בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני

תמונות של א-ל-ו-ל (המשך)

תמונה שלישית  – פורים כיפורים

זה הזמן שהוא הכי אוהב בשנה. השמחה פורצת הגדר. השחרור. היכולת להתחפש ולגלות מי אתה באמת. האפשרות לשתות, ולגלות למה אתה מתחפש כל השנה. הוא זוכר בערגה את לילי פורים בישיבה. את הדיבורים, הבכיות, ובעיקר את החיבוקים.

אבל התענוג הגדול ביותר ביום הזה עבורו, הוא היכולת לצאת מעצמו. הוא הרי קצת ביישן בדרך כלל. ובטח שלא ידפוק על דלת השכנים-הסטודנטים מלמעלה, סתם כך ביום רגיל. אבל ביום הזה, הכל פתוח, הכל מותר. אז הוא שם מסכה ומצליח לכמה דקות לעבור מסך. לדבר עם זרים, להעניק משלו לאחרים.

הוא גם שם לב במיוחד, לכל אחד ואחד שפושט יד. בדרך כלל הוא לחוץ לתת רק למי שמגיע באמת. לכוון את צדקתו רק למי שנזקק במלוא מובן המילה. אך ביום הזה, כפי שההלכה מכוונת, הוא פשוט נותן לכל מי שמבקש. משחרר את השליטה על הכיס, וגם על הלב שלו, ומתענג שוב ושוב מהיכולת לתת.

ואחר הצהריים הוא חוזר הביתה. לבית של אבא ואמא. ובתוך המולת האחיינים והאחייניות המקפצים, השופכים שתיה דביקית, וזוללים שלל ממתקים, הוא אפילו נהנה. זה לא שאין את הצביטה בלב. על שלו עדיין אין. אבל הוא מצליח יותר לשחרר, לראות בעין טובה, לפרגן. הוא מצליח לראות את הצורך של אחיו בעזרה עם הקטן, ואת החיוך בעיניים של אחותו כשהוא אומר לה מילה טובה.

כן הוא אוהב את היום הזה.

אז למה שלא יבוא פורים פעמיים בשבוע, או לפחות פעמיים בשנה?

*********

פורים כיפורים. כיפורים כפורים.

ולא רק ביום עצמו. אלא גם ארבעים יום לפני.

מורידים מסכות, ומבקשים סליחה.

מגלפים כיסויים, ואומרים זה לזה את שעם הלב, באמת.

מבעד למסכים, נכנסים לפני ולפנים, ונוגעים בלב.

מעיזים להתקרב קצת יותר. לגעת. לחבק.

יוצאים ממצרי האנוכיות, ונפתחים ברגישות לסביבה. ומעגלים, מעגלים של נתינה מתגלים. במשפחה, בקהילה, באומה.

מידמים ליוצר, המנהיג עולמו בי"ג מידות הרחמים, וחומלים קצת יותר. על נזקק כספית אך גם רגשית. על המבקש תרומה, אך גם לחיוך ומילה טובה.

מעניקים מאוצרות הדעת בהם התברכנו, ומלמדים גם אחרים.

איש לרעהו ומתנות לאביונים.

א-ל-ו-ל.

תמונה רביעית – הפגישה

היא מחכה לזה כל השנה.

מאז ששמעה מהרבנית בכנס, שזה מתכון חובה לכל זוגיות מאושרת. היא מקפידה לחקוק את זה בלוח השנתי – היציאה ל"צימר".

ואיך הילדים יסתדרו? יסתדרו!

ומי יבשל, יכבס וינקה. מי שיעשה. או שלא. והכל יחכה להם שיחזרו.

ומה הם יעשו בחופשה?

אולי קצת יטיילו, בנופי הצפון המוריקים. והלב יתרחב בשדות וביערות.

ואולי לא.

אולי הם פשוט ינוחו.

זה לא כל כך חשוב. מה שחשוב זה שיהיה להם זמן איכות ביחד. זמן של שקט, בלי פלאפונים, בלי אף אחד. לשבת אחד עם השני ולשוחח. בעיקר היא תדבר כמובן. והוא לא ירבה שיחה, אלא יקשיב. אבל אולי בעת רצון גם הוא יגלה טפח מאשר עם לבו וישתף. והיא תנסה להרחיב את כליה ופשוט להכיל.

זה לא שהם לא נפגשים כל השנה. הם מקפידים גם על "דייט" שבועי. וגם כל יום יש כמה דקות שבהן הם דואגים לבדוק את דופק החיים של הזולת. אבל אין כמו החופשה השנתית הזו. ועוצמת המפגש שהוא מביא.

**************

אני? מה אני? מה איתי?

אתה מתעניין באמת?

אההה, בטח, ברור. אתה תמיד שם בשבילי. אולי זו דווקא אני שהרבה פעמים מתחמקת מהמפגש.

אבל לא עוד. אני מסכימה. מסכימה להיפגש.

אז יוצאת לשדה, שם אתה מחכה, ובין השיחים, מתחילים לשוחח.

אתה מקשיב, נכון? אתה, אורי וישעי, מעוז חיי.

אתה מבין, נכון? שאני קצת, או קצת הרבה, מפחדת. אבל אתה יודע מה? איתך, אני קצת פחות יראה.

וכל כך משתוקקת, רוצה. להישאר כך קרובה כל השנה. שבתי בבית ה' כל ימי חיי.

ואם אקשיב, אצליח גם לשמוע קצת את הכאב שלך?

תגלה לי את חסרונך, ותיתן לי להציץ בשברי הלוחות.

ויחד נפסול שני לוחות כבראשונה.

ונשוב לאהבת הנעורים.

אני לדודי ודודי לי.

א-ל-ו-ל.

תמונה חמישית – שירת הים

הים כבר שב לאיתנו. הגלים המשיכו לזרום, ולא ניכר מתוכם את שהתרחש ביניהם אך לפני רגעים אחדים.

הצעקות מקפיאות הדם של הנוגשים הרודפים, צהלת הסוסים ודהירתם המטורפת נדמו. סוס ורוכבו רמה בים.

והם עמדו שם על היבשה, משפשפים עיניהם בתדהמה. והלב גואה גואה משמחה, מהקלה, מהודיה.

מי יהיה להם לפה?

משה רבינו פותח ושר, והם כולם עונים אחריו.

אריח על גבי לבנה, נתפרת התמונה. מגלות לגאולה. עד כי תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך, ומקדש ה' כוננו ידיך.

ומרים הנביאה, לוקחת את התוף בידה. אותו תוף שטמנה עוד במצרים. מתוך אמונה. שיום יבוא. והן עוד תשרנה. וכל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, שרות לה' על הישועה.

ביום הזה, לו חיכתה הבריאה מששת ימי בראשית.

באשמורת הבוקר. בטעם של לעתיד לבוא.

********

י"ב ימים מח"י אלול עד כ"ט באלול. יום לחודש, יום לחודש.

תשרי – מרחשון – כסלו – טבת – שבט – אדר (ראשון, שני) – ניסן – אייר – סיון – תמוז – אב – אלול…

מעגל השנה נסגר, והקצוות מתחילים להתחבר.

פתאום רואים תמונה שלמה שנוצרה.

מתוך הרגעים היומיומיים האפרוריים. מבין העתים השונים והמתחלפים. בזכות ההמתנות הארוכות והתהליכים הממושכים. על ידי ההתמודדויות, הניסיונות והמאבקים.

הנה נולד לו השינוי.

מעיפים מבט אחורה, על כל שזכינו לו.

אוספים בטנא ביכורים.

נצנוצי הצלחות שהתבשלו ויצאו לאור.

ומודים, ועושים סעודות הודיה, על השפע שהיה.

ומבקשים. הלאה. על הישועה שעוד כל כך זקוקים לה.

ושוב שרים. גם על זה. על השפע החדש שעוד רגע יתגלה . צ'ק פתוח מראש, לריבונו של עולם. תחל שנה וברכותיה.

ולא רק לבד.

יחד עם כל ישראל.

באשמורת הבוקר.

קוראים.

מבקשים.

בניגון, ובשירה.

חטאנו לפניך, סלח לנו.

גאל אותנו גאולה אמיתית ושלמה.

אשירה לה'. ויאמרו לאמור.

א-ל-ו-ל.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן