השבוע במהלך שיעור אמר לי אחד המשתתפים, שהוא שמע שגבינה וחלב מסמלים חסד. אמרתי לו שאצלנו עוגות גבינה מסמלות הרבה חסד בגלל מעשה שהיה וממשיך להיות מדי שנה…
לפני כמה שנים ביקר אצלנו יהודי חרדי בשם ישראל. לפני חזרתו לארץ, הוא נתן לי דף קטן עם מספר הטלפון שלו ואמר: "מה שתצטרך בארץ, אני לשירותך".
מסתבר שישראל לא היה עוד אחד מכל אלו שמציעים עזרה, הוא באמת התכוון לזה. יומיים לאחר נסיעתו לארץ אני מקבל טלפון מישראל: "עברו יומיים ועדיין לא צלצלת. אני מחכה לרשימה…". לא עמדתי בלחץ ונתתי לו רשימת קניות. למחרת הגיע אלי מטייל, הגיש לי חבילה עם כל מה שביקשתי, ואמר: "איזה דוס פגש אותי בשדה וביקש להעביר את זה לבית חב"ד". התחלתי להבין שהבחור רציני, ומאז אני מרגיש בנוח לצלצל ולבקש כל מה שצריך מהארץ.
שבועיים לפני חג השבועות באותה שנה, צלצלתי להזמין מוצרי חלב, וישראל אמר לי: "אשתי כבר הכינה עוגות גבינה עבור כל האורחים שלכם". "ישראל", ניסיתי להתנסח בעדינות, "אתה לא קולט, בחג השבועות אוכלים אצלנו מאות אנשים…". והוא ענה: "כבר ביררתי הכל. אשתי הכינה כמות עוגות גבינה שתספיק לכולם!". "למה אתה לא מרחם עליה, למה אתה נותן לה לעבוד כל כך קשה?" שאלתי אותו, והוא ענה לי באותה מטבע: "אשתך לא מכינה את האוכל לאורחים שלכם בשבת? למה אתה לא מרחם עליה?".
אחרי שטעמנו את עוגות הגבינה לא ניסיתי שוב להתנגד, ובשנה שאחרי דיברנו רק טכנית איך לשלוח את הכמות הגדולה של העוגות. מצאתי איש עסקים שמגיע ממש בערב החג והוא קיבל שני ארגזים גדולים עם עוגות. כאשר ישראל ביקש ממני רק לעשות לו טובה ולהודיע לו שהעוגות הגיעו בשלום, הבטחתי לו שאכן כך אעשה.
כשלוש שעות לפני כניסת החג צלצל אלי איש העסקים שלקח איתו את העוגות, ואמר לי: "אני בשדה התעופה, הארגזים לא הגיעו ואנשי חברת התעופה אומרים שבטעות הארגזים טסו למוסקבה. הם מקווים שתוך כמה ימים יצליחו להביא אותם לכאן…".
הייתי כמובן בדילמה, משתי סיבות: מה עושים עם מאות המטיילים שכל כך מחכים לארוחה החלבית, ויותר מכך: מה אומרים לישראל ולאשתו שכל כך רצו לעזור? אם העוגות בכלל יגיעו עוד כמה ימים, הן כבר תהיינה מקולקלות.
צלצלתי לישראל, אמרתי לו שאיש העסקים הגיע ואני מאוד רוצה להודות להם. התחמקתי בזהירות משאלות מיותרות.
החג הגיע. זה עתה הסתיימה תפילת החג וכולם כבר עולים לאולם לקידוש. נחמי אשתי הצליחה לאפות כמה עוגות בודדות, ומה לעשות, 'בשביל המצווה' כל אחד יקבל חתיכה קטנה. אני עומד להתחיל בקידוש כשהמאבטח קורא לי ואומר שיש תאילנדי שמתעקש להיכנס לבנין עם שני ארגזים, והוא לא מבין מה הוא רוצה.
ירדתי בריצה לדלת הכניסה ואני רואה שני ארגזים עמוסים בעוגות עומדים ומחכים לנו. אני נוגע בארגזים והם קרים, כמובן פתחנו אותם ולשמחתנו העוגות היו טריות וטעימות כאילו עכשיו יצאו מתחת ידיהם האוהבות של אלו שכל כך רצו שנאכל אותן.
סיפרתי לכל המשתתפים את הסיפור, וכמובן, המסקנה של כולם הייתה, שכשרוצים לעשות חסד – אלוקים מצליח בידינו. וגם השנה מאות מטיילים יטעמו עוגות גבינה עם נשמה.