בס"ד

בכל הכוח ובכל העוצמה!

בכל הכוח ובכל העוצמה!

חנוכה הוא כנראה החג הכי פופולרי במדינה. כל ספרי הילדים, השירים, ההופעות והפולקלור – למען האמת, כל אלו פופולריים בגלל שאנשים לא קוראים ספרי היסטוריה. למה הציונים חיברו כל כך הרבה שירי חנוכה? משום שאף אחד מהם לא טרח לקרוא מה התרחש באמת. כשפרצה המלחמה, היא לא הייתה על לאומיות וכדומה ולא בדיוק על עצמאות במובן המקובל, אלא על היהדות.

אני תמיד נוהג לומר שחנוכה הוא החג של הנטורי-קרתא. לפני שנים ביקשו ממני לתת איזו דרשה לחנוכה בפני קהל רחב, ובין השאר אמרתי להם שאני לא מבין למה בכלל הם מציינים את חנוכה. היו שם בירושלים לפני אלפיים-ומשהו שנה כל מיני משכילים שלמדו יוונית ושיחקו במשחקי שעשועים – באו כמה קנאים והרגו את כולם; החשוכים ניצחו את הנאורים. מדוע במאה-שערים שמחים אני מבין, אבל אתם – לשמחה מה זו עושה? מי שהפסיד בקרב לא עושה תהלוכת ניצחון.

אפשר להציג כך את חנוכה, כחג של חכמת התורה מול חכמת יוון, אבל בסופו של דבר, גם התיאור הזה בכלל לא מדויק. החשמונאים היו רחוקים מאוד מהקנאים של בתי אונגרין, ובהקבלה גסה הם למעשה היו הרבה יותר דומים ל'מזרחי' מאשר ל'עדה החרדית'.

יש די הרבה הוכחות שהחשמונאים לא ממש נלחמו נגד היוונות, אלא רק נגד כמה יוונים שהציקו להם במיוחד. כבר בשאלת השמות הפרטיים – הרי בסביבת החשמונאים לכל אחד היה שם יווני. גם לפי השימוש בלשון, כנראה שדיברו ביוונית יותר מאשר כל שפה אחרת, ויש לזה לא מעט דוגמאות. איך המשנה מתארת את האופן בו רשמו, בצורה נוחה ושימושית, את הסימונים על הקופות של התרומה במקדש? אחד אומר שהיה רשום אלף, בית, גימל, ורבי ישמעאל אומר: אלפא, ביתא, גמא. לא נראה שזה הפריע לאף אחד. בבית הקברות בבית שערים – איפה שכנראה רבי יהודה הנשיא קבור – יש הרבה כתובות: חלק בעברית, חלק ביוונית, חלק בשתיהן. יש שם שירים נאים ביוונית וכל כיוצא בזה.

אגב, שמות כפולים, עבריים ולועזיים, היו נפוצים בהרבה מקומות. היהודים בהונגריה למשל נקראו גם בשמות כאלו – אפרים יוסף הוא גם פרנץ יוזף. גם שמו המקורי של אפרים קישון היה פרנץ. יום אחד נסעתי לחו"ל, והיו איתי במטוס המון חסידי חב"ד בדרכם לרבי. רציתי לשבת בשקט כדי שלא יציקו לי יותר מדי, וגיליתי שמי שיושב מאחורי הוא אפרים קישון. כשעלה השחר החב"דניקים כמובן התחילו לנסות ולהניח תפילין לכל מי שרק היה שם. הם היו קבוצה גדולה מאוד של חסידים כך שלא היה להם יותר מדי למי לפנות, הם הציעו גם לגוי שישב לידי – במקום תפילין הם התפשרו על 'לחיים'… אבל קישון היה נחרץ: לא מעוניין, לא רוצה, תעזבו אותי. חב"דניקים לא מוותרים בקלות, וכך הגיע איזה ג'ינג'י שדיבר איתו באריכות, ובסוף הוא נשבר והסכים. כשהוא הניח את התפילין – הוא התחיל לבכות. אחר כך הוא התחיל לדבר, ממש השתפך, כמה היהדות חשובה לו, כמה הקשר שלו עם זה הוא עמוק, איך הוא נזכר בסבא שלו, וכך הלאה. זה היה נראה כמו מנורה, שברגע שמחברים אותה לחשמל היא מתחילה לבעור: בהתחלה הוא לא היה מוכן לשמוע דבר, והתפילין כמו חיברו אותו לחשמל. שמעתי הרבה סיפורים כאלה, אבל זו הייתה פעם אחת שממש ראיתי את זה.

