"בחודשים האחרונים התחלנו לראות בציון הקדוש תופעה חדשה. מגיעות לכאן כיתות שלמות מבתי ספר לא דתיים, כשהם לומדים על ההיסטוריה היהודית העשירה הקשורה למקום וגם ניגשים להתפלל על קבר הרשב"י. לפעמים, המורים מבקשים שאדבר בפני התלמידים, ואז אני פותח ושואל אותם: הרי יש תנאים ואמוראים רבים הקבורים כאן בסביבה – בשטח בין מירון לצפת, ואם כך למה דווקא לרשב"י מגיעים כל ישראל באשר הם?
"הם תולים בי עיניים גדולות בציפייה לתשובה ואני מטעים באוזניהם: ייחודו של רשב"י הוא בהיותו מגלה פנימיות התורה המדברת אל פנימיותו של יהודי, והיא רואה כיצד שורש נקודת נשמתו של כל אחד נטוע בהקב"ה ממש, כמבואר בתניא (פרק ל"ב). ממילא מובן איך כל יהודי 'מרגיש בבית' כביכול דווקא אצל רשב"י, כיון שרשב"י רואה את הנקודה האלוקית שבו שהיא מהותו האמיתית".
את הדברים הללו חולק איתנו הרב יוסי הלפרין, שמזה למעלה מ-15 שנה משמש כשליח ומנהל בית חב"ד מירון וציון הרשב"י.
אם אתם תוהים: בית חב"ד מירון – למי ובשביל מה? זו ההזדמנות, לכבוד ל"ג בעומר, להטיל זרקור על הפעילות הייחודית המתנהלת מהמקום הקדוש הזה במשך השנה כולה, החל מהנגשת מצוות מעשיות לכל הבאים בשעריו, עובר בלימוד והפצת מעמקי תורת הפנימיות, וכלה בעוד ועוד פעולות מקוריות ומגוונות.
"כידוע, אתרא קדישא מירון הנו בעל מאפיינים ייחודיים שאין כמותם", פותח הרב הלפרין, "דבר המתבטא גם במגוון הססגוני של עמך ישראל הפוקדים את המקום. לאחרונה", הוא מספר, "אנחנו פוגשים במטיילים העורכים מסלול הליכה הנקרא 'מים עד ים'. הם יוצאים לדרכם בחוף הים התיכון ליד אכזיב וצועדים רגלית עד ים הכינרת – מסלול בן כשלושה ימים – כשבדרך הם עוברים ליד מירון ועוצרים כאן למנוחה. רבים מהם מנצלים את ההזדמנות ובפעם הראשונה בחייהם נכנסים לציון, כשחלקם לא ראו אפילו סידור תפילה מעולם.
"מסיבה זו, אחת הפעולות המרכזיות של בית חב"ד במקום היא דוכן התפילין הפועל ברציפות מבוקר עד ערב סמוך לציון. תחת ידו של האברך האחראי ישנם חמישה עשר זוגות תפילין, ואלה נכרכות מדי כמה רגעים כנגד מוחו ולבו של עוד יהודי ועוד אחד. מטבע הדברים, במשך השנים כבר היו כאלה שזכו להניח תפילין בדוכן זה לראשונה בחייהם, ובכך ניצלו ויצאו מגדר "קרקפתא דלא מנח תפיליו" עליו אמרו חז"ל דברים חמורים, רחמנא ליצלן.
"באחד הימים נתקלנו במקרה מיוחד. מדובר ביהודי מבוגר שמעולם לא הניח תפילין, ובהיותו בגיל 90 החליט לעלות על הציון ולקיים מצוה זו דווקא שם… ואכן, הוא הגיע לדוכן שלנו, הניח תפילין וההתרגשות הייתה גדולה. זהו סיפור אחד מיני אלף", מפטיר הרב הלפרין.
מהי ישועה?
הרב יוסף יצחק הלפרין הוא יליד מירון, בנו של איש מירון ולשעבר יו"ר ועד היישוב ר' מרדכי הלפרין, מצאצאי האדמו"ר הזקן בעל התניא.
