אם ניקח את כל המידות כולן ונעבור עליהן בבת אחת, נראה שהן בעצם מתארות מלך.
המלך מטה חסד כלפי נתיניו. הוא כמובן צריך להיות גיבור היוצא בראש החיילים למלחמה. הדר המלכות והכתר המונח לראשו משווים לו מראה של פאר, ובכלל היכולת שלו לשלב בין כל המערכות כולן היא תפארת. המלך אמור לנצח בכל ההתמודדויות הפנימיות והחיצוניות מצד אחד, ומצד שני לתת מקום לאחרים ולפרגן ולהודות. המלך הראוי מהווה נקודת משען להישען עליה, כמו יסוד של בניין, והוא פועל במציאות ומשנה אותה באופן פורה, ולא רק יושב על כיסא ונהנה מן השררה.
אם כך, אם נקרין את כל הספירות בעת ובעונה אחת על מסך, נקבל תמונה של מלך. ולכן ספירת המלכות "לית לה מגרמה כלום", כדברי הזוהר. היא עצמה איננה ולא כלום. היא פשוט חיבור של כל הספירות שקדמו לה – למציאות אחת הרמונית, קוהרנטית ושלמה.
אך לא זהו סוד המלכות.
סוד המלכות הוא בנשיאת ההפכים וההגדרות השונות. מלך פורץ גדר, המלך האמיתי הוא מי שיודע לעשות דבר והיפוכו, לעיתים בעת ובעונה אחת. זוהי מלכות. שום הגבלה לא מגבילה את המלך, הוא חופשי לגמרי, ויש לו היכולת לעבור ממידה אחת לאחרת למרות שהן לכאורה סותרות זו לזו. כך יש יכולת למלך לנהוג בשיא הפאר וההדר, להוביל ולהכריע, ובה בעת להיות שפל וענו בתוכו, בוכה מצער על כך שהוא צריך להשתמש בשררה. כך יש למלך את היכולת לעשות משפט – שנובע מן הגבורות – ובה בעת להכין את החסדים שיתמכו במי שיצא חייב מן המשפט עצמו.
זוהי מלכות – נשיאת ההפכים הזו. אפילו הסלנג העממי קורא 'מלך' למי שעובר על החוקים של עצמו… "שומע, הפקח נתן לי דו"ח, אבל אז החליט לבטל לי אותו אפילו שזה היה מוצדק. איזה מלך…"
כאמור, ספירת המלכות לית לה מגרמה כלום, ופנימיות המלכות היא השפלות. כשהאדם מרגיש שמעצמו אין לו כלום, הוא לא מחויב לשום 'פוזה' כזו או אחרת, גם לא חיובית, אלא הוא כל העת מחפש לעשות את רצון ה', וממילא אפשר שיצטרך לעשות דבר והיפוכו, ולעיתים בעת ובעונה אחת. זוהי מלכות, שבעצם מספרת את סיפורו של המלך הגדול – בורא העולם שהוא מקור נשיאת ההפכים, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ומלחמה, והאור האלוקי הזה עובר דרך האדם המתדמה למלך.
