ערב חתונה – כך היא ההרגשה במחיצתו של הרב בניהו שמואלי שליט"א, מגדולי בעלי הקבלה בדורנו ומראשי המפיצים של ספר הזוהר, במהדורות מבוארות ומונגשות, לכל דורש.

כשביקרנו בשבוע שעבר בבית המדרש של ישיבת 'נהר שלום', זה היה בעיצומם של ימי ההכנה להילולת רשב"י. כידוע, "הילולא" פירושה חתונה, ואם כך גם ל"ג בעומר הוא כמו יום נישואין. כמו שבחתונה רגילה הופכים החתן והכלה למציאות אחת, כך גם בל"ג בעומר נעשים ייחודים נשגבים בין מדרגות שונות בעולמות העליונים. הדברים הללו מוסברים בפירוט בספרי הפנימיות, אבל כאן, בהיכלה של ישיבת המקובלים, הדברים כביכול יוצאים מתוך הספרים ומקבלים משמעות חיה ומוחשית. כמו שפתחנו, מי שנכנס לכאן מרגיש בתכונה רבה – כמו מי שנכנס לבית מחותנים בערב יום נישואין…

בשעה זו, הרב סיים למסור את שיעורו הקבוע בהיכל הישיבה מדי בוקר שנמשך למעלה משעתיים – בדף היומי, במשנה, בנביא, ברמב"ם, בהלכה וכמובן בזוהר הקדוש – כשלאחר השיעור הוא מתפנה לקבל את הפונים אליו בשאלת עצה ובקשת ברכה.

כשהגיע זמננו, אורו פניו: "באתם לשמוע על רבי שמעון בר יוחאי?" שאל בשמחה.

נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ

שמחת תורה באמצע השנה

כבוד הרב, כמי שמלמד במשך כל השנה את תורת רשב"י ומפיץ אותה להמונים, נרצה לשמוע על סיבת השמחה הגדולה ביום ל"ג בעומר.

ראשית, כבר בספר הזוהר מובא שבת קול מכריזה ואומרת "עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון". כלומר, שמחת ל"ג בעומר מתפשטת בכל העולמות, וכל הנשמות באות להשתתף בשמחת רשב"י. אפילו הצדיקים הגדולים, כמו משה רבינו, שמחים בשמחה הזו.

ובאמת, הסיבה לשמחה בהילולת רשב"י דווקא – יותר מאשר התנאים האחרים – היא בגלל עוצמת כוחו של רשב"י שמבטל את כל הגזירות הקשות, ומפני שעל ידי לימוד התורה של רשב"י נפעל זיכוך בכל העולם ובכל אדם.

על גדולתו של רשב"י אין צורך לפרט. די אם נצטט את דברי הפיוט המפורסם שחיבר רבי שמעון לביא: "נעשה אדם נאמר בעבורך". כלומר, כשהקב"ה אמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – הוא למעשה התכוון לרשב"י…

ההסבר לכך הוא, ש"נעשה אדם" פירושו שהקב"ה אמר לכל הנבראים – העליונים והתחתונים, מלאכים שרפים וחיות, וגם הספירות שבעולמות העליונים – שכל אחד מהם ייתן חלק ממנו במתנה ומכולם יחד ייעשה אדם. נענו כולם ואמרו להקב"ה שהיות והכל שלו יתברך, הוא יכול לקחת מהם כפי רצונו. למרות זאת, הקב"ה ענה להם שרצונו הוא שהם יתנו במתנה. ואכן כל אחד נתן את חלקו ליצירת האדם, ואם כך יוצא שהאדם כלול מכל העולמות ומכל הספירות ומכל הנבראים. ולכן כשאדם לומד תורה, למשל, הוא כביכול מנענע את כל המציאות כולה וממשיך לה שפע עליון, וכל העולמות משפיעים גם עליו רוב שפע וברכה.

זה תוכן פירוש הבעל שם טוב על דברי המשנה "דע מה למעלה – ממך", דהיינו שכל מה שמתרחש בעולמות העליונים בא ממך.

