אחרי שהקלטנו ופרסמנו את סדרת הפרקים הראשונה בפודקאסט שלנו, ביקשנו מכם, המאזינים, לכתוב לנו אם יש ניגון שבוצע ב״צמאה״ שאתם אוהבים במיוחד ותרצו שנקדיש לו פרק. קיבלנו מכם בקשות מגוונות – על הניגונים ״ארבע בבות״, ״צמאה לך נפשי״, ״והריקותי״ ועוד; אבל יום אחד קיבלנו הודעה מעניינת.
״שלום, מדבר רביב מוזס. קודם כול, יישר כוח על הפודקאסט. מעניין מאוד. רציתי לשאול אם אתם מתכננים להוציא פרק על ׳אתה בחרתנו׳ מהאלבום הראשון. אני שואל בגלל שאני נין של ׳האדמו"ר החלוץ׳, רבי ישעיהו שפירא, ויש אצלנו במשפחה ודאות די גבוהה שאחד הבתים בניגון שיצא ב׳צמאה׳ ל׳אתה בחרתנו׳ הוא לחן של האדמו"ר החלוץ. מאיפה הגיעה המנגינה הזו בחב״ד? מעניין לשמוע, אולי להשוות גרסאות״.
שתי וערב בתלבושת, מה עושים?!
ובכן, הפעם אנחנו עם "אתה בחרתנו" – ניגון שאנחנו שרים בכל אחת מתפילות שלושת הרגלים, העוסק באחת הנקודות המרכזיות ביהדות: בחירתו של הקדוש ברוך הוא בנו, בעם ישראל.
אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת,
וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ,
וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ
רביב, ששלח לנו את ההודעה, הוא נין של רבי ישעיהו שפירא, שהיה ממנהיגיה הרוחניים של ההתיישבות הדתית העובדת בשנים שלפני קום המדינה. הוא צאצאם של רבי אלימלך מליז'נסק והמגיד מקוז'ניץ ובנו של רבי אלעזר מנחם שפירא, מייסד שושלת גרודז'יסק.
רבי ישעיהו עלה לארץ ועסק רבות בגאולת אדמות והקמת יישובים, ובהיותו בן 50 התיישב במושב הדתי כפר פינס והפך לעובד אדמה. שם, עם המושבניקים והחלוצים, הקים מעין ׳חצר׳ חסידית; הוא היה עורך 'שולחן׳ (׳טיש׳) ואומר תורות חסידיות. כתוצאה מכך נדבק בו הכינוי ׳האדמו"ר החלוץ׳.
רבי ישעיהו היה ׳בעל מנגן׳. הוא ידע לנגן בכינור, ובכל מוצאי שבת היה מנגן ושר ומלמד את הציבור הארץ־ישראלי ניגונים חסידיים – חלקם שמע מאבותיו בפולין וחלקם הלחין בעצמו. אחד הניגונים שנהג לנגן היה "אתה בחרתנו" – דומה לבית השני בניגון שלימד הרבי מלובביץ' ובוצע ב״צמאה״, אך בגרסה שונה מעט.
הפעלנו את טביעת האוזן המוזיקלית שלנו וגילינו שהניגון בגרסה שלימד האדמו"ר החלוץ מוכר ומושר שנים רבות גם בחצרות בויאן ורחמסטריבקה. יש שמייחסים אותו למלחין חסידי בשם ר׳ יוסל'ה מהעיירה טולנה, שחי בסוף המאה ה־19 וחיבר עשרות ניגונים חסידיים מוכרים. אחרים מייחסים אותו לר׳ מוניש החזן, שחי בעיירה צ'ורטקוב בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה וגם הוא חתום על עשרות ניגונים חסידיים. סביר שהאדמו"ר החלוץ הכיר ושמע את הניגון הזה בחצרות חסידיות בפולין.
