לא מזמן הוזמנתי ל'חנוכת הבית' של חבר קרוב. היה ממש שמח. קביעת מזוזה. פרקי הודיה וריקודים מכל הלב. האווירה היתה ספוגה בתחושה של הכרת הטוב, ובצדק. לא כל אחד זוכה להרחיב את משכנו, בוודאי בתקופה בה המצב הכלכלי מאתגר, מה שהופך את רכישת הדירה למשימה לא פשוטה.
בעקבות חנוכת הבית יצא לי להרהר על אודות ה'חגיגות' בהן אנו נוטלים חלק. התבוננות זריזה בשמחות הנחוגות מגלה שרובן נעות סביב אירועים שכבר התרחשו כדוגמת חתונות, בריתות, סיום מסכת, סיום תואר, וכן על זה הדרך. הכרת הטוב היא מידה יסודית בנפש, ולכן בהחלט יש מקום להודות על אירועים שהתרחשו בעבר.
בפסקה מרתקת הקשורה ליום הכיפורים מחדש ה'שם משמואל' שבצד החשיבות הגדולה שיש בהכרת טובה על אירועי העבר, ישנה חשיבות עלינוה להודות ולשמוח לעיתים גם על מאורע שעוד לא התרחש. בכך הוא מבאר את המעלה הגדולה שיש באכילה בערב יום הכיפורים, ובעקבותיו נלך גם אנו.
הכנה משונה
הגמרא במסכת יומא מלמדת אותנו הלכה מחודשת והיא שיש עניין מיוחד לאכול בערב יום הכיפורים, בתשיעי לחודש, עד כדי כך ש"כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". ההלכה המחייבת אכילה בערב יום הכיפורים מפתיעה היא. ביום הכיפורים אנחנו מצווים בחמישה איסורים – אכילה ושתיה (שנספרים כאחד), סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה – שמטרתם להרחיק אותנו מעיסוק בגוף ובצרכיו החומריים לטובת ריכוז מאמץ בצרכי הנשמה. הימנעות זו מצרכי הגוף מאפשרת לנו להידמות למלאכי השרת ליום אחד בשנה. לאור זאת, ניתן היה לחשוב שההכנה היותר ראויה ליום הכיפורים תהיה הכנה רוחנית רוויה בתשובה ובחרטה עמוקה. איך משתלבת אכילה מרובה בהכנות לקראת יום כה נשגב ועוד תופסת את החלק המרכזי שבהן? תמיהה זו אף גוברת למקרא ההלכה שאכילה ושתיה בערב יום כיפור עדיפות אפילו על לימוד תורה.
טעמים רבים נאמרו בעניינה של האכילה בערב יום הכיפורים. לדוגמה, בספרו 'שערי תשובה' (שער ד סימן ט) מביא רבנו יונה כיוון לפשר מצוות האכילה בערב יום הכיפורים. לדעתו יום הכיפורים הוא יום טוב ומשמח! ביום הכיפורים אנחנו מצליחים להיפטר מהלכלוכים ומהחטאים שהעיקו על נפשנו. ביום זה 'מתכבסים' עוונותינו, ורוח של כפרה וטהרה עוטפת את העולם, בחסד ה' עלינו. ביום זה אנו מתנקים ומתיישרים, מצליחים בסייעתא דשמיא להתחדש ולשוב אל המקור האלוקי. ביום טוב שכזה, מסביר רבנו יונה, היה ראוי שנערוך סעודת מצווה, כמו בשאר חגי ישראל, מתוך שבח והודאה לבורא על כל אשר גמלנו. אלא שמצוות ה' מונעת מאתנו את האכילה בעיצומו של יום, ולכן אנו מצווים לקיים את סעודת המצווה יום קודם. לפי רבנו יונה, האכילה בערב יום הכיפורים מהווה תחליף מוקדם לסעודת המצווה של יום הכיפורים, והיא משמשת למעשה כסעודת תשלומין.
על הסבר זה של רבנו יונה מקשה ה'שם משמואל'. המושג 'תשלומין', כך הוא אומר, מתאים יותר לפעולה שנעשית אחרי המועד המקורי ולא לפני. כך אנו מוצאים בעניין תפילת תשלומין, למשל, אותה מתפלל אדם רק לאחר שהפסיד את התפילה המקורית.
על מפתן ההיכל
לפיכך מציע ה'שם משמואל' הסבר משלו, נפלא ממש, בהשראת פסוקים ממזמור מ"ה בתהילים. מזמור זה נכתב לכבודו של מלך (שהוא משל לקב"ה או לתורה, עי' במפרשים על אתר), ומוזכרות בו תחושותיהן הנשגבות של בנות שעומדות להיכנס פנימה, אל היכל המלך: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ. תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ" (פס' יד-טז). לא כל אחד זוכה למעמד מיוחד שכזה. אפשר לעצום עיניים ולדמיין את קריאות הגיל והשמחה המלוות את הבנות הנרגשות. השמחה הגדולה והאושר המתפרץ בהחלט מתקבלים על הדעת. ה'שם משמואל' מפנה את תשומת לבנו לעובדה שהשמחה מוזכרת רק בחלק הראשון של הפסוק, עת נערכות הבנות לקראת המפגש. כשהן באות כבר פנימה, סביר להניח שפניהן מרצינות נוכח המעמד המרומם, ואווירה של יראת כבוד מדריכה את צעדיהן.
פסוקים אלה הם המודל, אומר ה'שם משמואל', לעבודת יום הכיפורים המורחבת. ביום הכיפורים אנחנו עוברים דירה למשכנו של המלך. במשך יום זה אנחנו זוכים לשהות ממושכת בהיכלו. ביום זה זוכים ישראל לזכות עצומה השמורה רק להם, הלא היא כניסה לתוך היכלו של מלך העולם. עצם המפגש המיוחד עם המלך משנה אותם ללא היכר. על פי ה'שם משמואל' זוהי הסיבה לחובת האכילה בערב יום הכיפורים. אכילה זו היא ביטוי מוחשי לשמחה שממלאת את עם ישראל נוכח הזכות הגדולה לה יזכו ביום המחרת. מחר, בעת המפגש עם המלך, לא יהיה מקום לגילויי שמחה, שכן באופן טבעי אווירה נוראת הוד תמלא את הלבבות, ולכן דווקא כעת, טרם המפגש עצמו, זה הזמן המתאים ביותר לבטא אותה. ובלשונו של השם משמואל: "השמחה שייכת רק מקודם על הובלה להיכל מלך, שישים כל איש אל לבו שלמחר יעמוד לפני מלך הכבוד כמלאך, והוא מכין את לבבו ליום המחרת, כענין הכתוב "תובלנה בשמחות וגיל", וההובלה היא בערב יום הכיפורים על כן שייכת אז השמחה".
האכילה בערב יום הכיפורים שופכת אור לא רק על יום הכיפורים עצמו, אלא על כלל הימים הנוראים. ה' חפץ בקרבתנו אליו ולכן הכין עבורנו ימים המסוגלים לסייע לנו לזכך את מעשינו ולדייק את מחשבותינו. זיכוך המעשים ודיוק המחשבות אינם קלים כלל ועיקר, אבל לחשיבותם אין שיעור. עלינו להעריך ימים אלו, לנצל אותם ולשמוח בהם עד מאוד.
ואולי, מעתה, נשתדל לשמוח ולהודות לה', לא רק בעת חנוכת הבית אלא גם כמה רגעים לפני תחילת השיפוצים…
