בס"ד

מקים סוכת האדם הנופלת

מקים סוכת האדם הנופלת

שתי הפרשיות הראשונות של התורה עוסקות בכל הבעיות הגדולות של העולם. ובפרשה השלישית, בה מתחיל סיפור האבות, אנו עוברים מתמונה שעוסקת בעולם לתמונה שעוסקת באדם, ובאופן ממוקד – תמונה שעוסקת באברהם.
לגבינו אברהם היה התחלה, ראש הקומה שלנו. כפי שאומר הרמב"ם: כל אדם ששייך לעם ישראל נקרא בן אברהם, בין אם באופן ביולוגי הוא בנו של אברהם ובין שהתגייר. אברהם הוא ראש האומה, ההתחלה של ההיסטוריה שלנו. משום כך, כל הסיפורים שיש עליו בתורה, אין בהם רק עניין היסטורי. כיוון שאברהם הוא אבינו, העיסוק בו הרבה יותר משמעותי מאשר עיסוק בשאר בני המשפחה שלנו. אף על פי שכנגד אברהם יש את בתואל, שהוא גם מאבותינו, וכנגד יצחק יש את לבן, שהם אמנם חלק בצד הביולוגי שלנו, ויכול להיות שקיבלנו מהם כל מיני דברים, אבל הם עדיין לא ההורים שלנו – לא בצד האומה שלנו. לכן, לא איכפת לנו אם היו אנשים כאלה כי הם אינם מרכיב באומה שלנו. האבות שלנו – הם אלו שיצרו את האומה ולכן נוגע לנו מי הם היו ומה עשו בחייהם.
חלק מסוים מהניסיונות של אברהם הם ניסיונות אינטלקטואליים, הרבה יותר מאשר ניסיונות שברגש. הניסיון האחרון שלו היה לקנות את מערת המכפלה. מהו הנסיון? לא בזה שיש מצוקה ואתגר כספי. הניסיון הוא בזה שהקדוש ברוך הוא מבטיח לו את כל הארץ, אומר לו שכל הארץ שייכת לו, אבל למעשה הוא צריך לשלם עליה. ואם כך, יכולה להתעורר המחשבה מה בעצם קרה להבטחה? זה ניסיון פנימי, וזה העניין של "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". זהו צד חשוב בגדרי האמונה, והוא חלק מהבסיס של האמונה. כמאמין, מותר לאדם לשאול שאלות ולהקשות קושיות, אבל אסור לו 'לסרב פקודה'.
זו בעצם הנקודה בסיפורו של אברהם. הקדוש ברוך הוא אומר לו – לך לארץ ישראל. אברהם יכול היה לומר שהוא עושה עבודה חשובה יותר בחרן, אבל הוא מקבל על עצמו את הפקודה. כך גם כאשר ה' אומר לו לעקוד את בנו יחידו, וזאת לאחר הבטחת הקדוש ברוך הוא "כי ביצחק יקרא לך זרע"; יותר מכך – כל החיים שלו דיבר אברהם נגד הדבר המתועב הזה, ועכשיו אומרים לו לעשות את זה. ועם כל זאת הוא הולך בשקט ולא פותח את הפה.
מי היה אברהם אבינו? הוא היה איש של אמונה. כשמשה רבינו טען מול הקדוש ברוך הוא טענות, הוא ענה לו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"; אחד ההסברים