אם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן, גם מסע של אלף פרקים מתחיל בהלכה אחת. ועוד אחת, ועוד אחת, פרק אחרי פרק, יום אחרי יום, כי כמו שאמר חכם סיני זקן, "אין זה משנה כמה לאט אתה מתקדם, כל עוד אינך עוצר", וזה בדיוק מה שהופך את לימוד הרמב"ם היומי למה שהוא: לימוד תורה למרחקים ארוכים. פרק יומי אחד, לא יותר, ועוד אחד, ועוד אחד, שהופכים לעוד ספר במשנה תורה, ועוד אחד, ועוד אחד. אחרי שנתיים ועשרה חודשים מסתיים מחזור לימוד אחד ומתחיל חדש, ובמד המרחקים של הלומד המתמיד יש כבר אלף פרקים שמהווים תורה אחת שלמה.
מה הופך את לימוד הרמב"ם היומי לאתגר שכדאי לכם להצטרף אליו? כמה פעמים כדאי לסיים את הרמב"ם לפני שעוברים ללמוד ספר אחר? האם לימוד פרק יומי מתאים גם לתלמידי ישיבה או שהוא מיועד רק לבעלי בתים שאין להם זמן? מה היתרונות של מהדורת הרמב"ם "שולחן מלכים" החדשה? והכי חשוב: איך גם אתם יכולים לעשות את הצעד האחד שיוביל לכך שבעוד זמן מה תסתכלו אחורה בסיפוק על המסע ההלכתי המקיף ביותר שעשיתם מימיכם? – ישבנו לשיחה עם הרב חיים סבתו, מי שמזוהה יותר מכל עם המיזם האדיר של לימוד הרמב"ם היומי, כדי למצוא תשובות לכל השאלות שעומדות ביניכם ובין הצטרפות למיזם.
הזדמנות פלאית להקיף את כל התורה כולה
הרב חיים סבתו נולד בקהיר בשנת תשי"ב, כבן למשפחה של יהודים יוצאי העיר חלב שבצפון סוריה. סבו היה ראש ישיבה במצרים, ואביו היה פעיל ציוני שפעילותו עלתה לו במאסר. כשהיה הרב בן חמש גורשו יהודי מצרים מארצם, ומשפחת סבתו עלתה לארץ ישראל, היישר למעברת העולים הירושלמית בית מזמיל (היום קריית יובל), שם גדל בתורה. בין תחנות חייו אפשר למצוא את ישיבת נתיב מאיר, ישיבת הכותל, פרק שירות צבאי במסגרת מסלול ההסדר ועוד, אך נראה שהתחנה שהשפיעה עליו יותר מכל הייתה מלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה החליט הרב להקדיש את כל חייו ללימוד תורה והוראתה, כשבין שלל המיזמים התורניים והחינוכיים שבהם שותף הרב, מתבלט מיזם הרמב"ם היומי שהרב סבתו הוא אחד ממוביליו.
"על שלושה עמודים עומד לימוד הרמב"ם היומי", מסביר הרב סבתו את הייחוד שבלימוד הרמב"ם היומי ביחס לסדרי לימוד מקובלים אחרים כמו פרק המשנה היומי או הדף היומי, "והם השלמות, הקביעות, והאחדות. השלמות – כי רק בלימוד הרמב"ם היומי ניתן להקיף את לימוד התורה שבכתב והתורה שבעל פה כולה. זה הספר היחיד שמקיף את כל התורה כולה. הרמב"ם מלמד בספרו הכול: איך מכינים את הקלף של ספר התורה, איך מקריבים קורבנות, דיני טהרה לפרטיהם… מהלכות השכמת הבוקר ועד הלכות מלכים ומלחמותיהם. אין דבר בתורה שהרמב"ם לא הכליל במשנה תורה, כך שזה הספר היחיד שמי שלומד אותו מקיף את כל התורה כולה, ויכול לומר: אני יודע. הקביעות – כי הלימוד היומי של ההלכה מעמיד את האדם בברית מחייבת של לימוד תורה ולא כלומדה לפרקים. האחדות – כי הלימוד המשותף עם קהל גדול של אותו פרק באותו יום הופך את הלימוד ללימוד של כלל ישראל שערכו מיוחד. לעיתים נקרית משמיים לאדם הזדמנות רוחנית והוא צריך לרוץ ולנצל אותה. בלימוד הרמב"ם במתכונת של פרק יומי עומדת הזדמנות יפה של לימוד כל משנה תורה לרמב"ם שהוא אתגר והישג אדיר לכל אחד ואחד.