יחד עם הפצת היהדות ומצוותיה למבקרים בציון, בית חב"ד מירון מזוהה יותר מכל עם הנגשת תורתו של רשב"י לכל מבקשי ה'. הרב הלפרין כשלעצמו רואה בזה נקודה הראויה לציון: "לעתים חלק מהבאים על הציון לא שמים לב לעובדה שרשב"י, לכל לראש, הוא אבי פנימיות התורה. לדידם, רשב"י הנו צדיק גדול הפועל ישועות בקרב הארץ. ואמנם אין חולק על כך, אבל בד בבד אין לנתק את דמותו של רשב"י מהנושא בו עסק כל ימיו ובו התייחד על פני חבריו – גילוי סודות התורה. ואם בישועות עסקינן, הרי אין ישועה גדולה יותר מכך שעיניו של אדם נפקחות לראות בצדדיה הנסתרים של התורה, וכך גם להביט ברבדים העמוקים של נשמתו ולהביאם אל הגילוי בחיי היום־יום. משום כך, אין יותר מתאים מהמקום הזה להפצת פנימיות התורה – גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
ואכן, בית חב"ד מירון זוכה להפיץ את תורת רשב"י באמצעים מגוונים, כאשר בראש ובראשונה כל יהודי הנכנס ל'היכל חב"ד' שבליבו השוקק חיים של הציון נתקל בספרייה עשירה לתורת הפנימיות על מכמניה, הכוללת מאות ספרים ממאורי הדורות המבססים את דבריהם על מאמרי הזוהר והנסתר שבתורה. כך יכולים המבקרים לפגוש את עולמה של פנימיות התורה בצורה מבוארת ומוסברת כשולחן הערוך לפני האדם.
"לצערנו, ישנם יהודים רבים שהספרים הללו עדיין אינם בהישג ידם, כשלא תמיד הם גם ימצאו אותם בבית הכנסת השכונתי", מעיד הרב הלפרין, "וכשהם באים לציון הרשב"י הם פוגשים בית מדרש פתוח העמוס בספרי חסידות מזן אל זן, וכל שעליהם לעשות הוא ליטול ספר ולהתיישב לעיין בו בניחותא. אברכים מחוגים שונים ששמעו על העושר הרוחני הטמון בספרי החסידות ועל הרחבת הביאורים בתורת חב"ד, אך לא יצא להם לפגוש בכך מקרוב – אפילו לא בספר התניא – העידו בפניי גלויות שהמקום הראשון בו פתחו ספרי חסידות ופנימיות התורה היה בבית המדרש כאן, כשלאחר שטעמו וראו כי טוב ה' המשיכו בכך במקומות מגוריהם".
בהיכל חב"ד בציון מתקיימים שיעורים בחסידות מדי יום בוקר וערב, גם במסגרת כולל ללימוד פנימיות התורה, על ידי מגידי שיעורים ותיקים. כמו כן, נערכות התוועדויות ביומי דפגרא ובכל שבת מברכין החודש על ידי רבנים ומשפיעים, כשאלו שואבים אליהם קהל רב מהאורחים הבאים על הציון לצד המשתתפים הקבועים.
לשאלתנו משיב הרב הלפרין ומדגיש, כי מטרת פעילות בית המדרש בהיכל חב"ד אינה ללמד דווקא את תורת חב"ד ואפילו תורת החסידות בכללה, אלא להפיץ את מעיינות פנימיות התורה על כל גווניה במקום הקשור אליה ביותר – ציון הרשב"י. "כשיהודי מגיע לרשב"י", הוא חוזר ומבהיר, "עליו לדעת שעניינו העיקרי של בעל הציון הוא גילוי פנימיות התורה, ואין השראה גדולה ללימוד פנימיות התורה יותר מאשר באתרא קדישא זה".
הצלת נפשות
ההשפעה של בית חב"ד מירון מרחיקת לכת, כשברוב המקרים אין בעל הנס מכיר בניסו. רק מעטים מסיפורי הנשמות מתגלגלים ומגיעים לאוזניו של הרב הלפרין. בדיבורו המהיר הוא משתף אותנו בעוד ועוד מסיפוריהם של יהודים מסוגים שונים שחוללו מהפך של ממש בחייהם הרוחניים בעקבות הפעולות הברוכות.
"לפני כחודש", הוא נזכר, "ניגש אליי יהודי חובש כיפה סרוגה – איני יודע אפילו מה שמו – ואמר שביקר בציון לפני שנתיים, ובדיוק נכנס להיכל חב"ד באמצע שיעור חסידות בבוקר. הוא הקשיב מן הצד ונשמתו נדלקה באור חדש. מעולם קודם לכן, כך העיד, לא שמע דיבורים מסוג זה.
