בס"ד

קרוב אליך ברשת

סדר העבודה

סדר העבודה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

הזמן הזה בין פורים לפסח הוא זמן שנחלק לשניים: סדר וניקיון. אפשר גם לקרוא לזה "סור מרע" (ניקיון) "ועשה טוב" (סדר).

על ניקיון אין מה להרחיב. אף אחד לא אוהב לכלוך. ובלכלוך צריך להילחם ולגרש אותו. למרות שגם כאן אפשר לנקות כי אוהבים ניקיון ואפשר לנקות כי שונאים לכלוך… ודרך האהבה עדיפה.

איך שלא יהיה, ברור שהבתים של כולנו נקיים בשגרה הרבה יותר ממה שהיה בעבר. מים זורמים בכל בית, שירותים ומקלחת הפכו את מציאות חיינו לנקייה הרבה יותר. חלק גדול מן ההלכות המדברות על אמירת דברים שבקדושה מול גרף של רעי שהיה חלק מכל בית – נעשו נדירות מאוד.

אך לגבי סדר, כאן המצב הפוך לחלוטין. הריבוי הגדול של החפצים, הספרים, הדפים, הבגדים והמכשירים, מציף אותנו מכל עבר ומאיים להטביע אותנו. אנחנו פחות מסודרים מבעבר, קודם כל כי יש לנו הרבה יותר חפצים לסדר. וקשה יותר להבחין מה משמש אותי ומה כבר מכביד עלי.

והלילה שאנו צועדים לקראתו הרי נקרא ליל הסדר…

בלוח היום יום מובא בשם הרבי הריי"צ: "אחר כל זה, העיקר הוא סדר. הבעל שם טוב היה מסודר, המגיד ממזריטש דקדק על סדר, ורבינו הזקן לימד חסידים שיהיו מסודרים, זאת רואים במאמריו, מכתביו, ניגוניו. החסידים שהיה להם זמן קבוע לבוא.. לא היתה להם רשות לשנות את הזמן ללא רשיון של הרבי. על קבלת הרשיון היה צריך לתת טעם".

חסידים היו מסודרים. וסדר זוהי עבודה נפשית חשובה, והיא הולכת ונעשית יותר ויותר חשובה, מכמה טעמים.

הראשון, אנחנו אחראים על החפצים שנמצאים תחתינו. החפצים האלו מתחננים שנעשה בהם שימוש. זהו התיקון שלהם. יש בהם כוח חיות מסויים הרוצה לצאת אל הפועל, ואנחנו אלו שצריכים לעשות זאת. זהו חלק מהשליחות שלנו "לעבדה ולשמרה".

חבר טוב סיפר לי פעם סיפור שיצר לי שריטה, ועכשיו אני הולך לשרוט גם אתכם. הסיפור הוא על כוס חד פעמית, הכוס השקופה הזו מפלסטיק. היא הרי הייתה פעם טיפת נפט במעבה האדמה, שחיכתה אלפי שנים להישאב. ואז היא חיכתה עוד עד שהמכלית שלה הגיעה לבית זיקוק. ואז היא חיכתה עוד כמה עשרות שנים עד שעשו ממנה יריעת ניילון, שנהפכה לכוס חד פעמית. וגם שם היא המתינה כמה שנים באיזה מחסן. ואחר כך בארון. עד ששמו אותה בשרוול שנמצא ליד מתקן המים. והנה היום הגדול מגיע. זה היום שבו ישתמשו בה לשתיה. כל יום מתקדמים. כוסות נלקחות והתור שלה מתקרב. אבל אז, כשכמעט מגיע התור שלה אחרי אלפי שנות המתנה, מישהו תולש מהשרוול כוס, ונתלשות לו שתיים. והיא הכוס החיצונית… רואה את אחותה הדבוקה אליה מתמלאת במים, והיא נותרת יבשה ומבויישה, ושתיהן כאחת נזרקות לפח המחזור. מאז הסיפור הזה אני נזהר לא להסתבך עם אף כוס, ודואג תמיד להפריד את הכוסות הללו…

כשהחפצים שלנו לא מסודרים – אנחנו מועלים בהם. לא עושים בהם את השימוש הראוי והם סתם שוכבים. סדר יוצר דיוק ושימוש. הרבי מלובביץ' אומר באחת השיחות שבבית המקדש לא היה שום בזבוז של מקום. כל הכלים היו מדוייקים לתוכן שלהם. ארון הברית, לדוגמה, היה בדיוק בגודל של הלוחות. חיים מדוייקים ומסודרים אלו חיים מנוצלים. גם לחפצים מגיע שינצלו אותם לתכלית לשמה הם באו. אף אחד מכם לא רוצה שאחרי מאה ועשרים ישימו לו כמה מאות כוסות חד פעמיות מקטרגות על המאזניים…

צריך לאהוב סדר. מחשבות מסודרות מתחילות מחפצים מסודרים. התפילה היא לפי סדר מסוים של עליית העולמות. כל אלו בונים מבנה שלם.

איך מגיעים לסדר? יש כל מיני שיטות. אחת השיטות שאהבתי היא לחלק את החפצים שלנו לכאלו שאני אוהב והם משמחים אותי, ולכאלו שאני לא אוהב והם לא גורמים לי שמחה.

את מה שמשמח – תשאיר. את מה שלא משמח אותך – תעביר הלאה למישהו שזה כן ישמח אותו. וככה הסדר נהפך למין מלאכה משמחת כזו. ופתאום מוצאים דברים שהלכו לאיבוד וחיפשנו אותם. לפעמים מוצאים כסף… אפילו לא מעט. בפסח שעבר מצאתי חבילת שטרות ממכירת ספרי 'רמזי אלול' בחודש אלול. זה היה בתוך איזה פאוצ' במין תא צדדי כזה, ושכחתי מזה. ופתאום, לקראת פסח, קיבלתי מין מטמון בהפתעה… אור בעיניים.

גם לסדר את הספרים זו מלאכה מעניינת. היא מגלה לנו איזה תהליך רוחני עברנו השנה. לפעמים משנים מיקום בספריה. סוג של אמירה. לפעמים רואים ספר שקראנו ופתאום יש חשק לחזור עליו. יש גם פעמים שמבינים שהספר הזה צריך לעבור למישהו אחר שיקרא בו, כי הוא לא הנתיב שלי בעבודת השם. וגם זה בירור חשוב. סיפר לי חבר שהוא קנה ספרייה ששם יש מקום במדף ייעודי לכל הש"ס חוץ מכרך אחד שתמיד צריך להיות בחוץ, כדי שתהיה כל הזמן מסכת שנלמדת. גם זה רעיון.

אך סדר הוא לא רק לחפצים ולא רק חלק מהאחריות שלנו כנבראים. סדר הוא נתיב שמוליך אותנו להידמות לבוראנו. הקב"ה ברא את העולם בסדר מסודר. יש חוקים בבריאה שיוצרים סדר מופלא, שהתבוננות בו מביאה את האדם להתמלא באהבה ויראה כלפיו.

ואם יש סדר בבריאה, יש גם סדר בטעם הבריאה ומשמעותה. סדר מביא אותנו למחשבה שכמו שיש לבריאה סדר פיזי, כך יש לה סדר פנימי. משמעות וכיוון ודרך. קוראים לזה גאולה. המהר"ל מפראג קורא לגאולה 'סדר'. סדר אלוקי.

עבודת השם קוראת לנו לסדר. סדר פנימי שבא לידי ביטוי בסדר חיצוני. וככל שזמן הגאולה הולך ומתקרב, והקדוש ברוך הוא מוסר לנו יותר ויותר חלקים לאחריותנו, התפקיד שלנו הוא לסדר אותם היטב. לנהל אותם. להשתמש בהם. בזמן של שפע, זו מיומנות של ממש. כשיש קצת – אין בעיה לסדר. כשיש הרבה – צריך לנהל היטב את הסדר הזה.

זה מדהים לקרוא כמה גדולי ישראל היו מסודרים. סדר בזמן ברמה של דקות. וסדר בספרים. וסדר בלימוד. וסדר במפגש עם בני אדם. הם עשו כל כך הרבה ובכל זאת הספיקו הכל. כי היה שם סדר.

אז נקודת המוצא שלנו היא מוצאי פורים. כל הבית בלגן. משלוחי מנות ואינסוף בקבוקים, בגדים ותחפושות. ואז נשמעת הקריאה – פסח!! ומתחילים לסדר. ולהוציא. ולהעביר. ולדייק. וצריך כאן עבודה של מוח שליט על הלב. אם זה לא משרת אותי ולא משמח אותי, אז זה לא צריך להיות אצלי. החפץ המיותר הופך אותי לעבד משועבד לדברים שאני לא צריך. לאט לאט המשקל של הבית יורד… עד שהוא חוזר למשקל האמיתי שלו, בלי כל העומסים המיותרים שהעמסנו עליו.

ויחד עם החפצים, גם משהו בנפש מתבהר. בסדר הפנימי שלנו. ברצון שלנו להתאים את עצמנו לסדר של הקדוש ברוך הוא. ועל רקע מסודר – פתאום כל דבר שלא נמצא במקום, בולט ומבקש לחזור למקומו, בו הוא מביא ברכה. תנסו את זה, ותראו כמה סדר הוא גורם משמעותי בחיים.

ליל הסדר – ולפניו ימים רבים של מלאכה מענגת שבסופה מרגישים כמו מי שהשיל ממשקלו קילוגרמים מיותרים רבים והוא מדוייק יותר, קל יותר, ונכון למשימה הבאה. קדימה לעבודה.

אהבת את המאמר? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן