"על כן יאמרו המושלים באו חשבון וגו' בעלי במות ארנון" [במדבר כא, כז]. הנה דרשו רז"ל ]פרק ה' דבבא בתרא] 'המושלים' – אלו המושלים ביצרם. 'בואו חשבון'' – בואו ונחשב חשבונו של עולם'… והרי זה כמו, על דרך משל, המלך שיושב בחדרו סגור וצפון, שהיכלו וחדרו מעלימו, בלתי הגלות נגלות לשום אדם. וכך למעלה, בחינת אור וחיות האלקי מאור אין סוף ברוך הוא, מלובש ונעלם בתוך כל עלמין, שהעולמות וההיכלות הן המה מסתירים על אור האלקי, לבלתי הגלות נגלות. ולכך נקראו בשם 'עולמות', שהוא גם כן לשון העלם, על שהם מעלימים ומסתירים… וכיון שהאדם בעל בחירה, לכן בו תלוי הכל. ועל ידי שמדחה המחשבות זרות ומסיח דעתו מהן… הרי זו דחיית הקליפה זו, המעלים ומסתיר לבלתי יסתיר על אור ה' שבאדם. ועל ידי זה מאיר ומתגלה בחינת סובב כל עלמין, שנקרא 'קודשא בריך הוא', לשון קדוש ומובדל כנזכר לעיל בפירוש 'והקדוש בשמים ובארץ'. והגילוי הזה הוא בכולהו עלמין והיכלות המעלימים מבלי יעלימו ויסתירו כלל.
[לקוטי תורה פרשת חוקת סד, ד ואילך]
ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין
החיות האלוקית נמצאת בתוך העולם, והעולם מסתיר אותה, כך שאיננו חשים במציאות האלוקית כדבר נפרד ונבדל לעצמו אלא רק בתחושה עמומה, ממש כפי שהנשמה המסתתרת בגוף איננה מורגשת אלא נעלמת ועטופה בו.
הקב"ה נקרא "ממלא כל עלמין"=ממלא כל העולמות, ו"סובב כל עלמין"=סובב כל העולמות. הכוונה ב'ממלא כל עלמין' היא שהקב"ה לא רק נמצא בתוך המציאות של העולם, אלא גם שיש יחס בין העולם לבין הקב"ה. לעומת זאת, 'סובב כל עלמין' היא כאשר הקב"ה עומד כהוויה, כמהות לעצמה, ואין לו יחס אל העולם, ולכן גם אי אפשר להגדירו לפי מציאות העולם. אם יש לי כלי שמכיל מים – המים נתפסים בתוך הכלי והכלי מחזיק אותם. אבל בתוך הכלי הזה עוברים גם גלי רדיו, אך הם לא תפוסים על ידי הכלי, אלא רק מופרעים קצת על ידיו, והם מצויים בפנים הכלי ממש כפי שהם נמצאים מחוץ לכלי.
"ממלא כל עלמין" פירושו שההשפעה היא אימננטית, כלומר, החיים בכל עולם מוגדרים לפי דרגתו של העולם, וסוג החיים משתנה לפי דרגת הזיכוך וההארה שיש באותו עולם. "סובב כל עלמין" פירושו שהגילוי של ה' טרנסצנדנטי במובן זה שהוא בלתי מתייחס אל מציאות העולם, ולכן הגילוי הזה איננו תלוי בדרגתו ובטיבו של העולם, ואיננו תלוי בדרגת הזיכוך וההארה שיש באותו עולם.
ירידה צורך עליה
מטרת ירידת הנשמה לתוך הגוף היא, לפי מאמר זה, להביא לגילוי של סובב כל עלמין בתוך ממלא כל עלמין. כלומר, הנשמה יורדת לתוך העולם הזה כדי לעשות דבר ששום הוויה נבראת לא יכולה לעשות אותו, משום שכל ההוויה כולה נמצאת בתוך הסקאלה של ה'ממלא', ואילו ה'סובב' הוא מעבר לעולמות. הירידה לתוך העולם הזה, היא המכשיר של הנפש להגיע אל ה' הנבדל מן העולם. יש כאן כמובן פרדוקס, שדווקא בתוך העולם החומרי – שם נמצא הפתרון. הניסיון להגיע ולמצוא את האלוקי בתוך תחום שהוא יותר ויותר רוחני אולי יעלה אותי בסולם הדרגות, אבל בסופו של דבר הנשמה עולה חזרה בסולם אל דרגות שכבר הייתה בהן, והעלייה הרוחנית בסופו של דבר לא מביאה אותי אל פתרון חדש, אלא אני רק חוזר ומשחזר חלק מן המצבים הישנים שהייתי בהם פעם, ואני מאבד את ההזדמנות שיש לי לעשות שינוי אמיתי.
