אחת הדרשות המרשימות ביותר ששמעתי בימי חיי הייתה דרשתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, על סיפור המרגלים שבפרשת שלח לך. היא שינתה את

הימים הלא מיוחדים האלה הם עבורי זמן מיוחד.מחד, עוד לא הגענו לימי אלול־תשובה־הזדמנות אחרונה לתקן, מאידך… מרגישים שזה מתקרב. בתקופה הזאת תמיד מתגנבת בי מחשבה:

מסופר שלחסיד רבי אייזיק מהומיל, הייתה קבוצת תלמידים בני עלייה, אברכים עובדי ה' מופלגים, והוא רצה לדעת מה דרגתם בעבודת התפילה אך הם מעולם לא

" בכל דור ודור אנשים מחפשים איזה חידוש. 'מה יגידו, אם אני לא מחדש כלום בהלכה, איך ידעו שאני תלמיד חכם גדול?…' אתה יודע איך

יוסף סולח. וזו, כפי שכתבתי בשיחות קודמות, נקודת מפנה בהיסטוריה. כי זהו מקרה הסליחה הראשון המתועד בספרות.חשוב שנבחין בין סליחה, המאפיינת את המסורת היהודית (ובעקבותיה

לאחר הדלקת הנר השמיני נסעתי להדלקה של האדמו"ר מסלונים הנוכחי. זה פשוט פלאי פלאות. מאות חסידים מתבוננים באדמו"ר אומר את ה'לשם ייחוד' שלפני ההדלקה ומיד

לכל אחד יש את הרגע הזה שכמה שורות מתוך איזה ספר קדוש, מזנקות פתאום מתוך הספר והופכות למראה מדברת. התשובה שחיפשת, ההגדרה שהייתה ממש חסרה

אחת מדרכי היסוד של החסידות היא ההתוועדויות. למה בכלל מתוועדים?ר' מנדל פוטרפס היה אומר שכל המעלה של התוועדות היא לקחת את מה שאנחנו כבר יודעים

לאורך כל ההיסטוריה היו בנות שלמדו תורה והיו בישראל נשים גדולות שאף ידעו לפסוק הלכה או העבירו שיעורי עיון בגמרא לתלמידים מאחורי מחיצה, כמסופר על

מישהו הגיע אלי להתלונן על בעיות בשלום בית. הוא אמר לי שאשתו שתלטנית, וכשהיא רוצה משהו מסוים, בלתי אפשרי לשנות את דעתה ולא משנה מה

בפרקים הקודמים למדנו על שני עולמות שונים מאוד, שתלויים זה בזה וקשורים זה בזה: עולם המעשה ועולם הכוונה. ראינו שמצד המעשה כולנו שווים – הצדיק,

אין כמעט אתר, יישוב או עיר ברחבי הארץ שעזר בן אפרים לא ביקר בו בשנים האחרונות, והוא לא נהג הסעות. "אתה אולי קצת מגזים", הוא

לפני מספר חודשים דיברתי עם חבר שהתלווה לאחד מראשי הישיבות למסע גיוס כספים בחו"ל. הם הגיעו לברזיל ופגשו שם מספר תורמים צדיקים. באחת הפגישות, כשראש

הביטוי "הוגה יהודי" משתמע לשתי פנים. הוא עשוי לציין הוגה שהינו יהודי על פי דתו או מוצאו, כמו הביטוי "רופא יהודי" למשל – אך הוא

מהי 'מיומנות העל' של האדם, מהו הכישרון הכי חשוב שהוא צריך לפתח כדי לחיות ולהפיק מן החיים את המיטב? תשובתי לשאלה זו היא חד משמעית:

אפתח בגילוי. השנה זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ביקרתי בשבוע 'צמאה'. ההתעסקות בעולם החסידות אינה חלק מרכזי בחיי, אבל השנה חבריי למערכת שכנעו אותי לתת

שלומי היה בחור דתי שגדל בבית טוב. בגיל שש עשרה החלה ירידה רוחנית בחייו, ובשלב מסוים הוא עזב לגמרי את שמירת המצוות ואף החל להיות

"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו ליבם לאביהם שבשמים" מאז ומתמיד אהבתי את המשנה הזו, את

"'כה תאמר לבית יעקב' – אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה". לשון עדינה, לשון היוצאת מתוך העולם הזה ומתחברת אל עולמות גבוהים. ולא "'תגיד לבית

"הלו, למה הדבקת מודעה על השלט שלי?" נשמע קול של אישה זקנה מעבר לקו."אני חושב שזו טעות" אמרתי."לא, לא" התעקשה. "יש שם את המספר שלך"."סליחה,

קטע קצר בפרשת השבוע שלנו היה לי, בשנותיי כרבה של יהדות אנגליה, לידיד נפש, ואם אומר שגם הציל את נפשי אגזים רק מעט.הנהגת ציבור אף

אחרי מתן תורה ועשרת הדברות, הר סיני והמעמד הגדול הם לא סוף הסיפור, לפחות לא שלי. אני מבין שכעת עומד להגיע איזשהו ניסיון. אחרי פסגת

אם "בעלי התאוות" הגשמיות היו מכירים את התענוג הנפלא שבעבודת התפילה, הם היו עוזבים את כל תאוותיהם ועוסקים רק בעבודת התפילה! נשמע הזוי? את המשפט

שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת הֵן תְקוּפוֹת אַרוּכּוֹת יוֹשֵׁב עַל הַמִדְרָכָה וְעֵינַי רַכּוֹת לִבְכּוֹת: רַק אוֹת, רַק אוֹת, רַק אוֹתָ-ך,רַק לַחְפוֹן חִידוּשִׁים וְתוֹבָנוֹת דַּקּוֹתלֹא עוֹשֶׂה מְאוּמָה, לֹא מֵקִים מְהוּמָה, אָמרוּ לִי לְחַכּוֹתלְהַטְבִּיעַ כִּיסוּפִים בְּשָׁעוֹת שֶׁל שְתִיקוֹתסוֹפֵר אֶת הַיָּמִים וְגַם אֶת הַדַּקּוֹתמְהַפֵּך בָּחוֹבָה וְאָז שׁוּב לְזַכּוֹתהִזְנַחְתִּי הַכֹּל כָּך אֲנִי יוֹשֵׁב מוּזְנָחלֹא מְגוּלָחלֹא מְטוּפָּחמֵחַד גִּיסָא דֵּי מְדוּכְדָךמְרוּגָשׁ מְאוֹד, מֵאִידָךאַתְּ שׁוֹמַעַת? קוֹל לִיבִּי קוֹרֵא מִכֹּל שִׁבְרֵי הַחֲלָקִים שְֹבַע מְרוֹרוֹת, זוֹלֵל מַמְתַּקִּיםמְטַפֵּס לִתְהוֹמוֹת, נוֹקֵב בַּשְׁחָקִיםשִׁמְעִי: אֵינִי צָרִיך פִּירוֹטֶכְנִיקָה, לֹא קוֹלוֹת וּבְרָקִיםקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵך וְחָזֵק לְמֶרְחַקִּיםגַּם כְּשְׁאֵינוֹ נִשְׁמַע לִי לְפְרָקִיםמַרְעִיד כְּלָיוֹת וְלֵב וְאֶת כָּל הָחַיְידַקִיםהִנֵּה, כְּמוֹ צְפִירָה, בְאֶמְצַע הַיּוֹם, עָמוֹק בְּתוֹך הָעַסָקִיםשׁוֹבֵר אֶת הַקְלִיפּוֹת, מֵמִיס אֶת הַאַזִיקִיםהַקּוֹל, הַכֹּל, מְיַיסֵר אֶת הַלֵּב, הָרָעָב לֶאֱכוֹלוּסְפִירַת הַיָּמִים, לֹא נִגְמֶרֶת וְהִתְחַלְתִי לִזְחוֹללְכָל אֶחָד גָּוָון וָצֶבַע: זֶה אָדוֹם וְזֶה כָּחוֹלזֶה מָלֵא נָקָם, זֶה יוֹדֵעַ לִמְחוֹלזֶה חֶסֶד וְזוּ גְּבוּרָה וְזוּ תִּפְאֶרֶת בְּמִכְלוֹלוּלְצַיֵיר אוֹתָךְ דַּרְכָּם כְּצַיָיר נֶאֱבַק בְּמִכְחוֹלכְּמוֹ רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ חוֹרֵץ בַחוֹלעַד שְׁתִּתְגַלי הַכֹּל אֲנִי יָכוֹל, כִּבְיָכוֹל וְשָׁם עוֹדֶנִּי עַל הָמִדְרָכָה הָאַפוֹרָהנִרְדָּם עַל הָסְטֵנְדֵר,

יכול להיות שהיה מן הראוי שאנשים לא יתפללו בנץ החמה בחג השבועות. כי בפועל יש אנשים אשר בתפילת שחרית ובקריאת התורה בשבועות, הם לא בדיוק