על אף הניכור וההתרחקות מהתקשורת הבינאישית שזימנה לחיינו הטכנולוגיה, נראה כי דווקא בזכותה ובשל הרצון וחוסר היכולת לוותר על יחסים אישיים, הכלכלה השיתופית הפכה בשנים האחרונות לכלי חזק בארץ ובעולם.
הדוגמאות הבולטות ביותר הן אפליקציית הנסיעות החברתיות UBER, המאפשרת נסיעה משותפת של מספר אנשים (זרים!) שנוסעים כולם יחד מאותו מוצא לאותו יעד. גם באפליקציית ווייז כבר ניסו לחקות את המקור בעזרת השימוש בפונקציית 'קאר־פול', דבר החוסך לרבים מאות שקלים בשנה ומזמן הזדמנויות למפגשים אנושיים ייחודיים.
דוגמה בולטת נוספת היא רשת Airbnb, המאפשרת 'סיבלוט' של דירה במחירים שווים לכל כיס (השכרת דירה לימים ספורים כשאתם נוסעים לחופשה כדי שהדירה לא תהיה ריקה) ומסייעת לכל מי שצריך לינה באזור מבלי להזדקק למלונות יקרים. בבסיסם של מיזמים אלו עומדת טכנולוגיה חדישה לצד הרצון לחסוך כסף ולהשתמש במשאבים הקיימים סביבנו. גם יוזמת 'בנק הזמן' מוצאת את מקומה בשנים האחרונות בקרב קהילות מגוונות בארץ.
"בנק הזמן נפתח בישראל בשנת 2002. הרעיון יובא מחו"ל, שם הוא נפוץ ורווח", מסבירה איילה וול, מנחה לבינוי קהילה בחברה למתנ"סים המלווה את בנקי הזמן בארץ.
"את המיזם הקים אתגר קאהן – עורך דין מצליח ומוכשר, ויהודי – כיאה לממציאנים הגדולים ביותר. יום אחד הוא חטף התקף לב ולראשונה בחייו הוא הרגיש נזקק וחלש והיה לו קשה להיות בצד המקבל. חוסר האונים עורר בו מחשבות רבות על הדינמיקה בין ה'נותנים' ל'מקבלים' בעולם. הוא קלט פתאום עד כמה ה'מקבלים' נתפסו בעיניו כחלשים ונחותים עד לאותו יום, וכמה שברירי המצב הזה של להיות נותן או מקבל; מצב שיכול להתהפך ברגע.
"במיטת חוליו הוא חשב על הרעיון המדהים ליצור כלכלה חברתית. ההבנה העומדת בבסיס הבנק היא שכולנו לעיתים נותנים ולעיתים מקבלים ושלא מדובר בחולשה להיות בכל אחד מהצדדים".
סחר החליפין פה הוא פשוט – שעת נתינה תמורת שעת קבלה. המטבע הוא זמן ואין הבדל בין השירותים השונים הניתנים.
"הבנק הזה מאפשר לכל האנשים להיות שווים. כל אחד יכול לתת מיכולותיו ולקבל בתמורה משהו שהוא צריך. זהו כנראה המקום היחידי בעולם בו שיעור גיטרה שווה ערך לשעת ייעוץ משפטי, אבל זה בדיוק העניין".

כאן לא גומלים חסדים
הכל התחיל כשאיילה הייתה סטודנטית צעירה לעבודה סוציאלית קהילתית באוניברסיטה העברית בירושלים. את ההכשרה המעשית שלה היא עשתה בחברה למתנ"סים, ויולי בן־לביא היה המנהל שלה בתור סמנכ"ל מחוז ירושלים למתנ"סים. יולי הציע את הרעיון ולאיילה הייתה פניוּת להשקיע בו, ומה שהתחיל כפיילוט של שכונה אחת, עמק רפאים בירושלים, צמח בתוך חמש עשרה שנה למיזם שכולל שישים מתנ"סים וקהילות בכל רחבי הארץ. גדעון ברוידא – יו"ר בנק הזמן, תושב ירושלים המתנדב בעצמו ללמד קהילות אחרות איך להקים בנק זמן, היה שותף אף הוא מהשלבים הראשונים.
"כדי לבדוק אם הרעיון מצליח, גייסנו מספר תושבים 'משוגעים לדבר' שהחליטו שהם בעניין. זו הייתה תקופה של פיגועים קשים בירושלים. שכונת עמק רפאים עצמה סבלה מפיגועים והייתה תחושה שאין על מי לסמוך ושרק התושבים יוכלו להציל את המצב. הייתה גם התעוררות לאומית מסוימת, אנשים רצו לתרום ולעשות משהו משמעותי לטובת המצב. עשינו פרסום מאסיבי בשכונה ובנינו תוכנה שמאגדת בתוכה את כל האנשים המעוניינים והיכולות שלהם".
מי היו הפונים?
"זה אמנם היה מזמן אבל אני זוכרת את המשתתפת הראשונה. אישה קשישה בת שמונים וחמש התקשרה וביקשה בחורה צעירה שתגיע ותסייע לה לעשות סידורים, ללכת איתה למכולת ולדואר. בתמורה היא הציעה ללמד שיעורי גרמנית. מצאנו לה סטודנטית צעירה שהגיעה אליה פעמיים בשבוע לשעה על מנת לעזור לה, וסטודנט אחר שרצה ללמוד גרמנית. נוצרו לה קשרים מדהימים עם הצעירים שציוותנו לה. חרות לי בראש המשפט שאמרה לי – "כבר שנים לא הרגשתי 'נכס', שנים רבות אני מרגישה לצערי 'נטל' על החברה". בזכות אותם 'שידוכים' גם מצב הרוח שלה השתפר פלאים. אני עצמי סייעתי לאשה עיוורת שנזקקה לעזרה ובתמורה קיבלתי שיעורי יוגה, החיבורים שווים לכל הצדדים ויש בצידם ערך מוסף של קהילתיות והיכרות עם השכנים".
מאז, המיזם השתכלל וצמח והוא נתמך היום על ידי קרן ירושלים, עיריית ירושלים, החברה למתנ"סים והג'וינט. דבר שמאפשר עשייה גדולה ומבורכת מאוד.
זה מתאים לכל קהילה?
"לחלוטין. הסנוניות הראשונות אחרי עמק רפאים היו שכונות קרית יובל ורמות, ולאחריהן הצטרפו גם בית הכרם, הר נוף והשמועה פרשה כנפיים מחוץ לגבולות ירושלים עד שהגענו למספר המרשים של שישים קהילות.
"הופתענו לראות את ההצלחה המסחררת בחברה החרדית. בהתחלה סברנו שמדובר על משהו שהם מכירים ממילא – מודלים שונים של גמ"חים, של התנדבות וחסד, הם לא דברים חדשים ברחוב החרדי. אולם דווקא בשל כך, הרעיון תפס חזק יותר".

חלומות מתגשמים
שרה ועקנין, רכזת בנק הזמן בהר נוף, מנסה להסביר את החששות שהיו בתחילת הדרך לעניין ההתאמה לציבור הדתי והחרדי.
"הר נוף הייתה השכונה הדתית־חרדית הראשונה שנכנסה לפרויקט בנק הזמן. מאחר והר־נוף היא שכונה שהנוף האנושי בה לא אחיד, לא היה ברור עד כמה אנשים ייתנו אמון בשיטת השידוכים הזו. אולם ברוך ה', השנה אנחנו חוגגים כאן עשור והבנק נמצא בפריחה מתמדת. קורים כאן חיבורים מדהימים שאין שני להם".
ממה בעצם נבעו החששות שלכם?
"ראשית העניין המגדרי, שנפתר די בקלות בכך שכל המשתתפות בבנק הזמן בשכונה הן נשים. מטבע הדברים מדובר באוכלוסייה שלא תוכל ליהנות משירותים מעורבים. ההסדר כיום הוא שאם יש אישה שרשומה בבנק הזמן אבל בעלה הוא זה שקיבל את ההטבה או תרם אותה, השעות 'נרשמות' על שם האישה. בעלי החברות בבנק הזמן זכאים ליהנות ולהשתתף במידת הצורך, אך באופן טבעי לנשים יש יותר פניות ומוטיבציה לכך.
"העניין השני הוא החינוך עליו גדלים בציבור הדתי־חרדי, האומר שאם יהודי צריך ממני עזרה, אז אני אתן לו בשמחה ללא צורך בתמורה. נשים רבות הרגישו בהתחלה שזה לא מתאים להן 'לקבל' בתמורה משהו ושזה פוגע בטוהר העניין. החלטנו לשבור את המיתוס הזה ולתת לכל אחת אפשרות לקבל בזכות ולא בחסד הגשמה של חלום, חזון, משאלה או סתם צורך זמני שהיא תמיד רצתה וקיוותה ללמוד או לעשות".
נתקלת גם בהשפעה הפוכה – כשמישהי לא האמינה שיש לה מה לתרום וגילתה על עצמה דברים חדשים?
"נשים רבות אומרות בתחילת הדרך 'אוף, אין לי כישרונות, אני לא טובה בכלום'. לאישה כזו אני מציעה להשתתף בסדנה או פעילות כללית של הבנק ולאט לאט היא מבינה את הראש ואומרת 'רגע, בעצם בזה אני טובה. את זה אני יודעת לעשות'.
"כל אישה שמתעניינת בבנק הזמן מגיעה לפגישה בה אנו שומעות מי היא ומאלו עולמות היא מגיעה. השיחה תמיד מתחילה מצד המרואיינת ב'תגידי לי מה חסר ואני אגיד לך מה אני מחפשת', ואני מנסה לשנות את דפוסי החשיבה – 'לא, תגידי לי את, מה את אוהבת לעשות? במה את טובה?'
"בערב יום השואה, אחת הנשים הציעה לספר את סיפור הגבורה של אמא שלה בשואה. שלחנו מייל לכל קהילת הנשים, ופעילות מסוג זה אנחנו גם פותחות לקהל הרחב כאשר לחברות בנק הזמן הפעילות היא חינמית ולמעוניינות מבחוץ – העלות היא סמלית. בכך גם נוצרת לנו מדי פעם 'קופה קטנה' לצרכי קידום הבנק, שכולו על בסיס וולנטרי כאמור.
"יש כאן אישה שחלמה לצייר. כל השנים היא אמרה לעצמה שזה לא מספיק חשוב לה להשקיע בכך ו'לבזבז' על כך את הזמן והכסף הדרוש. אני עצמי מציירת כבר שנים, התחלתי ללמד אותה לצייר וזה היה שידוך עיוור לחלוטין. לא ידענו שאנחנו גרות במרחק של שני רחובות אחת מהשנייה. מהשיעורים הבודדים שאני העברתי לה, הכישרון שלה השתכלל מאוד והיא קישטה את כל הבית עם ציוריה. בשלב מאוחר יותר היא יצאה לפנסיה וכגמול השתלמות היא למדה ציור, והיום היא מעבירה חוגי ציור בעצמה".
מקסים. ומה לך יצא מזה?
"אני המרתי את השעות הללו בשעות בהן למדתי מחברה אחרת בבנק שימושי מחשב. הייתי אישה טכנופובית לחלוטין ואילו כיום אני המנהלת של בנק הזמן בעצמי, דבר הדורש שליטה בכל יישומי המחשב והיבטים טכנולוגיים רבים שלא הייתי מאמינה שיהיו לי בתוך זמן קצר ובאפס עלות".

אוריאל שוראקי (40) נמנה על עשרים האחוזים שמהווים גברים מכלל אוכלוסיית בנק הזמן.
"כשאשתי ואני ניסינו לחסוך קצת בהוצאות, ובמקביל עלתה בי התחושה שאני רוצה לתרום מעצמי יותר לחברה, התגלגלה לפתחי היוזמה של בנק הזמן". אוריאל הוא אחד ממפתחי האפליקציה החדשה שעובדים עליה בבנק הזמן, שתאפשר התנהלות כמעט עצמאית לחלוטין בין חברי הבנק השונים בעזרת הזנת נתונים, שעות התרומה ותחומי הכשרה. בנוסף הוא יזם בעל סטארט־אפ קטן בתחום האינטרנט.
"הרעיון של בנק הזמן תפס אותי מיד, הצטרפתי לבנק שבשכונת מגוריי – בקעה בירושלים והצעתי להעביר הלאה את הידע שלי במחשבים, בפיתוח עסקי באינטרנט ובעבודה עם רשתות חברתיות. במקביל חיפשתי אדם 'הנדי מן' שיגיע ויבצע עבורנו מספר תיקונים קלים וכן שיעורי פסנתר לילדים, שהם הוצאה גדולה יחסית. נפגשתי עם אנשים שהיו מעוניינים בעזרה בקידום העסק שלהם באינטרנט ובנוסף העברתי הרצאה על טכנולוגיה בהיבט יהודי. זכיתי בתיקון כל הדברים שנצרכו בבית ואנחנו מקווים להתחיל בקרוב שיעורי פסנתר לילדים. זה רעיון חברתי נהדר לטעמי, שכן בנק הזמן מאפשר לשבור היררכיות מקצועיות. אני לא מתמחר את שעות העבודה שלי בבנק כפי שהן עולות 'בחוץ'. אני מרגיש שנוסף לשירות שהרווחתי גם הכרתי עולמות חדשים, חברים בקהילה ושכנים".
"בחמש עשרה השנים הללו קרו דברים נפלאים לכל מי שנפגש עם בנק הזמן. הבנק הוא קרש קפיצה להמון יוזמות והתפתחות תעסוקתית, יצירת נטוורקינג, קשרי עבודה, קשרי חברות וסיוע לכלכלה מקומית", מוסיפה איילה.
"שיא נוסף שראוי להזכיר, הוא השלג הכבד שתקף את ירושלים. צעירים מבנק הזמן הלכו לבקר קשישים שגרים לידם, שהם הכירו בזכות הבנק. נוצר מצב של מיפוי היכולות והמשאבים הקיימים סביבנו, וזה דבר שאין לו תחליף.
"האפליקציה שאנו עובדים עליה כעת, תאפשר חיבור פשוט בין אנשים. היא תיתמך גם בטלפונים כשרים או פחות משוכללים ותיתן פתרון מהיר וזמין לכל צורך שיעלה".

מקפצה לעסקים
שרה ועקנין, מנהלת הבנק בהר נוף, ממשיכה לספר לי על סדנת 'איך להסתדר עם החמות' שנפתחת עכשיו זו הפעם השישית! "מנחה מתחום הייעוץ האישי הרימה את הכפפה והציעה בתוכנת הבנק שיעור שיעסוק ביחסים בין אישיים בתוך המשפחה. כנראה שאת הדינמיקה בין הכלה לחמות רבות מנסות לצלוח בשלום, ולכן הסדנה הפכה ללהיט של ממש בבנק הזמן בהר נוף".
למעשה מדובר במפעל שידוכים בין כישרונות.
"זה נכון. יש לנו קבוצות למידה של דברים מרתקים. לימודי שפה, ציור, סריגה, גינון ביתי, כלים לרפלקסולוגיה ביתית וכמעט כל דבר שניתן להעלות על הדעת. אישה אחת שמכורה לשירת זלדה פתחה קבוצה ללמידת שירי זלדה שהפכה לאטרקציה רצינית. החברות מוזמנות להצטרף וישנו בית מארח. הן נפגשות למפגש שהוא חוג לכל דבר ועניין ומתמידות בו לאורך הזמן. הנשים מרוויחות לא רק את הכישרון שהן רוכשות, אלא גם שעת חברות נהדרת".
בעלות המקצוע שמלמדות בבנק, לא יוצאות נפסדות מכך שהן מפיצות את הידע שלהן חינם?
"ההפך בדיוק. מאחר והבנק עובד על היכרות עם המשאבים הקהילתיים, נוצרת כך חשיפה רחבה ביותר לכל אשת מקצוע. הפרסום הטוב ביותר הוא מפה לאוזן, וכאשר מישהי מעבירה סדנה קצרה וקולעת בנושא של פרחי באך, והחברות שעברו אותה מתחילות לספר עליה לשכנותיהן, תוך זמן קצר היא בונה לעצמה מאגר של לקוחות ושל מתעניינות. מבחן התוצאה הוכיח כי בנק הזמן הוא מקפצה לעסקים קטנים. נשים לומדות להיעזר במשאבים הקרובים אליהן בתוך השכונה וכך בעלות המקצוע רק מגדילות את מאגר הלקוחות.
"לאחרונה קיימנו סדנה של 'תרפיה בקול'. נשים השתתפו במפגש של שלוש שעות עם מישהי שמלמדת להאזין לקול הפנימי שלהן, סוג של קואוצ'ינג. הסדנה הזו הייתה הצלחה כה מסחררת שנשים רבות שפספסו את ההזדמנות לקבל אותה בחינם, ביקשו לשלם עבורה כסף ולהבין מה הן הפסידו".
מה נותנת לך ההתעסקות עם הבנק?
"כרכזת בנק הזמן אני חושבת שהרווחתי שינוי בצורת ההסתכלות על העולם. כיום אני מתבוננת על כל אדם כעולם שלם. אין אדם שדומה לחברו. בעבר העיניים שלי היו 'הנה עוד סתם מישהי'. ברגע אחד הייתי מתייגת לפי צורת הלבוש וכיסוי הראש שלה. מיד ידעתי עליה הכל… היום אני חושבת בראש של 'מה הערך המוסף שהיא יכולה לתת לעולם?'
"זו מתנה שקיבלתי – התבוננות על אנשים בתור משאבי טבע. יש לנו כמעט שלוש מאות חברות בבנק השכונתי ואין אחת שהיא לא משאב של משהו!
"יש כאן נשים כל כך מיוחדות. פשוט אוצרות. כל המפגשים של בנק הזמן מתנהלים בהארת פנים גדולה מאוד. הרבה העצמה חיובית ובעיקר העצמה נשית. ובנוסף, אין לי ספק שהבנק משפר את האיכות הקהילתית והחברתית בשכונה.
"בגלל שאנחנו הבנק ה'דתי' הראשון וגם המוביל בירושלים מבחינה כמותית, אנחנו מתכננות ערב אחדות ואהבה לנשות בנק הזמן בירושלים ובסביבתה לקראת חגיגות יום ירושלים. אנחנו מזמינות את כל הנשים שמשתתפות בבנקי הזמן ונקבל אותן בכבוד ובהערכה גדולה. אין ספק שהמיזם הזה הוא מימוש חדש של מצוות אהבת ישראל וכבוד הזולת, ותקופת ספירת העומר בה אנו מתקנים את 'שלא נהגו כבוד זה בזה' היא הזמן הנכון להצטרף!".

——-

שני כוחות נטע הקב"ה באדם. מחד גיסא, הכח להיות יוצר עולמות, הכח להיות רב ומורה וללמד את הזולת, להשפיע עליו, לשנות את אישיותו וליצור אותו מחדש. מחד גיסא, העניק הקב"ה לאדם כח אחר – הכושר להיות תלמיד, ללמוד מהזולת, פעילות וסבילות. יצירה וקליטה מושרשות באישיותו של האדם. אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים, לשכוח, כי יכול הוא ללמוד מאחרים באותה המידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים.
אף הקטן שבקטנים – יש גם לו כוחות הנפש ומדות טובות ואוצרות של רגש אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד, משפיע ומושפע, מקבל ונותן.
היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו. בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים; לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר. צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית.
לפיכך, כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה, הוא מוסיף ממד חדש למודעות הקהילה. הוא תורם משהו, ששום אדם אחר לא יכול היה לתרום. הוא מעשיר את הקהילה. אין לו תחליף. היהדות מאז ומתמיד ראתה את היחיד כאילו הוא עולם קטן… בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד, משלימים אלו את אלו ומשיגים אחדות.
(הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק)