בס"ד

צימאון שהולך וגדל

צימאון שהולך וגדל

בימים אלה, של הישורת האחרונה לקראת ארועי 'צמאה' שמתמצתים לתוכם את חגיגות י"ט כסלו, קשה עד בלתי אפשרי לשוחח עם הרב משה שילת, הרוח החיה מאחורי 'צמאה' בפרט ו'תורת חב"ד לבני הישיבות' בכלל. אך כדי לעשות קצת סדר עבור עשרות האלפים שמבקשים להשתתף במגוון האירועים של שבוע החסידות, הוא מפנה דקות יקרות מסדר יומו העמוס. אנו תופסים אותו בעיצומן של חזרות למופע המוזיקלי המרכזי, יחד עם נאור כרמי והלהקה, כשצלילי ניגוני חב"ד נשמעים ברקע לאורך השיחה.

"אנחנו עושים כל מאמץ לתת מגוון רחב של היצע רוחני ככל שניתן לכמה שיותר אנשים", פותח הרב שילת. "גולת הכותרת כמובן הם המופעים הגדולים המתקיימים באולם אוסישקין, המכיל 3000 מקומות. בעיניי, הם יותר התוועדות מאשר מופע ניגונים, וכך גם מרגישים רוב אלו שמשתתפים בהם – האנשים והנשים. זכינו למשהו יוצא דופן של התוועדות המונית. הדבר הזה קורה השנה שמונה פעמים – ארבע פעמים לגברים (אירוע אחד סגור לבני ישיבות ליטאיות), וארבע פעמים לנשים. לצערנו, הכרטיסים נגמרו מהר, ואנחנו חושבים על הפעמים הבאות – איך אפשר לאפשר לעוד ועוד אנשים להגיע לאירועים אלו, כי בלי עין הרע, הצימאון הולך וגדל".

בנוסף למופעי ההתוועדויות הללו, מציין הרב שילת כי בכל ערב מתקיימת התוועדות חסידית סביב שולחנות ערוכים, עם רבנים ורבניות שמעוררים לעבודת ה' ולהקשבה לפנימיות הנפש, ולוקחים את היום הזה כראש השנה של עבודת ה' בדרך החסידות. "ההתוועדויות הן לפי סדר זה: ביום חמישי בלילה לבני ישיבות הסדר וגבוהות עם כמה וכמה ראשי ישיבות חשובים. במוצאי שבת יתקיים מלווה מלכה עם הרב שבתי סלבטיצקי, בליווי מוזיקלי מיוחד. ביום ראשון תתקיים התוועדות לנשים. ביום שני תתקיים התוועדות מרכזית של ליל י"ט כסלו לגברים. ביום שלישי – שוב תתקיים התוועדות נשית. בנוסף לשתי ההתוועדויות הנשיות, בימים ראשון ושלישי יתקיים גם כנס נשי מיוחד שנקרא: 'מלב אל לב', שגם אליו נמכרו כבר כל הכרטיסים, ובו נשים ילמדו תניא וישתפו חוויות אישיות שלהן מהחיים עצמם".

לצד האירועים הגדולים בשעות הערב, מתקיימים במהלך היום עוד שישה אירועים לנערים ונערות, בעיקר ישיבות תיכוניות ואולפנות – גם הם בימים נפרדים לבנים ולבנות כמו באירועים המתקיימים בשעות הערב. "זאת אחת החוזקות של צמאה: ההפרדה היא לא בתוך האירוע, אלא הימים נפרדים לחלוטין וכך ההתלהבות והאש יכולים להיות בשיא ובעוצמות – מה שקשה לייצר באירוע שיש בו גם גברים וגם נשים, אפילו כשהוא כמובן בהפרדה", הוא מציין. "אירועי הנוער הם מסכת בפני עצמה, עולם ומלואו. אנחנו מדברים על כ־18,000 בני נוער, בלי עין הרע, שבאים ליום של חוויה, שמסתיים במופע האנרגטי המוכר של 'צמאה', אבל מתחיל שלוש שעות קודם עם תוכנית שבה נערך הפנינג חסידי מרתק, הכולל לימוד חווייתי של מושגים בחסידות. הדגש השנה הוא על אהבת ישראל לאור פרק ל"ב בתניא. התלמידים חווים את הלימוד בדוכנים שונים, באמצעים מגוונים ובצורה הכי מודרנית ורלוונטית לבני הנעורים".

שמענו שהשנה יש תוספת מיוחדת לילדים?!

"אכן, השנה היא שנת 'הַקְהֵל'. כידוע, הרבי מלובביץ' זצ"ל היה מסתכל על השנה שאחרי שנת השמיטה, שבתחילתה הייתה מקויימת מצוות הקהל בבית המקדש, כשנה שכולה נקראת 'הקהל', ובה מנסים להתקהל כמה שיותר בעניינים של 'ליראה את ה", כמו שאומר הפסוק: 'הקהל את העם, האנשים והנשים והטף… למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם'. אז השנה, שבה מצווים להתקהל לא רק האנשים והנשים אלא גם הטף, הוספנו שני אירועים מיוחדים לילדים – לבנים ביום שני ולבנות ביום שלישי. גם לאירועים האלה צריכים להירשם, אך היות וההרשמה נפתחה רק השבוע, עדיין יש מקום. באירועים הללו, הילדים יחוו את חוויית 'הקהל' עם תיאור של מה שהיה בבית המקדש, בצורה חיה, בשילוב שירים על ידי אחד האמנים של צמאה וריקודים. כך נקיים בצמאה 'כנס הקהל' בהידור על שלושת חלקיו: האנשים, הנשים והטף".

התקהלות ליראת שמיים

הרב שילת מרחיב אודות הרעיון של הרבי מלובביץ' לפיה כל השנה נקראת 'שנת הקהל', למרות שבית המקדש אינו קיים ולא ניתן לקיים את המעמד המקורי. "בשנות הקהל, הרבי היה מדבר על כך שאמנם למצווה הזאת יש זמן ומקום בו היא אמורה להתבצע – הזמן הוא מוצאי החג הראשון של סוכות, והמקום הוא בבית המקדש – אבל התוכן של המצווה קיים גם כשאין לנו בית מקדש. כיוון שטעם המצווה הוא להתאסף כולם כדי לשמוע וללמוד על יראת שמיים, הרי שהדבר הזה נכון גם כיום, וגם נשאר למשך כל השנה. פשוטם של דברים, הסביר הרבי, הוא שבשנה הזו יש סגולה מיוחדת שכאשר נתאסף ביחד ונשמע דברים שמעוררים את יראת ה', זה יצליח לעורר אותנו ולפעול בנו יותר מבכל שנה אחרת".

"הרבי גם רמז שהזמן של מוצאי שנת שמיטה לעתים נקשר לדברים אולי לא טובים, כמו שהמשנה מדברת על אירועים שיכולים לקרות בעולם, ולכן העניין הזה של הקהל הוא תיקון בשבילם", הוא מוסיף. "מעניין לציין שהשנים בהן היו מלחמות בארץ – מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון – היו בשנת הקהל. הרבי דיבר שגם הגויים גרמו לנו להתקהל. אז אנחנו לא מחכים שזה יקרה, ולא רוצים שיקרו דברים דומים, אלא מתקהלים בעצמנו באופן חיובי ומועיל".

"כמובן, הסגנון של הרבי לא היה אף פעם להזכיר את השלילי, אלא לכל היותר לרמז עליו", מדגיש הרב שילת. "עיקר העניין של הקהל הוא חיובי לגמרי: זו פשוט שנה מיוחדת מאוד בהקשר של קהל גדול שמתכנס ביחד ליראה את ה', לצימאון את ה', ולכן השנה כל אירועי צמאה – שבלי עין הרע, משתתפים בהם למעלה מ-60,000 איש – הופכים בעצם לכינוס הקהל אחד ענק, ואנחנו מקווים שהוא כבר יביא אותנו לגאולה השלמה, כמו שאומר ירמיהו הנביא: 'קהל גדול ישובו הנה', ונזכה לבניין בית המקדש ושכל הדברים יתממשו עד הסוף, ולא רק במובן הרוחני. אגב, הרבי לא גרס לעשות 'זכר' להקהל, כי עצם ההתקהלות לעורר יראת ה' זה לא רק זכר למצווה אלא היא היא המהות של מצוות הקהל בזמן הזה כשעוד אין בית מקדש".

אין ספק שהמותג 'צמאה' תפס מאוד חזק, אבל עד כמה 'צמאה' הוא אכן הביטוי השלם של החסידות?

"המותג 'צמאה' נפל לנו משמיים", הוא נזכר. "כשלקחנו את המילה הזאת, הבנו בעצם שהיא המתאימה ביותר לשבוע הזה, אבל רק במשך השנים הבנתי עד כמה. הצימאון הוא הדבר המשמעותי ביותר בעבודת ה' בדרך החסידות. יש פרק בתניא באגרת הקודש שנקרא 'מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים'. האדמו"ר הזקן מסביר שם שהאדם הרי מצווה לאהוב את ה' – "ואהבת את ה' אלוקיך" – אבל יש בזה דרגות שונות: יש אהבה של תענוג, שאתה מרגיש את האהוב ואתה מתענג עליו, ולזה לא כל אחד שייך בקשר שבינו לבין ה'. אבל יש אהבה שבה כל אחד מחויב, והיא האהבה של 'צמאה לך נפשי' ושל 'צמאה נפשי לאלוקים, לא־ל חי'. זו אהבה שהמשמעות שלה היא: תרצה את ה', תהיה צמא אליו, אפילו שאתה לא מרגיש שהגעת אל המבוקש. לעורר את הצימאון, אומר האדמו"ר הזקן, זה החובה היומיומית של כל יהודי בקשר בינו לבין ה'. אז בפירוש 'צמאה' היא מהות החסידות, היא מהות עבודת ה' בדרך החסידות. ואפילו אם אתה לא מצליח לחוות רוויה, ואפילו אם אתה כל יום מחדש יבש וצריך את תחושת הצימאון, העיקר שתהיה צמא – זאת העבודה היומיומית עד הגאולה השלמה שבה נרגיש את ה' כל רגע ונאהב אותו באהבה בתענוגים".

"הצימאון הזה הוא לא רק בשביל הרוויה שלאחריו", הוא מחדד. "הצימאון הזה לפעמים כוחו גדול מהרוויה. הצימאון זו עבודת ה' שלנו. כל היום להתגעגע אליו, לצמוא אליו, ואז אנחנו עושים את הדברים שלנו יותר טוב ויותר נכון, ועם התחושה המתאימה. גם כשאני לא מרגיש את הצמא, אני צמֵא לצמָא, או שאני צמא לצמוא לצמא. העיקר להיות בצמאה".

הילולא כפולה

המילה 'חסידות' מופיעה בכל הפרסומים, ספרי חסידות מגוונים נמכרים ביריד, אך בפועל התכנים בארועים והתוועדויות הם רק חב"דיים.

"י"ט כסלו הוא לא חג רק של חב"ד, חד משמעית, אבל הוא בהחלט מבליט שחב"ד היא ציר מרכזי של החסידות", מסביר הרב שילת את הרציונל. "הרי לא בכדי, ספר החסידות הראשון שהופיע מסודר ומובנה וכתוב מלכתחילה כספר שמסביר את עבודת ה' על פי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, מייסדי החסידות, היה ספר התניא של האדמו"ר הזקן, בעל החגיגה של י"ט כסלו. זה לא עניין סמלי של מה בכך. מדובר במי שלקח על עצמו להוריד את האור הגדול הזה ולהביא אותו לשכל שלנו. הדבר בא לידי ביטוי כמובן בהמשך התורות גם של האדמו"ר הזקן וגם של כל אדמו"רי חב"ד. במשך כמה מאות שנים, אין שנה אחת בלי ספר שיכנס את מאמרי החסידות של אותה. אין דבר כזה בחצרות החסידות, באף חוג שהוא".

הוא מזכיר שהאדמו"ר הזקן אומר בפירוש: "לא עליי לבדי היה הדבר הזה [המאסר], כי אם על הבעל שם טוב ועל תלמידיו ותלמידי תלמידיו". "זאת אומרת, האדמו"ר הזקן הוא זה שאמר שהיום הזה הוא כללי לגמרי. היום הזה – כלומר, הקטרוג שהיה והיציאה לחירות של כל החסידות. אגב, יש אנשים שמופתעים לכיוון השני: מה פתאום ביריד החסידות, לפחות חצי מהספרים הם לא חב"ד? וזאת התשובה שלי: זה לא רק יום של חסידות חב"ד, זה יום של כל החסידות לענפיה".

"זה לא בא להקטין מישהו אחר – ממש לא", מבהיר הרב שילת. "יש המון דברים נפלאים בשאר שבטי החסידות. זה שביום הגדול הזה של האדמו"ר הזקן אנחנו מדברים על החסידות באופן כללי, זה בגלל שחב"ד היא משהו כללי מאוד בחסידות. גם כלל החסידים מצדם תמיד ראו כך את חב"ד. גם הספר ההלכתי הראשון שנכתב בחסידות, שולחן ערוך הרב, אותו נצטווה לכתוב בעל התניא על ידי רבו ורבם של כל החסידים – הלוא הוא המגיד ממזריטש – יועד עבור אורח החיים ההלכתי של החסידים מכל הסוגים. אם כן ודאי שחב"ד זה דבר מאוד מרכזי".

הרב שילת מבקש להסב את תשומת לבם של אלו שצריכים עוד קצת חיזוק בעניין, לעובדה שי"ט כסלו הוא גם יום ההילולא של המגיד ממזריטש, שהשנה מציינים 250 שנה להסתלקותו, בשנת תקל"ג. "המגיד ממזריטש הוא הרי רבם של כל החסידים. כל האדמו"רים המפורסמים באותה תקופה היו מבית מדרשו. והוא נפטר ביום הזה, י"ט כסלו, שאחרי כמה שנים הפך לחג הגאולה של בעל התניא. זה עוד יותר מבליט את הקשר ואת השייכות של כולם ליום הזה, וגם את העובדה שבעל התניא נוטל ביום הזה חלק מרכזי. וכפי המפורסם, המגיד ממזריטש אמר לפני פטירתו לאדמו"ר הזקן: זה יום ההילולא של שנינו".

עם מה אתם מצפים שהמשתתפים יצאו?

"אנחנו רוצים שהלב יידלק, שהלב יבער אל ה', ואחר כך זה אינדיבידואלי – 'בֹחֵן לִבּוֹת ה" ו'נודע בשערים בעלה' – כל אחד מרגיש את הקב"ה, בעלה של כנסת ישראל, 'לפום שיעורא דיליה' – לפי השיעור והמידה שלו. זה לא עסק שלי עם מה כל אחד יוצא. אני מביא לשם המון המון ניגונים והמון המון תורה, התוועדויות ועוד תוכן, ספרים מכל סוגי החסידות שמלהיבים ומבעירים לעבודתו יתברך, וזה מה שאני מקווה שנצליח לעשות. למדוד אחרי זה עם מה כל אחד יצא, עם איזה סוג של החלטות ומה בדיוק הבעירה שלו גרמה לו – זה 'בוחן לבות ה". זה עניין אישי של כל אחד. אבל אני חושב שאנחנו בהחלט מצליחים בהבערת הלבבות הזאת.

"אצל הנוער אפשר לראות את גאוות היחידה שהם יוצאים איתה. רואים שהם מרגישים שההתלהבות האמיתית והאש האמיתית היא בקדושה", הוא מציין בהתפעלות. "כתוב בחסידות שעיקר העניין של הקליפות זו הקרירות, ועיקר העניין של הקדושה זו חמימות. הקדושה נמצאת בחום ובאש. לפעמים היצר הרע נותן לנו תחושה שכאילו אצלו יש אש וחום – בכל התאוות ובכעס ובגאווה, אבל הן מתגמדות כאין וכאפס לעומת החום של הקדושה. את זה אני חושב שצמאה נותן. אני זוכר שהייתה קבוצה של נערות מאולפנה כלשהי שיצאה מחוץ לאולם אחרי צמאה באחת השנים, ובדיוק הגיע לשם אדם מסוים, אישיות חשובה מאוד ממשרד החינוך, והוא אמר לי: 'בוא נראה מה עשה להן הכנס הזה'. הוא ניגש אליהן ואמר: 'הייתן עכשיו בצמאה, מה זה עשה לכן?'. הן לא הבינו בדיוק מי פונה אליהן, וגם אני עמדתי שם – אף אחת מהן לא הכירה לא אותי ולא אותו. ואז אחת מהן פתחה את פיה ואמרה: 'אתה יודע מה זה האירוע הזה? שכיף לנו להיות דוסיות'. אמרתי לעצמי: זה מה שאנחנו רוצים באירוע הזה…".

ספרים, רבותיי

יריד ספרי החסידות, בו נמכרים מבחר ענק של ספרי חסידות במחירים שאין להם אח ורע בשאר ימות השנה, מזוהה גם הוא עם אירועי 'צמאה'. ישנם כאלו שהתרגלו למחירים הנמוכים, ועל אף שעברו מספר שנים והמחירים נשארו כשהיו בשנים קודמות, חשוב לדעת שהדבר אינו מובן מאליו. "אם כל שנה היינו זולים, אז השנה אחרי עלייה מטורפת של מחירי הנייר ועלויות נוספות שחווינו במסגרת גל התייקרות עולמי בעקבות הקורונה ועוד, לא קל לנו לשמור שרוב היריד יישאר במחירי 4 ב-100 ו-3 ב-100", מבהיר הרב שילת. "למשל, הספרים בהוצאת 'מעיינותיך', הוצאת הבוטיק שלנו, כולם נמכרים 4 ב-100, כשבמקרים רבים מדובר על סבסוד של ממש".

כמובן, גם השנה לא נפקד מקומם של ספרים חדשים. הרב שילת מציין כי ישנם למעלה מחמישים ספרים חדשים שיוצאים לאור ומושָקים לראשונה ביריד. מתוך שמונה-עשר ספרים חדשים שיצאו בהוצאת מעיינותיך, מבקש הרב הרב שילת לציין שלושה: ספר התוועדויות חדש של 'החוזר', הרב יואל כהן זצ"ל, "התוועדויות מיוחדות לאניני טעם חסידי, מלאות עומק וגאונות". ספר שני, של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "אדם ענק שבענקים, שאנחנו מוציאים עכשיו סדרה חדשה שלו בשם 'שערים לחסידות' – ביאורים שלו על מאמרים יסודיים בתורת חב"ד. מדובר בסדרה שהופעתה תתפרש על פני כמה שנים, והיא חידוש עצום לכל שוחרי החסידות ולאלו שמבינים בסגנונו המיוחד והבלעדי של הרב שטיינזלץ". ספר שלישי, של – יבדל לחיים – הרב יצחק גינזבורג שליט"א על התניא. "עבדו עליו הרבה בחודשים האחרונים. אלו שיעורים על פרקים בתניא, שיעורים שיש בהם המון המון חן וגם ח"ן – חכמה נסתרת, אבל דווקא בעריכה שמאפשרת להבין היטב את החידושים".

לא סוד הוא שסביב התניא מתפתח רנסנס של ממש, ובהוצאת מעיינותיך לקראת חגו של בעל התניא, החלו בהוצאת שתי סדרות חדשות: האחת נקראת 'עיונים בתניא', והשנייה: 'תניא עכשיו'.

הסדרה 'עיונים בתניא' החלה בשנה שעברה, כשהרב שילת ראה שיש עוד ועוד אנשים שמעוניינים לכתוב על התניא והחליט להפוך אותם לסדרה. "הרבי הרש"ב אמר לגבי הפירושים על ספר התניא, שעם כל קדושתו של ספר התניא, כל עוד שהדברים מוסיפים בעבודת ה', לא צריך לדקדק כל כך עד כמה הפירוש מדויק ואמיתי. יש עניין של להגדיל תורה ולהאדיר ולהרחיב את התניא ואת ההתפשטות שלו לנפש של כל אחד". כך ראו אור בסדרת 'עיונים בתניא' עד עכשיו חמישה ספרים, שניים מהם חדשים שישוגרו מהדפוס בשבוע הקרוב היישר אל היריד. הראשון הוא ספרו של הרב גינזבורג הנ"ל, וכרך נוסף הוא ספר חדש של הרב ד"ר יוסף שטמלר, רבה של אוניברסיטת חיפה, שכתב ספר מיוחד במינו על הרחבות של התניא על פי מאמרי האדמו"ר הזקן".

הסדרה השניה 'תניא עכשיו' כשמה כן היא: התניא בשפה עכשווית ופחות עיונית. "בסדרה הזאת אנחנו מוציאים עכשיו שלושה ספרים בבת אחת. אחד של 90 נשים שכל אחת כותבת על פרק אחר בתניא. זאת יצירה נשית מופלאה ועכשווית. הספר השני הוא של הרב אריק מלכיאלי: 50 תובנות בתניא – שפה ישראלית פשוטה ומאוד מחודשת מתוך התניא. הספר השלישי נקרא 'בשעריך התניא', על משקל "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים", שהוא שער ופתח ללומדי התניא להיכרות עם הספר. בספר מבחר מאמרי הגות ומאמרי סיכום על ספר התניא, מגדולי ישראל, רבנים ומשפיעים, וגם סופרים ואקדמאים. פסיפס מאוד מאוד ייחודי על ספר התניא וראשון מסוגו".

השתוקקות שלא נגמרת

כאמור, אירועי 'צמאה' השנה עומדים בסימן שנת 'הקהל', וכך גם המופע המרכזי והחידושים שצפויים בו. אחד מהם הוא ביצוע מיוחד לשיר עם המילים מהתורה על מצוות הקהל, בסינגל שאברהם פריד הוציא לקראת חג הסוכות האחרון. "בנוסף, תהיה התייחסות מיוחדת לסיפור ההרואי על הרבנית דבורה־לאה, בתו של האדמו"ר הזקן, שהקריבה את חייה בשביל אביה ותורתו, שש שנים לפני י"ט כסלו. זה סיפור לא קל, אבל הוא מיוחד מאוד בהבנת העניין שהחסידות גדלה על מסירות נפש, ושכל החידוש של האדמו"ר הזקן בעולם הופיע בליווי קשיי לידה 'שמימיים' גדולים מאוד. במופע יצללו המשתתפים לתוך הסיפור, ינגנו את ניגון 'ההשתטחות', ובסופו יגיעו כולם להאדיטש – להשתטח על קברו של האדמו"ר הזקן בסרט וידאו מיוחד שהופק לקראת צמאה. אך כמובן, טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים".

מה בעצם מושך אנשים להגיע שנה אחרי שנה?

"זה מאוד מעניין. זה לא רק שיש משהו שמושך את הקבועים להגיע שנה אחרי שנה ולא לוותר על הקביעות שלהם, אלא שמשנה לשנה יש עוד ועוד אנשים חדשים שמעוניינים להגיע. התשובה היא בדיוק מה שהסברתי לגבי הייחודיות של צמאה: המבער הזה לעבודת ה', המקום להצמיח צימאון חדש – אנשים פשוט להוטים על זה. מישהו כותב לי: 'זה היום כיפור שלי'. כתבתי לו: אני מקווה שלא במקום יום כיפור כמובן. הוא אומר לי: 'זה גדר אחר, אבל זה יום כיפור'. אני שומע את הביטוי הזה, לתדהמתי, מיותר ויותר אנשים.

"אני חושב שמעל הכל, יש ביום הזה התגלות עצומה של נשמת האדמו"ר הזקן שהיא נשמה כללית, ואנשים נשאבים לתוך זה. לקחנו מקום גדול, שיכול להכיל הרבה הרבה יהודים ויהודיות שרוצים לכסוף אל ה', והשילוב של הכלים שאנחנו מביאים יחד עם האור הגדול של התגלות נשמת בעל התניא – הוא פשוט עושה את ההשתוקקות הזאת שלא נגמרת. מבחינה מעשית, השנה קרה דבר פלא, ו-18,000 כרטיסים של נוער נחטפו תוך יממה. אני בטוח שיהיו כאלה שירימו גבה ויגידו לי: אתה מדמיין. אבל זו האמת: תוך יממה – 24 שעות – נגמרו 18,000 כרטיסים של נוער בהזמנות של למעלה מ-200 מוסדות בכל רחבי הארץ, ותוך כשבוע נגמרו עוד למעלה מ-20,000 כרטיסים לאירועים המרכזיים".

הרב שילת מוסיף כי אחד הדברים המדויקים בחסידות הוא החידוש. "החידוש הוא לא דווקא להביא ניגונים אחרים כל שנה, החידוש הוא תנועת נפש. לבוא ולשיר 'קול דודי' כל שנה מחדש הוא חידוש עצום. החידוש זה לא רק שזמר אחר שר אותו, זה דרך אגב. האווירה היא כולה של חידוש, האווירה היא שמתחילים מהתחלה, האווירה היא של ראש השנה לחסידות".

ומה הסוד להצלחה? ייתכן שמה שמתרחש מאחורי הקלעים יכול לשפוך קצת אור בנושא. "לפחות פעם אחת בימי 'צמאה', אנחנו מקפידים ללמוד ולערוך התוועדות לכל האמנים והנגנים – משהו פנימי לעצמנו. כולם אומרים שהם חייבים את זה. למה הם חייבים את זה? כי הם יוצאים עם כל כך הרבה אורות מהמופעים האלה, והם חייבים להניח את האורות הגדולים בתוך איזה כלי; להוריד אותם לדיבור משותף, לניגון שהם מנגנים בינם לבין עצמם. לא פעם ולא פעמיים הם מתפרקים שם בבכיות על החוויה הרוחנית העוצמתית שהם עוברים מדי צהריים וערב במשך שבוע. גם אני בדרך כלל יוצא מצמאה אחרי שבוע, ממש כאילו אני נוחת מהחלל וצריך לראות איך מגששים לחזור לעולם הזה. כל מי שנמצא בצמאה פעם או פעמיים, מרגיש כך או דומה לכך".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן