חצות לילה, מוצאי יום ירושלים. ברחבת הכותל נותר עוד הרושם

לכל חג יש הזמן המיוחד שבו הוא מופיע. אצלנו, קבלת

&נעמי כִּי שָׁמְעָה… כִּי פָקַד ה' נעמי מקשיבה. היא שומעת

בשנת תרפ"ח ערך החסיד רבי חַצֶ'ה (יחזקאל) פייגין מסע מריגה,

כן הרב, מה הלו"ז? – עכשיו מקבלים. ומתי רוקדים? –

שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת הֵן תְקוּפוֹת אַרוּכּוֹת יוֹשֵׁב עַל הַמִדְרָכָה וְעֵינַי רַכּוֹת לִבְכּוֹת: רַק אוֹת, רַק אוֹת, רַק אוֹתָ-ך,רַק לַחְפוֹן חִידוּשִׁים וְתוֹבָנוֹת דַּקּוֹתלֹא עוֹשֶׂה מְאוּמָה, לֹא מֵקִים מְהוּמָה, אָמרוּ לִי לְחַכּוֹתלְהַטְבִּיעַ כִּיסוּפִים בְּשָׁעוֹת שֶׁל שְתִיקוֹתסוֹפֵר אֶת הַיָּמִים וְגַם אֶת הַדַּקּוֹתמְהַפֵּך בָּחוֹבָה וְאָז שׁוּב לְזַכּוֹתהִזְנַחְתִּי הַכֹּל כָּך אֲנִי יוֹשֵׁב מוּזְנָחלֹא מְגוּלָחלֹא מְטוּפָּחמֵחַד גִּיסָא דֵּי מְדוּכְדָךמְרוּגָשׁ מְאוֹד, מֵאִידָךאַתְּ שׁוֹמַעַת? קוֹל לִיבִּי קוֹרֵא מִכֹּל שִׁבְרֵי הַחֲלָקִים שְֹבַע מְרוֹרוֹת, זוֹלֵל מַמְתַּקִּיםמְטַפֵּס לִתְהוֹמוֹת, נוֹקֵב בַּשְׁחָקִיםשִׁמְעִי:

יכול להיות שהיה מן הראוי שאנשים לא יתפללו בנץ החמה

בשעה עשר וחצי בערב נכנסתי לבית הכנסת עתיק היומין של

השבוע במהלך שיעור אמר לי אחד המשתתפים, שהוא שמע שגבינה

אני זוכר את אחד מחגי השבועות הראשונים שעשיתי כמבקש ה'

כולנו חפצים בלימוד תורה "לשמה". מקטנותנו גדלנו על המושג הזה,

יש שני ימים בשנה שבהם אנו מתעסקים בתורה, שבועות ושמחת

כל העוקב אחרי הראשון לציון ורבה של ירושלים הרב שלמה

המשנה הראשונה בפרק, עליה נכתב כאן בשבוע שעבר, מלמדת את

ימים מספר קודם יום שחרור ירושלים, מבקשים אנו להתרפק על

המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ז"ל היה אומר שבליל שבועות

בשבת הסמוכה לחג הפסח נוהגים להתחיל ללמוד את פרקי אבות

למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות יש כמה הסברים, כמו המדרש

(שִׂיחָה דִּמְיוֹנִית,בְּהַשְׁרָאַת הָרַב הִלֵּל צַיְיטְלִין) לָמָּה לֹא? לָמָּה לֹא? עַכְשָׁו!טוֹב

הייתי אז בת חמש, בגן סיפרו לנו שבבוקר חג השבועות

כבר עשרים שנה ששיריו של הזמר והיוצר אהרן רזאל עוסקים

רק כשאני עושה את דרכי במעלית המטפסת אל משרד עורכי-הדין

חומש במדבר מחזיר אותנו אל סיפור העלילה שעזבנו לקראת סוף

אני רוצה לדבר על עניינו של המעמד הנכבד – מתן