את זה רק סיפרתי דרך אגב על שמות יהודיים ולא יהודיים, רק לשיתוף השם… היהודים בהונגריה ובשאר אירופה של המאה ה-20 והיהודים בזמן החשמונאים היו שונים בהרבה מאוד דברים. כל היחס למצוות היה אחר אצל החשמונאים; הם לחמו אם כן כנגד הרבה דברים, אבל לגבי התרבות – נאמר בעדינות שזה פחות הטריד אותם. התרבות היוונית המשיכה להתקיים גם אחרי הניצחון שלהם, ונראה שעוד הרבה זמן לאחר מכן. כשגזרו על חכמה יוונית, שלא ילמד אדם את בנו חכמה יוונית, הכוונה לא למתמטיקה ולכימיה – זו לא חכמה יוונית, אלא חכמת כל אדם. הכוונה הייתה לעיסוק במיתולוגיה היוונית. במסכת ידיים יש דיון איזה כתבי קודש מטמאים את הידיים. נאמר שם שהצדוקים אומרים שהם קובלים על הפרושים, בגלל הפרושים אומרים שספר תורה מטמא את הידיים וספרי הומרוס לא מטמאים את הידיים. רואים פה שבהחלט הסתובבו ספרי הומרוס בירושלים. אלישע בן אבויה – הרבה הרבה אחרי מלחמות החשמונאים – מספר שבמסיבות של יהודים היו ריקודים כמו אצל היוונים.

לחשמונאים לא היה דבר אם כן נגד יוון וגם לא נגד יוונות. מה הם רצו? דבר אחד פשוט: שאת העבודה זרה – את זה בבקשה תשמרו אצלכם. לא תודה. לא אצלנו ולא בבית מקדשנו. הכל מתמצה לכך שיש נקודה שבה אנו אומרים: עד כאן. לא בהכרח מפריעות לנו כל ההשקפות שלכם, אין לנו התנגדות עקרונית לספרות שלכם, אבל נקודה אחת, משהו אחד, עליה אנחנו מתעקשים: אנחנו יהודים. אנחנו יהודים, ואנחנו רוצים בבקשה לשמור מצוות, למול את הילדים ולעבוד את האלוקים שלנו כמו שאנחנו רוצים – גם אם זה אומר שאנחנו שונים מכם. אין לנו אתכם דווקא מלחמת תרבות, אבל ברגע מסוים – אנחנו מוכנים לצאת ולהילחם בכל הכוח ובכל העוצמה, להרוג ולהיהרג.

המתייוונים שנלחמו נגד החשמונאים ויראי ה' – אתם חושבים שהם נלחמו כי הם רצו לדבר יוונית והחשמונאים התנגדו? או שהם נלחמו כי הם חשקו במיוחד ללמוד את כתבי אריסטו? המלחמה היתה על דברים הרבה יותר ראשוניים ופשוטים: האם אנחנו רוצים ויכולים להיות יהודים, להתנהג כמו יהודים ולשמור מצוות כמו יהודים.

מדרש ידוע ומאוד תמוה אומר שאפילו כל החגים בטלים – חנוכה ופורים לא בטלים. חגים דאורייתא לא יישארו, חנוכה ופורים כן?!

