ימים מספר קודם יום שחרור ירושלים, מבקשים אנו להתרפק על אבניה של העיר שהיא גם לב. ואין לך חיבור גדול לאבני ירושלים מקשר חי עם תלמידי חכמים גדולים שלה. "ארץ אשר אבניה ברזל – אל תקרי 'אבניה' אלא 'בוניה'" (תענית ד.)
אולי יותר מכל דמות אחרת, מזוהה הרב אביגדור יחזקאל הלוי נבנצל, רבה של 'העיר העליונה', היא ירושלים העתיקה, עם עיר הקודש והמקדש. כמעט מיומה הראשון של ההתיישבות המחודשת בעיר העתיקה, לאחר שחרורה מידי הירדנים בשנת תשכ"ז, בעוד סמטאותיה מלאות עדיין הריסות מחורבנה בשנת תש"ח, ואבק ממלא את ריאות הצועדים בינות לגלי האבנים ושרידי המבנים הישנים, נטש הרב אביגדור, אז אברך צעיר, אך עם זה עילוי שעדיו לגדולות, את מושבו בישיבת מיר הירושלמית. עזב את חבורת האריות שלמדה בה, ואת החברותא, רבי יצחק אזרחי, שנשאר בישיבה והיה, לימים, לאחד מראשיה. ללא הודעה מוקדמת הופיע בבית המדרש המאולתר של ישיבת הכותל, שעשתה אז את ימיה הראשונים, מחדשת שוב את קול התורה ברובע ההרוס, לאחר 19 שנים בהן נדם. למי שהתעניין באברך היושב והוגה לבדו במסכת בכורות, שונה בגילו ובלבושו מחבורת הבחורים שיסדה את המקום, ותהה מה מניע אותו להגיע ולהתיישב ללמוד דווקא שם, נימק הרב בפשטות: הן מהרה יבנה המקדש, והלא לוי הוא, ועליו 'להיות קרוב למקום העבודה'. מאז ועד היום, יום יום, תמידין כסדרם הוא יושב בישיבה ועוסק בתורה. עם מאות תלמידים למד את הלכות בית הבחירה של הרמב"ם.
עניני ירושלים והמקדש קרובים ללבו במיוחד. בספריו ושיעוריו מרובה מאד העיסוק בהם. כן מיוחדת במינה, אפילו בין גדולי תלמידי החכמים, בקיאותו המופלאה בתנ"ך.

הרב של כולם
עובדה מיוחדת, בדור שהשבטיות והמגזריות חוצה ומפרידה את העם לעדרים, עדר עדר ומנהיגיו, היא ההנהגה חוצת המחנות של הרב נבנצל. מעריציו באים מכל המגזרים. מלבד הנהגתו הענווה והנוחה לציבור, יחד עם אהבה והערכה לכל יהודי, נוסף על אלו חברו בדמותו זרמים שונים. תולדות חייו, יארכו לאורך ימים טובים, מהווים שיקוף של הגיוון והרוחב הזה.
הרב אביגדור נולד בליל הסדר של שנת תרצ"ה להוריו ד"ר יצחק והלדה נבנצל. המשפחה הייתה מיוצאי אשכנז, ברוח 'תורה עם דרך ארץ'. אביו היה יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל (חתום על הלירה הישראלית, בעודה שטר…) ואחר כך מבקר המדינה. הבית חינך להשכלה ויראת שמים, באופן טבעי שלח את בנו לבית הספר 'חורב', שנוסד ע"י יוצאי גרמניה. אולם משם עבר הנער לישיבת 'קול תורה' ששייכת הייתה גם היא ליוצאי גרמניה אך באווירה חרדית יותר. שם דבק הנער בראש הישיבה, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך, איש הישוב הישן, שנקרא לעמוד בראשה. מאז הפך הרב אוירבאך לרבו המובהק. הוא נהג בו כל דיני תלמיד לרב שבשולחן ערוך, לא משה ידו מתוך ידו, מלשמשו בנאמנות. בהמשך למד גם בישיבות פוניבז' ומיר.
גם בהמשך השנים, משעבר ללמוד ולהתגורר בעיר העתיקה, ומאוחר יותר לשמש ברבנותה, נמשך הקשר של הרב נבנצל עם כל גווני הציבור. אברכים רבים מבני הישיבות, החרדיות והציוניות, זוכים לשמשו וללמוד מתורתו ומהנהגתו והמעשית. הוא אף שרת בצה"ל במילואים כחובש. בשנים בהם שלטה ישראל במרחבי סיני, היה שדה תעופה צבאי בעיירה פאיד, באיזור שכונה 'אפריקה'. הרב נבנצל נסע לשם, מרחק מאות קילומטרים, כדי ללמוד שם ב'ישיבת פאיד' עם חיילי ישיבות ההסדר. לכל חייל ששהה שם כמה שעות, בהמתינו לטיסה שתקח אותו ללב הארץ, הציע ללמוד עימו חברותא, בכל מקום שליבו חפץ. במלחמת 'שלום הגליל' שהה תקופה ארוכה עם חיילי ישיבת הכותל בשטח לבנון, בגזרה המזרחית.

שמחה קורנת
אהבתו לארץ והתנגדותו לכל נסיגה ידועות. בימי הסכמי 'אוסלו', כאשר הפקירה ממשלת ישראל את עזה ויריחו, פסק שיש לקרוע את הבגד, כאמור בגמרא (מו"ק כו.) "הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קודשך היו מדבר וקורע". והלא עיר הקודש עזה, תבנה במהרה בימינו, מערי יהודה היא.
רבים מאד הם הפונים לרב לברר דבר ה', זו הלכה. בין הפונים גם רבנים ותלמידי חכמים גדולים הנזקקים להכרעתו. חוויה מיוחדת המוכרת לרבים היא הקידוש המתקיים בביתו בשבת בבוקר, לאחר תפילה בהנץ החמה. הרב מדבר על ענין מן הפרשה ולאחריו מעלים הנוכחים שאלות רבות מתחומים שונים. תשובות הרב מפתיעות תמיד במקוריותן ובהיקף הידיעות.
עד לשנים האחרונות יושב היה במשך כל היום עטור בתפילין. מראה זה כשלעצמו, גם מבלי לפנות אליו בשיחה, די היה בו להשרות אווירה קדושה סביבו. "וראו… כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". מידה זו של היראה, השייכת לעמידה בסמוך למקום המקדש, קורנת מדמותו והד חזק לה גם בראיון שלפנינו.
ויחד עם יחס יראה זה, ובאופן מופלא, ללא כל סתירה אליו, מקרין הרב לשומעיו ולסובבים אותו גם הרבה שמחה. שיחותיו רוויות הומור דק וחינני. הוא מרבה לחייך. השומעים מתאמצים להקשיב לכל מילה בדריכות ולא לאבד גם את ההלצה המסתתרת בקפלי המשפט. ניתן לראות רבות חיוך של הנאה ושמחה על פני השומעים. שיחתו השבועית לפרשת השבוע מופצת באלפי עותקים ברשת ומאזינים לה רבים. משיחה זו ערך תלמידו, הסופר רבי יוסף אליהו, (מחבר 'התורה המשמחת', על רבו, הגרש"ז אוירבאך זצ"ל, שאליו התוודע דרך הרב נבנצל) את סדרת ספריו על פרשיות השבוע והימים הנוראים. חתנים רבים באים להתברך מפיו ביום חתונתם. הרב נעמד, רוקד לפניהם בשירת "ימים על ימי מלך" או בשיר אחר, ואחר כך מתיישב וחוזר לתלמודו.

קירות ספוגים
לטובת מבקשי ה' ואוהבי ירושלים, עלינו למעונו, סמוך ונראה אל הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, בו מתגורר הרב מזה עשרות שנים, להתבשם מתורתה של ירושלים. במאור פנים, בבדיחות ושנינות חריפה ונעימה, מקבל הרב את הבאים לשוחח ולהתייעץ. מילותיו מדודות, קולו חרישי, יש להטות אוזן לדברים. והדברים ברורים, חדים וחתוכים. לשאלותינו, הארוכות לפעמים, משיב הרב בקצרה, כדרכו.
בבית הגדול והמרווח, חי עדיין רושמה של אשת הרב, שנסתלקה לפני שנתיים, הרבנית שפרה ע"ה, בת הרב חיים זאב פינקל, שהיה משגיח בישיבת מיר. היא הייתה חלק מחייו, וגם מהשפעתו והארת פניו, של הבית הקדוש הזה. באי בית הרב נבנצל לא במהרה ישכחו את המרץ, הנעימות וההדר, בהם ניצחה על הבית והנהגתו.
על השולחן בחדר הרב, סדורות בערמות, עשרות מחברות ישנות. אלו הם סיכומים של תלמודו עליו הוא חוזר ללא הרף שנים על גבי שנים. רק המחשבה על העמל הרב בשינון התורה העצום הזה מעוררת לדבוק יותר בתורה. לצידם ספרים וחידושים של מחברים בני ימינו, המוסרים לרב את יצירתם כדי שיעבור עליה ויאיר את הערותיו. ואכן הרב עובר על כמויות עצומות של דברי תורה, גם של מחברים צעירים לימים, מתחילת הספר ועד סופו, בטרם ייתן הסכמה לנאמר בו.
הקירות, ספוגי עמל תורה וקדושתה משרים עלינו הרגשה מיוחדת. הבאנו את דבריו כלשונם. ו"במקום שאמרו לקצר" ניתן ללמוד איך במילים ספורות ניתן לקפל משמעויות גדולות. תשורה קטנה לירושלים ולאוהביה.
השכינה נמצאת כאן
אנחנו נמצאים לקראת יום שחרור ירושלים, מהו בשביל הרב התאריך הזה, יום כח באייר?
צריך להודות לה' ביום הזה על כל הניסים שהיו. היו ניסים גדולים. פחדנו – מי יודע מה יהיה, ובסוף ה' נתן בידינו את כל האויבים. גם חזרנו בבת אחת לחלק גדול מארץ ישראל.
מה מיוחד בירושלים? מה צריך להרגיש כשנמצאים בירושלים?
צריך להרגיש שזה מקום השכינה, שנמצאים בארמון המלך.
כשאין בית מקדש, מה הייחוד של ירושלים?
"מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי". השכינה נמצאת כאן!
יש אומרים שמה ש"שכינה לא זזה מהכותל המערבי" לא נאמר על הכותל הזה.
בקינות רואים שכן מדובר על הכותל הזה. (חז"ל לומדים מהפסוק "הנה זה עומד אחר כותלנו" ש"לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי" (שמות רבה ב,ב) ו"שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם" (שיר השירים רבה ב, כב), ולכן הוא לא נחרב בשעת החורבן (איכה רבה א,לא). ובקינה שכתב רבנו אלעזר הקליר, שחי בארץ ישראל בתקופת חיתום המדרשים, מפורש שהכותל שלא נחרב ושעליו נאמר "הנה זה עומד אחר כתלנו", הוא הכותל של הר הבית, שכן אחרי שהוא מתאר את מעשי האויב בעזרה, הוא כותב: "על פתח הר הבית החל לבוא, ביד ארבעה ראשי טפסריו להחריבו, על צד מערבי לזכר השריד בו, וצג (־עמד) אחר כתלנו, ולא רב את ריבו" (קינה "זכור את אשר עשה צר", קינה טז בסדר הקינות של האשכנזים).
איזה יחס צריך להיות לנו כשאנחנו באים אל הכותל המערבי?
לשמוח שאנחנו זוכים להתקרב קצת למקום המקדש, ומצד שני להתעצב ולהתאבל על כך שאין בית מקדש. מו"ר הרב אויערבך זצ"ל היה משתדל לראות מהגג ברובע את מקום המקדש.
יש עניין לראות משם את מקום המקדש?
כן, זכר לעליה לרגל.
יש עושים 'תרגול קרבן פסח'. זה טוב?
חס ושלום.
למה?
בעזרת ה' במהרה בימינו נעשה קרבן פסח. אך בינתיים אסור לעשות תחליפים.

לאזן בין יראה ואהבה
מה דעת הרב לגבי עליה להר הבית?
יש בזה כמה בעיות חמורות. דבר ראשון – הגבולות לא ידועים בבירור. עלולים להיכנס אף למקומות שיש בהם חיוב כרת רחמנא ליצלן. בנוסף – זה גורם למכשולות ולפירצות נוראיות. גם אם נגיד שאתה עולה למקומות מותרים, זה גורם לאחרים להיכנס למקומות אסורים. גם אם יתירו עליה להר הבית, יהיו כאלה שלא יטבלו כהוגן, יהיו כאלה שצריכים לספור שבעה נקיים, כגון זב ואישה, ולא יספרו.
גם מצוות 'מורא מקדש' מתקיימת היום רק בכך שלא נכנסים.
