודע לימים כ'בבא מאיר' זי"ע, לעמוד בראשות הישיבה. מתוקף תפקידו כרב העיר ומנהיג הקהילה נקרא היה ליישב סכסוכים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, כמו גם לדון בדיני תורה בתוקף ועוז מחד לצד רגישות נפלאה למצוקות הציבור.

תחת שרביטו של הבבא סאלי התנהלו מוסדות החינוך ומערכות הכשרות בכל האזור, כשמצודתו הייתה פרוסה הרבה מעבר למקום מושבו. מקרוב ומרחוק באו לשמוע את דברי תורתו והוראותיו, ומפעם לפעם היה נוסע לבקר בערים השונות לעמוד על מצבם הגשמי והרוחני של יהודי הקהילות ולהטעימם טעמה של תורה. בכל מקום היה חוקר ובודק על צרכי העיר ועורך סעודה לכל בני הקהילה, במהלכה היה משמיע מדברי קדשו לפניהם, מעודדם ומחזקם. במהלך נסיעותיו טרח ופיקח שבכל עיר ועיירה יהיה כל הדרוש לכינונה של קהילה יהודית, ואלפים היו באים לקבל את פניו בכל מקום אליו הגיע.

בשנת ת"ש נקרא הבבא סאלי לכהן כאב"ד בארפוד הסמוכה לריסאני, ולמעשה ברבות השנים הפך הבבא סאלי למורה הדרך לרבבות יהודי מרוקו, עד שנחשב כסמכות התורנית הראשונה ולרבם של כל בני הקהילה המעטירה.

בראשית שנות החמישים עמדה יהדות מרוקו על פרשת דרכים כאובה בעקבות ינסיונות רשת החינוך 'אליאנס' להטביע את חותמה על ילדי הקהילות, ברוח חולין שלא תאמה את מסורתם המפוארת של יהודי מרוקו. בשנת תשי"א הגיע למדינה שליחו של הרבי מלובביץ זי"ע, רבי שלמה מטוסוב זצ"ל, והקים בה את רשת תלמודי התורה 'אהלי יוסף יצחק', ויחד עם הבבא סאלי פעל להרחבת החינוך הכשר בכל המדינה.

בארץ הקודש

עוד מצעירותו כמהה נפשו של הבבא סאלי לחונן את עפר ארץ הקודש, ובשנת תרפ"ב, בהיותו בגיל 32, זכה להגשים את משאלת ליבו הטהור ולהגיע לביקור בה. הבבא סאלי ביקר בערי הקודש ירושלים וצפת, וכן פגש את זקן המקובלים, הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בירושלים, שכיבדו וחיבבו ביותר. בזמן ביקורו שנמשך כשנה שהה הבבא סאלי בעיקר בירושלים, שם למד בישיבת המקובלים בית א-ל.

כעשר שנים לאחר מכן, בשנת תרצ"ג, נסע שוב הבבא סאלי לארץ ישראל, אז התגורר בביתו של הגאון רבי יוסף שלוש זצ"ל, מראשי ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים. בתקופה זו למד בישיבה בחברותא עם הגאון רבי עזרא עטייה.

בשנת תש"י גמלה ההחלטה בלב הבבא סאלי לעלות בשלישית לארץ ישראל, והפעם על מנת להשתקע בה. במענה להפצרותיהם של אנשי תאפילאלת שלא יעזבם, הותיר להם הבבא סאלי כממלא מקומו את בנו בכורו רבי מאיר.

מנהיג ישראל

בשנת תשי"ב החלה מערכת התכתבות מסועפת בין הבבא סאלי לבין הרבי מלובביץ. מתברר כי בשעה זו רצה הבבא סאלי להתנזר מענייני ההנהגה. במכתבו לרבי כתב הבבא סאלי, כי הוא מעוניין לעזוב את ארץ ישראל ולעבור להתגורר בארצות הברית. 

כאן התרחשה תפנית דרמטית במיוחד. במכתב המענה שלל הרבי את גישתו של הבבא סאלי, ואף שידל אותו להפוך למנהיגם של כל אחינו בני ישראל הספרדים.

"לפי דעתי", כתב הרבי, "כיון שנמצא כבוד הדרת גאונו שליט"א בארץ הקודש תבנה ותכונן, בה נמצאים עתה עשיריות אלפים של אחינו הספרדים שליט"א, ומצד ריבוי הנסיונות העלמות והסתרים זקוקים הם להוראות תכופות בדרכם הקשה בגשמיות וברוחניות, הנה זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כבוד הדרת גאונו שליט"א אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו השם יתברך ובהאוצרות מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור, לצאת במלחמה נגד היצר קליפות וסטרא אחרא בראש צבאות אנשי קהלות הקודש המושפעים ונשמעים לרצונו, ללחום מלחמת ה' ולפרסם אלקותו יתברך בכל סביבתם אשר אין עוד מלבדו כפשוטו ממש, שהכל הוא אלקות".

מאז, ככל שניסה מרן הבבא סאלי להשתמט מכס ההנהגה, דבר לא הועיל לו. רבבות התדפקו על דלתותיו של הצדיק בבקשת הוראה והדרכה, והבבא סאלי מצדו סבר וקיבל את דברי הרבי. הוא המשיך את מלחמת ה' בחיזוק התורה והמצוות בקרב כל מבקשי פניו, ואת הברכות והסגולות מאוצרות המלכים של אבותיו הקדושים פיזר לכל שואל בלב חפץ. 

בשמיים החליטו – אתה הראשון לציון

מסכת קשרים חמה ועמוקה, כרוכה במעשי מופת, שררה בין הבבא סאלי לבין הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שנפשו היתה קשורה בנפשו. כך מסופר כי כאשר הגיע הבבא סאלי לארץ הקודש ושבת בירושלים, הלכו הרב מרדכי ואחיו הרב נעים לחזות בפני הצדיק ולפרוס בשלומו. כשהגיעו לפניו בירך את שניהם, ואז פנה אל הרב מרדכי הצעיר ואמר לו "אתה שב עימי", ואילו לאחיו אמר "ואתה לך לשלום". כך נשארו שני גדולים אלו ביחידות, והמתיקו יחד סוד ה' ליראיו.

לא פעם, כשהגיעו לפתחו של הבבא סאלי שאלות בהלכה כבדות משקל הדורשות הכרעה, היה שולח להתייעץ עם חכם מרדכי כשהוא אומר כי ככל היוצא מפיו יעשה. וכאשר דנו בכהונת הראשון לציון, הזמין הבבא סאלי את הרב אליהו ואמר לו בפה מלא כי בשמים החליטו שהוא יהיה הראשון לציון וציווה עליו להתמודד על קבלת המשרה, וכידוע, דבר לא נפל מדבריו ארצה.

על דקדוקיו של הבבא סאלי בקיום התורה והמצוות ועל הניסים שהתגלגלו בדרכיו, סיפר הרב אליהו כי כאשר הגיע הבבא סאלי לארץ הקודש וירד מהאוניה בנמל חיפה, בא לקראתו שר נכבד והזמין אותו להצטרף במכוניתו לנסיעה לירושלים. הבבא סאלי הסתכל על המכונית ואמר כי אינו יכול לעלות לרכב שמחלל את השבת ולכן לא יוכל להיענות להזמנה…

הצדיק שם אפוא פעמיו לכיוון תחנת האוטובוס הנוסע לירושלים, וכשהגיע עלה והתיישב על כיסא כאחד האדם. במהלך הנסיעה ביקש מהנהג לעצור כדי שיוכל להתפלל מנחה, אך הנהג אמר לו כי זהו אוטובוס מהיר הנוסע ישירות לירושלים, ללא עצירות ביניים, והוא לא יוכל לעצור ולהמתין לו עד שיסיים להתפלל. "אם כך", אמר הבבא סאלי, "אני רוצה לרדת כאן". הנהג פתח את הדלת, והבבא סאלי ירד ופנה לצד הדרך והתפלל.

בסיום התפילה הבחין הצדיק בעובר אורח ושאל אותו היכן ישנה בקרבתם תחנת אוטובוס ממנה יוכל להמשיך בנסיעתו. הנוסע ציין בפניו את מספר האוטובוס והפנה אותו לכיוון התחנה. כאשר הגיע אל התחנה, ראה כי האוטובוס לירושלים עומד וממתין בתחנה. הבבא סאלי עלה ושאל את הנהג מה מחיר הנסיעה לירושלים, אך לאחר רגע שם לב כי הנהג מוכר לו… הנהג פנה אל הצדיק ואמר לו: "כבודו, על הנסיעה הזו כבר שילמת, אני מבקש ממך שתעזור לי להניע את האוטובוס, כי מאז שירדת להתפלל האוטובוס תקוע ולא זז… הבבא סאלי ענה לו שכעת הוא יכול לנסוע. ואכן, הנהג הניע והאוטובוס המשיך בבטחה לעבר ירושלים עיר הקודש.