הדמות של ספירת המלכות היא דוד המלך, שכל כולו נושא הפכים. לא רק התואר שניתן לו "עדינו העצני" – המתאר שתי תנועות הפוכות, עדינות וקשיחות, אך בכל אופן בזמנים שונים: זה בזמן היציאה לקרב וזה בזמן לימוד התורה, אלא יותר מכך: בעת ובעונה אחת דוד יודע להיות גם פעיל – נצח, וגם סביל – הוד. כך כאשר הוא מכריע לברוח מפני אבשלום בנו, בהיותו יוזם ופעיל ומקדים רפואה למכה, הרי כשהוא רואה במהלך אותה בריחה את ארון ברית ה' שהובא אליו על ידי צדוק הכהן הוא עובר בעת ובעונה אחת לספירת ההוד – תכלית התמימות והביטול – ומבקש שישיבו את הארון חזרה לירושלים. "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק: הָשֵב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר. אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' – וֶהֱשִבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ – הִנְנִי, יַעֲשֶה לִּי כַּאֲשֶר טוֹב בְּעֵינָיו"…
דוד יכול להוביל את ארון ברית ה' לעיר דוד בשמחה כמלך, ובאותה עת לרקוד ולפזז לפניו "כאחד הריקים", והפיזוז הזה הוא פירוק הפוזה. דוד לא מחויב לשום תנועה אלא למה שנדרש ממנו כעובד ה'. לכן הוא יכול להיות מכובד ונקלה בעת בעונה אחת, כפי שהתלוננה כלפיו מיכל – שלא מצליחה להבין את נשיאת ההפכים הזו – אך דוד עונה לה "ונקלותי עוד מזאת". הלואי שהייתי מצליח להיות עוד יותר קל־תנועה ביכולת החילוף הזו. ו"זאת" כידוע ליודעי הסוד היא מילה הרומזת לספירת המלכות.
אמנם, זו באמת שאלה גדולה: מדוע ילכו אנשים אחרי מלך, שמטבע הדברים גם יכול לכפות אותם לעשות דברים נגד רצונם. והתשובה: באמת, אם המלך מונע מ"כבוד מלכים", אז יתקיים בו "כבוד מלכים חקור דבר". חוקרים אותו ובודקים כל העת האם הכבוד שהוא מקבל מוצדק או לא; אך אם המלך כולו שפלות – הוא מרגיש בתוכו כלל לא ראוי; מי הוא שישרור וישלוט על אחרים – ולמרות שפלות פנימית זו הוא מולך כלפי חוץ בעוז וגבורה, הרי שהעם שם לב לפנימיות כוונתו, והכל מבינים שאין כאן השתררות אלא מילוי שליחות שכולה אין לה מעצמה כלום, והענווה הזו מדבקת ומחברת. ואז "כבוד אלוקים הסתר דבר". כשהמלך מבקש כבוד פנימי ואמיתי, הוא מסתיר בתוכו שפלות גדולה.
כך הרי מסופר על רבי ישראל מרוז'ין שהיה נוהג מנהגי מלכות בעצמו וכל אורחותיו לוו בעשירות מופלגת, עד שאפילו נעליו היו עשויות מעור משובח והשרוכים שעליהן היו חוטי זהב. אך פעם אחת כשהלך בשלג ראו אחריו עקבות כתמי דם בצורת כפות רגליו, ואז הבינו שהנעליים אכן מפוארות היו – אך ללא סוליות. פאר חיצוני – ושפלות פנימית עד זוב דם על כך שנאלץ לנהוג בפאר.
היכולת לנוע על פני המידות הסותרות זו את זו – ולא רק משלימות – היא המלכות. להיות עז כנמר – וגם רץ כצבי, שמרוצתו היא בדרך ההפוכה מן העזות. להיות קל כנשר – אך גיבור כארי שדווקא הולך בכבדות וביטחון ולא מתנועע בקלות. כל התנועות ההפוכות הללו, כאשר הן פועלות יחד ומוקרנות על מסך חיינו, הן הן התמונה של המלך ושל ספירת המלכות.
המלכות היא כלי מלא שפלות המאפשר לכל הכוחות להתגלות דרכו ולפעול בהרמוניה מלאה ושלמה.
*
בכך תם מסענו לביאור משמעותן של הספירות בחיי הנפש. רק נזכיר שהעבודה על שבע המידות התחתונות היא שפותחת בפנינו בחג השבועות את שערי שלוש המידות העליונות – חכמה בינה ודעת בלימוד התורה. בחג השבועות זוכים אנו לקבל תורה, את חכמתה בינתה ודעתה, וברגע אחד נקי ומיוחד בקריאת עשרת הדברות שבהם כת"ר (תר"ך) אותיות נוגעים אנו בספירת הכתר, האין, האינסוף.
שנזכה.
