בחור צעיר שהתחיל לחזור בתשובה נכנס לרבי ואמר: "רבי, למה קשה כל כך לחזור בתשובה? למה אני נתקל כל הזמן בהפרעות, בקשיים ובהתמודדויות?"
הרבי ענה לו: "אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם. למלאכים אין ניסיונות, הם עובדים את הקדוש ברוך הוא בלי שום קושי. אבל לנו נתנו מלמעלה את הניסיונות, כדי שנשתמש בהם בתור סולמות, לטפס ולהתעלות".
הבחור לא ממש הבין למה הרבי מתכוון, ובמקום להסביר הרבי שאל אותו: "מה אתה הכי אוהב? מה ה'הובי' שלך?". "אני אוהב אמנות, בעיקר ציור", הוא אמר.
"איזה צייר הכי אהוב עליך?", שאל הרבי. "פיקאסו", הוא ענה. "ואיזה ציור של פיקאסו אתה הכי אוהב?", המשיך הרבי. והבחור תיאר את הציור "השקיעה", הציור שהוא הכי אוהב בעולם. "בציור רואים חוף ים. השמש שוקעת, זוג ילדים משחקים בחול, זוג זקנים הולכים להם. השקיעה אומרת לי המון. יש לה המון משמעות. הסמליות של השמש שעכשיו שוקעת ומחר זורחת, הילדים שמשחקים ובכלל לא מתייחסים לזקנים שפוסעים לידם. דור הולך ודור בא. זה מעורר בי המון רגשות".
"וכמה שווה התמונה?", שאל הרבי. "בדיוק עכשיו מכרו את הציור במכירה פומבית ב'סותבי'ס' בשמונה מיליון דולר", ענה הבחור.
שואל אותו הרבי: "ואם ליד פיקאסו, בזמן שהוא צייר את הציור, היה עומד מישהו עם מצלמה ופשוט מצלם את התמונה המרהיבה הזו, עם השקיעה, הילדים, הזקנים – מה לדעתך היה מדויק יותר? הציור של פיקאסו או התמונה הפשוטה של המצלמה?". "ברור שהתמונה", ענה הבחור.
"וכמה אתה חושב שהיא שווה?", המשיך הרבי להקשות, והבחור ענה מיד: "מוכרים גלויות כאלה בעשרים וחמישה סנט".
אמר לו הרבי: "תסביר לי, איך זה שעל הציור משלמים מיליוני דולרים, ועל התמונה בקושי עשרים וחמישה סנט?" והבחור נשאר בלי תשובה.
"אתה יודע למה?", אמר הרבי, "כי מצלמה לא יכולה לעשות שגיאות. היא מכונה, היא עובדת על אוטומט. בן אנוש יכול לעשות שגיאות וטעויות, והוא טועה. לכן יצירה שלו שווה שמונה מיליון דולר. כשצייר מצייר, הוא משקיע את כל כולו בציור. הוא נותן את הרגשות שלו, את המבט שלו. אתה יכול לראות שם את הנפש שלו, את החוויות שהוא עבר. כי הוא שם את עצמו בתוך הציור. אבל מצלמה היא בסך הכל רובוט. באותו אופן, להבדיל, לקדוש ברוך הוא יש מיליארדי מלאכים, הם אף פעם לא טועים אבל הם לא יקרים כמו יהודי. התפילות שלהם לא שוות כמו תפילה של יהודי שאומר "הודו לה' קראו בשמו".
והרבי סיים: "כל הכישלונות והניסיונות שתיארת לא אמורים להפיל אותך אלא לשמח אותך עוד יותר. כי בכל פעם שאתה נכשל אתה לומד שאתה בן אדם. אם פעם אחת לא הצלחת להתפלל כמו שצריך, אז בפעם הבאה תתאמץ והתפילה תהיה מעולה. הכישלון שלך הוא זה שעושה את האור!". כל מי שיבחן בכנות את החיים שלו, יראה מיד שההצלחות הגדולות שלו באו דווקא מהאמונה, מההתמדה, מהלימוד שנבע מהכישלונות.
כולם מכירים את מה שהתורה מספרת על המאבק שיעקב אבינו נאבק עם שרו של עשיו. המדרש מביא כמה דעות איך היה נראה השר של עשיו. הדעה הראשונה אומרת ששרו של עשיו נדמה לאברהם כליסטים, השנייה אומרת שהוא נראה לו כסוחר והשלישית טוענת שהוא נראה כתלמיד חכם.
אם נפענח את משמעות העניין, נבין שהיצר הרע הוא מתוחכם ויכול להופיע בכל מיני תחפושות מקוריות. הוא יכול להיראות לפעמים כמו ליסטים, כמו איש מאפיה. היצר הרע יכול לבוא אליך ולהסית אותך לעבור עבירה, חס ושלום. הוא פשוט אומר לך "לך תחטא", "תדבר בתפילה", וכן הלאה. הוא מכניס לך בלב תאווה ודוחף אותך לעבירה.