"זמן קצר אחר כך פרצה המלחמה, והוא גויס ולחם מאות ימים ברצועת עזה. מה שהחזיק אותו במשך כל התקופה הזו – כך טען באוזניי בהתרגשות – היו הדברים ששמע באותו שיעור אליו נכנס באקראי כביכול. כפועל יוצא, מיד כשחזר לביתו מעזה, עם תום שירות המילואים שלו, עשה לעצמו מנוי לחוברות 'דבר מלכות' רבות־התוכן וכיום הוא לומד חסידות בקביעות.
"יום אחד", מספר הרב הלפרין, "בהיותי בציון, ניגש אלי תלמיד ישיבה ואמר לי שהוא חייב לומר לי תודה. הוא היה בשבת מסוימת במירון והתפלל במניין חב"ד. לפני קריאת התורה חזרו בפני הקהל שיחת קודש מאת הרבי זי"ע לפרשת השבוע, ובה היה גלום מסר קולע ברוח החסידות שבדיוק נגע למצבו הרוחני בו עמד באותה שעה. הדברים מצאו מסילות לליבו, ולדבריו הם הצילו אותו ואת יראת השמים שלו, כפשוטו.
"מדי שנה בל"ג בעומר", הוא ממשיך ומספר, "אנו מקיימים פעילות ענפה להפצת חסידות. בראש ובראשונה, על ידי היריד הוותיק למכירת ספרי חסידות במחירים מוזלים, באמצעות דוכנים מיוחדים הפזורים בנקודות מפתח בשטח ההר. כמו כן, מתקיימת 'תהלוכה' וכנס התעוררות מיוחד לילדי תשב"ר, נערכת הדלקת מרכזית במעמד רבים, ובשבת הסמוכה להילולא נערכת התוועדות רבתי".
ויהיו רחמיך מתגוללים
אי אפשר לדבר על מירון בלי להזכיר את האסון הנורא שהתרחש במקום לפני ארבע שנים, כאשר 45 נפשות יקרות עלו בסערה השמיימה. הרב הלפרין, שביתו סמוך למקום האסון, מספר: "באותו לילה נורא, עם היוודע האסון, גיליתי לחרדתי שבני נעלם. ערכתי אחריו חיפושים רבים עד שהוא נמצא, הודו לה', בריא ושלם, ולאחר מכן השקענו זמן רב בסיוע לציבור. כמו כן, בשבת שאחרי ל"ג בעומר קיימנו בהיכל חב"ד התוועדות גדולה בראשות המשפיע רבי חיים שלום דייטש שחיזק בדבריו את המשתתפים".
בהקשר זה, בוחר הרב הלפרין לסיים בסיפור של אור – אורה זו תורה: "כידוע, הרבי זי"ע ביקש ועודד לערוך הדפסה של ספר התניא בכל אתר ואתר, כחלק מהפעולות להפצת מעיינות החסידות חוצה וזירוז הגאולה, ובעקבות זאת נדפס ספר התניא באלפי מהדורות בכל קצווי תבל. ובכן, לא מזמן פנה אלי אברך ביוזמה לערוך הדפסת ספר התניא לקראת יום השנה הרביעי לנספים באסון, ליד המקום בו התרחש, שהרי אין כמו תורת רשב"י ורבותינו בעלי הפנימיות לדורותיהם כדי להעניק רפואה ונחמה בכפלים לאחר המכה הקשה.
"התוכנית, אכן, יצאה בס"ד אל הפועל לאחרונה. קיימנו אירוע חגיגי, בו הובאה מכונת דפוס ניידת סמוך לציון, ודפי התניא הודפסו בזה אחר זה. ההתרגשות הייתה גדולה, ובהתאם לדברי הרבי שהורה כי כאשר מדפיסים את התניא יש ללמוד בו מיידית פרק מסוים, הצעתי לנוכחים שנבחר בפרק שנלמד באותו יום במסגרת לימוד התניא היומי. להפתעתי ולתדהמת הכל התברר כי הפרק היומי הלא הוא פרק מ"ה – בדיוק מצמרר כמניין הנספים, ולא זו בלבד אלא גם תוכן הפרק עוסק בעניין התעוררות מידת הרחמים בעבודת ה'. זאת היא, אם כן, בקשתנו ותפילתנו ממנו יתברך", מסיים הרב הלפרין, "שיהיו רחמיו מתגוללים על עם קדשו, ובספרו של רשב"י ושאר ספרי רבותינו המסתעפים ממנו – כלשון ההבטחה המפורסמת – נצא מן הגלות ברחמים".
