אם לאורך התפילה אנחנו מעפילים ב"סולם מוצב ארצה" הרי שבתפילת שמונה עשרה ראשנו מגיע השמימה. הגענו לעולם האצילות, הגבוה ביותר, ובו מתגלים גם הרבדים העמוקים ביותר בנפש שלנו, בחינות ה"חיה" וה"יחידה".
בתפילת העמידה מתקיים מפגש ישיר ובלתי נתפס בין הבורא לנברא, הקדוש ברוך הוא מעמיד אותנו אצלו ("אצילות") ואנחנו בדביקות מוחלטת ושקטה. לאחר הרעש והאש, ההתלהבות וההתלהטות של פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה, מגיע "קול דממה דקה", אז היא ההתגלות של הקדוש ברוך הוא, "תמן קאתי מלכא" (שם מגיע המלך), בשקט מוחלט.
תפילת לחש
לאחר הריצה אל תוך הארמון, אנחנו עומדים בפתח חדרו האישי של המלך, אוחזים בידית ורועדים מהתרגשות. עם כניסתנו לתפילת שמונה עשרה אנחנו מבקשים "ה' שפתי תפתח"! בקושי אנחנו מסוגלים לפתוח את הפה. מתחילת התפילה דיברנו בלי סוף, ופתאום "וה' בהיכל קודשו, הס מפניו כל הארץ".
בשונה משאר התפילה, שמונה עשרה נאמרת בלחש, "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". בעמידה מול ה' אין מקום להרעיש ולהתלהב בחיצוניות. ואפילו בפנים, בתוך הלב, הגלים שקטים.
תפילת עמידה
תפילת שמונה עשרה היא תפילת העמידה. זו התפילה היחידה שצריך לעמוד בה ברגליים צמודות אחת לשנייה, "רגל ישרה", כי זו עמידה המראה על ביטול. העמידה היא מהותה של התפילה, עמידה במשמעות של עצירה מוחלטת של כל העולם אל מול ה'.
זו גם התפילה היחידה שנדרש בה להסתכל בסידור פנימה מתחילה ועד סוף או לחילופין לעצום עיניים. אנחנו ישירות מול המלך, וגם כורעים ומשתחווים, הגוף שלנו מראה בפועל את ביטולו אל ה'.
יראה עילאה
המפגש הזה לא בכוחנו ולא ביכולתנו אלא מתנת א־ל למי שטרח בתפילתו עד כאן, בבחינת "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". את עיקר העבודה והעמל השקענו בפסוקי דזמרה ובקריאת שמע וברכותיה, בהם השכל והלב עבדו קשה, כעת אנחנו מקבלים דביקות, מתנה אלוקית.
למעשה בתפילה ישנם שלושה מצבי נפש: א. יראה תתאה, היא הקבלת עול מלכות שמים שבתחילת התפילה. ב. אהבה על שלל גווניה, היא עיקר עבודת התפילה גם מבחינת החשיבות וגם מבחינת הזמן ואורך קטעי התפילה העוסקים בה – פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה. ג. יראה עילאה, היא הביטול המוחלט כלפי ה' שמתגלה בתפילת שמונה עשרה. כאן אנחנו בקודש הקודשים ורגשות האדם אינם תופסות מקום אלא רק ה', אין עוד מלבדו, אין רגשות ואין שכל, ה' מעל הכל ואנחנו בטלים אליו ודבוקים בו בעצם הוויתנו ונקודת חיינו.
אפילו המלך ואפילו נחש
במשנה נאמר על תפילת שמונה עשרה ש"אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". אין זה רק דין בנוגע להתנהגות בשמונה עשרה, אלא ביטוי של תנועת נפש של המתפלל. הוא נמצא בדביקות כזו שלא מלך בשר ודם ואף לא נחש יכולים להפסיקו. האדם המתפלל שמונה עשרה לא אמור להבחין בדברים כאלו באמצע שמונה עשרה ובטח שלא בדברים קטנים פחותים מאלו.