בנוסף, כיוון שכל גדולי הדורות אסרו זאת, לכן מי שנכנס היום להר הבית עובר על "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". צריך לשמור על מה שכל גדולי הרבנים, מכל החוגים, חתמו בשנת תשכ"ז, שלא להיכנס חס ושלום להר הבית. עוד לפני כן, הרב קוק פסק שאסור, ולא הייתה חסרה לו אהבת ארץ ישראל. וכן פסקו גם שאר גדולי הדורות, עוד לפניו.
ומה עם זה שהערבים מסתובבים שם ועושים שם כרצונם?
וכי בגלל שהערבים מחללים אותו, גם אנחנו נחלל אותו?! אמנם זה ש"שועלים הלכו בו" זה ודאי דבר נורא, בין אם זה שועלים מהלכים על ארבע, ובין אם זה שועלים מהלכים על שתיים… אך זה שיהודים יחללו אותו זה הרבה יותר גרוע. חז"ל אמרו (תוספתא שבועות א): "קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה". כי זה פגיעה ב"מקום קודשו".
איך אפשר לחזק את הציפיה למקדש?
ללמוד הלכות מקדש, להתפלל על בניינו. להתאבל על חורבן הבית.
האם בכך שלא עולים לא נפגמת ההשתוקקות למקדש?
לא, מה פתאום?! כתוב בשיר השירים (א,ד) "משכני אחריך נרוצה". לכאורה יש פה סתירה – אדם שצריך למשוך אותו לא רץ, ומי שרץ אז לא צריך למשוך אותו? – אלא מפני שבכל עובד ה' קיימים שני כוחות – אהבת ה' ויראת ה'. שתיהן מצוות דאורייתא, ואדם לא יכול לבחור רק באחת מהן. צריך לדעת את האיזון, מתי להשתמש בכל אחת מהן. עצם הרצון של יהודים להידבק בקדושה הוא טוב. אך צריך את היראה, לא לגשת כשה' אוסר עלינו. אין היתר להיכנס להר הבית, וצריך להיזהר ב'משכני'. לא להתקרב כשאסור. יחד עם זה צריך לשמור על השאיפה למקדש, לשמור על השלהבת של ה'נרוצה', עד שנזכה כולנו לעלות בטהרה להר הבית ולהקריב קרבנות במהרה.

שמחת תורה במחנה יפתח
אנו נמצאים ימים ספורים אחרי פטירת הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל. מה הרב יכול לספר לנו עליו?
תראה את הישיבה שהקים. זה הסיפור הכי טוב עליו… הוא גם תרם תרומה נכבדה לכך שיהיו עוד ישיבות בירושלים. הוא היה פורץ הדרך בהקמת התורה בירושלים. בכלל, ירושלים הייתה חקוקה על ליבו מאוד. הוא דיבר תמיד על המיוחדות של קדושת ירושלים, על המיוחדות של שבת בירושלים.
מה הוא אמר על קדושת ירושלים?
הוא אמר שכמו שיש שבת בזמן, כך יש "שבת במקום", וזו ירושלים.
ממתי הרב הכיר אותו?
זמן קצר אחרי הקמת הישיבה. חיפשתי מקום ללמוד בעיר העתיקה, אז התחלתי ללמוד שם. מאז לא נפרדנו…
מה הרב יכול לספר לנו על אהבת תורה שלו? איך הוא זכה לגדל תלמידים הרבה?
הייתה לו אהבת תורה גדולה, הוא הקים במסירות את הישיבה. הישיבה נדדה קצת ממקום למקום עד שבאה אל המנוחה ואל הנחלה. הוא כמובן גם למד הרבה בעצמו וכתב ספרים.
הייתה לו גם אהבה גדולה לתלמידיו. הוא היה מתמסר לכל תלמיד, לוקח ללב כל תלמיד ותלמיד. הוא התעניין בהם, הוא ידע את מצבו של כל תלמיד ומצב משפחתו.
הוא ממש הכיר את כל התלמידים? הוא היה בקשר עם כולם?
לא רק שהכיר את כולם היטב אלא גם את המצב של כל אחד ואחד!
איזה סיפור מיוחד הרב זוכר לספר עליו?
כשהייתה מלחמת לבנון הראשונה, ובאותו זמן הרב הדרי היה בחופשה, אני הייתי בצפון עם הלוחמים. החיילים התעניינו רק בדבר אחד – אם הרב הדרי חוזר לישיבה או לא. זה כל מה שעניין אותם… הם כל כך אהבו אותו.
הרב היה בצפון והלך להיות עם הלוחמים?
כן. במלחמת יום הכיפורים הוא גם הצטרף, ונסענו ביחד לצפון… היינו בשמחת תורה במחנה יפתח.
מה הרב יכול לספר על אשתו – הרבנית זצ"ל?
היא הייתה מאירת פנים מאוד לכל אחד. טיפלה בעניים ובנזקקים. היה לה לב טוב, והיא לקחה ללב כל אחד. היא כמובן גם חינכה את הילדים שלנו לתורה וליראת שמים.
מה הרב יכול לספר על רבו – הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל?
הוא היה ענק בתורה. אף היה מרבה לבקר חולים, אלמנות וכדומה, והתעניין בהם מאוד. הוא כיבד את אשתו מאוד, הוא אמר בלוויה שלה שאין לו על מה לבקש סליחה, מעולם הם לא פגעו זה בזה.
איך מגיעים למצב כזה?
באמת שאני לא יודע…

אדם צריך להתעניין
מצד אחד "ירידת הדורות" בדור שלנו, אבל מצד שני יש התעוררות רבה של חזרה בתשובה, ויש ישוב הארץ, וריבוי של ישיבות. אז היום אנחנו בדור יותר טוב או בדור פחות טוב מבעבר?
זה כבר הקדוש ברוך הוא ימדוד… אבל ודאי שיש עליה ברוך ה' בלומדי התורה.
אנחנו מתקרבים לחג השבועות. יש אנשים שאומרים היום שקשה להם עם לימוד הגמרא. איך מקרבים היום לאהבת תורה, לאהבת גמרא, רבים לא מרגישים את המתיקות בלימוד.
אדם צריך להתעניין, להקשות בעצמו קושיות על הגמרא. גם אם הקושיות לא גדולות, לא צריך להיות רבי עקיבא איגר בשביל להקשות קושיות. אחר כך הוא יכול גם לתרץ תירוצים, וכך יהיה לו קניין אישי בתורה. גם צריכים רב טוב, שילמד אותם.
למה אנחנו משקיעים בלימוד גמרא יותר משאר הלימודים?
לימוד גמרא זה הדרך ללימוד הלכה למעשה. גם המשנה־ברורה מבוסס על הגמרא. ודאי גם צריך ללמוד נביאים, אני לא אומר שלא, אבל הגמרא זה העיקר. זה גם מפתח את השכל, לקנות "שכל של תורה". מי שרוצה ראש קטן שלא ילמד…
איך אפשר להתחזק בתפילה בכוונה?
להרגיש את המצב של עם ישראל. מפחדים כל רגע מתגובה איראנית, ומה שקורה בגבול עזה… בקיצור, יש עוד על מה להתפלל.
איך אדם יכול לחזק את אהבת ה' בליבו?
ללמוד ספרי מוסר. ולהתבונן בחסדי ה' איתו.

מתוך אהבה
איך מחנכים את הילדים היום לשמירת מצוות, ליראת שמים, זה מאוד קשה, יש היום הרב פיתויים…
צריך קצת למנוע אותם מהפיתויים של הרחוב.
ואיזה דבר חיובי כן?
גם אב ששולח את הילדים שלו לתלמוד־תורה וכדומה, כדאי מאוד שגם יקבע זמן ללמוד עימם. גם כדאי לתת להם פרסים בלימוד.
איך עושים את שולחן השבת באווירה מרוממת, יחד עם המשפחה?
לדבר דברי תורה בסעודה, לשיר זמירות, לעשות חידונים לילדים בשולחן השבת.
איזה דבר הכי חשוב בחינוך הילדים?
לחנך מתוך אהבה לילדים!
אנו מתקרבים לחג מתן תורה. איך נכון להתכונן לשבועות?
לתקן את המידות שלנו.
איזה מידות הכי צריך לתקן?
אהבת ישראל. שמירת הלשון.
איך מתחזקים באהבת ישראל? יש כל כך הרבה מחלוקות בעם?
זה לא חשוב, כל יהודי הוא יהודי!
בסיום הראיון, אנו מבקשים מהרב שיברך את הקוראים לקראת חג השבועות.
שיזכו כולם בעזרת ה' לקבל את התורה בשמחה. וגם שיזכו לראות את פני המשיח, ואת המקדש בבניינו במהרה, לעלות, להיראות ולהשתחוות.