בחב״ד הניגון הזה מושר בצורה אחרת. ההבדל הבולט ביותר הוא במשפט הראשון – בחב״ד שרים ׳אתה בחרתנו׳ פעמיים בלבד, לעומת גרסת האדמו״ר החלוץ שבה שרים שלוש פעמים. גם במשפט הבא יש שינוי משמעותי, כאשר בגרסת האדמו״ר החלוץ ישנה עלייה מסוימת שלא נמצאת בגרסה החב"דית. הגרסאות הללו אכן דומות, אבל יש כמה וכמה שינויים ביניהן.
בין השנים תשט"ז־תשכ״ד לימד הרבי מלובביץ' עשרה ניגונים – כולם בליל שמחת תורה, בשעות הקטנות של הלילה, אחרי שעות ארוכות של ריקודי ההקפות. בדרך כלל, למחרת, בהתוועדות יום שמחת תורה, הרבי היה מדבר על מקור הניגון ומשמעותו.
הביצוע שלנו ב'צמאה' הוא לגרסה שלימד הרבי, שבה יש שני חלקים, כאשר החלק השני מזכיר את הניגון שלימד האדמו"ר החלוץ. את הניגון לימד הרבי בליל שמחת תורה תשכ"א, ולמחרת בהתוועדות החג הרבי דיבר עליו. אמנם הוא לא סיפר מי הלחין את "אתה בחרתנו", אבל הסביר את המשמעות הפנימית של כל אחד משני חלקיו, כאשר החלק הראשון שייך לעבודת הצדיקים והשני לעבודת בעלי התשובה. החלק הראשון הוא יחסית פשוט – כל משפט מושר פעם אחת, בסגנון חסידי קלאסי.
באותו מעמד נכח גם התלמיד עזרא שוחט, לימים ראש ישיבת 'אור אלחנן' חב"ד בלוס אנג'לס.
הרב עזרא שוחט: הרבי אמר שהקטע הראשון, שהולך בצורה ישרה, שייך לצדיקים ולעבודתם הישרה והמסודרת, בעלייה מדרגה לדרגה. לעומתו, החלק השני, כאשר חוזרים על המשפטים פעמיים, שייך לבעלי התשובה. בעל תשובה, דווקא בגלל שהיה רחוק וכעת התקרב, הוא מרגיש את היוקר של כל מדרגה באופן מיוחד, ולכן מתעכב בכל אחד מהצעדים להתבונן ׳מה הולך כאן׳, מה נפעל כאן. בעל התשובה מייקר ומחשיב כל עלייה שהניגון מבטא, ולכן מתעכב עליה פעמיים.
אהרן רזאל, אתה ביצעת את הניגון הזה כבר באלבום הראשון של 'צמאה'. איך לדעתך מתחבר ניגון למסע התשובה?
אהרן רזאל: זה בהחלט מאוד נפוץ שכאשר אנשים חוזרים בתשובה, יש איזה ניגון שמלווה את התהליך. הניגון מבטא את החזרה שלהם הביתה, את החשק שפתאום מתעורר אצלם להתקרב.
גם אצלך במשפחה יש סיפור אישי של חזרה בתשובה שקשור עם הניגון הזה…
אהרן רזאל: נכון. הסיפור הוא שבבית ספר במנצ'סטר שבאנגליה למד ילד יהודי ושמו ג'וני. הוא גדל במשפחה מתבוללת, ללא זיקה מיוחדת ליהדות. בתלבושת של בית הספר, היה סמל קטן של שתי וערב על החולצה. יום אחד ניגש לג'וני אחד מתלמידי בית הספר ואומר לו: "שמע, אני יודע שאתה יהודי". שואל אותו ג׳וני: "איך אתה יודע?" עונה לו הילד: "קוראים לך גולדשטיין… תדע לך", הוא מוסיף, "לנו היהודים אסור ללכת עם סמל כזה". "מה עושים?", שואל ג׳וני. "לתלוש את זה?! יעיפו אותנו מבית הספר!" אז הילד אומר: "יש רבי מעבר לים, שלחנו לו מכתב ושאלנו אותו מה לעשות, והוא כתב שאפשר לתפור עוד כמה חוטים על הסמל שמבטלים את האיסור שבו״.
אותו ילד יהודי הציע לג'וני לבוא אליו הביתה כדי שאימא שלו תתפור לו את החולצה בלי הצלב, וכך היה. ג'וני הגיע לבית של החבר עם החולצה, האימא יושבת ותופרת והחבר פתאום שואל אותו: "שמעת פעם ניגון יהודי?״ ג'וני לא שמע מעולם ניגון יהודי, וזה עניין אותו. זה היה בשנת תשכ"ח, ובדיוק אז יצאו לאור האלבומים הראשונים של ניגוני חב"ד בשם 'ניחוח' (ניח"ח ראשי תיבות: ניגוני חסידי חב״ד), בהם בוצע גם הניגון שלנו, "אתה בחרתנו".
ג׳וני אמר לו: "אני אשמח לשמוע". החבר הפעיל את התקליט ויחד הם שמעו את הניגון. כך, ג'וני והחבר פשוט ישבו והקשיבו שעה ארוכה לכל האלבום של 'ניחוח'. האלבום נגמר, וג'וני אומר: "אני רוצה לשמוע עוד פעם". נגמר בפעם השנייה – "עוד פעם". במשך שלושה ימים חזר ג׳וני לבית חברו כדי לשמוע את הניגונים הללו.
אחרי שלושה ימים ג׳וני ניגש לאימו ואמר לה: "אני רוצה להיות דתי, אני רוצה לשמור תורה ומצוות״.
ומה הקשר שלך לג׳וני?
אהרן רזאל: הוא אבא של אשתי, אפרת… תמיד הוא מספר את הנס הזה, שהניגון היהודי פתח את ליבו.
למי קראת מתנשאים?
נשמע מבט נוסף על הניגון מאת הרב דוד דודקביץ׳, ראש ישיבת ׳רועה ישראל׳ ביצהר ורב היישוב.
הרב דודקביץ׳: האמת היא שאני מאוד אוהב את הניגון הזה. תמיד אני שומע בו שלושה שלבים בהרגשת הלב. זה מתחיל בשמחה תוססת. אחר כך, בסוף הבית הראשון יש האטה מאוד בולטת; כמעט מושכים מעצור־יד, בולמים הכול. בסוף, בבית השני, מתחדשת השמחה. את ההאטה הזו אני מאוד אוהב, אני מרגיש שיש בה מבט של התבוננות במשמעות הבחירה של ה׳ בנו.
אהרן רזאל: הרבה פעמים קשה לאנשים המושג הזה, "אתה בחרתנו", במיוחד בדור שלנו, בעידן החדש. "אתה בחרתנו"?! מה, אנחנו מעל כולם? נשמע שיש כאן איזושהי התנשאות…
"אתה בחרתנו" הוא מושג־יסוד. אלו המילים שפותחות את הברכה המרכזית בתפילת העמידה של שלושת הרגלים והימים הנוראים. אבל הן הרבה מעבר לזה: בחירתנו לעם על ידי הקדוש ברוך הוא היא תפיסה מרכזית באמונה היהודית. לא סתם אנחנו מכונים "העם הנבחר". התפיסה הזו סופגת גם הרבה ביקורת. מה פתאום קם עם אחד ומכריז שרק הוא נבחר על ידי הבורא? זו לא קצת התנשאות? נכון, גזענות אין כאן, כי העם היהודי הוא מועדון פתוח; כל מי שרוצה, יכול להתגייר ולהפוך ליהודי. אבל בכל זאת, מה המהות של הבחירה הזו?
הרב דודקביץ': לשם המשל, בן־מלך, בשנות חייו הראשונות, חושב שהיותו בן־מלך הוא רק זכויות עבורו. הוא כלל לא מודע למשמעויות העמוקות של העניין מעבר לזכויות. לאחר מכן, כשהוא מתבגר, הוא עוצר ושואל את עצמו: מה זה אומר? מה המשמעות של העובדה שאני בן־מלך? כשהוא מבין, הוא נהיה עמוק יותר. הוא שוב שמח, אבל זו שמחה עליונה ועמוקה יותר.