כתוב בהרבה מקומות שכל חג עומד על איזו ספירה. שלושת הרגלים הם כנגד חסד, גבורה ותפארת, אבל חנוכה ופורים – הם החגים של הנצח וההוד. בשביל להבין את התמצית של חנוכה – וגם של פורים – מספיק להסתכל בכמה שורות מהתפילה, מ"על הניסים", שזה מהשלד העתיק של נוסח התפילה.

לגבי פורים אנחנו רואים משהו פשוט: המן ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. הוא לא בדק בציציות של כל אחד האם הן קשורות כמו שיטת בעלי התוספות או לא. בחנוכה, וזה גם כתוב בתמצית בתפילה, זו מלחמה אחרת, יש מלחמה נגד היהדות. זו לא סתם מלחמה נגד היהדות: נראה שזו הפעם הראשונה שמלחמה עומדת על רקע דתי.

נבוכדנצר למשל – הדת וההשקפות של בני ישראל עניינו אותו כקליפת השום. אחרי שהוא כבש את יהודה הוא המשיך לצור ולמצרים – הוא רצה להיות שליט גדול; שהיהודים יעשו מה שהם רוצים. כל זה משתנה בזמן החשמונאים – מלחמה לא על כלכלה או על תחום שיפוט או על שליטה מדינית. זה מאורע מכונן לא בגלל המניעים והטקטיקה של היוונים, אלא בגלל הרעיון שצמח אצלנו, הרעיון שפתאום הופיע: אפשר לעשות מלחמה על אידיאולוגיה. הבסיס של כל הקונספציה הזו התחיל אצל החשמונאים. כולם ידעו שאנשים לעיתים נלחמים על שטחים ועל כבוד ועל משאבים, וכאן התחדש שאפשר להילחם בשביל השקפה ואידיאולוגיה. ושקבוצה גדולה שכזו תילחם על זה – זה כבר חידוש גדול מאוד.

חנוכה הוא בחינת הוד – כי הוא שייך לנקודה שהיא בבסיס הקיום, ולכן גם אי אפשר לוותר עליו לעולם. נצח והוד הם אולי נמוכים יותר, מפותחים פחות, מהספירות שקודמות להם, אבל הם גם יסודיים יותר ושורשיים יותר, ועומדים על הנקודות הראשוניות ביותר של הקיום של האדם, על הנקודות המצויות בעצם הזהות ואולי אפילו בתת-מודע. גם פורים וגם חנוכה הם החגים של הספירות שהן אולי קצת פרימיטיביות, אבל במובן החיובי ביותר.

מאי חנוכה? על מה חנוכה עומד? על הרעיון שיש משהו שהגויים לא יצליחו לטמא. על פי ההלכה, טומאה דחויה בציבור – אפשר היה להדליק גם עם שמן טמא מבלי לדאוג ולהביא שמן חדש מהגליל. אבל ההנהגה כאן לא היתה דווקא מצד ההלכה. היא היתה בשביל להכריז: אחרי הכל, יש לנו נקודה שהיא שלנו, שהיא מיוחדת לנו, שאף אחד לא יוכל לקחת לנו אותה ולגעת לנו בה.

חנוכה נקרא כך מפני שבו עשו חינוך מחדש למקדש. הנביא חגי אומר שבכ"ד בכסלו התחילו שבי ציון לבנות את בית המקדש השני. כשהחשמונאים קבעו את חנוכה לזמן הזה הם רצו שזה יהיה מעין חנוכה מחודשת של בית המקדש. כי באופן מסוים, היה צורך לטהר את המקדש אחרי שטימאו אותו: להתחיל מהתחלה, מהנקודה היהודית שלא נטמאה, וגם אם מצד ההלכה לא היה בזה צורך. אנחנו לא חוגגים את תחילת בניין הבית בימי שיבת ציון או את חנוכת המקדש בימי החשמונאים. אנחנו חוגגים ומציינים את זה שאנחנו נלחמים, עד מסירות הנפש – לא בשביל שטח ולא בשביל כסף ולא בשביל כבוד, אלא בשביל להיות יהודים.

בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן