בס"ד

למה דווקא אנחנו?

למה דווקא אנחנו?

השבת נקרא על מצוות ספירת העומר בפרשתנו. התורה מייחסת את הספירה לעולם הגשמי – עומר, ראשית הקציר, מנחה חדשה – שתי הלחם, אך הרעיון הוא שאנו חיים בעולם גשמי שבו המזון ושאר הצרכים החומריים הכרחיים לניהול החיים, ותפקידנו לרומם אותם לתובנות פנימיות ורוחניות – כפי שמתבטא בכך שבסוף הספירה נגיע לחג השבועות ומתן תורה.

מאז שבטלה נבואה, הנהיג הקב"ה בעולמו שאין כמעט ניסים גלויים לעין, אולם יש ויש ניסים נסתרים והשגחה פרטית, שרק מי שמבטו שטחי ביותר לא יראה את יד ה' וההשגחה העליונה.
השיח שלנו עם הזוגות הרבים הפונים אלינו במכון פוע"ה, אינו רק בצד המעשי, ואף לא רק בצד ההלכתי, אלא גם בממד הרוחני של הבעיה (באשר היא) וההתמודדות איתה. לא אחת עולה השאלה האמונית – מדוע הקב"ה הביא עלינו את הסיטואציה הזאת, ולמה "נבחרנו" להיות מאותגרים? כמובן שאין לנו תשובה לשאלה "למה דווקא", אבל מאמר מפורש הוא בתנא דבי אליהו (רבה, יח, נג): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני זקן אחד, אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים על הבנים מהיות להם? אמרתי לו: בני…הרבה בעלי בתים יש לנו וחמודים הם (כלומר, חביבים ונחמדים במעשיהם טובים – פירוש 'ישועות יעקב')…ואעפ״כ הם נעצרים על בנים מהיות להם בנים…מפני שהקב״ה אוהב אותם אהבה גמורה ושמח בהם, לפיכך מצרפם כדי שירבו ברחמים לפניו". הנטייה לחשוב שיסורים הינם (בהכרח) עונש – הינה, אפ