הרבי הרש"ב התבטא פעם, שביום הילולא של צדיק ומנהיג בישראל נשמתו מעוררת רחמים מעצמה על כל תלמידיו הקשורים אליו. אבל בשעה שיושבים יחד להתוועד וללמוד מתורתו של בעל ההילולא, זה כמו כתיבת והגשת 'פדיון נפש' אליו, והדבר מעורר עוד יותר רחמים והשפעות טובות לכל המשתתפים.
אי לכך מתאים לעסוק עכשיו באחת מתורותיו של האדמו"ר הזקן בעל התניא.
לפני כמה שנים נפטר בירושלים יהודי ושמו הרברט ויינר. קודם לכן התגורר שנים רבות בניו ג'רזי, והתפרסם בעקבות ספר שכתב באנגלית ושמו 'תשע וחצי מיסטיקנים – הקבלה בימינו', אודות תשעה אנשי רוח שהוא פגש בחייו. אחד הפרקים בספר מתעד שתי פגישות 'יחידות' שהיו לו עם הרבי, והוא מגולל בו את כל הדיון המעמיק שהיה ביניהם. מלבד זאת, היה מגיע מעת לעת להתוועדויות אצל הרבי.
ראיתי פעם מכתב שכתב לרבי לאחר שהשתתף בהתוועדות י"ט כסלו בבית מדרשו. חושבני שהיה זה בשנת תשי"ח, אז סיפר הרבי בהתוועדות את הסיפור הבא (נדפס לאחר מכן גם בלקוטי שיחות חלק א, יט כסלו):
בעת שאדמו"ר הזקן היה כלוא בבית הסוהר – בגלל הקטרוג אודות פרסום והפצת תורת החסידות, מאסר שממנו השתחרר אחר כך בי"ט בכסלו שהפך ל'ראש השנה לחסידות' – עמד בפני חקירות נוקבות ושאלות שונות שהופנו אליו מאת חוקרים ומלומדים אודות שיטת ותורת החסידות.
הרבי הריי"צ סיפר כי באחד הימים נכנס לתאו של האדמו”ר הזקן אחד משרי הממשלה שהיה מלומד ובקיא בתנ"ך, ובתוך דבריו אמר שרצונו לשאול אותו שאלה: מה הפירוש בכך שהקב"ה שאל את האדם "אייכה"? והרי הקב"ה בוודאי ידע היכן הוא.
בתחילה השיב לו האדמו”ר הזקן כפירוש רש"י, "יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום". אבל השר לא התרצה בכך. הוא אמר שהוא יודע כבר מה כתוב ברש"י, ורצונו לשמוע כיצד מפרש זאת הוא עצמו.
שאל אותו האדמו”ר הזקן: "האם אתה מאמין בנצחיותה של התורה?".
"כן", השיב האיש.
אמר לו האדמו”ר הזקן: "אייכה" היא שאלה שהקב"ה שואל תמיד כל אדם באשר הוא. לא רק את אדם הראשון בזמנו, אלא כל איש ואיש מאז ועד עולם, הקב"ה פונה אליו ושואלו: אתה חי כך וכך שנים –
דרך אגב, האדמו”ר הזקן לא אמר "כך וכך שנים" אלא נקב במספר מדויק של שנים, שהיה תואם בדיוק לגילו של השר…
– אתה חי כך וכך שנים, אבל אייכה? היכן אתה? האם אתה מבצע את התכלית לשמה נבראת? האם אתה מנצל את היכולות והכישרונות שלך? האם אתה הולך בדרך המביאה אותה להיות מי שאתה צריך להיות, ולבטא את האלוקות שבך?
"אייכה", אם כן, לפירוש האדמו”ר הזקן אינו רק במובן של שאלה גיאוגרפית גרידא אלא זו שאלה קיומית, היכן אתה עומד בחייך עלי אדמות?
השר ששמע את הדברים יצא מכליו. הוא נפעם לא רק מרוח הקודש אלא מהמסר משנה החיים של תורת החסידות, מה שעמד בבסיס הדיון והמאסר כולו.
בעת ההתוועדות, כשהרבי סיפר את המעשה המופלא הזה, הוסיף הרבי ואמר כי היה זה חסד גדול שהקב"ה עשה בכך ששר פלוני יבוא לבקר את האדמו”ר הזקן בתא מאסרו וישאל אותו שאלה זו. מדוע?