הנשמה עומדת בפני בעיה שנראית בלתי פתירה: איך אפשר שסובב כל עלמין יהיה בתוך עלמין? זוהי הבעיה שהנשמה צריכה לפתור. הנשמה יורדת לתוך הגוף כדי להשיג דבר שהוא הרבה מעבר למקומה לפני שירדה לעולם. הנשמה הייתה באיזושהי דרגה בתוך הסקאלה של ממלא כל עלמין. אבל, אחרי הירידה לעולם, היא מגיעה לדרגה שהיא עוברת את הפער אל האין-סוף האמיתי. תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה היא ללכת דרך המציאות של העולם, בכדי להגיע אל מעבר לנקודה אליה הנשמה יכולה הייתה להגיע בעולם הרוחני.
זה בעצם הפרדוקס של המציאות: כיצד המציאות החומרית של העולם הזה יכולה להיות הדרך שבה אפשר יהיה לעבור מעבר לכל המחיצות? המאמר מסביר שהחיבור של הנשמה עם העולם החומרי יוצר משהו שהוא טרנסצנדנטי. בתפיסה הזו יוצא שהחומר, העולם הזה, המעשה, נעשים הכלי בשביל לעבור לא רק מעבר לתחום החומר, אלא גם מעבר לתחום הרוח. הנשמה יורדת לתוך העולם הזה לא כדי לחזור למקום שבו היא הייתה, אלא בעיקר כדי לשבור את המחיצה של החלל הריק, ולהגיע אל מעבר למציאות, אל סובב כל עלמין.
התגברות על הרע
ביטוי מיוחד לקפיצה אל מעבר למציאות האדם מתרחש כשאדם מתגבר על היצר הרע. בלשון ספר הזוהר: "כד אתכפיא לסטרא אחרא" אזי "אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין" – הריהו מעלה את כבודו של הקב"ה בכל העולמות. נניח שעכשיו עוטף אותי עולם של קליפה, ברגע שאני מוכיח שאפשר לפרוץ אותו, באותה שעה העולם פתוח לקב"ה. ברגע שפרצתי, ברגע ששברתי את המסגרת החונקת והעוטפת של קליפת העולם, המשמעות היא שכל העולמות עכשיו ניתנים לפתיחה כזו. זה העניין של התעלות כבודו בכל העולמות – מכוח זה שישבתי בנקודה מסוימת והייתי מוקף בקליפה, והצלחתי לשבור אותה באיזו נקודה, יצרתי את כבוד ה' בתוך המציאות. לו הפריצה הזו היתה פועלת מיד, אזי כל המציאות היתה אחרת. אבל הבעיה היא שהקליפה, כל עוד היא קליפה, מנסה להוכיח את עצמה באופן אחר, ואומרת: 'בוא נכניס אותך שוב למגבלות המציאות'.
לפעמים אני חושב שהבעיה שלי היא לזרוק את הדבר לחלוטין, להרוס ולמחות אותו מתוך המציאות. אבל הרעיון הוא לדחות את היצר הרע בנקודה נתונה של זמן. באותו רגע שאני מנצח אותו, ברגע הזה, בשנייה הזו שדחיתי את הדבר הרע – באותה שעה מתעלה כבוד ה'. ייתכן שבשנייה הבאה תהיה לי עוד בעיה שצריך להתמודד איתה ברגע הבא. בעצם, זו בעיה שאין לה פתרון סופי עד עת קץ, אז יתרחש שינוי בכל מהות העולם. אבל עד אז אין שום דרך לפתור את הבעיה הזו באופן מוחלט, וממילא כל מה שאני פותר הוא רק פתרונות זמניים, אך כל פתרון זמני כזה בעצם מוכיח שיש פתרון.
המטרה שלי היא להוכיח בכל פעם שאני יכול להתגבר על הרע. עצם הניצחון על הסטרא אחרא, בכל נקודה של זמן, הוא ההישג. אני מוכיח שהיא ניתנת לשבירה ובעצם אפשר לעשות זאת עוד פעם. מטרתי בעניין הזה היא לא לשבור אותה, אלא להוכיח שהדבר הזה ניתן לשבירה. אם אני משחק כדורגל, המטרה של המשחק היא להכניס כדור אל השער של היריב, ולא להשאיר שם את הכדור. הבקעת הכדור היא שלב, ניצחון שאחריו המשחק ממשיך. ומהי מטרתי הבאה? לעשות את זה שוב… לפעמים נדמה לי שהמטרה היא שדבר מסוים יהיה שם לתמיד. אבל הניצחון הזמני הזה שעשיתי על הסטרא אחרא הוא באמת ניצחון, ואחרי שעשיתי אותו – המשחק שוב מתחיל, ואני שוב עושה את אותו הדבר, ומנסה לפרוץ את גבולות המציאות.
כשהנשמה נמצאת בגן עדן אין לה בעיות של פיתויים, אבל מצד שני היא לא יכולה לפרוץ את מסגרות הקיום שלה. אבל בתוך העולם הזה אנחנו יכולים לפרוץ את הגבול, ולהוכיח שהעולם יכול להיות יותר מאשר רק מקום של העלם ושל הסתר. אנחנו גם יכולים להיכשל בתוך העניין הזה, וזוהי בתמצית הבחירה החופשית שיש לנו כאן בעולם.
