בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני
זרוק ת'שכל!

זרוק ת'שכל!

בחסידות חוזרת ונשנית הדרישה – או השאיפה – לעבוד את ה' "למעלה מטעם ודעת". זהו לשון רגיל בחסידות.
עניין זה קשור עם ציווי הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, "לך לך מארצך וממולדתך". ומוסבר ש"מארצך" זה מהרצונות שלך ו"ממולדתך" זה מהמידות שלך. כמו כן קשור הדבר לציווי התורה המופיע בקריאת שמע, לאהוב את ה' ולהתמסר אליו "בכל מאודך".
הקדוש ברוך הוא רוצה שנשתחרר ממציאותנו, מהגבולות של עצמנו, ונעבוד אותו 'למעלה מטעם ודעת'.
מה הפירוש 'למעלה מטעם ודעת'?
ניקח לדוגמה מצב שבו יהודי מקדיש מזמנו ומכוחו למען הזולת. הוא מפריש שעתיים מסדר היום שלו והולך לזכות יהודים אחרים במצוות תפילין. היהודי הזה עושה חשבון ואומר לעצמו: בשעתיים האלה יכולתי ללמוד דף גמרא. שני דפי גמרא. יכולתי ללמוד מאמר חסידות. יכולתי להתפלל באריכות. תחת זאת, אני הולך לזַכות עשרים־שלושים יהודים במצוות תפילין. הוא שוקל את הדברים ואז בא למסקנה: עשרים־שלושים יהודים שבלעדיי לא היו מניחים תפילין וכעת הם עושים זאת, חשובים לקדוש ברוך הוא יותר מדף הגמרא שלי. ובפרט שייתכן כי בזכות הנחת התפילין היהודים הללו יתעוררו לקיים עוד מצוות ומי יודע, אולי הם אפילו יחזרו בתשובה שלמה – במקרה כזה בוודאי ובוודאי כדאי שאפקיע מזמני שעתיים לשם כך.
זה נקרא לעבוד את ה' על פי חשבון.
השכל שוקל הוצאות מול הכנסות, השקעה מול תוצאות, ומחליט בהתאם. באותה מידה החשבון הזה יכול גם להוביל למסקנה הפוכה. נגיד שאותו אדם יודע שרק שניים או שלושה יהודים יניחו אצלו תפילין, אזי הוא יכול לומר לעצמו שזהו עסק לא כדאי. לא משתלם. שדף הגמרא שלו חשוב יותר משניים־שלושה יהודים שיניחו תפילין.
כאן צריך להוסיף ולהבהיר: שכל של נפש הבהמית בכלל לא מסוגל להבין ולקבל רעיון שאני אשקיע זמן, כסף או מרץ, כדי שמישהו אחר ירוויח. ואין זה משנה אם ההשקעה שלי קטנה מאוד והרווח של הזולת יהיה גדול מאוד. אם אני משקיע, טוען השכל של הנפש הבהמית, אני הוא גם זה שאמור להרוויח. לעומתו שכל של נפש האלוקית כן מבין שלפעמים עליי להשקיע על מנת שהזולת ירוויח. שכדאי לי להקריב שעתיים של לימוד תורה שלי כדי ששלושים יהודים אחרים יזכו לקיים מצוות תפילין או לברך על לולב או ללמוד אל"ף בי"ת של יהדות. אצל השכל של הנפש האלוקית לא אני הוא זה שאמור להרוויח אלא ה'עניין' אמור להרוויח.
בהקשר זה ידועה אמירתו של ר' זושא מאניפולי: "אם הקדוש ברוך הוא יבוא אליי בהצעה לעשות ממני אברהם אבינו, אסכים מיד. אבל אם הקדוש ברוך הוא יציע לי להתחלף עם אברהם אבינו, כלומר שאני אהיה אברהם אבינו והוא יהיה זושא, אומר לו שאינני חפץ בכך. שהלוא כך וגם כך יישאר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו אחד ועם זושא אחד, ומה תועלת יש בכך?".
זהו אם כן החשבון של הנפש האלוקית. הוא חושב על התועלת הכללית שתצמח מההשקעה ולאו דווקא על התועלת האישית הצרה של המשקיע עצמו. אלא שגם שכל של הנפש האלוקית חושב במונחים של תועלתיוּת. של רווחיוּת.
כאן נכנס העניין של עבודה 'למעלה מטעם ודעת':
לפעמים עליי לנסוע שעה הלוך ולאחר מכן שעה חזור כדי שיהודי אחד ויחיד יניח תפילין. לא נכנסים כאן כלל לחשבונות של השקעה מול תוצאות. של הפסד ורווח. העניין צריך להיפעל. היהודי ההוא צריך להניח תפילין. בלי חישובים ובלי הסברים שכליים. זה נקרא 'למעלה מטעם ודעת'.
כך גם בנוגע לעבודת האדם עם עצמו. גם כאן לפעמים נדרשת עבודה שהיא 'למעלה מטעם ודעת'. גם פה לעתים הרווח לא מצדיק את ההשקעה. אתה לומד ומשקיע בלימוד זמן ויגיעה ובסופו של דבר יצאת מבולבל. לא הבנת. לא תפסת את נקודת הדברים. זה מתסכל!
אם למדתי והבנתי והגעתי למשהו – יש כאן איזון בין ההשקעה לתוצאה. השקעתי 'יגיעת בשר' ו'יגיעת נפש' אבל בסוף אני רואה פרי בעמלי – היה כדאי. למדתי סוגיה והבנתי אותה היטב או למדתי מאמר חסידות וכעת הוא מאיר אצלי – זו עסקה משתלמת. השכל מבין שההשקעה הייתה כדאית.
אבל לפעמים אתה יושב על דף גמרא או על סוגיה בחסידות ולא מוצא את הידיים והרגליים. בקושי 'א שמעק טבק' (קמצוץ טבק להרחה). אולי עוד שבוע, עוד שבועיים, תחזור על זה שוב ואז תתחיל סוף סוף להבין כמו שצריך. אבל בינתיים אינך מבין ולכן אפילו בשכל של הנפש האלוקית ייתכן שהמסקנה תהיה שזה לא היה כדאי. שבפעם הבאה עדיף לבחור סוגיה יותר פשוטה ומובנת, ולהשקיע בה.
הנה, היום למדנו עניין בחסידות ולא הצלחנו להבין אותו עד הסוף. במהלך השיעור התווכחנו והתפלפלנו והדברים נשארו לא ברורים. יש כאלה שבאים ושואלים, בשביל מה הקדשנו לזה זמן ויגיעה. הנפש האלוקית באה ושואלת, לאיזה הישג בעבודת ה' הלימוד הזה הביא אותנו. הרי בשטח לא רואים תוצאות. לא רואים רווח. ובאמת, על פי חשבון שִׂכלי ייתכן שהמסקנה היא שאין לזה הצדקה.
כל שכן כאשר מדובר בעניין פנימי עוד יותר כדוגמת עבודת ה' בתפילה. כאן ההשקעה עשויה להיות אפילו יותר גדולה מאשר בלימוד עיוני. כי לימוד הוא עניין של שׂכל והבנה, והשכל מטבעו הוא סקרן. הוא מצד עצמו רוצה לרדת לעומק הדברים ולהבין אותם באופן טוב ויסודי. אבל תפילה איננה עניין שִׂכלי. בתפילה אתה נדרש לרכז את המחשבה שלך. לתקוע את המחשבה בפירוש המילים או בעניין בחסידות הקשור לתוכן התפילה. זה דבר קשה מאוד.
והרווח? נו, אז אם בסופו של דבר התפללת בכוונה והִרגשת והתרגשת, אתה אומר לעצמך בסוף התפילה, "היה כדאי. הנה יש לי פתיחת המוחין. נעשיתי יותר עדין. אני מרגיש עכשיו שכשאני בא לארוחה האוכל פחות מושך אותי. אני אפילו מוכן לוותר עליו. כזה דג או כזה דג… נשאר קוגל, לא נשאר… לא כל כך אכפת לי. התפילה פעלה בי משהו".
אבל הרי לא תמיד זה המצב. לפעמים אתה מסיים להתפלל וכשאתה בא לאכול אתה שם לב שחוש האכילה שלך לא כל כך נפגם… וגם המוחין שלך לא ממש נפתחו. ולראיה, מחר בבוקר כשתיעמד שוב לתפילה זה לא ילך לך יותר קל ויותר מהר, אלא תצטרך שוב להתחיל מהתחלה. וכמו שכתוב בתניא (פרק יב) על ה'בינוני', ש"אחר התפילה… יכול להיות סִכלות הכסיל הרע בהתגלוּת לִבו בחלל השמאלי ולהתאוות תאווה לכל ענייני גשמיות עולם הזה… כאילו לא התפלל כלל".
וכשעושים חשבון – כאמור גם חשבון של הנפש האלוקית – עלולים להגיע למסקנה שכל זה איננו שווה ואיננו כדאי.
כאן נדרשים ל"לך לך מארצך וממולדתך וגו'". צריכים עבודה ש'למעלה מטעם ודעת'. יהודי צריך להגיד לעצמו, "אַזוֹי אַזוֹי איז דעֶר עניין" (כזה בדיוק הוא העניין). כך צריכים לעשות. מוכרחים ללמוד ומוכרחים להתפלל ובעזרת ה' בסופו של דבר זה גם יפעל בי. אבל גם כעת, כשאני לא רואה תוצאות, העניין חייב להתבצע. כי זה מה שתובעים מאיתנו וזו השליחוּת שלנו. ללמוד ביגיעה גדולה. להתפלל עם כל כוחות הנפש. בלי חשבונות של כדאיוּת. זה הפירוש עבודה ש'למעלה מטעם ודעת'.
לא מדובר אם כן על עניינים הכרוכים במסירות נפש בפועל, אלא על ענייני עבודה שהם חלק מעבודת היום יום. גם הם צריכים להיות למעלה מחשבונות של השכל. לעשות כי כך צריך לעשות.
גם לא מדובר כאן על עִסקה לטווח ארוך. כלומר, נכון אמנם שכרגע איננו רואים תוצאות, אבל בעתיד נראה תוצאות ולכן כדאי לנו כעת להשקיע. לחלוטין לא. הסיבה היחידה שבגללה צריך להשקיע ולהתייגע עד מיצוי הנפש היא שזה מה שהתורה דורשת מאיתנו. זהו רצון ה'. ומזה אנחנו שואבים את הכוחות לעבודה שלנו. כך בעבודה עם הזולת וכך בעבודה עם עצמנו. אני מתייגע בלימוד כי כך צריך ללמוד. אני שקוע כל כולי בתפילה כי כך צריך להתפלל. ואני עושה מאמץ עליון לעזור ליהודי שני, בגשמיות או ברוחניות, כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממני. אני עושה כל זאת בלי חשבונות כלל!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן