אני רוצה לדבר על עניינו של המעמד הנכבד – מתן תורה.
יש שאלות בסיסיות לגבי עשרת הדיברות במעמד הר סיני; הקדוש ברוך הוא ירד להר סיני בקולות וברקים, רק כדי לספר לנו ש"לא תענה ברעך עד שקר" ו"לא תגנוב"?! זה מעמיד בשאלה מהו עניינו של מתן התורה בכלל.
בתחום האמונה, אנשים רבים, גם לא דתיים, מאמינים שהקדוש ברוך הוא קיים, בורא ומנהיג העולם. האמונה בקדוש ברוך הוא איננה מחייבת לשום דבר, לכן נדיר למצוא אנשים שלא מאמינים בכלל. יש אנשים שזה לא מעסיק אותם אך הם מסכימים שיש מצוי עליון. האמונה בתורה כדבר שמצווה לעשות דברים, הרבה יותר קשה מאשר להאמין בקדוש ברוך הוא, כי זה לא נשאר בתחום המופשט של התאוריה הגמורה. צריך לעשות דברים; האם זה קל או לא – זאת שאלה משנית, כי בפועל, אחרי שמתרגלים למצוות זה כבר לא כל כך נורא.
עצם האמונה בה' אחד איננה מחייבת, וככל שהאמונה מעורפלת יותר כך היא מחייבת פחות. קיום המצוות מחייב, אך מעבר לעניין הנוחיות, יש פה נקודה הרבה יותר חשובה: הקדוש ברוך הוא נמצא בכל, אבל השאלה למה זה בכלל אכפת? זו שאלה תאורטית עמוקה ובסיסית. מה אכפת לו עם עשיתי ככה או עשיתי ככה? האם באמת אכפת לו מבשר כשר? מה אכפת לו אם מישהו נהג במכונית בשבת או אכל שרימפס? בצורה יותר יסודית – האם לקדוש ברוך הוא אכפת האם התפללתי בראש חודש ולא אמרתי 'יעלה ויבוא'? האם אכפת לו שאני לא אברך, שיהיה כתוב בספר הזיכרונות שביום כך וכך לא ברכתי ברכה ראשונה?
בהיקף רחב יותר, מה אכפת לו בכלל מה אנחנו עושים? אני יכול להיות אדם בעל רגש דתי עמוק ולפנות לקדוש ברוך הוא כל יום, אבל השאלה האם אכפת לו היא שאלה אחרת שאיננה תלויה באמונה במציאותו. הקדוש ברוך הוא קיים, השאלה היא האם יש לו עניין ביצורים האלה לטוב או לרע. האם לקדוש ברוך הוא אכפת שהטיגריס בא וטרף את האייל. יש חרדון במדבר יהודה והוא הוריד את הזנב שלו או העלה אותו, מה אכפת לקדוש ברוך הוא? האם זה מה שמעסיק אותו? יש לו ממלכה די גדולה, ואנחנו נמצאים בחור די קטן.
השאלות הללו הן שאלות מהותיות שמעבר לעצם האמונה במציאות ה'.
ישנה שאלה מהותית אחרת, כמו שכתוב בספר קהלת: "כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מועטים". וככל שחושבים יותר על כך – השמים נעשים יותר ויותר גבוהים ואילו האדם נשאר על הארץ. השאלה היא האם ישנה איזושהי אפשרות של קומוניקציה, של חיבור, האם זה בכלל אפשרי?
הרמב"ם בתחילת הלכות יסודי התורה אומר: "לידע שיש שם מצוי ראשון". השאלה היא איזה סוג של חיבור יכול להיות למצוי הראשון והעליון עם בני אדם? נכון שאנחנו יצורים די אינטליגנטים ועשינו אפילו דברים יפים. אפילו בגשמיות אנחנו מסוגלים כיום לדברים די גדולים: אנחנו שוחים במים מהר יותר מכל דג, עפים יותר מהר מכל נשר, וחופרים מהר יותר וטוב יותר מכל חפרפרת. בנוסף גם מציירים, יוצרים במתמטיקה ובמוזיקה, וסימפוניה של בטהובן היא יותר יפה ממוזיקה של ציפור. ועדיין "האלוקים בשמים ואתה על הארץ", אז מה הקשר בין האדם לבין ה'?
השאלה של הקומוניקציה היא שאלה מהותית ועמוקה, והתשובה אמורה להיות שלילית, אי אפשר לבנות מערכת יחסים בין דבר גבולי לדבר שאינו גבולי. אם אני לוקח דבר גבולי ומכפיל אותו בעשר או בכל מספר הוא תמיד יישאר גבולי. אם הוא אין סוף ואני מוגבל אין שום התייחסות בינינו.
שתי השאלות: מה אכפת לו, והאם יכול להיווצר קשר, הן נקודות משמעותיות וקובעות, הרות עולם באמת.
בתמצית, עניינו של המעמד הנכבד – מתן תורה, שהוא עונה באופן חיובי על שתי השאלות הללו. זו נקודת חציצה, שמבחינת האנושות אם אשאל מהו התאריך החשוב ביותר – זה היום הזה. יציאת מצרים היא דבר פרטי בשבילנו וכך גם קריעת ים סוף.
יכול להיות שאנחנו הגבנו למתן תורה בחוסר הבנה, אבל זה נובע מכך שלא תמיד אנשים קולטים מה בדיוק קורה בזמן שמתרחשים שינויים דרמטיים בתוך העולם הגשמי. יש דברים שבזמן שהתחילו לא עשו רושם שמשהו קרה בעולם, ואחרי זמן מסוים קשה לתאר את העולם בלעדיהם.
מעמד הר סיני הוא יום של שינוי, השאלה האם אלוקים יכול לדבר אל האדם, זו שאלה של קומוניקציה, ואחר כך מגיעים הפרטים.
בניו-מקסיקו, בארה"ב, יש קילומטרים של אנטנות בעלות רגישות גבוהה מאוד. האנטנות הללו מכוונות לחלל והן אמורות להקשיב לכל השידורים מהחלל. אז הם מקשיבים כבר הרבה שנים. נניח שיום אחד, מחר או הלילה מקבלים שידור מכוכב לכת כלשהו בחלל. מסר שמישהו העביר למישהו רשימה של כביסה – "השארתי אצלך חולצה ושתי גופיות". ברגע שאני שומע דבר כזה, כל תפיסת העולם שלי משתנה. מה ששמעתי זה רק רשימת כביסה, אבל זה היה דבר שולי לעצם העניין שיש שם מישהו מדבר, וזה משנה את התפיסה שלי על כל העולם כולו.
בני ישראל אומרים למשה: "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות". כי החוויה של לשמוע את דבר ה' היא לא דבר שמאפשר לאכול סנדוויץ' תוך כדי, על כל דיבור פרחה נשמתם. באותה שעה לא כל כך העסיקו אותם הפרטים, כמה שעות צריך להפריש בין אכילת בשר לגבינה וכדומה. הייתה להם שאלה מהותית, משאלות הבסיס של העולם, והם קיבלו עליה תשובה. אחרי שהם קיבלו תשובה, כל העולם נראה אחרת.
יש סיכוי שגם אנחנו וגם צאצאינו לא נשמע את הקול הזה, אבל המסר עבר. הנקודה שהקדוש ברוך הוא אומר "לא תרצח" או "לא תגנוב" או "תלבש טלית קטן", היא דבר פרטי. העניין הכללי הוא עצם זה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממני משהו. השאלה היא האם לקדוש ברוך הוא אכפת ממה שאני עושה? והתשובה היא שאכפת לו. השאלה למה צריך להיות אכפת לו, היא שאלה שלא מסדר גודל ראשוני אלא שניוני או רביעי. כל השאר זה רק פרטים.
מתן תורה הוא המעמד הנכבד שכולם שמעו את ה', לכן הקדוש ברוך הוא אסף את כולם, גם את המצורעים והזבים. המסרים הפרטיים הם עניינים פרטיים, המסר הכללי היא התשובה לשתי השאלות הללו: שלקדוש ברוך הוא אכפת מה עושים בני האדם, והדרגה השניה היא שיש קומוניקציה. זה דבר מאוד משמעותי, אחד הדברים שזה אומר, אם הקדוש ברוך הוא יכול לדבר אל בני האדם, השאלה היא מדוע הוא לא מדבר אליי?
אנשים שיש יראת ה' בלבם מתחילים לחפש את התשובה לשאלה הזו. יש סיפור על הבן הצעיר של בעל התניא, בזמן שכבר היה זקן, יום אחד הוא ישב בסוכה ובכה. ראו אותו בני משפחתו, יהודי זקן יושב ובוכה, שאלו אותו מדוע הוא בוכה? הוא אמר להם: "עכשיו הזמנתי את האושפיזין, וחשבתי על זה שהקדוש ברוך הוא דיבר עם אברהם, יצחק ועם יעקב, ואני כבר יהודי זקן והקדוש ברוך הוא אף פעם לא דיבר איתי". אז הוא ישב ובכה על זה. זה שאנשים לא יושבים וחושבים מדוע זה שדיבר עם האבות לא מדבר אל הבנים זו בעיה, אז יכול להיות שלא שווה לדבר איתם.
לפני מתן תורה, יכולתי להגיד שהקדוש ברוך הוא לא מתעניין בכוכבים שהם פחות ממשקל של שמש או שמרחקים שפחות מכמה פרסקים לא מעניינים אותו. עכשיו כשאני יודע שהוא רוצה ממני איזה דבר, אז צריך לחפש, לשאול ולחשוב האם זה מה שרוצה הקדוש ברוך הוא. אחרי שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא רוצה שנבנה סוכה, אז השאלה היא איך הוא רוצה אותה. וכאן באות השאלות האם סוכה שהלבוד שלה הוא שלושה טפחים או ארבעה טפחים היא סוכה כשרה או פסולה. ומכאן והלאה יש שורה שלימה של דיונים ופרטים שצריך ללמוד ולהבין כדי לדעת איך לקיים את המצוות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה אותן.
זמן מתן תורתנו הוא המוקד של הקיום שלנו: הקדוש ברוך הוא מעוניין.
האמת היא שזה כל התורה כולה: "זה ספר תולדות אדם", "בצלם אלוקים עשה את האדם", זה הכלל הגדול, שהקדוש ברוך הוא מעוניין במה שאני עושה, אחרי שאני יודע את זה, אני יכול להגיד "הודיעני דרכיך".
סיפור. קיבוצניק שחזר בתשובה. היינו קצת מיודדים. יום אחד אחרי שנים, שאלתי אותו מה גרם לו לכל הדבר הזה? אז הוא אמר לי שזה פסוק אחד בספר איוב: "למעשה ידיך תכסוף", אם הקדוש ברוך הוא כוסף אליי, איך אני יכול להגיד לו לא?
בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