יש עוד שאלה שעולה פעמים רבות כשמדברים על "אתה בחרתנו": הרי אין עם בהיסטוריה שחווה כל כך הרבה אסונות, רדיפות ונדודים כמו העם היהודי. ככה נראה העם הנבחר?!
הרב דודקביץ': יהודים שלא כל כך מכירים את "אתה בחרתנו" מהתפילה, ייתכן שמכירים "אתה בחרתנו" אחר – שיר שכתב נתן אלתרמן בשנת 1942 למניינם, כאשר מעצמות הברית החליטו לפרסם בעולם את השמדת העם היהודי. עד אז רוב השמועות לא הגיעו, ואלו שהגיעו התקבלו בספקנות מרובה. באותו יום הוא כותב ומפרסם שיר מזעזע: אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים / מִנּוֹרְבֶגִים, מִצֶ׳כִים, מִבְּרִיטִים… שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים / לֵהָרֵג מוּל כִּסֵּא כְבוֹדְךָ… זה קול מעדן, ולמען האמת, בעיניי זה שיר חסידי. אם זה בא ממקום של כפירה – אז ה׳ ירחם, זו התרסה כלפי שמיא. אבל אם זה בא ממקום פנימי, זה עוזר לברר מה זה "אתה בחרתנו".
אז מה זה באמת "אתה בחרתנו"? הרב ד״ר יוסי שטמלר, רב הקמפוס באוניברסיטת חיפה וחוקר מחשבת ישראל, מצטרף כדי להסביר לנו את סוגיית הבחירה.
הרב שטמלר: האם יש בעם ישראל תכונה מולדת כלשהי שבגינה החליט הקדוש ברוך הוא לצאת למסע ההיסטורי הזה יחד איתנו – או שיש כאן בחירה שרירותית? בסיפור של אברהם אבינו משמע שאם הוא לא היה עושה בעצמו את הדרך לחיפוש אחר ״בעל הבירה״, הקדוש ברוך הוא כביכול לא היה בוחר בו ומתגלה אליו. קודם אברהם אבינו עצמו גילה את הקדוש ברוך הוא, ואז ״הציץ עליו בעל הבירה״ – ואכן, כך נאמר בתורה: "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם, מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה״.
זה הסוג הראשון, המוכר יותר, של הבחירה. הקדוש ברוך הוא לא בחר באברהם אבינו סתם כך; הבחירה הזו נובעת מסיבה מסוימת. אברהם אבינו היה באמת שונה מכל הדור שלו. הוא גילה את הקדוש ברוך הוא בכוחות עצמו, לבד, נגד כל העולם. אבל הסוג הזה של בחירה רלוונטי רק לאבותינו – אברהם, יצחק ויעקב. לא אלינו. אנחנו, שנולדנו יהודים, נבחרים מלידה, לא בגלל משהו שעשינו. הבחירה ה׳אוטומטית׳ הזו התחילה במתן תורה, כאשר הקדוש ברוך הוא לא בחר ביהודי מסוים, אלא בכולנו – כעם.
הרב שוחט: כאשר אומרים "אתה בחרתנו מכל העמים", זה לא בגלל שיש לנו מעלה. אמנם ייתכן שיש לנו מעלה, אבל לא בגללה באה הבחירה, אלא מצד העצמיות של כלל ישראל.
