בס"ד

במוצאי השבת יצטרפו האשכנזים לאחיהם הספרדים וכולם יחד יאמרו את תפילת הסליחות. ימי הסליחות מציבים אותנו בהילוך גבוה מאוד של ההכנות לימים הנוראים. בקשת הסליחה מכוונת לכך שה' ידון אותנו לחסד, וייתן לנו שנה טובה ומתוקה בלי להחשיב לנו את הדברים הלא־טובים שעשינו.
ה' הוא א־ל רחום וחנון שנותן לנו פתח לחזור בתשובה, אבל צריך לחזור. והחזרה בתשובה ביסודה היא ברגע אחד: "בשעתא חדש וברגעא חדא", אבל היא גם תהליך של בישול איטי שמתרחש בקרבנו ובעולמות ממעל בכל הימים האלו, ימי אלול, ימי הסליחות והימים הנוראים.

אין צדק, רק צדקה
משפט הפתיחה של הסליחות הוא "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים". לך ה' הצדקה, קודם כל אתה צודק. אצלך הכל נכון ומבורר וכל הצדק הזה הוא רק טוב לכולנו, אבל הצדק איננו מספיק. לפי הצדק אנחנו צריכים להיענש על הדברים הלא־טובים שעשינו ולכן אנחנו מודיעים־מתחננים ש"לך ה' הצדקה". צדקה היא גם כשלא מגיע. צדקה ניתנת לא בגלל ובעקבות מעשי המקבל אלא בגלל הלב הרחום של הנותן. לנו אין כלים לצדקה הזו, אנחנו פגמנו ונשארנו עם בושות: "לנו בושת הפנים". אנחנו על הפנים.
גם על הדברים הטובים שעשינו השנה לא מגיע לנו כלום. השכר על עבודת ה' זהו חוק שהוא עצמו קבע בחסדו, כפי שמפורש בפסוק "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". בעומק, "אם צדקת – מה תתן לו?". הקדוש ברוך הוא גבוה מכל הגבהים ויכול לדרוש מאיתנו לעשות טוב בלי לשלם לנו על כך, אך בצדקתו חקק שיהיה לנו כל טוב בגשמיות וברוחניות על מעשינו הטובים. גם ה"צדק" הזה, שכביכול כן מגיע לנו על הדברים הטובים שלנו, הוא צדקה.

זה לא עסק
בושת הפנים באה לנו, בפשטות, מהדברים הלא־טובים שעשינו, אך על־פי הפנימיות, "בושת הפנים" איננה רק ביטוי לדברים שליליים אלא הכוונה דווקא לפנים היפות שלנו, שגורמות לנו לקבל את הצדקה. הבושה העדינה היא ה"כלי" שבתוכו יכולה לחול ברכת ה', מחילתו וצדקתו.
אנחנו בטלים אליך, ה', ומבינים עד כמה אנחנו לא מבינים אותך. מבינים עד כמה אנחנו רחוקים ממך, ודווקא בגלל זה מתחננים אליך לצדקה. הקשר בינינו לבין ה' בא באמצעות הביטול והבושה הפנימית שלנו, רק כך אנחנו מגיעים עד אליו ממש ולא נתקעים בדרך, בצינורות השפע שבהם פגמנו.
זהו גם סוד המילים הדומות שנאמרות אף הן בסליחות: "פנים אין לנו פניך לחלות, צדקה לך לבד נבקש". לא רק שאנו מבקשים צדקה, אלא מבקשים אותה "לך לבד". שהצדקה תגיע רק ממך בעצמך. אין לנו כוח ואין לנו חשק למתווכים בדרך, לא רוצים עסק עם אף אחד, זה לא מתאים לנו כבני מלכים… הדרך לבקשה כזו היא כשאנו מרגישים באמת ש"אין לנו פנים", שאין לנו ישות עצמית, רק אז אנחנו מסוגלים להתאחד אתך לבד.
עם רגשות כאלו אנחנו יכולים לקבל את פני ה' לשנה חדשה ומתוקה. אנו מחדשים ומרעננים את הקשר העמוק והישן כל־כך בינינו ובינו: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן