אלה מאתנו שגרים בשכירות – וגם עצלנים בעלי דירת קבע – מכירים את הסוג הזה של המתלים: אלה שעולים רק כמה שקלים ומוצמדים לדלת או לקרמיקה באמצעות דבק דו צדדי. הכי פשוט והכי נקי. לא צריך לקדוח ולא צריך לעשות בלגן.
נפלא, הא? יש רק בעיה אחת קטנה עם המתלים האלה. הבעיה שלהם היא שהם… נופלים. בוקר אחד – במקרה הטוב אחרי חצי שנה, במקרה הפחות טוב אחרי חצי שעה – אנחנו נכנסים לחדר או למטבח ומגלים את המתלה החביב נח בשלווה על הרצפה.
ברגע הזה, מה עושים רוב האנשים?
ובכן, רוב האנשים עושים את המעשה הכי טיפשי שאפשר להעלות על הדעת.
הם מתכופפים, מרימים את המתלה המבויש ממקומו, מצמידים אותו שוב ולוחצים חזק. אבל ממש חזק! ואז נושאים תפילה ומאמינים באמונה תמימה שהפעם זה יהיה אחרת. הפעם זה יחזיק.
וזה, כאמור, טיפשי. מיותר אפילו להסביר למה זה טיפשי. הרי זה עניין של חוקי פיזיקה. אם זה נפל פעם אחת – זה בוודאות ייפול פעם נוספת, והפעם כנראה יותר מהר. שהרי הדבק אותו דבק, רק קצת פחות דביק; הקרמיקה אותה קרמיקה; כלומר הנסיבות אותן נסיבות בדיוק, ולכן הציפייה לתוצאה אחרת היא, ובכן, טיפשית.
*
המשל הזה מלווה אותי בנאמנות כבר שנים רבות בתקופה הזאת של השנה, כשאני מנסה להסביר (בעיקר לעצמי) למה אנחנו שוב ושוב מקבלים החלטות ולא מצליחים לעמוד בהן.
אם אני מוצא את עצמי מרים מהרצפה את שברי ההחלטות שלי מהשנה הקודמת – זה לא יעזור לנסות להדביק אותן מחדש, ואולי ללחוץ קצת חזק יותר, במחשבה שהפעם, משום מה, זה יחזיק.
יש הרבה כוחות חזקים שגורמים להחלטות שלנו ליפול. לפעמים אלה תכונות אופי, או הרגלים מושרשים, שגורמים לנו לחזור לדפוסי ההתנהגות שאנחנו מכירים ומציבים אותנו שוב ושוב בנקודת ההתחלה. לפעמים אלה תנאי חיינו שמונעים בכוח את השינוי. ויכול גם להיות שהבעיה היא בשאיפות ובחלומות שלא הולמים את המציאות, כמו דבק שלא מתאים לאריח שעליו הוא מודבק.
איך פותרים את זה? בשביל זה צריך תכנית.
הרב שטיינזלץ עליו השלום היה נוהג לומר, שכשמפעל רוצה להגדיל את הייצור בעשרה אחוזים – לא תוקעים בשופרות ולא נושאים ידיים לשמים. גם הפועל הפשוט מבין שכדי להשיג את היעד דברים במפעל צריכים להשתנות: אולי יותר עובדים, אולי יותר ציוד, אולי יותר פיקוח, אבל השינוי צריך להיות ממשי.
כדי ליצור שינוי – רצון לא מספיק. הוא פשוט לא מספיק. הוא לא יוכל לעמוד מול הדינמיקה שגרמה לזה ליפול פעם שעברה, אם הדינמיקה הזאת לא תשתנה.
בקיצור, רוצים שנה טובה יותר? צריך תכנית פעולה: מה אני הולך מחר לעשות אחרת. זה צריך להיות מאוד מעשי, כמו תכנית להגדלת הייצור במפעל. לא סתם החלטה לעשות דברים טובים, אלא לקחת דף ועט ולרשום: מה היעד החדש. מה צריך לעשות בשביל זה. מה צריך לקנות בשביל זה. עם מי צריך להיות בקשר כדי שזה יקרה. האם זה דורש תזוזה מסוימת מסוים בסדר היום או בסדר השבוע.
*
ואחרי הדברים והאמת האלה – ולאחר שהטור דנן נעשה דומה באופן חשוד למדריכי 'הצבת מטרות והשגת יעדים' בסגנון הקאוצ'ינג – הבה נזכור כי אין המשל דומה לנמשל. לא לגמרי.
שנה חדשה איננה חזרה נוספת על השנים הקודמות, שהרי "בכל שנה ושנה יורד ומאיר… אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם" (תניא, איגרת הקודש, סימן יד). במקום לראות את עצמנו שבויים במעגל סגור, עדיף לראות את מחזור השנים והמועדים כספירלה, שבה אנחנו ניצבים בכל תחילת שנה במקום גבוה יותר על נקודת ההתחלה. וכיוון שכך, כישלונות השנים הקודמות – אל ירפו את ידינו בהינתן לנו, בפרוס עלינו השנה החדשה את כנפיה, לא רק אתגרים חדשים אלא גם כוחות חדשים!
ויחד עם הכוחות החדשים הללו, וליתר ביטחון, לא תזיק גם תכנית מעשית ומפורטת שתספק לאור החדש כלי מתאים לשרות בו, כהוראת פרשת השבוע "ולקחת… ושמת בטנא". וכדאי שהכלים האלה יהיו רחבים במיוחד. לגמרי מתאים לנו שתבוא עלינו עכשיו שנה מלאה בכל כך הרבה אור חדש וטוב, שישטוף מהר את כל ה"תכלה שנה וכו'" של תשפ"ד, ותחל סוף־סוף תשפ"ה וברכותיה.
