כ שפגשתי את גדי פיינגולד (38) באולפן ההקלטות "פלוטו", אותו הקים לפני כמה שנים בתל אביב, נזכרתי בשיר הידוע של יורם טהרלב, על נגר ירושלמי שכבר כמה שנים אינו עושה דבר מלבד לחלום לבנות כסא לאליהו שיבוא. גם פיינגולד וגם הנגר מקדישים את חייהם לציפיית הגאולה, אלא שהאחרון עושה זאת בדרך מפתיעה – באמצעות המוזיקה.
פיינגולד הגיע למוזיקה כבר בילדות. "מאז שהייתי ילד היה לי חלום להיות זמר, אבל זה לא הלך כל כך. גיליתי שאני יכול לעזור לאחרים להוליד את השירים שלהם, ומאז אני מפיק מוזיקלי. כשאני עוזר לאמן לבטא את הקול הפנימי שלו, אני מרגיש שזה שלי באותה מידה".
אולי יש בזה פחות סיכון?
"אין ספק, להיות אמן זה מלחיץ. בזמן שאתה שופך את הלב שלך על הבמה, הקהל שולח מסרונים. אמנים הם אנשים רגישים, ולנשמה שלהם נגרם צער כשהיא רוצה לדבר ואף אחד לא רוצה להקשיב. מצד שני, היצירה מזמינה סכנות של שקר ורדיפת פרסום. כשחזרתי בתשובה הבנתי כמה אני מלא גאווה, וחשבתי: 'מי אני בכלל שאלך לכתוב שירים? באיזו זכות אני מבקש שיקשיבו לי?'. עם הזמן הבנתי שדווקא מהמקום שאני נמצא בו יש לי הרבה מה להגיד. העולם צריך מסר של אמת, של טוב ושל אהבה. אנחנו כבעלי תשובה יכולים לתת את המסר הזה, גם אם נדמה לנו שהוא לא אופנתי או שאנחנו לא ראויים".

עצוב בשבת
היית רוקיסט תל אביבי, חולה מוזיקה. איך פתאום מתחילים לחזור בתשובה?
"כשהתחלתי לעבוד בתחום הייתי יכול להיות באולפן ארבעים ושמונה שעות ברצף. זה היה ממכר, כמו דת, אבל בפנים כל הזמן חיפשתי את האמת. הסתובבתי בהרבה מקומות ומרכזים, וכשהגעתי כמוצא אחרון ליהדות, זה היה נראה לי תלוש. הייתי כל כך נואש שאמרתי לעצמי, 'אם זאת האמת, אני הולך על זה', עם כל מה שזה אומר.
"לפני כמה שנים התחלתי ללמוד, בין היתר התחברתי גם לשיטת ימימה. משם הגעתי למרכז 'ראש יהודי' בתל אביב. פעם אחת הגעתי לשם לקבלת שבת אבל אחרי זמן קצר נאלצתי ללכת להקלטות. אחת הבנות שעבדה במקום שאלה לאן אני הולך, ואמרתי לה שאני הולך לעבוד. ואז היא שאלה אותי: 'לא עצוב לך שאתה צריך לעבוד בשבת?', לא ידעתי מה לענות. אחר כך הסתובבתי עם המילים האלה במשך הרבה זמן. היא לא ידעה עד כמה הן נגעו בי".
הקמת את אחד האולפנים הגדולים בארץ בהשקעה כספית אדירה, ואמנים מהשורה הראשונה עוברים אצלך. מאיפה האומץ? ידעת שזה יעבוד?
"ברור לי שכשהמשיח יבוא, הוא יבוא דרך המוזיקה. אני חושב שלהילחם בכנסת ובאמצעות חוקים כדי שישראל תהיה מקום יהודי יותר, רוחני יותר, זאת מלחמה בטחנות רוח. הדרך לשינוי אמיתי היא לא דרך צדק חברתי ולא דרך הסתגרות של העולם הדתי, אלא להפך.
"בסיפורי המעשיות רבי נחמן מספר על בת מלכה פצועה, שפגעו בה עשרה מיני חיצים. כדי לרפא אותה לא מספיק לטפל בחץ אחד בכל פעם, צריך למצוא פתרון כולל. היא מסמלת את עם ישראל, שיש לו כל מיני תרופות: תורה, תפילה, ארץ ישראל. רבי נחמן אומר שהתרופה לכל עשרת מיני הרעלים היא עשרה מיני נגינה. כולנו, כל אחד בתחום היצירה שלו: קולנוע, אמנות, משחק, צריך למצוא את נקודת האמת היהודית. הרב קרליבך נגע באנשים במקום הכי עמוק בלב בזכות השירים שלו. בעל התניא הצליח עם ניגון אחד לפתור את כל הקושיות של המתנגדים בשקלוב. ואז, אחרי שלמדתי את כל זה, באה המסקנה – מקימים אולפן".

זה לא כל כך נורמלי להקים אולפן בהשקעה כזאת בגלל סיפורי מעשיות…
"נכון, זה משוגע לגמרי, אבל היה חזון. להיות יוצר זה קשה וצריך גם להתפרנס מזה. שים לב שבשנים האחרונות יש יותר ויותר יוצרים, ביניהם הרבה בעלי תשובה, שיש להם מה לומר. בתרבות הרייטינג, שלצערנו אנחנו מנסים לפעמים לחקות, אין באמת תוכן, וגם הקהל כבר לא מאמין לזה. זאת רק שאלה של זמן עד שהם יבקשו משהו פנימי יותר, אמיתי יותר. מצד שני, יש שם הרבה אסתטיקה, וזה חסר ביצירה היהודית. עד לפני כמה שנים המוזיקה היהודית הייתה פשוט לא מקצועית. כאיש מקצוע לא יכולתי להתחבר לזה כי זה לא נשמע טוב, גם אם הייתה שם נשמה. עכשיו הסטנדרט עולה, יש גם גוף וגם נשמה. זה הדור החדש".
אתה מכיר לא מעט סלב'ס שחזרו בתשובה, מה אתה חושב על זה?
"אני לא אוהב את השאלה הזאת. אני שמח בשביל כל יהודי שמגלה את האור שבתורה, אבל זה עצוב שאנחנו צריכים כל הזמן אישור מבחוץ. יש לנו תורה של שלושת אלפים שנה, אז אם מצטרף עוד מפורסם, פתאום היא הופכת לאמיתית?"
בימים אלה גדי עובד על אלבום חדש, אבל את השיר הראשון, "לא תיפול רוחי", שחרר ליוטיוב כבר השבוע, בתקווה שיעודד את עם ישראל בימים הקשים.
גרוב בבית המקדש
פיינגולד לא עצר באולפן. הוא הקים יחד עם מכללת שנקר בית ספר ללימודי סאונד והפקה, מתוך הבנה שכדי לעשות מוזיקה איכותית צריך קודם כל אנשי מקצוע איכותיים ביותר.
אתה אוהב ניגונים חסידיים?
"לא. אני גדלתי על מוזיקה אחרת, ועד היום אני מרגיש קשור אליה. זאת קצת בעיה, כי המוזיקה הזאת היא, מה שנקרא 'לא בקדושה', להפך: פינק פלויד ובוב מארלי נחשבים 'קליפה'. אבל במחילה, לדעתי אין הרבה הבדל בין ניגונים רוסיים שהוכנסו לרפרטואר היהודי על ידי החסידות לבין מוזיקה מודרנית שיש לה לב ונשמה".
אתה בעצמך לוי, וזה מה שאתה רוצה לנגן בבית המקדש? פינק פלויד?
"בתקופה שעוד היו שומעים תקליטים בפטפונים, הייתה על התקליט תעלה דקה שעליה מניחים את המחט. כשהתקליט היה נכנס בדיוק למקום ומתיישב היטב על המחט היו אומרים ש'זה בגרוב', כלומר הכל במקום, הכל זורם כמו שצריך. מוזיקה יהודית צריכה להיות בגרוב. אני יודע בוודאות שבבית המקדש היה גרוב. אם סטיבי וונדר היה בגרוב, זה רק כי הוא לקח אותו מבית המקדש".