לענייננו: כאמור, הנשמה הכוללת באופן הנעלה ביותר את כל הדרגות העליונות וכל סוגי הנבראים והנאצלים – היא נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי, וזו הכוונה שכשאמר הקב"ה "נעשה אדם" בכך שיהיה כלול מכולם, הוא התכוון אליו – לרשב"י.

לאור זאת מובן שכל מה שמתרחש אצל רשב"י שייך לכל אחד מאיתנו. כשרשב"י שמח בל"ג בעומר, כלול בשמחתו כל אחד מישראל. ואם כן, כל יהודי שייך לשמחה זו.

לכאורה, הרגשת העניינים הגבוהים הללו קיימת רק ביחידי סגולה ובני עליה – כאלה שמבינים היטב את משמעות השמחה הזו, ובוודאי אלו שעוסקים בפנימיות התורה במשך כל השנה. אבל מה ביחס לרוב הציבור שאינם עומדים במדרגה רוחנית שכזו?

בל"ג בעומר סיים רשב"י את גילוי ספר הזוהר, ובכל שנה חוזר ונשנה סיום זה ויורד שפע חדש מאותה ההתגלות הרוחנית העצומה שהייתה ביום ל"ג בעומר בזמן שהסתלק רשב"י. ואם כן, שמחת ל"ג בעומר היא גם שמחת סיום התורה. כמו שבשמחת תורה שמחים על שמסיימים את חמישה חומשי תורה, כך ויותר מכך היא השמחה בל"ג בעומר על סיום לימוד והתגלות סודות התורה!

ובכלל, יחשוב כל אדם לעצמו: אם ראש הישיבה שלו או הרב שלו היה מצווה עליו לשמוח, בוודאי היה שמח. וכך גם בל"ג בעומר – כפי שמביא מהרח"ו (רבי חיים ויטאל) בפרי עץ חיים – הרי רשב"י ציווה לשמוח ביום זה.

בל"ג בעומר אנחנו מקבלים מתנות מן השמים ויורדת השפעה גדולה של כל מילי דמיטב, האם אפשר שלא לשמוח?!

הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְּנִימָה

מתי תקבעו סדר קבלה בכולל?

האם באמת גם הנשמות הנמוכות בדורנו יכולות לחוש חיבור ושייכות לקדושת רשב"י?

אדרבה, מפורש בתיקוני זוהר שכל הגילוי של ספר הזוהר על ידי רשב"י בא דווקא עבור דורנו שנקרא בזוהר "דרא בתראה" – הדור האחרון. ואם כן, השייכות לרשב"י קיימת בדורנו יותר מאשר בכל הדורות שלפנינו…

הסיבה לכך שהזוהר יועד עבור דורנו השפל, היא דווקא בשל ריבוי הטומאה ששוררת בו וגם בגלל רוב הצרות שפוקדות אותנו – בר מינן – שרק בכוחו של רשב"י אפשר להתגבר עליהן ולצאת מהן. כי כשאדם לומד זוהר, כל הקליפות והסטרא אחרא מתנערים ממנו, והאדם זוכה לראות הצלחה במעשה ידיו.

כשאדם קורא בספר הזוהר, אפילו בלי להבין את עומקם של הדברים – הוא מתעלה, הנשמה שלו מתעוררת באופן בלתי מודע והוא מתרומם למדרגה רוחנית עליונה. הוא מגרש את הקליפות ומקרב את הגאולה, וכמו שנאמר בזוהר: "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר ביה יפקון מגלותא ברחמי" – בספר זה יצאו בני ישראל מהגלות ברחמים.

נאמר על משה רבינו "עלית למרום שבית שבי", והכוונה היא לסודות התורה שקיבל משה רבינו מהמלאכים כשעלה להר סיני, וכל זה – בשביל הדור שלנו. ואם כן, מובן כמה עלינו להתמסר ללימוד הזוהר ולהפצה שלו.

לאור זאת, האם נכון לומר שלימוד פנימיות התורה שייך דווקא לאלו המתמודדים עם הניסיונות של דורנו, ואילו בני התורה יכולים להסתפק בלימוד הלכה וסוגיות הש"ס?

להפך – יושבי אוהל צריכים ללמוד קבלה בעיון, ולא די להם לגרוס זוהר… מורי ורבי רבי מרדכי שרעבי ע"ה אמר, שאברך שעברה שנה מאז נישואיו צריך לעסוק בפנימיות התורה בהבנה.

כבר הבאתי בספרי 'פתיחה ללימוד הקבלה' מה שכתב בפירוש 'כסא מלך' לזוהר שמי שלומד תורה, אם אינו לומד קבלה הוא פוגם בלימודו. ועוד כתב, "כמה גדול חיוב על תלמיד חכם ללמוד קבלה, ועונשם כמה גדול אם אינם לומדים קבלה, וגורם אורך גלותא, כי הם מעכבים הגאולה רחמנא ליצלן"…

עוד הבאתי שם בשם החיד"א, שמי שחושב שבתורה יש רק רובד הפשט עליו נאמר "טפש כחלב לבם" – טפש אותיות פשט… וכך גם ומי שאינו מאמין בסוד אלא רק בפשט רמז דרש – הוא ראשי תיבות פר"ד, ועליו נאמר "כסוס כפרד אין הבין", כי התורה היא פרד"ס, ואילו הוא מתעלם מהסוד. כך גם בפירושו לתהילים כתב שכמו שהפרד אין לו תולדות, כך אין הלומד יכול להמשיך ולרדת לעומקו של עניין בלי הסוד.

אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ

עימות שמיימי

לדברי הרב, אם כך, דווקא אברכי הכוללים מחויבים בלימוד פנימיות התורה ביתר שאת…

מסופר שהחפץ חיים סיים בכל שבת את הזוהר על אותה פרשה, וגם התבטא שאלמלא היה הדור צריך לו (לחיבור ה"משנה ברורה") היה מתמסר כולו אל לימוד הקבלה, כי אליה תשוקתו בהתאם לשורש נשמתו.

החפץ חיים למד קבלה אצל בעל הלשם. הלשם שלח את חיבוריו לבן איש חי, וכשהגיעו לבש לכבודם בגדי שבת, ערך סעודה וקרא לה למניין תלמידי חכמים ובירך "שהחיינו" על ספרי הלשם (הוא לקח גם פרי חדש כדי שברכת "שהחיינו" תחול גם עליו). כשהגיעו הדברים אל הלשם, אמר שאילו היה יודע שעד כדי כך ישמח הבן איש חי עם ספריו – היה כותב חיבורים נוספים בקבלה.

(דרך אגב, בהוראתו של הלשם קראו לנכדו הרב אלישיב זצ"ל בשם "יוסף שלום" – יוסף על שמו של הבן איש חי, ושלום על שמו של הרש"ש).

גם מבחינת השכר על לימוד התורה, כותב שם בכסא מלך "כי יעשה בשעה אחת בלמוד הקבלה מה שלא נעשה בלמוד חודש ימים בפשטי התורה". ועוד כתב על לימוד זוהר מתוך הבנה, "אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר אחד – יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת, מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה".

ובכלל, לומדי נגלות התורה לא יכולים לפטור את עצמם כלל מלימוד סודות התורה, ונקדים לכך את דברי הגמרא המפורסמים בסוגיית מתן תורה.

הגמרא מספרת במסכת שבת "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". ועל זה ענה משה רבינו שמעשרת הדברות עצמם מוכח שכוונת נתינתם היא לבני ישראל ולא למלאכים, שכן המלאכים לא היו במצרים ואין להם יצר הרע וכו'.

וידועה השאלה על כך, וכי מה סברו מלאכי השרת? האם לא ידעו מעצמם את תשובתו של משה רבינו?

המהרש"א מסביר שכוונת המלאכים הייתה דווקא לסודות התורה וסתריה, שהם אינם שייכים לילודי אישה המוטבעים בחומר אלא רק למלאכים, ועל זה ביקשו "תנה הודך" – אלו סודות התורה – "על השמים", אבל לגבי נגלות התורה ידעו המלאכים שהם אינם שייכים לזה.

יוצא, אם כן, שכל הטענה של המלאכים לא הייתה אלא על סודות התורה, ועל זה התאמץ משה רבינו להשיב להם. מובן, אם כן, עד כמה נחוצה ההתעסקות בלימוד הקבלה.

אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה

ממז'יבוז' עד פקיעין

איך מומלץ ללמוד זוהר הקדוש בעיון והבנה?

באמת אי אפשר להבין את הזוהר בלי דברי רבנו האריז"ל שגילה את עומק הקבלה, ואחריו הרש"ש זי"ע. שניהם הרחיבו וביררו לעומק את סתרי התורה. וידוע מה שדרשו דורשי רשומות על הפסוק שהזכרנו "עלית למרום שבית שבי": שב"י ראשי תיבות שמעון בר יוחאי, וידוע שגם האריז"ל נרמז בתיבה זו – יצחק בן שלמה, והרש"ש – "שלום בן יצחק".

אמנם כאן יש לומר באופן ברור: תורת הבעל שם טוב שהפציעה לעולם לפני שנות דור הביאה חיות מחודשת וחשק גדול בלימוד והבנת דברי הזוהר הקדוש. כאשר המושגים לא נשארים רק בעולמות עליונים ומופשטים מאיתנו, אלא יורדים להבנה והשגה ונוגעים בעבודת האדם כלפי הבורא בכל מצוה ובכל רגע – אזי הלימוד הגבוה יורד ומיושם בחיי היום־יום.

אם הזכרנו את גאוני הקבלה הנרמזים בתיבות הפסוק "שבית שבי", הרי ידוע שגם הבעל שם טוב נרמז בשמו "ישראל בן שרה". הבעל שם טוב וממשיכי דרכו האדמו"רים האשכנזים עוררו חשק גדול ללימוד תורת האריז"ל. הם הלהיבו את שומעי לקחם בדברי תורה המבוססים על הזוהר ותורת הסוד, ובכך העניקו חיות מיוחדת בלימוד סתרי התורה. רואים במוחש שהלומדים בתורת הבעל שם טוב ותלמידיו בדרך פנימיות התורה – יש בהם בעירה גדולה בעבודת ה' וחשק בעשיית המצוות.

למשל, ספר התניא, שאין כמוהו בעולם – הרי כל החטיבה הראשונה של הספר מיוסדת על לשון הזוהר שמביא בתחילתו, ש"צדיק ורע לו" פירושו שהרע שבו כפוף לטוב, ועל גבי זה נבנה כל מהלך הספר: הגדרת הצדיק – לפי הזוהר – אינה תלויה רק בכמות הזכויות שיש לאדם, אלא בשאלה כמה הוא מבער את היצר הרע מקרבו. ועל פי זה נמדדות מדרגות הצדיקים – צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, ובצדיקים עצמם ישנן אלפי דרגות, כמוזכר בגמרא שיש שמונה עשר אלף שורות של צדיקים. ומבאר בתניא, בהמשך הדברים, שהכוונה היא לאלפי מדרגות באופן ביעור הרע.

בעניין זה הוא כותב שהצדיק הגדול מכולם הוא רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מ"בני עליה" על שם שבירר את הרע והעלה אותו לקדושה. ולכן יוצא כרוז מהיכלו של רשב"י בגן עדן ואומר שרק מי שהפך את הרע לטוב בעודו בעולם הזה – הוא שיהיה זכאי להיכנס להיכל רשב"י.