"בהזדמנות מסוימת", סיים הרב אליהו, "פניתי אל הבבא סאלי ושאלתי אותו לנכונות הסיפור, אך הוא ענה לי: 'מספרים שכך היה…'. התעקשתי שוב ושאלתי האם אכן הסיפור קרה, ואז הבבא סאלי אישר בקולו שהמעשה שהיה כך היה.

בגד מיוחד למשיח

כל ימיו ראו על הבבא סאלי את ציפייתו לגאולה. עוד בהיותו צעיר רכש בגד מיוחד, 'גלבייה' בעלת עיטורים מוזהבים, והניחו בארון מוכן ליום בו יתגלה מלך המשיח. הוא אף ציווה להניחו במדף נמוך, כך שיהיה בהישג יד ולא ייאלץ להמתין כדי להוציא את הבגד מהארון וללבשו.

בכל פעם שהיו נכנסים למעון קודשו תלמידי חכמים, שח בפניהם את התוגה שבליבו על שהגאולה מתמהמהת מלבוא. ראש ישיבות 'יקירי ירושלים' ו'באר התלמוד' הרב יהודה כהן, העיד כי פעם נכנס אליו כששהה אצלו אדמו"ר מחסידות מפורסמת. בסיום דבריו, בירך האדמו"ר את הבבא סאלי שיזכה לראות פני משיח צדקנו. כאשר לאחר מכן נועד עימו הגר"י כהן, פרץ הבבא סאלי בבכי מר: "מה יהיה עלינו, מדוע מלך המשיח עדין לא מגיע?" ובכה זמן רב. מפני ציפייתו לגאולה, אפילו את ענייניו האישיים עשה במהירות האפשרית באומרו "פן המשיח יבוא בדיוק ברגעים אלו…"

מופתים מתגלגלים

שמו של רבי ישראל בבא סאלי, הצדיק מנתיבות, הלך והתפרסם בכל רחבי הארץ. המונים נהרו דרומה אל ביתו כדי לחזות בפניו הקדושות, לפרוק את שעל ליבם ולזכות בברכת ישועה והצלחה.

מספר הרב בן ציון גרוסמן: "באחד הימים פנה אלי סופר סת"ם שלא זכה לילדים, וביקש ממני לנסוע אל הבבא סאלי ולקבל ממנו הבטחה לזרע של קיימא. ידעתי שדעתו של רבנו אינה נוחה כשבאים אליו ומבקשים הבטחות, אך היות והמבקש היה מצאצאי רבי נחמן מברסלב אמרתי לבבא סאלי כי צאצא של הבעל שם טוב הקדוש מבקש ממנו הבטחה לילדים. כששמע את דבריי אמר: 'אם הוא נכד של הבעל שם טוב, אין בעיה', ותכף העניק את הבטחתו לזרעא חיא וקיימא. ואכן, לאחר שנה זכה אותו יהודי לחבוק ילד".

עם הרבי מלעלוב

בין הבבא סאלי והאדמו"ר רבי משה מרדכי זצ"ל מלעלוב, נקשר קשר נפשי עמוק. הרב בן ציון גרוסמן חשף כיצד נוצר הקשר בין צדיקי עולם אלו: "זכיתי להיות במשך תקופה משמש-בקודש ומקורב לשולחנו של הרבי מלעלוב. באחת מנסיעותינו סיפרתי לו על הצדיק ממרוקו המתגורר בארץ ישראל, והרבי הגיב: "אולי זהו הצדיק ממרוקו שביקר כאן בארץ ישראל בשנת תרפ"ב והיה בישיבת בית א-ל". והוסיף הרבי לומר לי: "אם זה אכן אותו צדיק, רוצה אני לבקרו", וביקש ממני שאברר אם אכן כך.

"כמובן, ביררתי את הדברים ונודע לי ללא ספק כי זהו הבבא סאלי. הרבי שמח שמחה גדולה, ומיד הביע את חפצו להיפגש עמו. קרוב לשנתיים עברו מאז הבירור שערכתי ועד המפגש המיוחל ביניהם. כשהתקיים, היה זה כעין 'טיש' משותף לשני הצדיקים, והבבא סאלי אף הורה להכין סעודה בשרית כיד המלך".

עוגת הדבש מהרבי

מדי שנה בערב יום הכיפורים היה נוהג הרבי מלובביץ לחלק פרוסת עוגת דבש להמוני בית ישראל שבאו לחלות את פניו בחצרו בברוקלין, כשהוא מאחל להם שנה טובה ומתוקה. באחת השנים הגיע אל הרבי יהודי ושמו אברהם דרעי שהתגורר במושב ליד נתיבות, ובבוא תורו ביקש מהרבי פרוסת עוגה נוספת עבור הבבא סאלי. ואכן, הרבי העניק לו עוגת דבש ובירך את הבבא סאלי. כשחזר לביתו, נטל אברהם דרעי את פרוסת העוגה ששלח הרבי, פורר אותה והכין ממנה עוגה גדולה שאותה הביא לבית הבבא סאלי. אין לתאר את השמחה ששרתה על הצדיק כאשר שמע שהרבי שלח במיוחד עבורו עוגת דבש. הוא קרא מיד לכל בני הבית וחילק לכולם חתיכה מהעוגה, תוך שאומר "זה מהעוגה ששלח לי האדמו"ר".

