כבר עשרים שנה ששיריו של הזמר והיוצר אהרן רזאל עוסקים רבות בתורה, ובעיקר בלימוד תורה. לכבוד החג, ולרגל הוצאת אלבומו ה-11, תפסנו את אהרן לשיחה על יצירה מוזיקלית השזורה בלימוד התורה ונעה בין כותלי בית המדרש.
את השיחה בינינו הוא פותח בתפילה, אם תרצו מעין התפילה שלפני הכניסה לבית המדרש. "יהי רצון שכל מעשינו יהיו לשם שמים וקידוש ה'. שכל מעשינו יקרבו את עם ישראל לעבודת ה', ונאמר אמן" הוא מתפלל. אחרי שאני מצטרף לתפילתו אנחנו מתחילים לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו – מוזיקה ולימוד תורה.
"האמת היא שהתחלתי להיות זמר דווקא בזכות בית המדרש. יש לי הרבה קולגות שהיו זמרים בעולם החילוני, ורק אחר כך חזרו בתשובה. אצלי זה היה הפוך. התחלתי אמנם באקדמיה למוזיקה בירושלים, אבל יצירה עצמאית החלה רק אחרי שחזרתי בתשובה".
איך זה קרה?
"אני זוכר שאחרי שסיימתי ללמוד באקדמיה נסעתי לצפת, ושם באווירה הקסומה של אמנים חוזרים בתשובה, פגשתי חברותא נורא מיוחדת. הוא הראה לי את היופי של לימוד הגמרא. הוא הגדיר את זה בצורה יפהפייה. הוא אמר שלימוד הגמרא זה חדר הכושר של הנשמה היהודית".
השוואה מעניינת.
"תראה, לימוד הגמרא הוא באמת בית הגידול של הנשמה. מאז אותה שיחה שלי איתו אני חי בצורה שמשלבת את לימוד התורה ביצירה המוזיקלית".
השיחה הזו, כפי שרזאל מציין, שינתה חלק מסוים בחייו, אך לא מדובר בשינוי הראשון שהוא חווה בחייו. רזאל, בן ארבעים ושתיים, נולד בניו יורק ובהיותו בגיל חודש עלתה משפחתו לארץ. לאחר שירותו הצבאי, כמעבד מוזיקלי בחיל החינוך, חזר יחד עם משפחתו בתשובה. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת 'שלום רב' בצפת, 'נתיב דעת' בירושלים ובמכון מאיר. כיום רזאל גר בשכונת נחלאות שבירושלים. בכל אלבומיו משולבים שירים העוסקים בלימוד תורה, מה שהפך לאחד הדברים המזוהים איתו.
"לפני האלבום 'קבעתי את מושבי', אמרה לי אשתי שאולי אני כותב יותר מדי על תורה, ואולי זה ירחיק ממני קהלים. בפועל קרה בדיוק דבר הפוך. האלבום הזה חצה את כל המגזרים, והשפיע על כל כך הרבה אנשים" אומר רזאל.
במה זה מתבטא?
"אני אתן לך דוגמה מהשיר 'דעתי עליה'. בשיר הזה הלחנתי הקדמה של בעל ה'חכמת אדם', אחד מגדולי הפוסקים, שכתב שהוא בעצמו לא ישב כל היום ללמוד תורה, אלא היה סוחר. בהקדמה שם הוא כותב איך התורה מלווה אותו לכל מקום שהוא נמצא בו. הוא כתב שם 'תדעו לכם שהיכן שאני נמצא – דעתי עליה'. לא משנה אם אתה בדרך, בעבודה, בדרך להופעה או בכל מקום אחר – דעתך קשורה קשר הדוק לתורה".
"אחרי שהוצאתי את השיר, הבנתי שהוא חצה מגזרים" נזכר רזאל בערגה. "יום אחד, למשל, התקשר אליי רב ממכינת עלי, נושאת הדגל של שירות צבאי מלא בציבור הדתי-לאומי. הוא אמר לי שהוא העביר שיעור שלם על השיר הזה לחבר'ה שלפני גיוס. 'זה בדיוק המסר שאני רוצה להעביר להם' הוא אמר לי אז. מישהו אחר תפס אותי פעם ברחוב וסיפר לי שהוא היה שכיר, ואת רוב זמנו כילה בעבודה. אחרי שהוא שמע את האלבום הזה הוא קיבל את האומץ להפוך לעצמאי כדי שיהיה לו יותר זמן ללמוד תורה".
מהכיוון החרדי גם קיבלת פידבקים כאלו?
"קיבלתי יום אחד טלפון מאיזה בחור בישיבה חרדית. הוא סיפר לי שבלילה, כשההוא וחבריו כבר עייפים, הם הולכים לחדר שלהם להתרעננות, שומעים את השיר 'קבעתי את מושבי', וזה נותן להם 'פוש' לחזור ללמוד עוד קצת".
זאת השפעה בלתי רגילה של מוזיקה.
"אני אישית, בגלל שאני בתוך זה, לא מודע לזה. אני מרגיש שמה עשיתי בסך הכל, כתבתי שיר?! אבל כשאני שומע אנשים שמספרים לי איך השירים משפיעים עליהם, אני מבין שיש בהם משהו מיוחד. את האמת – אני לא יודע במה זכיתי לזכות הזאת".
רזאל רואה במוזיקה שלו מעין שליחות. "בדור האחרון נהיה לא פופולרי להיות לומד תורה. זה לא 'אִינִי'. היום הכל היי-טק ותועלתנות, אנשים לא מרגישים שלימוד תורה ייתן להם משהו. לכן אני רואה שליחות בחיזוק של אלה שרוצים ללמוד תורה. לגרום לכך שלא ירגישו רגשי נחיתות. אני מקווה שאני מצליח בשליחות הזו".
בשבוע הבא, ערב החג, יוציא רזאל את אלבומו החדש, שנתיים אחרי האלבום האחרון. "האלבום החדש הוא אלבום שבו אני חוזר לכיוון של 'קבעתי את מושבי'. האלבום האחרון היה יותר אישי, והצלחה שלו גרמה לי לרצות לעשות עוד אחד כזה, אבל בסוף החלטתי לחזור לכתוב על הנושא שאני כל כך מחובר אליו".
מה יהיה מיוחד באלבום הזה?
"קודם כל, וזה לא רק באלבום הזה, אני אוהב לבחור טקסטים לא שגרתיים. לא רק פסוקים או קטעים ידועים. למשל באלבום הזה יש שיר שכבר יצא שלקחתי אותו מספר בשם 'חמדת דניאל'. ספר של גאון עלום שם מהתקופה שלפני השואה. הוא כותב שם שהוא לא איש עסקים, ואין לו הרבה כסף, אבל התורה היא העסק של החיים שלו. כשקראתי את זה מיד ידעתי שזה שיר".
איך מלחינים מילים כאלה, הרי הן לא נכתבו כשירה?
"זאת באמת מלאכה לא פשוטה, וזה מצריך הרבה עבודה. עברתי הרבה מאוד פעמים וליקטתי חלקים מתוך ההקדמה היפהפייה הזו לכדי שיר, שבעיניי הוא פשוט יפה. קח למשל את הבית הראשון, '…וְגַם אֲנִי הוּא בַּעַל עֵסֶק, לֹא עֵסֶק כֶּסֶף לֹא עֵסֶק כָּבוֹד אַךְ עֵסֶק אַחֵר יֵשׁ לִי, הֲלא אֲנַחְנוּ מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. גַּם זֶה הוּא עֵסֶק גָּדוֹל, רַבּוֹתַי לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה'. אלה לא מילים של שיר, ובכל זאת הן כל כך עוצמתיות שהן ראויות להיות שיר".
מלבד ההקדמה שהולחנה, רזאל מביא לאלבומו החדש גרסה משלו לשירו המפורסם של ביאליק, 'יש את נפשך לדעת'. "השיר עצמו הוא מעין וידוי של ביאליק, שהגיע מעולם התורה ועזב אותו, והפך להיות מעין דובר של התנועה הקיבוצית. בשיר הוא בעצם טוען שהמעיין של היהודי הוא בית המדרש".
"תראה למשל את הפזמון של השיר" הוא אומר לי ומקריא את הפזמון: 'אל בית המדרש סור, אל בית המדרש הישן. אל בית המדרש סור, אל בית המדרש'. אלה מילים מיוחדות וכנות מאוד שהוא כתב. בבית הרביעי למשל זה נשמע כאילו ביאליק כותב על זכרונו האישי. למשל הוא כותב 'אל בין הספסלים, מול ארון הספרים, הקשר אל הניגון העולה מתלמודם. אל אלה המבקשים קרבת האלוקים'. אני מרגיש שהמילים האלה מדברות ממש אליי".
אחרי כל כך הרבה שנות יצירה, וההשפעה של השירים שלך על אנשים אחרים, אתה חושב שהמוזיקה השפיעה במקום מסוים על הלימוד האישי שלך?
"זאת שאלה מעניינת במיוחד. מעולם לא חשבתי על זה בצורה הזו. למען האמת אני חושב שזה בדיוק הפוך. בלי לימוד התורה לא הייתי אותו זמר שאני היום. אני חושב שהמוזיקה שלי הייתה הרבה פחות עמוקה ומשמעותית ממה שהיא".