כך גם בהמשך הספר, בפרק מ"א, הוא פותח ואומר ש"ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" היא היראה של קבלת עול מלכות שמים, ומאריך שזהו היסוד גם לקיום מצוות עשה, ומי שאין לו קבלת עול מלכות שמים אינו נקרא עובד ה'. ואת כל העניין הזה הוא מייסד על הנאמר בזוהר פרשת בהר, שמי שאין עליו עול מלכות שמים "לא שריא ביה קדושה" – לא שורה בו קדושה.

כשהלומד רואה כיצד יסודות בעבודת ה' נמצאים בזוהר ובקבלה, ושבאמצעות ספר הזהר אפשר להגיע למדרגות גבוהות באהבת ה' ויראתו – הדבר מעניק חשק ללמוד עוד ועוד פנימיות התורה, וזה היה כל עסקם של הבעל שם טוב וגדולי החסידות.

ובכלל, יסודות משנת הבעל שם טוב עומדים על המבואר בכתבי האר"י שבכל אחד מהנבראים יש חיות אלוקית, וממילא העוסקים בתורת החסידות ילמדו גם את כתבי האר"י בחיות ובחשק גדול.

לִמּוּדֵי ה' הֵם לוֹמְדִים

חוק הספרים השלובים

אגב, יש דיבור ארוך של הרבי מלובביץ' זי"ע בשיחה עם הרבנים הראשיים לישראל, הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב אברהם שפירא זצ"ל, בו הרבי מבקש מהם לפעול בכל הכוח בעניין לימוד הזוהר והקבלה בארץ ישראל.

מוהרח"ו כותב, כי מי שעוסק רק בפשטי התורה נקרא שלומד תורה שלא לשמה, ורק העוסק ברזי התורה ובחכמת הקבלה, שהיא התורה בה עוסקות הנשמות בגן עדן, הוא הנקרא שלומד תורה לשמה. כי תורה זו עוסקת רק בעניינים רוחניים שאינם שייכים לעולם הזה, ועל זה נאמר "אורך ימים בימינה" – "לעולם שכולו ארוך".

בכך מובנים דברי הגמרא האומרת ש"לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ולכאורה נשאל: מהו הפירוש "לעולם"? חז"ל היו צריכים לומר: חמש שנים, עשר שנים, עשרים שנה יעסוק שלא לשמה, אבל סוף־כל־סוף כבר צריך להתקדם ולעסוק בתורה לשמה…

אולם לפי דברי המהרח״ו זה מובן: לעולם יעסוק אדם בפשט התורה הנקראת תורה שלא לשמה, שהרי חייבים ללמוד בכל יום ויום בש״ס ובפוסקים כדי לדעת איך להתנהג בענייני העולם הזה ולפסוק את ההלכה האם מותר או אסור, טמא או טהור וכו׳; אלא שבמקביל, מתוך העיסוק שלא לשמה, יש לעסוק בכל יום גם בסודות התורה, ובכך לדעת ולהכיר את הבורא יתברך.

אחרי הכל, במשך שנים רבות היה די לעולם התורה ולבני הישיבות בספרי מוסר…

התשובה ברורה: "מזה ומזה אל תנח ידך". בוודאי יש לעסוק גם בלימוד מוסר הבנוי על מאמרי רז"ל ויסודות הראשונים, אבל לימוד פנימיות התורה מעמיד את הלומד בגובה אחר. וזאת לא רק מבחינה סגולית – כפי שהזכרנו על מעלת לימוד וקריאת הזוהר הקדוש – אלא באמת רואים במוחש שהדבר מסלק מלכתחילה את התאוות וההתמודדות כנגד ענייני העולם הזה, בפרט בדורותינו אלו. והאמת צריכה להיאמר: אלו שלומדים פנימיות התורה, גם לימוד הנגלה שלהם מקבל תוקף והבנה אחרת לגמרי.

נחתום, אפוא, בדברי האריז"ל עצמו שכתב: "ובדורות אלו מצוה לגלות זאת החכמה", וחפץ ה' בידינו יצליח להגדיל תורה ולהאדירה, ולקרב ביאת משיחנו במהרה על ידי הפצת ספרו של רשב"י ופירושיו מדור לדור, אמן.

תודה רבה כבוד הרב, חג ל"ג בעומר שמח עם שפע רב בכל העולמות.

'קול קורא' לכל עדות ישראל: למדו פנימיות התורה!

אז נדברו יראי ה': קטעים מפגישתם המשולשת של גדולי הדור, הרבי מלובביץ' זי"ע יחד עם הרבנים הראשיים הגאון רבי אברהם שפירא זצ"ל והראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, בבית מדרשו בברוקלין – ראש חודש כסלו תשמ"ד

הרבי: בדורות הראשונים הייתה חכמת הקבלה "נסתרה כו' ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים", ואילו בדורו של האריז"ל נשתנה המצב הזה, "כמו שכתב האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" (תניא, אגרת הקודש כו).

[…] זאת ועוד: לימוד פנימיות התורה מקרב את הגאולה – כמבואר בזהר (ח"ג קכד, ב) "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים". וכידוע מה שכתב רבי חיים ויטאל ז"ל (בהקדמתו לשער ההקדמות) אודות גודל הנחיצות בלימוד פנימיות התורה, ועד שהעדר לימוד פנימיות התורה היא הסיבה היחידה לאריכות קץ הגלות!

[…] ולכן, דרישת השעה היא – ששני הרבנים הראשיים יצאו יחדיו ב'קול קורא' לעורר ולהלהיב את לבבות אחינו בני ישראל בכל מקום שהם אודות הצורך והנחיצות הכי גדולה בלימוד פנימיות התורה, ולפרסם זאת בפרסום הכי גדול. וכאשר יפרסמו 'קול קורא' כזה, בדברים נלהבים, בדרכי נועם ובדרכי שלום – בוודאי יפעלו הדברים את פעולתם.

לימוד בפרסום

הרב שפירא: ישנם כיום יהודים שלומדים נסתר דתורה ב'נסתר' – באופן שאף אחד לא ידע מזה. וכמו כן ישנן קבוצות שמתכנסות מידי שבוע (בליל שישי) כדי ללמוד פנימיות התורה, אלא שעושים זאת בצנעא ובהיחבא, ומשתדלים שהדבר לא יתפרסם וכו'.

הרבי: שמח הנני לשמוע על כך, והלוואי יתרבו קבוצות כאלו, אבל – צריכים להשתדל לפרסם ולגלות את הדברים, כי רק כך יוכלו להרבות ולהפיץ את לימוד פנימיות התורה אצל כל בני ישראל מכל החוגים. ובפרט כאשר מדובר אודות תלמידים – שהרי התלמיד אינו יכול לדעת מה עושה רבו בחדרי חדרים, ולכן כל זמן שהתלמיד אינו יודע שרבו לומד פנימיות התורה – לא יתחיל ללמוד פנימיות התורה בעצמו.

הרב שפירא: אכן, אחד מראשי ישיבת מיר אמר פעם, שאילו "אכשור דרא" והיו שומעים לו – היה קובע בישיבות שיעור ללימוד קבלה. והסביר את דבריו – שבדורות שלפנינו, כאשר היו ממשיכים לעסוק בלימוד התורה גם לאחרי סיום הלימוד בישיבה, הייתה אפשרות להשאיר את לימוד הקבלה לשנים שלאחר הלימוד בישיבה; אבל כיום נשתנה המצב לדאבוננו, ואם לא ילמדו קבלה בישיבות – מי יודע אם ילמדו בכלל את חלק הקבלה שבתורה.

וכמו כן ישנם גם כמה מכתבים של הרב קוק זצ"ל, שבהם מזהיר בדברים קשים אודות ההכרח והצורך בלימוד הקבלה, שלולי זאת אי אפשר ללמוד תורה לאמיתתה, וכותב שבכך מעכבים את הגאולה כו'.

הרבי: אם דבריו היו מתקבלים – לא היה מקום לפגישה שלנו בחוץ לארץ, כי היינו כבר כולנו בארץ הקודש, ביחד עם משיח צדקנו!