אבל היצר הרע יכול גם להתחפש ולהיראות כמו סוחר, כמו ביזנס־מן מכובד. הוא לא בא כמו שודד ומנסה לכפות ולגרור אותך לחטוא. ממש לא. הוא מטביע אותך בטרדות הפרנסה, בתאווה לכסף ובחלום להיות עשיר. הוא משכנע אותך בצדקת הדרך ובטיעונים פרקטיים וריאליים. "יש לך אישה וילדים, אתה חייב להביא פרנסה הביתה. תיכנס לבורסה, תגרוף הון". או שהוא דוחף אותך לתאוות של היתר כמו אכילה. ככה הוא עובד. הנפש הבהמית מתחילה עם הצ'ולנט של שבת… או למשל בתאווה לבגדים. אני מכיר יהודי שכל כמה שעות מחליף עניבה.
אבל לפעמים הוא מחופש לגמרי. הוא לבוש ומתנהג כמו צדיק גמור, כמו תלמיד חכם. הרבה פעמים אפשר לראות בחורים או אברכים שלמדו חסידות והתפללו ב"עבודה", עבדו על עצמם, ופתאום אחרי כמה שנים הם מפסיקים לחיות בעבודת ה'. הם נכנסו לשגרה החיובית של תפילה בציבור וקביעות עיתים לתורה, אבל הם כבר לא מחפשים לחיות ולעלות בעבודת ה'. מאיפה זה בא? מהשאיפה לשלמות מושלמת.
היצר הרע תופס אותך ומייסר אותך: "כבר כמה שנים אתה לומד ומתפלל, והנה, אתה מוצא את עצמך עם מחשבות זרות, עם תאוות, ואפילו עם תאוות איסור! למה אתה מזייף? איך אתה משקר לעצמך ככה? אתה לומד חסידות, אתה מתפלל, ובראש מתרוצצות לך מחשבות אחרות. תפסיק את השקר הזה! או שתהיה חסיד או שתעזוב. אין אמצע! תהיה אמיתי! תפסיק להיות בלופר! אתה מתוועד ומטפס למעלה מעלה, ולמחרת בבוקר אתה נופל. אתה שקרן וצבוע! אתה לא שייך לעבודה פנימית".
ולפעמים זוחלת לנו מחשבה לתוך הראש, שאולי זה סתם חלום ילדותי. אולי השאיפה להיות עובד ה' באמת, להרגיש אלוקות, להיות חסיד כמו החסידים הגדולים שבכל הדורות, אולי זו סתם אשליה. אולי זה בכלל לא מציאותי.
וזה מה שגורם, חלילה, לאותו בחור או אברך להישבר. הנפש הבהמית מעמידה לפניך אתגרים שאי אפשר להשיג אותם לעולם. אתגרים של קדושה, אבל זה מה שעלול להפיל אותך.
הרבי הרש"ב אומר שהיצר הרע הזה, זה שנראה כמו תלמיד חכם, פועל במיוחד אצל נשמות גבוהות ועדינות. הוא מעלה את האנשים גבוה, הם מרגישים את כל הדברים הכי נעלים, ואז מפיל אותם למטה ומיד טוען "מה אתה מזייף? על מי אתה עובד?".
הטענה של "הכל או כלום", זה מה שגרם לנפילה הגדולה של "אחר", כפי שמסופר בגמרא. זו קליפה מיוחדת. הוא עלה הכי למעלה שאפשר, למקומות הכי נשגבים וטמירים. הוא חיפש את הביטול המוחלט, ופתאום הוא הרגיש שאוחזת בו הרגשה של ישות. וכאן הוא נפל. הוא אמר לעצמו "אם אחרי כל העבודה הנפשית שלי לא הגעתי לביטול, סימן שזה לא בשבילי".
ככה היצר הרע עלול להפיל כל אחד מאיתנו. אנחנו עלולים לחשוב: למה לטפס על קירות? למה להתעסק בכלל בדברים העמוקים האלה? תן לי להיות יהודי פשוט, לעמול לפרנסתי ולחנך את הילדים להיות יהודים טובים, וזהו. זה מספיק. עזוב אותי מכל הדרגות, "ממלא כל עלמין", "סובב כל עלמין", מי צריך את זה?
ומהי באמת התשובה? התורה אומרת במעשה בראשית "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". אומר על זה המדרש: "'טוב' – זה יצר טוב, 'מאוד' – זה יצר הרע". לכאורה, מה הפשט? יצר הרע הוא טוב מאוד? אלא שהיצר הרע אף פעם לא מסתפק בטוב. הוא דורש טוב מאוד, הוא מחפש את השלמות. הוא רוצה שתהיה סופרמן, נקי־נקי, מאה אחוז. אחרת כלום לא שווה.
האמת היא שאין בעולם דבר כזה, אין מציאות של חומר נקי לגמרי. תמיד יש קצת לכלוך. אחד מסוגי היהלומים הכי מובחרים הוא יהלום "ג'ם". הכי נקי, הכי צלול, הכי נוצץ. אבל מה? אם תסתכל בזכוכית מגדלת מספיק משוכללת, גם שם תמצא את הפגמים. צריך להבין שהקדוש ברוך הוא לא מבקש מאיתנו "טוב מאוד". הוא רוצה שנעשה "טוב", שניתן כל מה שאפשר, עם כל החסרונות והבעיות.
דווקא ככה הקדוש ברוך הוא רוצה, עם כל הפגמים. זו הגדלות שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם. הוא נותן לו כוח עצום – לחיות בתוך עולם שכל מהותו היא השקר, ודווקא שם להחדיר אמת! דווקא שם לגלות אלוקות!
נערך על פי "לחיים ולברכה"
