אלכסנדר מוקדון היה קיסר יוון. כשמת, הוא היה רק בן שלושים ושלוש, אבל בחייו הקצרים הוא הספיק לכבוש כמעט את כל העולם העתיק. יום אחד הטבח שלו הגיש לו צלחת מרק. הוא אכל קצת, אבל המרק היה מלוח מדי ואלכסנדר השליך אותו בזעם הצדה. אמר לו הטבח: "אתה אלכסנדר הגדול, שכבש את העולם כולו ויש לך עצמאות מוחלטת, אך לכבוש צלחת מרק אחת אתה לא יכול?" אלכסנדר אמר לו: "אתה צודק".
מהי עצמאות? במילון מתרגמים זאת לאי תלות בדברים חיצוניים. אלכסנדר מוקדון הודה שכאשר הוא כועס על צלחת מרק מלוחה, כאשר הוא מבזה את הטבח, אין לו עצמאות. כאשר דברים חיצוניים שולטים עלינו ואנו עסוקים כל כך במה קורה בחוץ במקום להתמקד פנימה, חסרה לנו עצמאות. עצמאי יותר זה פנימי יותר.
בפרשה שלנו אנחנו משלימים את תהליך יציאת מצרים, בעמדנו תחת הר סיני קיבלנו את התורה ופתאום לעצמאות שלנו נוצק תוכן חיובי. אחרי שהפסקנו להיות עבדים, כעת נודע לנו מה זה להיות יהודים, התורה מגדירה את העצמיות שלנו. אך בתחילת התהליך מצויה חידה לא פתורה: מדוע ביציאת מצרים ה' לא אמר לפרעה את האמת, שאנחנו מתכוונים לעזוב לגמרי? ה' לא מפחד מפרעה, אז מדוע לאורך עשר המכות דובר רק על "נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר"?
התשובה העמוקה היא שה' רצה להפוך אותנו לעצמאיים באמת, וכדי להיות עצמאי לא מספיק שה' יוציא אותך משעבוד, אתה בעצמך צריך לשבור ולקרוע את הכבלים שמשעבדים אותך. אתה ורק אתה צריך להשתחרר מכל הפחדים שלך, מכל התאוות, הקנאה והרחמים העצמיים. לברוח מכל התירוצים השונים והמשונים שחוסמים אותך – שלא קיבלת מספיק אהבה מההורים, שהמורים לא בנו בך ביטחון עצמי, שבן או בת הזוג שלך לוחצים עליך – כל התירוצים שאנו מתחבאים מאחוריהם כדי להתחמק מלעמוד מול עצמנו ולקחת אחריות על המצב שלנו.
כשאני משתחרר מכל אותם 'חורים שחורים' שיצרתי בנפש, אז אני נהיה עצמאי. אתה לא תלוי בשום דבר חיצוני, אינך נזקק לכלום – אתה בעצם אתה.
זה העומק של מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה: אני מוציא אתכם רק לשלושה ימים, את השאר אתם צריכים לעשות. כמובן שה' המשיך לעזור ולעשות לנו ניסים, אך הדבר היה תלוי גם במעשינו ובמסירות הנפש שלנו להיכנס לים.
מעניין ששורש המילה עצמאות הוא "עצם" ולמילה הזאת יש עוד כמה משמעויות – עצם העניין, המהות שלו; גם המילה 'להתעצם' פירושה לקבל כוחות מבפנים. כשאנחנו באים במגע עם העצם שלנו, אנחנו מקבלים את העוצמה האמיתית.
אך עצם מתקשר גם לעצימת עיניים. כשאנחנו רוצים להיות רגע עם עצמנו, עם העצם והעוצמה שבנו מבלי להיות מושפעים מדברים חיצוניים, אנחנו עוצמים עיניים ומתנתקים מהסובב אותנו. בקריאת שמע אנו עוצמים עיניים, בשביל להתאחד עם ה' בלי הפרעות. לא מזמן ראיתי פגישה מרגשת של אמא עם בן שחזר אחרי זמן ארוך מהצבא. האמא חיבקה את הבן בעוצמה, נתנה לו נשיקה חמה והעיניים שלה היו עצומות בחוזקה. חשבתי לעצמי למה סוגרים עיניים בסיטואציות כאלה, לא היה מתאים יותר להביט בבן האוהב? מסתבר שכדי להגיע לקשר עצמי צריך לפעמים לעצום את העיניים וקצת לא לראות. קצת להתנתק.
אחת הבעיות הגדולות בעולם המערבי הם המאכלים המתוקים מלאי הקלוריות. אלפי הדיאטות מגלגלות מיליארדי דולרים בשנה. האדם בנוי לתזונה בריאה – זה ה'עצם' שלו, ובכל זאת הוא אוכל מאכלים שמזיקים לו. זה לא קורה אצל בעלי חיים כיוון שרק לאדם יש עצמאות ושעבוד. כאשר הוא משועבד לתאוות ולדברים חיצוניים הוא מזיק לעצמו. נדמה לו שהוא עושה מה שהוא רוצה, אך האמת המרה היא שהאדם משועבד למתוק ולא מצליח שלא להזיק לעצמו. הבעיה בתחום הזה היא, כמו גם ברוחניות, שלא מרגישים את הנזק מיד אלא רק לאחר זמן. אם נצליח להיות עצמיים, נהיה עצמאיים מהשעבוד למזון שלא מתאים לגוף שלנו. ובדרך ליעד הזה צריך לעצום את העיניים בשביל להימנע מהשפעה זרה ולהיות עצמיים.
אז מהי באמת העצמיות שלנו, עם ישראל? לפני שבוע צוין בכל העולם יום השואה הבין לאומי, ומהעמלק שרדף אותנו ניתן ללמוד לא מעט על עצמנו. כך כתב היטלר יימח שמו: "היהודים הטילו שני מומים באנושות: ברית מילה בגוף, ומצפון בנפש. אלו הן המצאות יהודיות. באתי לשחרר את האנושות מאזיקי הנשמה ומן הייסורים המשפילים שנגרמו על ידי חזון השווא שנקרא 'מצפון ומוסר'".
הוא לא שנא יהודים ספציפיים, הוא שנא את כולנו. במפקדה שלו הייתה תלויה מפה של כל העולם, וליד כל מדינה נכתב כמה יהודים יש בה. למשל, בבוליביה שבדרום אמריקה היה כתוב במפה שלו 1. היטלר מצא שם רק יהודי אחד. ובכל זאת, היהודי הזה הפריע לו לישון בלילה.
הרב לאו סיפר שנפגש פעם עם ראש עיריית ניו יורק, יהודי בשם אד קוץ'. הם דיברו על החיים שלהם, והרב לאו סיפר לו על היותו ניצול שואה. אד קוץ' הסתכל עליו ואמר: "אתה יודע, גם אני ניצול שואה". אמר לו הרב לאו, "אבל קראתי עליך שאתה אמריקאי וכל חייך היית באמריקה, אז איך אתה ניצול שואה?" ענה לו קוץ': "נכון, אבל החלום של היטלר היה להרוג גם אותי, אז גם אני ניצול שואה".
יש מלחמות על קרקע, על כסף או נפט. אך אצל הנאצים זו הייתה מלחמה על העצם, על המהות. עם ישראל הביא לעולם את הנשמה, את החלק האלוקי שבבריאה. וזה העביר אותם על דעתם. הם שנאו אותנו ב'עצם', בגלל המהות שלנו. המדרש אומר למה נקרא הר סיני כך? כיוון שבמתן תורה ירדה שנאה לעולם כלפינו. עד כדי כך!
אחד הפטנטים הגדולים של הנפש הבהמית שלנו הוא שלא נהיה מודעים למי ולמה שאנחנו. בגלל הפטנט הזה אנחנו לא יכולים לראות את העצמיות שלנו, אבל לפעמים אנחנו יכולים להיעזר במבט מבחוץ. עצמאות מהנפש הבהמית היא לחדור מבעד לאי־הראייה שלנו ולגלות את העצמיות הנסתרת, לחדור לפְּנים האמיתי.
יש יהודי חשוב באמריקה ושמו הרב צבי הירש וינרוב, הוא גר במרילנד. לפני הרבה שנים היו לו כל מיני שאלות והוא החליט לבקש עצה מהרבי מלובביץ'. הוא התקשר למזכירות של הרבי והרב חדקוב ענה לו. המזכיר שאל מי מדבר, אך הרב וינרוב לא רצה להזדהות וענה: "יהודי ממרילנד". הרב וינרוב אמר את שאלתו למזכיר, שהעביר אותה לרבי. כעבור דקה חזר המזכיר עם תשובה: "הרבי מוסר שבמרילנד יש יהודי שקוראים לו וינרוב, כדאי שתתייעץ איתו".
וינרוב שומע את הדברים ומחוויר. הוא לא מבין. "אבל אני וינרוב!", הוא צועק. המזכיר שותק. כעבור דקה הוא אומר לו: "הרבי אמר שלפעמים אדם צריך להתייעץ עם עצמו".
יש כאלו שהתפעלו מרוח הקודש של הרבי, אך יש בסיפור הזה מסר עמוק. הרבה פעמים התשובות נמצאות אצלנו, אבל בגלל שאנחנו פותחים את העיניים ומסתכלים על כל מיני דברים מבחוץ, אנחנו ממלאים את הנפש שלנו בתאוות, בעצבות, בפחדים, בחוסר ביטחון ואנחנו מסתבכים; שוכחים להתייעץ עם הפנימיות שלנו. הרבי אמר לו, תסגור את העיניים ותתחיל להיות עצמאי. תתייעץ עם עצמך, אתה כן יודע את התשובה. אולי התשובה לא נעימה לך, אבל אם תחשוב בכנות, אתה יודע היטב מה עליך לעשות.
מספרים על מישהו שהלך פעם לחטוב עצים. ביום הראשון הוא עבד קשה וחטב שמונה־עשר עצים. הוא החליט שמחר יצליח יותר, ולכן למחרת קם מוקדם בבוקר ועבד קשה כל היום, אך בקושי חטב
שנים־עשר עצים. למחרת הוא קם שעה מוקדם יותר ועדיין חטב רק שישה עצים כל היום. הוא הלך לבעל הבית ושאל אותו מה קורה כאן… שאל אותו בעל הבית, "השחזת את הגרזן?". והוא ענה: "עבדתי כל היום! ניצלתי כל רגע, אין לי זמן לזה…". מרוב עצים לא רואים את היער, ומרוב עבודה החוצה שוכחים להתכנס פנימה, להשחיז את עצמנו, להיות חדים וכך להצליח הרבה יותר. המאמץ החוצה מבזבז לנו את האנרגיה וגם לא מביא אותנו אל המקום שרצינו.
יש מי שאחרים עושים לו את החיים, יש מי שמסתכל איך אחרים חיים – ויש מי שעושה לעצמו את החיים. אנחנו רוצים להיות עצמאיים, להיות פנימיים ועצמיים ולעשות לעצמנו את החיים. לחיים לחיים!