השלט של רות קליין

השלט של רות קליין

"הלו, למה הדבקת מודעה על השלט שלי?" נשמע קול של אישה זקנה מעבר לקו.
"אני חושב שזו טעות" אמרתי.
"לא, לא" התעקשה. "יש שם את המספר שלך".
"סליחה, מאיפה את מדברת?"
"מדברת רות קליין מרחוב רוטשילד, תל אביב".
מנסה ככה להבין. נזכרתי… יש לי הופעה ושכרתי מישהו לתלות מודעות.
כשמאשימים בן אדם, דרכו להצדיק עצמו, והיו לי כל הסיבות.
"את צריכה לדבר עם תולה המודעות", אמרתי לה.
"איפה הוא? מי זה?? תבוא ותוריד את המודעה. אתן לך סבון, מים ושפכטל…!"
יכולתי לנתק. לבקש סליחה וזהו. משהו בי אמר שזה קריאה מגבוה.
הנה מדביק מודעות תל־אביבי חסר אחריות מזיק לאשה זקנה. מי יעזור לה?
אינני זוכר אם נסעתי במיוחד. בכל מקרה היא לא התרגשה מהמחווה, לא חיכו לי עוגיות של סבתא.
נתנה לי דלי עם מים וסבון ושאר חפצים. פאה נכרית לראשה, מאחרוני הדתיים בשינקין של תל אביב הישנה. וכך עליתי וירדתי מדירתה אל השלט של העסק המשפחתי בשדרה והשפכטל בידי.
עשה עבודה טובה, המדביק… עבדתי קשה.
לפני שעזבתי השארתי אצלה את הקלטת החדשה שלי "מים רבים" שאז יצאה לאור, ושכחתי מכל הסיפור.
עברו שנים. אחרי תפילת שבת בבית הכנסת קרליבך 'קול רינה' ניגש אליי בחור ישיבה ואומר: "אתה אהרן? כשהיינו קטנים סבתא שלנו נתנה לנו קלטת שלך. אתה בטח לא זוכר… גברת רות קליין מתל אביב". לא האמנתי…
"היא היום בבית אבות", המשיך הבחור, "ודע לך שהיא אישה מופלאה. הצילה עשרות יהודים בשואה. הסתובבה בלבוש של נזירה. חטפה מכות מהגסטאפו. עד היום איננה ישנה בלילה מכאבים. היא תשמח אם תבקר אותה!"
התרגשתי מאוד.
לצערי לא הלכתי לשמוע ממנה את סיפורה.
אבל עד היום אני שמח שזכיתי לקרצף את השלט "אופטיקה קליין",
הניצב מחוץ לביתה של אישה גיבורה
בלי לקבל תה ועוגיות.
ועוד דבר לסיום:
לעולם אל תשאירו מספר פרטי על מודעת רחוב (חחח)

לרגל עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן