שמעתי פעם בדיחה על מישהו שקרא בעיתון שעישון סיגריות מזיק לבריאות. זה מאוד זעזע אותו, ובאותו רגע הוא אמר: "זהו זה, הגעתי להחלטה!" שאל אותו חבר: "מה, קיבלת על עצמך להפסיק לעשן?" – "לא, קיבלתי על עצמי שמעכשיו אני לא קורא יותר עיתון…". זה נשמע מצחיק, אבל זו האמת. זה מה שכולנו עושים כל הזמן כל החיים. לא רוצים לדעת את האמת.
יש מאכלים שמזיקים לבריאות. למען האמת, צריך לדייק: המשפט הזה אולי היה נכון פעם, אבל היום אפשר לומר להפך – יש כמה מאכלים שלא מזיקים… אז אומרים לאדם, "שמע, האוכל הזה לא טוב לך". והוא עושה חשבונות: "אולי זה לא בריא, אבל איך יכול להיות שאני לא אוכל את זה? נו באמת, איך אפשר לחיות ככה? שיגעון…". לפעמים קשה לנו עם האמת ואנחנו מעדיפים להתרחק ממנה, לחיות בהסתר, בדמיונות.
גם במדרשים, גם בקבלה וגם בחסידות מדברים על כך שהסיבה שהדברים הטובים בעולם לא מחזיקים מעמד היא הסתר האור, בגלל שאין התגלות. ב'עלינו לשבח' אנחנו מבקשים "לראות מהרה בתפארת עוזך", בראש השנה התפללנו "והרשעה כולה בעשן תכלה", אבל איך זה יקרה? התשובה פשוטה: כשנסכים לראות את האור, הרשע יכלה. אבל ההסתר אורב לנו בכל פינה ויותר קל לנו להתמסר אליו.
הפסוק בתהלים אומר: "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר, מֵבִין פְּתָיִים". רש"י מביא שני פירושים: הפירוש הראשון אומר שכשה' נתן לנו את התורה במעמד הר סיני, הוא קודם כל האיר את לב ישראל ורק אחר כך ציווה עליהם. הפירוש השני חשוב יותר לענייננו, והוא אומר כך: "פתח דבריך – יאיר". תחילת הדיבור של הקדוש ברוך הוא הייתה "יהי אור", כך התחיל העולם וכך פותחת התורה. "מבין פתיים" – אפילו פתי יכול להבין שההתחלה של כל הבריאה היא אור. אבל למרות שהכל אור, העולם נברא באור ומלא באור, פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו מתחפרים בחושך.
מה יהיה אם אדע את האמת? אור מגלה אמת, ובאותו רגע השקר מתמוטט. אם אפקח את העיניים, אולי אצטרך לוותר על כמה דברים שטעימים לי. אבל האם אני רוצה את האמת או לא? ברגע שאדם יבין באמת שמאכל מסוים לא טוב לו, הוא יפסיק להיות טעים. הטעם טוב רק כשלא יודעים מה הולך כאן. אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לאכול במסעדה יוקרתית, אבל המטבח תמיד סגור בפני האורחים, בעל המסעדה נזהר מאוד לא להכניס אותם לשם. למה? כי ברגע שהם יראו באיזו צורה מכינים להם את האוכל, הם יקומו וילכו. נכון, המנה מגיעה בצלחות יפות עם מלצר ומפיות מקופלות, אבל איפה מבשלים את זה? למה כולם משחקים את המשחק?
אני מכיר בעל תשובה שמלמד תורה באמריקה. בין היתר הוא מלמד חסידות בבית אבות אחד, ובאחד השיעורים הוא הסביר לשומעים את הרעיון של אחדות ה'. על פי החסידות, כל הבריאה בטלה ומבוטלת לקדוש ברוך הוא, הכל אין ואפס ואין עוד מלבדו. ישבו שם כל מיני סוגים של אנשים – עניים שנעשו עשירים, עשירים שהפכו לעניים ועשירים שנשארו עשירים. באמצע השיעור קם זקן אחד ואמר: "לפי מה שאתה אומר, העולם הזה הוא שקר אחד גדול, ואנחנו חיים בתוך רמאות מהיום שנולדנו. תסביר לי, איך זה יתכן?". הזקן ציטט משפט ידוע של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן (שלא היה יהודי אבל חיבב יהודים): 'אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן'. והמשיך לטעון: "כבוד הרב, מדבריך עולה שכל האנושות חיה בשקר כל הזמן, והרי זה סותר 'אברהם לינקולן' מפורש! האם באמת כולנו חיים באשליה?!". עד כאן דברי קודשו של הקשיש.
הרב ענה לו: "עם כל הכבוד לנשיא ארצות הברית, מה שהוא אמר אינו נכון, ואביא לכם ראיה. כל האנשים חושבים שאם רק יהיה להם יותר כסף, הכל יהיה בסדר. החיים יהיו יפים, הבריאות תשתפר, הם יהיו יותר מאושרים, כולם יאהבו אותם והם יאהבו את כולם, הם יהיו רגועים ולא יכעסו. אתם הרי עברתם הרבה דברים בחיים, תאמרו לי: האם זה נכון?". כולם פרצו בצחוק, גם אלה שיש להם וגם אלה שהיה להם. עושר לא מביא אושר, כידוע, ובכל זאת הכלכלה העולמית עומדת כולה על השקר הזה. אם אנשים יגלו את האמת – לא רק ידעו אותה בראש אלא שהיא תאיר להם בלב – העולם ישתנה ברגע אחד.