בעת שישב בבית הסוהר התבונן האדמו”ר הזקן אודות גודל הזכות שנפלה בחלקו בכך שהובל למאסר עבור לימוד והפצת תורת החסידות, וכך ביכולתו למסור את נפשו עבור תורת הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש. האושר והתרוממות הנפש שהיו לו ממחשבות אלו הובילו את נשמתו להתגבר על כלי הגוף, וכמעט עמד לפני 'כלות הנפש'…
התעוררות הנשמה – נשמתו העילאית של האדמו"ר הזקן – לצאת מכבלי הגוף עבור קדושת ה' ותורת החסידות, היתה כמו ניצוץ הרוצה לשוב ולהתחבר עם מקורו באבוקה הגדולה, וידועה האמרה שהיתה נשמעת לרוב מפיו של האדמו”ר הזקן: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. אינני חפץ בגן עדן שלך, אינני רוצה בעולם הבא שלך. רצוני בך עצמך בלבד".
אלא שאז, בשעה ההיא – אמר הרבי – אירע ביקורו של השר ושאלתו עליה התבקש האדמו”ר הזקן להשיב. ומענה זה עורר אותו עצמו למחשבה: הלא הקב"ה שואל גם אותי, אייכה? על כרחך אתה חי, למלא את שליחותו למלא את העולם באור תורת החסידות. הודות לכך שקטה רוחו של האדמו”ר הזקן, ולאחר המאסר הפנה כל מעייניו להתרחבות והתפשטות תורת החסידות ביתר שאת.
כאמור, לאחר ההתוועדות כתב מיודענו מר ויינר מכתב לרבי, וכיון שהיה רגיל לנהוג בפתיחות יחסית – אם כי ברגש כבוד – כלפי הרבי, כתב שברצונו להעז ולשאול: האם גם הרבי שואל את עצמו שאלה זו המהדהדת משמיים בכל עת: אייכה?!
והוסיף מר ויינר וכתב, שאם אכן גם הרבי שואל את עצמו "אייכה?" – הוא מבקש שהרבי יחלוק עמו את תשובתו, מה הוא משיב על השאלה הזו.
הרבי ענה לו בתוכן זה:
בוודאי, גם אני שואל את עצמי שאלה זו לעיתים קרובות. ואם רוצה אתה לדעת מה התשובה שלי, אומר לך:
על כל אדם מוטל לחפש ולמצוא מה תפקידו בחייו, לשם מה העמיד אותו הקב"ה במקום וזמן זה דווקא. אבל כאשר ניתן לאדם תפקיד של הנהגה והוראה לאחרים, מרכז הכובד של חייו משתנה ועובר אל האנשים הנתונים תחת אחריותו. עליו לשאול את עצמו תמיד מה נעשה עם המושפעים ממנו, ואיזה שינוי לטובה מתרחש בחייהם.
השאלה "אייכה", אם כן, היא אודות התפקיד העיקרי בחיים של אדם, ועבורי – כתב הרבי – היא מתמקדת ברווחתם הרוחנית והגשמית של אחרים.
סיים הרבי בכתבו למר ויינר: מי יכול לענות על השאלה "אייכה" שלי? אתה! אם אתה כמושפע ממני אכן מטיב את מצבך ומעמדך בתורה ומצוות ומעשים טובים, זו התשובה ל"אייכה" שלי.
לחיים, לחיים ולברכה. אין ספק כי כל מי שזכה לטעום ואפילו רק ללחלח את שפתותיו מתורתו של האדמו"ר הזקן, בספר התניא או בשולחן ערוך שלו, בסדרת מאמרי אדמו"ר הזקן, או בספריו תורה אור ולקוטי תורה, וכך גם מי שזכה להשתטח על ציון הקדוש בהאדיטש, גדול אושרו ורבה זכותו.
נאחל זה לזה שזכות זו ועבודתנו לזכור תמיד את שאלת "אייכה" ובקשת התשובה ההגונה לה, יביאו שפע ברכה והצלחה לנו ולכל אשר לנו, מתוך הרחבה והצלחה מרובה עד בלי די.
