שלומי היה בחור דתי שגדל בבית טוב. בגיל שש עשרה החלה ירידה רוחנית בחייו, ובשלב מסוים הוא עזב לגמרי את שמירת המצוות ואף החל להיות פעיל בתנועות אנטי דתיות.
אחרי הצבא שלומי יצא לטיול במזרח, ובמהלך הטיול הוא הגיע גם לתאילנד ונכנס לבית חב"ד.
מדי חודש אנחנו מוציאים מבית חב"ד בבנגקוק קבוצה של כעשרים מטיילים צעירים, לסדנא מיוחדת בכפר נופש שנמצא במרחק של שעתיים נסיעה מבנגקוק. במשך ארבעה ימים לומדים המשתתפים הרבה מאוד מיסודות היהדות ומתורת החסידות. הסדנא הזו עושה להמון אנשים סדר בראש בענייני האמונה.
כששלומי נכנס לבית חב"ד, פנה אליו אחד הבחורים והציע לו להצטרף לסדנא. כנראה האווירה הפתוחה של הטיול עוררה אותו לבחון שוב גם את הנקודה היהודית בחייו וגרמה לו לרצות להצטרף. הוא נרשם ויצא אתנו. במשך הסדנא הוא שאל המון שאלות וראו עליו שהדיון באמת נוגע בו. אחרי הסדנא הוא נשאר בבנגקוק עוד תקופה והמשיך ללמוד ולהתקדם, הוא התחיל להניח תפילין כל יום ואחר כך לשמור שבת, וברוך השם במשך הזמן הוא חזר לשמור מצוות.
כמה שבועות אחרי הסדנא, ישבנו בליל שבת אחד בעונג שבת, וסיפרתי סיפור ידוע על אישה מבוגרת שעברה ליד הרבי מליובאוויטש בחלוקת הדולרים. היא פנתה אל הרבי בשאלה: "איך לא קשה לך לעמוד כל כך הרבה שעות, אני עומדת שעתיים בתור וכבר כואבות לי הרגליים. אתה יותר מבוגר ממני וכבר שעות עומד על הרגליים, איך אתה לא מתעייף?". ענה לה הרבי: "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים". כשסיימתי לספר את הסיפור, קם שלומי וביקש את רשות הדיבור.
הוא סיפר את סיפור חייו, איך עזב הכל וההורים שלו ניסו בכל דרך לקרב אותו, הפגישו אותו עם רבנים ואנשים ידועים אבל שום דבר לא עזר. "ברוך השם עכשיו חזרתי לגמרי לשמור מצוות, ובכל השבועות האחרונים אני שואל את עצמי מה קרה. למה כל הרבנים שדיברו איתי לא הצליחו לשכנע אותי ולקרב אותי, ודווקא כאן זה כל כך נגע בי והתקרבתי. אבל עכשיו, כשהרב סיפר את הסיפור על הרבי, הבנתי: כשמתייחסים אליך כמו אל יהלום, לא אכפת לך שילטשו אותך. כאן הרגשתי שאני באמת חשוב להם, שהם אוהבים אותי, ולכן הסכמתי שילטשו אותי".
הרבה פעמים אני נזכר במילים המיוחדות של שלומי, ולומד מהן עד כמה צריך לזכור שכל יהודי הוא יהלום ולהתייחס אליו בהתאם, באהבה אמתית ובכבוד הראוי. רק כך נוכל לזכות לקרב אותו.