כשחשוך באמת, אפילו למעט אור יש כוח לשנות את המצב במידה לא פרופורציונלית. לא משנה כמה החושך גדול וכמה האור קטן, האור תמיד מגרש את החושך. וזה נכון גם ברוחניות: נר חנוכה הוא דבר קטן מאוד לעומת חושך גדול, אבל דעו לכם שנר אחד יכול לשנות את כל החיים. יש הרבה יהודים ששינו את כל חייהם בגלל פעם אחת שראו נרות חנוכה ברחוב. ולכן זה מה שאומר הפסוק "פתח דבריך יאיר", תחילת ההדלקה היא בחנוכה, אבל צריך להשתמש עם האור הזה כל השנה.
ידוע שדרך החסידות היא לא להילחם בחושך אלא להגדיל את האור, להשתדל להכניס אותו לכל מקום. ואיך עושים את זה? איך פותחים את הלב לקבל את האור? הדבר הראשון הוא לפתוח את הראש ולהבין מי אני, ועד כמה אור הקדושה נמצא קרוב אליי.
לפני כמה ימים, בי"ט כסלו, התחלנו ללמוד את ספר התניא מההתחלה במחזור הלימוד השנתי. מי שעוד לא עושה את זה, כדאי לו להתחיל. רק כמה שורות כל יום. בעמוד השער בעל התניא מסביר שכל הספר מיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד". עבודת ה' היא דבר קרוב, וכל הספר בא לחדש איך אפשר להוריד אותה גם ללב. לכאורה זה נראה נגד החוש – להרגיש הוא דבר שאינו קורה בקלות. גם אם נתבונן בגדולת ה', גם אם נבין בשכל שצריך להיות לגמרי מסורים לקדוש ברוך הוא, זה לא מבטיח שהרגש יהיה מסור בידינו. הלב אולי מסכים לרעיונות האלה ומקבל אותם, אבל לא מתעורר. בלשון התניא: אין התגלות הלב, הכל בהעלם. בפועל, האדם עושה כפי שהוא מבין שצריך לעשות, לומד תורה, מקיים מצוות, אבל הכל דהוי, הלב לא מרגיש שותף. על עבודת ה' בלב סגור, נאמר "בפיך ובלבבך לעשותו" – אין לו לב חי, אלא רק לב 'ביצועיסט', לב שיודע לעשות ונותן הסכמה שבשתיקה.
בסוגריים אומר שיש גם סכנה אם הלב מתעורר מדי. אפילו אצל חסידים, שאצלם הרגש מאוד נחשב, יש ויכוח עד כמה הלב צריך להיות מעורב. מספרים על קבוצה של חסידי קרלין שבאו לשבת ברוז'ין והתפללו בלהט, כמו שרגילים בקרלין. רבי ישראל מרוז'ין אמר להם: "אתם מוצאים חן בעיניי, אבל אם הייתם שומרים קצת יותר בלב, הייתם מוצאים חן בעיניי יותר…". כשאומרים לאדם לעורר את המוח, נותנים לו חומר לחשוב, מסבירים איך לחשוב, ובסך הכל זה לא מסובך, מוחו של האדם ברשותו. אבל אם יגידו לאדם לעורר את הלב – זה לא יעבוד, משום שליבו לא ברשותו. חז"ל אמרו ש"צדיקים ליבם ברשותם" וה"רשעים ברשות ליבם". ומה באמצע? בינוניים, הם לא כאן ולא כאן. הלב לא ברשותם אבל המוח כן, ועם העבודה הזו במוח מולידים רגש.
מה העצה של בעל התניא – האם הוא נותן סגולות? לא ולא. כל החצי הראשון של הספר בא לענות לשאלה מה זה יהודי. כי הסיבה שאדם לא יודע איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא כמו שצריך, היא רק בגלל שהוא לא יודע מה הכוחות האמיתיים שיש לו ואיך להשתמש איתם. הוא מקדיש הרבה מקום כדי להסביר לכל אחד: יש לך נשמה, יש לך מוחין, יש לך לבושים של תורה ומצוות, ועם זה תתחיל לעבוד. זו מעין "אנטומיה של הנפש": קודם כל מה יש בך, ואז איך להשתמש בזה.
תתארו לכם אדם שלא מסתדר ולא מוצא את מקומו בעולם. הוא נודד ממקום למקום, בודד וגלמוד. עד שיום אחד אומרים לו, 'אתה יודע שיש לך אבא ואמא? אתה יודע שהם מחפשים אותך?'. 'לא, לא ידעתי!'. 'מה, אף פעם לא שאלת את עצמך איך באת לעולם, איך נולדת?'. 'לא!'. מה דעתכם, זה יכול לעזור לו? בוודאי. הוא ילך לבקר אותם, יאהב אותם, ילמד מהם ויתחבר לשורשים שלו.
משהו מעין זה יכול לקרות ברוחניות. אנחנו לא יודעים שיש לנו הורים, ואז יום אחד פתאום מגלים שהם קיימים, שיש לנו אבא ואמא של הנשמה. אבא זו ספירת החכמה, אמא זו בינה, ודעת היא הזיווג והקשר ביניהם. הסיבה שאתה לא מבין שזה "קרוב אליך" נובעת מכך שאתה לא יודע מי זה "אליך". אתה פשוט לא יודע מי אתה! מתברר שהאור באמת קרוב ושהלב יכול להיפתח. אז אולי תתחיל להבין מי אתה?
לחיים!
