ב"ה שופטים תרל"א. לא נרשם כסדר. ובקיצור. אא"ז מו"ר ז"ל פי' פ' שופטים כו' אשר ה"א נותן כו'. שידע כל אדם כי כל מה שנפתח לו מעט שער כ"א לפום שיעורין דליבי' הכל אשר ה' נותן כו' ע"ש.
בדברים כה קצרים, מכניס השפת אמת עומק כה גדול!
אדוני אבי זקני מו"ר ז"ל (החידושי הרי"ם, ר' יצחק מאיר אלתר מגור, מייסד השושלת ותלמידו הגדול של הרבי מקוצק זי"ע), פירש את הלשון בתחילת פרשת שופטים (דברים טז,יח), "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ". והרי לשון זו קשה, מדוע יש צורך להדגיש שאת השערים נותן לנו ה'? וכי אם היה כתוב "בכל שעריך" לבד, לא היינו מבינים שמדובר בשערי הערים אשר ה' נתן לנו? אלא באיזה שערים, של הונולולו?!
אלא, שידע כל אדם כי כל מה שנפתח לו מעט שער, כל אחד לפום שיעורין דליביה הכל אשר ה' נותן כו', היינו, כל אחד מאיתנו חווה רגעים, שבהם הוא מרגיש שנפתחים בפניו שערים. לפעמים פתחים קטנים, לעתים פתחים גדולים, אבל יש רגעים כאלה, מתוקים וקסומים, בהם הכל נפתח לי. פתאום מסתדר לי, הולך לי, כל מיני קשיים פשוט נעלמים.
ואז מגיעה גם הגאווה. כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, כל אחד מרגיש בשלב הזה שהוא סיבת הפתיחה. כשאנחנו נכשלים אנחנו מייחסים זאת בקלות לכל העולם ואשתו, רק לא לעצמנו; כשאנחנו מצליחים, אז ברור שהכל בזכותנו. כידוע, להצלחה אבות רבים, הכישלון יתום…
בא החידושי הרי"ם והופך את הקערה – זכור, את השערים פתח לפניך בורא עולם. וגם אם הם קטנים מאד, עדיין הם שערים, ושער יכול להיפתח עוד. רק תבקש ממנו, תכיר בכך שהוא הפותח שער לדופקי בתשובה, ותראה שהכל ייפתח.
כמובן, נוסיף בשיפולי הדברים, שצריך להיות 'דופקי בתשובה', לזעוק אל ה' שיפתח לנו, אבל לזכור תמיד שאת הפתח הראשון פותח ה' יתברך בכבודו ובעצמו. כך גם מסביר השפת־אמת את הלשון שאנו אומרים לפני תפילת העמידה 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך', קודם נבקש ממנו שיפתח לנו את הפה, ואז כבר נקבל ממנו שפע רב.
זוהי כל מהותו של חודש אלול, אותו דרשו דורשי רשומות "אני לדודי ודודי לי", אך יש גם פסוק בו הסדר הפוך – "דודי לי ואני לו" (שיר השירים ב טז). זהו הפסוק המוקדם יותר במגילה. בתורת החסידות מוסבר, שקודם כל דודי לי, קודם כל ה' פותח לנו שערים קטנים (בתנאי שאנחנו פותחים את עצמנו לקבל את פתיחתם), ואז אנחנו ממשיכים להיכנס אליו והוא מכניס אותנו לחדר לפנים מחדר, "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך". לכן המשל המובא אצל בעל התניא זי"ע מדבר על כך שהמלך כביכול בשדה בחודש זה – הוא יוצא אלינו, משאיר את השער אחריו פתוח, ומזמין אותנו. אם ניגש אליו, נבואה שעריו, הוא יפתח לנו עוד.