"מלבד זאת", ממשיך הרב, "משנה תורה מתייחד בבהירות לשון וסדר מופתי שהם יוצאי דופן. הרמב"ם חיקה את לשון המשנה וכתב יצירת מופת מבחינה לשונית, וזאת לצד היושר האינטלקטואלי שיש בספר, היופי והאסתטיקה הפנימיים. מכלול הדברים הללו מביא לכך שכל מי שלומד את כל משנה תורה על הסדר זוכה להרגשה, לידיעה ולשייכות לכל התורה כולה. כמובן, במשך הזמן האדם לומד שהיו השגות על הרמב"ם. הראב"ד השיג עליו, הרשב"א והרא"ש השיגו עליו, אבל הרמב"ם מציג בספרו שלמות בתורה שהיא פלאית. במשנה תורה טמונה האהבה של הרמב"ם לקב"ה ולתורתו, כפי שהוא עצמו כותב בהלכות תשובה שהאדם 'אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה – אם מעט, מעט; ואם הרבה, הרבה', ואצל הרמב"ם זה היה הרבה".
הרעיון של הרבי, הביצוע של כל אחד מאיתנו
את הלימוד היומי של הרמב"ם הגה הרבי מליובאוויטש בתחילת שנת תשמ"ד, והוא הפך למציאות כבר לקראת פסח של אותה שנה. ללימוד היומי שני מסלולים מוכרים: לימוד בן שלושה פרקים ליום, זהו מסלול מהיר שבו מסיימים את כל משנה תורה בתוך כאחד עשר חודשים, ולצדו לימוד לטווח ארוך יותר – מסלול הפרק היומי.
"כשפנו אליי וסיפרו לי על הרעיון של הרבי, שאותו זכיתי לראות פעמיים – התלהבתי ונרתמתי אליו מיד", מספר הרב סבתו, "הסכמתי להקליט שיעורים על כל הרמב"ם, פרק ליום, וכששאלו אותי מתי מתחילים, אמרתי: מחר. וכך היה. זה היה באמצע הלכות שבת, ומשם התחלנו להקליט שיעורים על כל משנה תורה, יום אחרי יום. לפעמים הקלטתי באחת בלילה, לפעמים זה היה גם בשתיים בלילה, אבל בכל יום הקלטתי פרק אחד, לא משנה מה עבר עליי באותו יום.
"פעם אחת גם קרה שמרוב עייפות נרדמתי באמצע הקלטת הפרק", הוא מחייך כשהוא נזכר בסיפורים הקטנים שמאחורי הקלעים, "וכשהתעוררתי – המשכתי בהקלטה". הרב סבתו הקליט את השיעורים בשעות ומקומות שלא תמיד היו שגרתיים, אבל הכל היה שווה כשהתבררה ההשפעה הרחבה של הדבר: "היה ברור לי שרעיון של אדם גדול כמו הרבי מליובאוויטש הוא רעיון שיישא פירות ופירי פירות נפלאים, ובאמת, התפעלתי והתרגשתי לשמוע שרבבות לומדים השתמשו בשיעורים האלו. זה מרחיב את הלב כשיודעים שילדים, נערים ומבוגרים שומעים את הפרק היומי ברמב"ם ולומדים כך תורה, יום יום. שיש אנשים שסיימו את כל משנה תורה בנסיעה לעבודה".
לפני כעשר שנים החל להתמסד לימוד הרמב"ם היומי גם בחינוך הממלכתי דתי, כפי שמספר הרב סבתו: "היה כבר לימוד רמב"ם יומי לפני כן, אבל מפעל הרמב"ם היומי מיסד אותו, עם מהדורות חדשות ומצוינות של ספרים, עם שיעורים מוקלטים, יישומים וכל שאר האמצעים המודרניים שמסייעים ללימוד. המפעל הזה הכניס את הרמב"ם לישיבות תיכוניות ולחטיבות הביניים, והביא אותו לנערים שקודם התקשו בלימוד. רק לפני כחודש בחנתי כתריסר נערים שעוד לא הגיעו לגיל 18 וכבר שולטים ברמב"ם בזכות ההתמדה בלימוד היומי, ב"ה. אני מודה לקב"ה על הסייעתא דשמיא בכך שצירפו אותי למיזם הנפלא הזה".
מה החשיבות שבלימוד פרק יומי בעקביות ובהתמדה?
"זו שאלה טובה וחשובה שענה עליה המהר"ל מפראג. הגמרא אומרת שאחת מהשאלות ששואלים את האדם לאחר פטירתו היא: 'קבעת עיתים לתורה?'. לא נאמר: 'למדת', אלא: 'קבעת' – כי הגמרא אומרת דברים חריפים על מי שלומד לפרקים, זאת בניגוד למי שלומד בקביעות, שהוא כמי שנושא את התורה לאישה. מהי אותה קביעות? בכמות – עמוד ליום, דף ליום, פרק ליום – או בזמן – שעה שלא מחליפים אותה. הקביעות הזאת היא שיוצרת קשר הדוק עם התורה!".
לגדול ב"אתריה דהרמב"ם"
בביוגרפיה של הרב סבתו יש כדי להסביר את הקשר העמוק שלו לרמב"ם בכלל ולרמב"ם היומי בפרט. "אני עצמי יליד מצרים, אתריה דהרמב"ם", הוא מסביר, "במקומו של הרמב"ם, שם נולדתי, שמו נישא תמיד ברמה. גדלנו על הערצה לרמב"ם. הוא מקודש במצרים, ויש שם אפילו בית כנסת על שמו. נוסף על כך, המשפחה שלנו היא חלבית, וגם שם העריצו מאוד את הרמב"ם, כך שגם בבית שבו גדלתי היו מעריצים כל מילה ברמב"ם, גם בהלכה וגם במחשבה. מאז ילדותי אני שומע על הרמב"ם. סבי היה מצטט מהרמב"ם בעל פה, ודודיי היו שואלים אותי שאלות ברמב"ם. גדלתי על זה.
"בהמשך, כשהגעתי לישיבת מעלה אדומים, פגשתי סשניים מגדולי מפרשי הרמב"ם. הרב רבינוביץ זצ"ל, שחיבר את הספר 'יד פשוטה' על הרמב"ם, ויבדל"א הרב יצחק שילת, שהוא לדעתי המומחה הגדול ביותר בימינו לכתבי הרמב"ם. המפגש נתן לי עוד כוח ועוד דחיפה ללימוד הרמב"ם. בישיבה אנחנו לומדים אותו בעיון בכל שיעור ושיעור, מקשים ומתרצים, כדרך הישיבות".
הרב סבתו חזר עם הרמב"ם גם לשכונה שבה גדל, בית מזמיל: "לפני יותר מחמישים שנה ייסדתי בקריית יובל שיעור רמב"ם שמתקיים ברציפות מאז. השיעור הזה לא התבטל כמעט אף פעם, שבוע אחרי שבוע, והיום כבר לומדים בו בניהם של מייסדי השיעור שכבר אינם איתנו. גם במעלה אדומים ייסדתי שיעור יומי קבוע ברמב"ם. ביום הראשון חשבו הלומדים שאני אתן שיעור והם רק ישבו וישמעו, אבל אמרתי להם שכל אחד מהם צריך לקנות ספר משלו, לקרוא בתורו, ולפרש. וכך כבר גמרנו את כל משנה תורה, וההתקדמות שלהם בתורה עצומה".
האם לימוד כזה של פרק יומי מיועד רק לבעלי בתים או שהוא מתאים גם לתלמידי ישיבה?
"השאלה הזו נכונה גם לגבי הדף היומי בגמרא שייסד המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל. בוודאי שתלמידי חכמים ושאר עמלי תורה אוהבים ללמוד בעיון והעמקה, גם גמרא וגם רמב"ם, אבל לימוד פרק יומי אינו בא על חשבון העמקה. אף אחד לא חייב ללמוד רק בבקיאות, ואפשר ללמוד בעיון את הפרק כולו, או חצי פרק, כל אחד לפי הזמן שבידו, יחד עם כל המפרשים".
ואכן, אחד מהיתרונות המובהקים של המהדורה החדשה והמורחבת של משנה תורה מבית הרמב"ם היומי, "שולחן מלכים", הוא העובדה שהיא מאפשרת ללומד לבחור עד כמה להעמיק, באמצעות שילוב ייחודי בין בקיאות לעיון. כך, לצד הביאור הרציף, ביאור קצר ותמציתי שמלווה את דברי הרמב"ם במלאכת מחשבת של ניסוח חד ומזוקק, ישנם גם שלושה מדורים שמאפשרים ללומד להעמיק את הלימוד: מדור ההקדמות, מדור הפסקים, מדור ההרחבות.
מדור ההקדמות הייחודי מופיע לפני כל אחד מי"ד הספרים במשנה תורה ולפני כל אחת מיחידות ההלכות שלו. ההקדמות מציבות בתמציתיות את השאלות המרכזיות ואת הנושא העיקרי שעליו ידונו ההלכות. ההקדמה מאפשרת לא רק לתפוש את פרטי ההלכות אלא לראות כיצד תפש הרמב"ם את מכלול הדברים, את התמונה הגדולה והרבגונית שבנה ביצירה הכבירה שלו. ההקדמות הופכות את לימוד ההלכות ללימוד איכותי יותר הממוקד בשאלות הנכונות. לצד זאת, נוספו גם כותרות לכל אחד מן הפרקים, והן ממשיכות את הקו של ההקדמות ומקלות על הלומד לתפוס את המהלך של כל יחידה הלכתית ולראות כיצד הפרקים משלימים זה את זה.
גם מדור הפסקים הוא מדור ייחודי, שמשנה את המקובל בתחום הכתיבה התורנית על הרמב"ם. הרוב המוחלט של הפירושים על הרמב"ם עוסק במציאת מקור לדבריו של הרמב"ם בספרים שקדמו לו, בעוד מדור הפסקים שבמהדורה זו לוקח את הרמב"ם קדימה ובוחן את השאלה כיצד התגלגלו דברי הרמב"ם הלאה במהלך הדורות שאחרי הרמב"ם, מה התקבל ומה נדחה ומה השורה התחתונה מבחינה הלכתית. מדור ההרחבות הוא מדור לעצמו שמופיע בסוף כל כרך ובו נסקרים נושאים מורכבים שהופיעו בדברי הרמב"ם בפרספקטיבה רחבה תוך הבאת דבריהם של חכמי הדורות, פרשנים פוסקים וחוקרים.
הרחבות ועיונים מרתקים נמצאים גם בשיעוריו המוקלטים של הרב סבתו, אך מלבד זאת, כפי שמוסיף הרב עצמו, יש משמעות עצמית רבה גם ללימוד הפרק היומי בבקיאות, שכן "גם מי שמעמיק זקוק לידע והיקף. לפעמים אדם מעמיק בסוגיה ונשמט ממנו רמב"ם שנמצא במקום אחר בכלל, ואם יש לו ידע כללי והיכרות רחבה של הש"ס והרמב"ם, זה עוזר לו בעיון".
ובכל זאת, אם לאדם יש זמן לימוד מוגבל, במה עדיף לו להשקיע, ברמב"ם יומי או בדף יומי?
"יש כלל פשוט: לעולם ילמד אדם במקום שליבו חפץ. מה שאדם אוהב – בזה הוא יצליח. דף יומי, רמב"ם יומי? תלמד את מה שהלב חפץ! אגב, יש דבר שצריך ללמוד קודם לכל לימוד אחר, כפי שנפסק, והוא שניים מקרא ואחד תרגום. כמו כן, לימוד מוסר קודם לשאר הלימוד. פעם שאלו: אם לאדם יש רק שעה ביום ללימוד, מה ילמד, מוסר או תורה? – והתשובה היא שאם הוא ילמד מוסר, הוא גם ילמד שיש לו יותר משעה אחת ללימוד ביום…".
"תאמינו לי", מבקש הרב סבתו, "בכל יום יש הרבה זמן ללימוד תורה! אתם יודעים כמה שעות תורה אפשר ללמוד בשבת? או בימי שישי ומוצאי שבת? לצערנו, יש שמבלים את זמנם בדברים מיותרים, שלא לומר דברים אסורים, ואת זה צריך להחליף בלימוד תורה. לא צריך לשאול אם ללמוד את זה או את זה, אלא ללמוד גם את זה ואת זה. בקהילה שלנו במצרים היו נוהגים בשבת לגמור את סעודת הבוקר בערך בשעה 12:00 בצהריים, ואז כולם היו הולכים לבית הכנסת ולומדים תורה עד צאת השבת. חמש שעות של תורה רק בשבת, כי לזה היא מיועדת, ללימוד. אתה מתלבט אם ללמוד רמב"ם או דף יומי? תלמד את זה וגם את זה!".
האהבה לתורה שכובשת את כולם
ועד שנצליח גם וגם, חשוב לזכור שמבין כל ספרי ההלכה הרבים שנכתבו במהלך הדורות, מתבלט במיוחד משנה תורה של הרמב"ם שעוסק בכל חלקי התורה כולה, ועליו נכתבו מאות ספרי פרשנות, אם לא למעלה מכך, מדורו של הרמב"ם ועד לימינו אנו. ואם בתחילה נתקל משנה תורה בביקורת ובהתנגדות, עם הזמן הפך לספר הלכה מהמרכזיים ביותר בעולם היהודי, שעד היום משמש כיסוד לכל פסיקת הלכה.
"הרמב"ם ידע שהספר לא יתקבל בדורו", מסביר הרב סבתו, "כי בזמנו אנשים היו רגילים ללמוד תלמוד ומפרשים, ולא היו רגילים לחיבור מקיף ונפלא כזה. הוא גם ידע שיהיו לו התנגדויות רבות, אבל גם ניבא שאחרי דורות הספר יילמד ויתקבל בכל קהילות ישראל. כמובן, יש תלמוד, יש ראשונים ויש אחרונים, ויש שמגיהים ומשיגים על הרמב"ם, ואנחנו יודעים שלא הכל טמון ברמב"ם, אבל האהבה של הרמב"ם לתורה היא אהבה שכובשת את כל מי שלומד את ספרו.
"לימוד הפרק היומי ברמב"ם לא צריך לבוא על חשבון לימוד אחר", הוא מדגיש, "ולא צריך להיות תחליף לשום לימוד אחר, אך אין פוסק שלא נשען על הרמב"ם כשהוא עוסק בפסיקת הלכה, גם כשמדובר בשאלה מודרנית. גם משפטנים מחפשים תקדימים, ובוודאי שפוסקי ההלכה לא מתחילים מליבם וסברתם, הגם שלסברה יש מקום, אלא מן המקורות והגרסה. הכול מתחיל מהמקורות ומשם מתפתחים. אי אפשר לעסוק בשאלה חדשה בלי לדעת כל מה שהיה קודם. אנחנו בעד להוסיף תורה. צריך ללמוד ולהוסיף עוד ועוד, ואם אמרו שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, וכל אחד שמסתכל סביבו רואה כמה חושך יש לצערנו, אז בוודאי שהרבה מן האור דוחה הרבה מאוד מן החושך. ככל שמוסיפים בלימוד התורה הקדושה, כך מוסיפים שלום ואהבה בעם ישראל. ככל שירבו לומדי התורה, וירבו השלום והאהבה, כך הכוח של עם ישראל יגבר".
הרב מדבר על הוספת כוח בלימוד, אבל איך עושים את זה בפועל? בקרוב יסתיים מחזור לימוד אחד ויתחיל חדש, איך מתעודדים להמשיך למחזור נוסף? איך לא מתרפים מההתמדה?
"כשאדם לומד רמב"ם, זה רק נותן לו חשק ללמוד עוד – 'יהב חכמתא לחכימין, ומנדעא לידעי בינה' ['נותן חכמה לחכמים ומדע ליודעי בינה']. דווקא האדם שלא למד הוא זה שאומר בשביל מה אני צריך ללמוד, אבל מי שלמד פעם את כל הרמב"ם חשקו לתורה רק מתגבר. בלימוד הלכות תלמוד תורה אותו אדם קורא שהרמב"ם כותב: 'עד אימתי חייב אדם ללמוד תורה? – עד יום מותו!', 'עד יום מותו' ועד בכלל… אז איך אותו אדם יתהה למה לחזור וללמוד מחזור נוסף?! הרמב"ם הוא מי שאומר שאדם לא יכול ללמד פרק לאחרים לפני ששנה אותו 4 פעמים לפחות, אז מי שלומד רמב"ם לא יעלה בדעתו לעולם לנטוש את הרמב"ם! אחרי לימוד של מחזור אחד הוא ימשיך לעוד מחזור לימוד ועוד מחזור לימוד! אם הוא למד באמת את הלכות תלמוד תורה, הוא יודע שהתורה היא החיים שלנו! היא המים שלנו! אדם ששתה פעם אחת מים, יגיד: זהו, אני לא צריך יותר לשתות מים? אפשר לחיות בלי מים? אדרבה, הוא ישתה עוד ועוד! כמובן, חשוב לציין שאנחנו, אנשי הרמב"ם היומי, לא נאבקים ולא מתחרים בלימודים האחרים, אלא לומדים את כל מקצועות הקודש ורוצים שכולם ילמדו הכול, כשהעיקר הוא שעם ישראל ילמד עוד ועוד תורה".
דיגיטל או דפוס? העיקר שנלמד!
בימים שבהם המחשב כובש כל פינה בעולם, ובינה מלאכותית כבר מחליפה בני אדם, אחת השאלות שמתעוררות היא השאלה האם לספרים מודפסים יש עדיין יתרון על פני ספרים דיגיטליים.
"לדעתי יש עדיפות לספר מודפס", אומר הרב סבתו, שגם מודה ש"קשה לי לענות על כך כי אני מהדור הקודם", הדור שגדל בעולם שבו כל הספרים היו מודפסים. "בכל מקרה", הוא אומר, "האמצעי פחות חשוב, העיקר שילמדו תורה. אני נעזר בכל מה שיכול לעזור לי ללמוד, ועובדה היא שכאשר אני מקשה קושיה בשיעור, באמצעות המחשב מוצאים בתוך רגע חמישה תירוצים שכבר נאמרו בעבר. אולי זה הקיום של מה שהבטיחו לנו הנביאים, 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'. הרמב"ם התחיל את ספרו בדעת וסיים אותו בדעת, כי האדם נטהר במי הדעת".
כמה פעמים צריך לסיים את הרמב"ם, בין בדיגיטל ובין בדפוס, לפני שאדם יכול לומר שהוא קנוי אצלו?
"הגאון מווילנה אמר בקשר לכך ש'כל ימיו בעמוד והחזר קאי'… במקור זה נאמר בהקשר אחר, אבל הוא דורש את הכלל הזה על החזרה בלימוד. צריך לחזור כל הימים. הלמדנים אומרים שלפני שחזרת על פרק אחד לפחות עשר פעמים, אתה לא יכול להתחיל פרק חדש, ובגמרא נאמר שאדם צריך לחזור על פרקו לפחות מאה פעמים, 'השונה פרקו מאה פעמים'. מאה זה מספר הזיכרון, אבל הגר"א אומר: כל ימיו בעמוד והחזר קאי! הרמב"ם עצמו בהלכות תלמוד תורה אומר שכל זמן שלא חוזר – משכח, כך שאין גבול לחזרות, כמו שאין סוף לתורה עצמה".
הרב רואה הבדל בין לימוד התורה בדורנו הדיגיטלי ובין לימוד התורה בדור הקודם האנלוגי?
"כבר 46 שנים שאני מלמד את שיעור א' בישיבה גבוהה ובישיבת ההסדר, ואני לא מרגיש הבדל בין דורנו לדור הקודם – לא בצימאון לתורה, לא באהבה לתורה ולא בשמחה מהתורה. נכון, צריך למשוך את התלמידים לתורה, אבל כשמושכים אותם לתורה, היא מגרשת את כל הצללים. נדרשים עמל ויגיעה, אבל זה תמיד היה כך. וכי מישהו סבור שלגדולי התורה הקודמים לא היו שעות קשות? וכי כולם חוו רק עליות ללא ירידות? ברור שלא. זה טבעי שיש עליות וירידות, זה טבעי שיש קשיים, אבל אם לאדם יש את הדבר העיקרי שהוא אהבת תורה, אז התורה פותחת לו אופקים רחבים ועולמות שלמים. את זה לומדים מדברי הרמב"ם בספר אהבה, שאומר שהאהבה הראויה לה' היא זו שבה האדם שוגה בה תמיד. אהבת תורה היא המפתח. כשהאדם אוהב תורה, התורה מחיה אותו. אולי היום יש אמצעים אלקטרוניים שמסיחים את הדעת, אמצעים שלא היו פעם, אבל גם לדורות הקודמים היו קשיים משלהם. קהלת התמודד עם השכרות, ההוללות והמשחקים, המתייוונים התמודדו עם תרבות דורם, כל דור וההתמודדות שלו. לא באנו לעולם כדי לחיות חיי פינוק ורוגע, אלא כדי לעמוד בניסיון ולהצליח. האדם נברא בשביל להתמודד, ואין אדם שאין לו ניסיונות, אין אדם שאין לו שעות שקשה לו ללמוד, אבל האדם צריך לגייס את הכוחות ולהתגבר.
"ב"ה, זכינו לגדול בדורות של גדולי גדולים בתורה! בדור שלפנינו היו החפץ חיים, הרב קוק, החזון איש, שהגדולה שלהם היא בסדר גודל של לפני דורות! בדורנו היו הרב אלישיב, הרב עובדיה, הציץ אליעזר, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב עזרא עטיה… בדורנו היו גדולי גדולים! אמר קהלת: 'אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה'… דור דור וגדוליו. הקב"ה ראה שהגדולים מעטים, ולכן עמד ושתלם בכל דור ודור, ובכל דור ודור הקב"ה שותל את הגדולים שהדור נזקק להם. מתי יצמח גדול הדור הבא? יצמח, בעז"ה! הובטחנו שספר התורה לא ימוש מפי עם ישראל עד עולם, והקב"ה כרת איתנו ברית שהתורה תתקיים בנו לעד!".
אם אתם רוצים להיות חלק מהברית הנצחית הזאת, להתמיד בלימוד יומי ולגדול בתורה למרחקים ארוכים, בא' אייר תשפ"ג הקרוב יתחיל מחזור הלימוד החדש של הרמב"ם היומי. כדי להצטרף למחזור החדש וליהנות מהיתרונות של המהדורה המודפסת החדשה של הרמב"ם, היישומון עם שיעורי הרב סבתו ועוד, חפשו בגוגל 'הרמב"ם היומי'.