בתורת החסידות מסבירים שהבחירה מהסוג הראשון, שנובעת מסיבה מסוימת, היא לא באמת בחירה. אם יש מולי שני תפוחים, אחד טרי והשני רקוב, ואני מעדיף את התפוח הטרי – אני לא בוחר בו, אלא מעדיף אותו, בגלל סיבה חיצונית. כלומר, כשיש איזו סיבה לכך שאני מעדיף אפשרות אחת על פני אפשרות שנייה, אז זו לא בחירה אמיתית. יש לי נגיעה אישית ברצון הזה. בחירה אמיתית היא דווקא הבחירה מהסוג השני, שבה כולנו נבחרנו – בחירה כזו שבה אין שום סיבה חיצונית להעדפה. זו נקראת ׳בחירה עצמית׳. כך ביחס לבחירה שמגיעה מתוך העצמיות של האדם, וכך גם כשמדברים על "אתה בחרתנו" – זו בחירה שמגיעה מהעצמיות של הקדוש ברוך הוא, מאותו מקום שביחס אליו שום מעלה או חיסרון של האדם לא באמת תופסים מקום. הבחירה של ה׳ בנו היא רק מצד העצמות שלו, בלי שום סיבה מצידנו.
הרב שטמלר: הבחירה היא תנועה אלוקית שרירותית, שאנחנו לא יודעים מה הסיבה לה, כמו שאנחנו לא יודעים למה אכפת לקדוש ברוך הוא אם נשחט את הבהמה מהעורף או מהצוואר, ולמה בציצית צריך שיהיו שמונה פתילים ולא עשרה – זו ההחלטה שלו, וזהו.
הרב שוחט: יש מדרש שמבאר היטב את עניין הבחירה: "רבי אבהו אמר: מתחילת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב ׳כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'׳. ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, אלו מעשיהן של רשעים; ׳ויאמר א־להים יהי אור׳, אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב ׳וירא א־להים את האור כי טוב׳, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים" (בראשית רבה ב, ה).
הבחירה המיוחדת הזו, שבאה בלי סיבה, כמו בחירה בין שני דברים שווים לחלוטין, היא דווקא בחלקים הלא־מיוחדים והלא־קדושים שיש בנו. כלומר, בנפש האלוקית שלנו, שהיא ״חלק אלו־ה ממעל ממש״, כמו בן של הקדוש ברוך הוא – הבחירה היא לא בלי סיבה; להפך, היא עם הסיבה הכי גדולה בעולם: ברור שאבא אוהב ורוצה את הבן שלו! לכן, הבחירה ללא סיבה היא דווקא בנפש החומרית ובגוף הגשמי שלנו, בחלקים שבהם אנחנו לכאורה לא שונים או מיוחדים מאף עם אחר; הרי גם יהודים יכולים להיות, חלילה, גנבים, רמאים ורוצחים, והעובדה שיש בנו גם נשמה קדושה לא בהכרח הופכת אותנו לטובים בפועל יותר מאחרים. בחלקים האלה הקדוש ברוך הוא בוחר, וזה באמת בלי סיבה.
כך, אם כן, כשאומרים "אתה בחרתנו מכל העמים", הפירוש הוא שאפילו הגוף הגשמי, שלא רואים בו שום הבדל בין יהודי לגוי, הקדוש ברוך הוא בחר בו.
עבדים אנחנו, עבדים
ולבחירה הזו אומנם אין סיבה, אבל יש לה מטרה.
הרב דודקביץ': יש ממד מסוים שבו "אתה בחרתנו" הוא לא רק דיון פנימי שלנו, למה נבחרנו, אלא דיון עם הבורא יתברך – למה בחרת בנו? זה דיאלוג. אני גם רוצה להבין את ריבונו של עולם, למה הוא מצפה ממני, לא רק איך אני רואה את התפקיד. היחסים בין אבא לבנו, בין עבד לאדונו, הם יחסי גומלין.
אהרן רזאל: אנחנו נבחרנו רק לדבר אחד: להעביר את האור האלוקי לעולם. הוא החליט לתת לנו את התורה, וזו שליחות לא פשוטה. הבחירה היא קודם כל ייעוד, שליחות חשובה.
הרב דודקביץ': אם אדם חושב שהוא נועד לגדולות, זו טעות. אבל אם הוא חושב שהוא מיועד לשליחות גדולה, זו האמת. זה מה שאני תמיד שומע ב"אתה בחרתנו": בהתחלה אדם אומר – איזה כיף, נבחרתי! אחר כך, כשהוא קולט מה המשמעות, הוא עוצר רגע לחשוב – האם זה "אתה בחרתנו" גם למסירות נפש? אפילו לקורבנות, רחמנא ליצלן, כמו שאלתרמן כתב? ואם כן, מה המשמעות? אנחנו קורבנות כי אנחנו גרועים – או כי אנחנו מחויבים, ויש בתוכנו כוח מיוחד שמטיל עלינו אחריות? ממילא, כשחושבים כך, השמחה שמגיעה בסוף היא שמחה מתוקנת, לא של התנשאות, אלא של אחריות.
ובשביל השליחות שלנו בעולם, קיבלנו כוחות מיוחדים.
הרב דודקביץ': יש משפט של הרב קוק שבשנים האחרונות התפרסם מאוד סביב שיר שהולחן עליו: "יש לך כנפי רוח". באמת, כל יהודי חייב לדעת שיש לו כנפי רוח, אבל עם זאת אסור לו להתגאות בכך. אם נשתמש בסלנג הישראלי – הוא צריך לעוף עם זה, לא לעוף על זה.
אז ה"אתה בחרתנו" זו אכן זכות גדולה וסיבה לשמחה, אבל גם הבנה עמוקה של האחריות שמוטלת עלינו.
הרב דודקביץ': היה לי קשר עם יהודי גדול מאוד, צאצא בן אחר בן לרב המגיד ממזריץ׳ ולרבי ישראל מרוז'ין, שמו רבי ישראל פרידמן בן שלום, והוא כונה ׳דער פאשקאנער רב׳, האדמו״ר מפאשקאן. בשנים האחרונות לחייו נוצר בינינו קשר עמוק ביותר, והוא הפך לי את המבט על מידת המלכות. הרי ידוע שהעבודה של בית רוז'ין תמיד הייתה מידת המלכות, להחזיר את המלכות לישראל. במבט מבחוץ, המושג ׳מלכות׳ מזכיר את מלכת אנגליה – הון תועפות וגינונים מפוארים, ולעומת זאת עשייה מועטת, סמלית יותר. רבי ישראל אמר לי שהמלכות היא בעיקר אחריות. בלשון חז"ל, "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, שנאמר ׳וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה׳". עבדות של אחריות.
מה ה"ובכן" שלך?
בטקסט המלא של התפילה, "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות" – עד כאן תיאור הבחירה; ומה המילים הבאות? "וקידשתנו במצוותיך, וקירבתנו מלכנו לעבודתך". עם הבחירה מגיע סל של עבודה ומשימות: המצוות.
הרב שטמלר: הפירוש של "אשר קידשנו במצוותיו", כמו שבעל התניא מסביר, הוא כמו אדם שמקדש אישה. לפני שאדם מקדש אישה מסוימת, הוא יכול לבחור להתחתן עם כל אחת אחרת. אבל הבחירה באה ואומרת "הרי את מקודשת לי" – רק את האישה שלי, ואת האישה רק שלי. כלומר, הקדוש ברוך הוא בא לעם ישראל ואומר: נכון, יש הרבה אומות בעולם, לכל אחת התפקיד שלה, אבל אתם עם סגולה, העם הנבחר. אתם מקבלים משימות מיוחדות, יכולות מיוחדות, נשמה מיוחדת.
הרב דודקביץ': בתפילות ראש השנה ויום כיפור אומרים פעמים רבות את המילה "ובכן", ויש לכך משמעות גדולה. כתוב ב׳טור׳ שהמילה "ובכן" מקבילה לפסוק במגילת אסתר "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת". זה חידוש עצום: גם בפורים יש עניין גדול של מלכות, שהרי המילה ׳מלך׳ על הטיותיה השונות חוזרת במגילה פעמים רבות. המשמעות הפנימית של "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת" היא לבוא אל הקדוש ברוך הוא לא כי אני ראוי, אלא כי הוא רוצה בי, כמו שגם כתוב במגילה "כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם".
לכן כתוב ב׳שם משמואל׳ שבראש השנה האדם נידון על עד כמה הוא באמת שותף עם הבאת המלכות, עד כמה הוא מוריד למעשה בפועל את מלכותו של ה׳, כמה "ובכן" הוא עושה עם זה – מה ה"ובכן" שלך? מה אתה מסיק מזה למעשה? ממילא, עלינו לדעת שה׳ בחר בנו לשליחות ולייעוד.
ובגלל שהבחירה היא דווקא בחלקים הנמוכים של היהודי, בנפש החומרית ובגוף הגשמי, אז גם המטרה שנובעת ממנה היא החדרת קדושה בחלקים האלה.
הרב שוחט: כל העניין של מתן תורה הוא שיכול להיות חיבור בין הגשמיות לרוחניות, שאני יכול לקחת עור של בהמה וליצור ממנו ספר תורה. כלומר, אצל יהודי הדבר הכי גשמי יכול להתקדש ולהתחבר ולהתאחד עם הדרגות הכי גבוהות של רוחניות ושל אלוקות. זה התוכן של "אתה בחרתנו". הבחירה אירעה במתן תורה, שאז הקדוש ברוך הוא קבע שגם הדבר הגשמי יכול להתקדש, להתעלות, להיות אלוקי.
הרב שטמלר: זו נקודה שמוסברת המון בחסידות: בדתות רבות המשמעות של ׳קדושה׳ היא פרישות מהעולם. הקדושים בנצרות הם אנשים שלא מתחתנים, שחיים במנזרים, במנותק משאון החיים. היהדות, כמובן, לא מתייחסת כך לקדושה. היהדות באה ואומרת: הקדושה היא לחיות בתוך עולם החומר – מתוך חיבור לריבונו של עולם. כמו שכתוב בספר יצירה ומוסבר בספר התניא: "אם רץ ליבך, שוב לאחד". כלומר, "אם רץ ליבך", כשאדם רוצה כביכול לצאת מהעולם הזה, "שוב לאחד", לאחדות. המציאות הזו, החומר והרוח, שניהם נבראו על ידי הקדוש ברוך הוא, והוא רוצה שאנחנו נעבוד אותו בעולם הזה, נעשה לו "דירה בתחתונים" כמו שכתוב במדרש וגם מוסבר רבות בחסידות. אם הוא היה רוצה שהמלאכים יעבדו אותו, הוא היה עוצר את העולם בהשתלשלות שלו בעולם המלאכים. אם הוא הוריד אותו עד לעולם החומר, הוא מתכוון שעלינו לעבוד אותו כאן.
הרב דודקביץ': כאשר האדם מבין שה׳ אוהב אותו, "אתה בחרתנו… אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו", "הבוחר בעמו ישראל באהבה", הוא מקבל כוחות עילאיים. זה נותן המון הבנה שהמצווה יוצרת צוותא, שההתקדשות היא בגלל שאנחנו מחוברים עם ה׳ ברצון הדדי, לשליחות שלנו, לייעוד שלנו, לסגולות שמצויות בנו.
עדיף להיות כמוהם?!
דיברנו על האהבה הגדולה, אבל מה עם השנאה שמוטבעת בתרבות האנושית לעם היהודי? איך זה הולך עם בחירה? במדרש כתוב שהשם ״הר סיני״ הוא מלשון ״שנאה״, ומשם ירדה גם השנאה לעם היהודי – דווקא במקום שבו בחר בנו הקדוש ברוך הוא. אם כן, הבחירה האוהבת של ה׳ בנו הולכת יחד עם השנאה של הגויים אלינו. אז התשובה לשאלה ׳איך ייתכן שדווקא העם הנבחר הוא השנוא והרדוף מכל העמים?!׳ היא – דווקא בגלל זה. השנאה נובעת מהבחירה. למה?
הרב דודקביץ': הם מכים בנו כי הם יודעים באופן מוטבע ועמוק את הייעוד שלנו. אין להם תביעות כאלו מכל אדם אחר בעולם, הם לא תובעים מהם להיות מוסריים. העולם לא מבקר את סוריה ולא את רוסיה. רק אותנו. "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג), כמו שכותב הנביא ירמיהו.
הבחירה של ה׳ בעם ישראל מגלה מדרגה גבוהה, שממנה תובעים. והתביעה הזו, אצל מי שלא עובר למקום של השמחה בבחירה, עלולה להיות תיק כבד. האם מצוות הן צוותא ושמחה, או שהן עול? האם מצוות הן פקודות או עצות טובות? זה תלוי בנו. כשאנחנו מבינים שהן עצות אוהבות ומחברות, אז מבינים שהבחירה גם היא מעלה גדולה מאוד.
הרב שטמלר: לפני שבע שנים, בתה של אחותי נרצחה בפיגוע. בסוף השבעה, בעלייה לקבר, אחותי אומרת לי: תגיד משהו לפני שאנחנו קמים מהשבעה. אמרתי לאחותי: אף אחד לא רוצה להיות במשבצת הזו של אם שכולה. אף אחד לא בוחר את זה. לפי תכנון החיים שלנו אנחנו רוצים לגדל ילדים ושאחרי 120 הם יקברו אותנו, לא שאנחנו נקבור אותם. זה ה׳צ'קליסט׳ הנורמלי. אבל יש אנשים שהקדוש ברוך הוא מכניס אותם במשבצת שאף אחד לא רוצה להיות בה, אבל זו השליחות שלהם בעולם, ואם אנחנו לא נמלא אותה, לא יהיה מי שיעשה זאת.
הרב דודקביץ': יש סיפור מזעזע על הרבי מקלויזנבורג זצ"ל, שאיבד את אשתו ואחד־עשר ילדיו בשואה. בשמחת תורה הוא לא יצא לעבודה והנאצים ימ״ש שברו לו את העצמות. הוא הושלך בחדר, בצריפים. כשהיהודים שכן יצאו לעבודה חזרו לצריף לאחר כמה שעות, הם ראו שבאמצע החדר עומד כיסא, עליו מונח דף קרוע מסידור, והרבי, שבור ומדמם, רוקד מסביבו את ההקפות ושר "אתה בחרתנו". אחד היהודים התריס נגד הרבי: איך אתה אומר "אתה בחרתנו"?! זה "אתה בחרתנו"?!… והרבי, בשבריר שנייה, ענה לו: אתה מעדיף את האלטרנטיבה, להיראות כמוהם?! אם הוא לא יבחר בנו, ברגע אחד אנחנו עלולים להיות כמוהם.
אהרן רזאל: אנשים מאוד מתרגשים מהניגון הזה. "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו" – כשאתה שר את זה אתה חושב: איך יש לי את הכוח לשיר את זה? לדוגמה, משפחת רזאל היא משפחה של ניצולי שואה. סבא וסבתא שלי התחבאו בהולנד בבית מסתור שלוש שנים ואיבדו את רוב המשפחה, בדיוק כמו כל יהדות אשכנז ועוד. מאוד חזקה אצלנו התודעה שלא משנה מה עם ישראל עובר – ולא צריך להסתכל רק לשואה, אלא גם בימינו – אנחנו אומרים "אתה בחרתנו", אף על פי שיש לנו את כל הסיבות להגיד: ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני?! התכונה הזו של ההתלהבות מ"אתה בחרתנו" ולהבין שאנחנו שמחים בזה ואנחנו ממשיכים לדבוק בבורא עולם, זהו רגש מאוד מיוחד, מאוד מרגש ומאוד דק, והוא לא בדיוק במובן של שמחה, הוא יותר עמוק. יש כאן איזשהו הֵלך־רוח שמתלווה למילים האלה ומרומם אותך.
הרב שוחט: צריך לייקר כל מילה ומילה של ׳אתה בחרתנו׳. זה מה שקורה בעם ישראל: הקדוש ברוך הוא בוחר ורוצה בו, מרומם, מקדש ומקרב אותו, עד שהיהודי יכול להרגיש את כל המעלות האלו.
