בס"ד

החול שהתמלא בקדושה – מזכרת מגוש קטיף במלאות 12 שנים לגירוש

החול שהתמלא בקדושה – מזכרת מגוש קטיף במלאות 12 שנים לגירוש

מהרגע הראשון שהגענו לגוש קטיף, היה ברור לכולם שלא כסף הוא המניע והמנוע, אלא חלוציות, ערכים, עשייה, יישוב הארץ, או במילים אחרות – קיום התורה ומצוותיה. כל האווירה בגוש קטיף הייתה כזו, מההתחלה ועד לרגע האחרון עליה. הקדושה מילאה את החול, תרתי משמע. גם החילונים שבינינו הרגישו בנוח ליד הקדושה שהייתה שם – במוסדות החינוך הרבים, בחסד הרב שמילא את האוויר והאווירה, בקשרי אנוש טובים בין כולם. לא היו מעמדות, כולם למען כולם, עושים הכל יחד.
שני תחומים מרכזיים היו בגוש קטיף, ובהם הושקע מאמץ גדול. הראשון הוא החקלאות, שהיה האמצעי להפרחת השממה הפיזית וחזרת עם ישראל לארצו, והיווה מקור פרנסה מרכזי, והשני היה החינוך, שמטרתו העשרת דור העתיד בתורה ובחכמה, העשייה הרוחנית, וגם הוא הפך עם הזמן למקור פרנסה עיקרי בגוש.
למרות שמבחינה מספרית החקלאות פרנסה רק כשליש מתושבי האזור, התחושה הכללית הייתה שכולנו חקלאים, אם בגלל הנוף המלא חממות, התוצרת החקלאית שהגיעה לכל פינה, שמות היישובים הקשורים כולם לחקלאות ומאפייניה, ואפילו בגלל הרעש שעשו החקלאים בכל מקום… זה היה נוכח בכל פינה. היה זה שילוב של חקלאות ואמונה, חקלאות מחדשת ומתחדשת על פי התורה, חקלאות בה החקלאי מתפלל וזורע, מאמין ושותל. חקלאות הגואלת את הארץ משממונה הפיזי והרוחני כאחד. לכן העבודה בחממות הפכה עם הזמן לא רק מקור פרנסה אלא אימון באהבת הארץ ובאהבת הבורא גם יחד, אימון אשר