הרב אליהו: ברצוני לבשר לכבודו אודות לימוד הקבלה אצלנו – הספרדים:

יש לנו בירושלים עיר הקודש כמה ישיבות שבהן לומדים רק נסתר דתורה; ישנן ישיבות שבהן לומדים נסתר דתורה בליל שישי – רבנים ובחורים צעירים מתקבצים יחדיו ללמוד בספרו של מורי ורבי ע"ה – 'כרם שלמה' (פירוש על עץ חיים), ועוסקים בלימוד זה עד חצות הלילה, וישנם שמתחילים ללמוד בשעה שתים לאחרי חצות עד נץ החמה; ישנה ישיבה של מקובלים ('בית א־ל') שבה לומדים קבלה בכל יום אחר הצהרים, ומתפללים מתוך סידור שישנן בו כוונות הרש"ש! […]

הרב שפירא: לימוד הקבלה היה נפוץ אצל הספרדים יותר מאשר אצל האשכנזים, וגדולי האשכנזים שבאו לארץ ישראל – קיבלו את לימוד הקבלה מהספרדים.

ביטול המחיצות

הרבי: לימוד פנימיות התורה שייך לכל בני ישראל, הן אשכנזים והן ספרדים:

בנוגע לאשכנזים – הרי הגר"א, מגדולי האשכנזים, כותב בפירושו למשלי (ה, יח. ועוד) שמי שלא למד חכמת הנסתר אי אפשר שידע דין לאמיתו! ובדור שלאחריו – הדפיס תלמידו המובהק, ר' חיים מוולוז'ין, את ספרו 'נפש החיים', שרובו לקוח מספרי קבלה. וכמו כן ידוע שאחדים מתלמידי הגר"א עסקו גם בלימוד הקבלה [אבל, כנראה, הזהירו הם את תלמידיהם שלימוד זה שייך ליחידי סגולה בלבד, ולכן אלו ההולכים בשיטת הגר"א ממעטים בלימוד הקבלה].

[הרב שפירא הזכיר עוד כמה מגדולי האשכנזים בליטא שעסקו בלימוד פנימיות התורה – בעל ה'לשם', ועוד].

ובנוגע לספרדים – מי לנו גדול מהרמב"ם, שהיה ספרדי, שפסק פסק־דין מפורש בהתחלת ספרו 'יד החזקה', ספר של "הלכות" (הקדמת הרמב"ם, בסופה): "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'" – והרי עניין זה שייך רק על ידי לימוד פנימיות התורה (ראה קונטרס תורת החסידות פי"ג. קונטרס לימוד החסידות פ"י. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ב ע' תלה ואילך). […]

[הרב אליהו הזכיר שישנם כמה וכמה פסקי דינים ברמב"ם שהמקור להם מדברי הזהר, ולדוגמה – פסק־דין הרמב"ם בהלכות יבום וחליצה (פ"ד ה"ו) שלאחר החליצה "משלכת אותו לארץ", והמקור היחידי לזה הוא בדברי הזהר (ח"ב קסא, ב). ואמר הרבי שישנם מקומות רבים כיוצא בזה (ראה לקוטי שיחות ח"ג ע' 768 הערה 18. הקדמת הרב מנחם כשר לספר מפענח צפונות (ע' יד))].

[…] ועוד עניין בזה: מדברים רבות על הצורך לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים וכו'. וכיוון שכל העניינים התחלתם בתורה, כמאמר "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זהר ח"ב קסא, ב) – צריכים לכל לראש לבטל את המחיצות שבין ספרדים לאשכנזים בנוגע ללימוד התורה. כפי שאמר מר היו הספרדים רגילים יותר בלימוד הקבלה מאשר האשכנזים, ולכן צריכים לבטל מחיצה זו, על ידי ששני הרבנים הראשיים, הרב האשכנזי והרב הספרדי, יצאו בקריאה משותפת אודות הצורך בלימוד פנימיות התורה…