דיבור ללא דיבור

בנו של הבבא סאלי, רבי מאיר זצ"ל, נפטר עשרה חודשים לפני אביו, בחודש ניסן תשמ"ג. זמן מה קודם לכן, יום אחד ביקש הבבא סאלי לנסוע לבנו שהתגורר ברובע ד' באשדוד. "הייתי בין אלו שנלוו לבבא סאלי בנסיעה זו", מספר הרב יעקב אשר וינטרוב, "ולא אשכח לעולם את המחזה הזה. הבבא סאלי ורבי מאיר ישבו זה מול זה במשך כעשרים דקות ולא הוציאו מילה מפיהם. יושבים ושותקים. הם כנראה דיברו זה עם זה בדרכים נשגבות, גבוה מעל כל מה שאנו מבינים ומשיגים בדעתנו הדלה. לאחר מכן שני הצדיקים לחצו ידיים ונפרדו".

אשכבתיה דרבי

בליל כ' בטבת תשד"מ קרא הבבא סאלי לכמה מידידיו להשתתף עמו בסעודת הילולא לזכרו של סבו רבי יעקב אבוחצירא ולרגל הילולת הרמב"ם, כפי שנהג מדי שנה. רבינו הסב באריכות עם באי הבית, והרבה לצטט דברים משמו של סבו. למחרת, מיד לאחר תפילת שחרית נכנס לחדרו ללמוד, ובשעות הצהריים שב וערך סעודת הילולא למרות בקשות בני הבית שיפוש וינוח בחדרו.

שעות מספר לאחר מכן החל הבבא סאלי להתייסר במכאוביו, וכעבור זמן הובהל לבדיקות בבית הרפואה סורוקה בבאר שבע. בתוך כך, מרכזיית הטלפונים של בית הרפואה הוצפה באלפי פניות מכל רחבי הארץ והעולם, כאשר המטלפנים מבקשים לדעת על שלומו של הצדיק המלומד בניסים. 

בד בבד, החלו שלומי אמוני ישראל בכל אתר ואתר להתפלל לרפואתו של הבבא סאלי. עשרות רבות של מניינים התקבצו בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שם נאמרו פרקי תהילים לרפואתו השלימה. המונים התקבצו גם ברחבת שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי, שם נערכו תפילות לרפואתו של רבי ישראל בן עישא.

במוצאי שבת קודש ביקרוהו מקורביו ובני משפחתו, והבבא סאלי האיר פניו אליהם. בלילה שמעוהו חוזר ואומר: "תהא הליכתי כפרה"… כאשר אמרו לו השומעים כי בעזרת ה' עוד ישוב לביתו, ענה "מה אני ומה חיי? ראוי אני להישרף והלוואי ויהא בזה תקנה לכלל וכפרה לצרות עם ישראל"…

ביום ראשון ד' שבט ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. אך גם בהסתלקותו לשמי רום, ממשיך הצדיק להגן ולהשפיע רחמים רבים על כל מבקשיו ומייחליו עד ביאת גואל צדק.

מכתב ניחומים בלתי שגרתי שיגר הרבי מלובביץ לבני משפחתו האבלים והדואבים: "מאוד נצטערתי להשמועה מפטירת הרב הצדיק… רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה' אוצרו, ישב על מדין ומצודתו הייתה פרוסה וכו', מוהר"ר ישראל. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים".

לאחר פטירתו הודפס ספר התניא קדישא בחצר ביתו של הבבא סאלי על ידי זוגתו הרבנית, לזכר נשמתו הטהורה של מי שאיחד באישיותו הקדושה והטהורה את חכמת הקבלה של אבותיו הקדושים יחד עם תורת הבעל שם טוב וממשיכי דרכו. 

מקורות לכתבה: האיר פני המזרח – ספר חדש המופיע לרגל 40 שנה להסתלקות הבבא סאלי, בהוצאת מכון 'באהלי צדיקים'. יריעה מרתקת הקושרת בין גדולי ישראל לשבטיהם, ומתובלת בסיפורי מופתים ותולדות חייהם.