לא מזמן קיבלתי אימייל מאחות במרפאה שסיפרה על אדם מבוגר מאוד שהגיע בוקר אחד לבדיקת דם שגרתית. הוא ביקש מהאחות אם היא תוכל בבקשה להזדרז במלאכתה, בגלל שבשעה תשע הוא אמור לאכול ארוחת בוקר עם רעייתו.

האחות התעניינה, לשם הנימוס, "יפה מאוד, כל יום אתה אוכל ארוחת בוקר יחד עם רעייתך?", הזקן השיב בחיוב, "כן, כבר עשרות שנים, תודה לא-ל". "והיכן נמצאת אשתך כרגע?" שאלה האחות. "היא במכון סיעודי", ענה הזקן. "היא מרגישה טוב?" התעניינה האחות, "עד לפני כמה חודשים היא הרגישה מצוין, אך היא נחלשת לאחרונה, האלצהיימר פגע בה לצערי", השיב האיש בסבר פנים עגום. "אני כל כך מצטערת אדוני", השתתפה האחות בצערו בכנות, "האם היא מזהה אותך?". "עד לפני מספר שבועות היא תמיד זכרה אותי, אך לאחרונה היא כבר איננה מזהה אותי", נאנח הבעל הוותיק. "ובכל זאת אתה ממהר לארוחת בוקר איתה, למרות שאיננה מזהה אותך!" התפעלה האחות. "אכן, היא איננה מזהה אותי, אבל אני מזהה אותה…".

מפעים. אבל איך מגיעים לרמה כזו של נאמנות ומסירות?

מנהגו של הרבי זי"ע היה לפרש בכל התוועדות בשבתות הקיץ משנה אחת מפרקי אבות. זכורני כיצד פעם אחת הוא דיבר על המשנה המפורסמת "כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם". בעיניי, הזוג המבוגר הזה משמש סמל לאהבה שאינה תלויה בדבר. הקשר שלהם כבר אינו בא לידי ביטוי בצורתם החיצונית, או בחוזק שהם מעניקים אחד לשני. השנים שחלפו מסמסו את כל המאפיינים הזוגיים הללו וכעת נשארה האהבה לבדה, ללא שום צורת ביטוי אחרת מלבד צורתה הטהורה.

ישנם סוגים שונים של אהבות, אהבת הורים, ידידים וכדומה, והמפתח שהרבי לימד בהבנת המשנה הוא – לא מה מקור ושורש האהבה, אלא על מה היא עומדת כעת.

יכולה להיות אהבה שהתחילה ממשהו עמוק ועוצמתי אך הפכה לאהבה מכנית התלויה בדבר, ויכולה להיות אהבה שצצה מתוך מאפיינים חיצוניים וטכניים, אך צמחה למשהו טהור ועמוק שאינו תלוי בשום דבר חיצוני.

אהבת ההורים לילדיהם היא טבעית, ללא צורך בעמל ויגיעה. הילד אינו נותן להוריו מאומה על מנת שיאהבו אותו ויתמסרו עבורו, ובכל זאת אהבת הוריו אליו היא עצמוּתית ועוצמתית. אך האם תמיד נשארים כך פני הדברים? אני חושש לומר שלא.

אני מכיר לצערי יותר מדי הורים שאהבתם לילדיהם הפכה להיות תלויה בדבר. תלויה בנחת שהילד יספק להם, בדרך שבה יתנהג, בצורת לבושו, דיבורו, בחבריו ובסוג בית הכנסת שהוא הולך או לא הולך אליו. ילדים לעתים חשים שישנה רשימת מטלות שרק באמצעותה הם יקבלו מהוריהם אהבה, דמי כיס, חיבוק או חיוך.

אם חלילה הילד אינו מתנהג לפי משאלות לבם של הוריו, האם פגה האהבה הטבעית המקורית? חלילה. אך ישנם הורים שמסתירים אותה. הם מכסים את האהבה הקיימת בליבם בשכבות של רצונות ותסכולים – מדוע הילד אינו כך, מפני מה הוא עשה כך, למה הוא אמר כך, ואוי לי שראיתיו בכך. פתאום האהבה שאינה תלויה בדבר הפכה להיות תלויה על מילוי רצונות ההורים.

כל הורה רוצה שילדיו יפרחו מן הקן, שיגדלו ויתעצמו להיות אנשים עצמאיים, העומדים בכוח עצמם בפני רוח מצויה ושאינה מצויה, ושלא יהיו תלויים תמיד על כתפיהם. בכל אדם מתקנא חוץ מבנו, ומי אינו רוצה שבניו יהיו יותר מצליחים ממנו, שיהיו בבחינת "מתלמידי יותר מכולם", ושלא ירשו את השריטות שלו?

אבל, איך לומר, לפעמים מתחת לפני השטח יש כאן אמירה סמויה מההורה: תהיה עצמאי – אבל לפי איך שאני מגדיר כיצד אדם צריך להיראות. תהיה בעל עקרונות, אבל בהתאם לעקרונות שלי.

המשנה אומרת בכוונה "אהבה שהיא תלויה בדבר" – כעת, נכון לעכשיו. כי זה לא ממש משנה מהיכן מגיעה האהבה וכיצד היא התחילה. היא יכולה להתחיל באופן הנפלא והמדהים ביותר, כמו הורים שמשתגעים מרוב אושר בלידת ילדם, אך לאחר מכן היא נעשית תלויה בכמות הנחת והאושר שהילד מביא הביתה. פתאום זה כן משנה איך הוא נראה וכיצד הוא מתנהג.

פעם ראיתי תיעוד של קבוצת פילים ההולכים במדבר ביובש נורא, ללא שום מאכל או משקה. בשלב מסוים, פילון צעיר כבר לא היה מסוגל להמשיך ללכת, ורואים את האמא הפילה מתרוצצת הלוך ושוב – לא יכולה להחליט האם להמשיך לחפש מים או להישאר עם הפיל הצעיר שעומד להתייבש. זה חלק מחוקי הטבע – הורים אוהבים את ילדיהם אפילו על חשבונם האישי, אבל חשוב מאוד לשמור שזה לא ישתנה; שזה לא יהפוך להיות אהבה שכן תלויה בדברים כאלו או אחרים.

האמת היא שהורים מאמינים שהם אוהבים את ילדיהם ללא תנאים, הם חושבים שאהבתם אינה תלויה בדבר, ואתם יודעים מה? הם צודקים. אבל האהבה הזו יכולה להוביל לכאב. כאב מכך שהציפיות לא מתגשמות, כאב מכך שהילדים הורסים לעצמם את החיים, פוגעים בעתידם, ואז הכאב מכסה ומעפיל על האהבה העצמית שאינה תלויה בדבר, ואז יש לנו אהבה שתלויה בצורת ההתנהגות או דרך החיים של הילדים.

כהורים, מחובתנו לשמור על עצמנו. לשמור על האהבה שלנו לילדינו ולוודא שכל התהליך של ההורות, השנים של ההשקעה והחינוך, לא יערפל או יסיט את האהבה העצמית הטהורה שהייתה לנו בעבר. אנו אכן אוהבים את ילדינו בלי גבול, אך אם לא נראה להם את זה איך הם ידעו? כיצד הם יבינו שאנו נהיה לצידם גם כשהם לא ימלאו את משאלות לבנו לטובה?

מצד שני, יכולה להיות אהבה שהתחילה על בסיס הנאה משותפת, על בסיס חיצוני או טכני, כמו ידידים שיש להם מכנה משותף בתחום מסוים שהם מתעניינים בו. אבל אם הם יעבדו על זה, זה יהפוך לאהבה שאינה תלויה בדבר כמו אהבת דוד ליהונתן שהייתה נגד האינסטינקטים הבסיסים, נגד רצונו של שאול ונגד עתידו הממלכתי של יהונתן. למרות הכל, היא צמחה להיות אהבה טהורה שאינה תלויה בכלום, אפילו לא בהפסד המלוכה אחד עבור השני.

אהבה שאינה תלויה בדבר לא צריכה להתלקח בן רגע. זהו תהליך שאנו מסוגלים ואמורים להגיע אליו צעד אחר צעד. היא אינה מתחילה כאלטרואיסטית. יש להעריך ולחבב את השני לפני שאוהבים אותו. ואכן, בתחילה זה אולי אנוכי ואולי קצת אגואיסטי. הזולת גורם לנו להרגיש טוב, מצחיק אותנו וכדומה. אבל זה לא חייב להישאר שם, זה מסוגל להפוך למשהו מעבר לזה, לדבר אישי ומהותי.

כך גם בחיי הנישואין. הקשר יכול להתחיל כתלוי בדבר זה או אחר – בייחוס, במשפחה מתאימה, בשידוך, בעבודה מתאימה וכדומה – אך הוא אמור להתפתח ולהפוך למשהו שאינו ניתן לשבירה, לאיתנות ויציבות נצחית.

בכל הסוגים והדרגות הללו השאלה היא אינה מהיכן אנו מתחילים אלא לאן אנו הולכים. לאיזה כיוון ברצוננו שיחסינו עם הזולת יתפתחו, וכיצד אנו מגיעים לשם. שני המצבים הקיצוניים מלמדים אותנו דבר אחד – אהבה מסוגלת להשתנות, וזה תלוי בנו.

השתתפתי פעם בשבתון עבור הורים המתמודדים עם ילדים שנמצאים בזמני משבר. במהלך השבת דיברתי עם אב כאוב שהתוודה בפניי שהוא גירש בעבר את ילדו שלו מביתו, לאחר שהילד התנהג באופן לא ראוי. שנים ארוכות היו צריכות לחלוף עד שהוא הבין כיצד עליו לבטא ולהעצים את האהבה הקיימת בו כלפי ילדו, ואכן הוא הצליח לאחר מאמצים רבים לקרב את בנו, להכניסו מחדש הביתה ולפתח יחסי אהבה עמוקים והדדיים ביניהם.

במוצאי השבת הבן הגיע למקום ודיברנו כמה שעות. בין הדברים הוא סיפר לי את אותו הסיפור מנקודת מבטו – כיצד אבא זרק אותו מהבית, ואת השינוי שעברו הוריו עד למצב הנוכחי. לדבריו, היו תקופות שהוא כמעט השתגע ממצוקות החיים שתקפו אותו מחוץ לחיק המשפחה, אבל אהבת הוריו שהגיעה כשהגיעה היא שהצילה אותו. הסיפור הזה לימד אותי שאהבה זה משהו שצריך לעמול ולפתח ולרענן כל הזמן, ושעלינו לעמוד על המשמר לראות שהיא אינה הופכת מכזו שאינה תלויה בגורמים כאלה ואחרים לכזו שכן תלויה בהם.

ברשותכם, אני לא יכול שלא להכניס לנושא הזה את הפירוש הנפלא של המהר"ל למשנה הזו, שמדבר על אהבת ה' לישראל:

התורה אינה מספרת כלום על חייו של אברהם אבינו לפני שה' התגלה אליו ואמר לו "לך לך", למרות שיש הרבה מה לספר עליו, כמו שהמדרש מספר לנו על הניסיון של אור כשדים – אברהם קפץ לכבשן האש למען האמונה שלו בה', בלי שידע שה' יציל אותו – אבל כל זה לא כתוב בתורה. רק כתוב שלתרח היו שלושה בנים, אברהם התחתן עם שרה, ואז פתאום ה' בוחר באברהם בגיל 75 להקים ממנו עם סגולה.

מדוע? כי זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר, אומר המהר"ל. ה' לא בחר באברהם מפני מעלותיו הגדולות שעתידות להמשיך גם בבניו, אלא ה' בחר באברהם ובזרעו בקשר עצמוּתי שאינו תלוי או נשען על סיבות כאלו או אחרות, וכמו שאומרים חז"ל "להחליפם באומה אחרת אי אפשר" שהרי "בין כך ובין כך בני הם". זה מה יש, הוא בחר בנו, וכך זה יישאר לעד ולנצח נצחים. וכדי להבהיר את הנקודה הזו, בחרה התורה להשמיט את מה שהתרחש עם אברהם לפני הבחירה של ה' בו. כך היא מדגישה שכל הרקורד המפואר שלו אינו מהווה סיבה לבחירה – שאז אולי יש מקום להתחרט עליה, אם הצאצאים לא תמיד ייצגו את דרך הסבא בכבוד… – אלא זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר.

ומאברהם אבינו נלמד אלינו, לילדים שלנו ולבני הזוג שלנו. הם כולם "חלק אלוקה ממעל ממש" השוכן בביתנו. ה' אוהב אותם ללא תנאים, ואנחנו נציב להם תנאים?! ותראו מה זה, דווקא לאחר שישנה כלפי אברהם אהבה שאינה תלויה בדבר ה' מכריז: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"! כי זוהי אינה הסיבה לאהבה אלא לרוב תוצאה מתבקשת שלה.

בעל התניא היה אומר: "יהודי אינו יכול ואינו רוצה להתנתק מאלוקות". כי אכן, כאשר מגלים את הקשר העמוק בין יהודי לקב"ה שאינו תלוי במאפייני התנהגות, דווקא אז גם ההתנהגות המעשית שלו עולה על המסלול הנכון בדרך אל בית ה'.

לחיים, לחיים ולברכה. שנזכה.