מוצאי שבת פרשת תזריע־מצורע, אנחנו מתארחים בקרוואן החדש של משפחת וסרטייל בשאנור. הערב, ב' באייר, חל יום הולדתו של אדמו"ר מהר"ש – רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר הרביעי של שושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. אב המשפחה, זאב, חוזר מתפילת ערבית, ולפני ההבדלה הוא נזכר במעשה שהתרחש במקום הזה לפני למעלה מעשרים שנה, וקשור לתאריך המיוחד.
אחד הניגונים המפורסמים בחסידות חב"ד, אותו הלחין הרבי המהר"ש, נקרא 'לכתחילה אריבער', ובין השאר מנוגן באופן מיוחד ביום הולדתו – ב' אייר. הניגון הזה עולה בזכרונם של זאב ורעייתו טלי בדיוק בתאריך הזה, היום המיוחס לניגון 'לכתחילה אריבער', בתור הניגון שסלל את הדרך של שניהם לשאנור, אי־אז לפני 22 שנה, כשהיו זוג אברכים בישיבת רמת גן.
היישוב שאנור היה אז מובלעת יהודית זעירה בלב אזור מלא בכפרים ערביים עוינים. כפר האומנים יוצאי ברית המועצות ששכן במצודה בלב שאנור הידלדל, גם האחיזה של הגרעין החב"די במקום היתה קשה ומאתגרת מאוד. קבוצת פעילי התיישבות החלה לגבש גרעין משפחות צעירות שיגיע להתיישב על הגבעה בעמק היפהפה, אבל הגיוס לא היה קל. כדי להגיע לשאנור היה צריך לנסוע דרך הכפר העוין סילת א־דאהר, נסיעה לא סימפטית בלשון המעטה.
טלי יושבת עכשיו על המזרונים שמאלתרים פינת ישיבה בקרוון החדש שלהם, ומספרת: "זה היה בחנוכה תשס"ד. נסענו כמה אברכים מישיבת רמת גן לשאנור, לבקר שם בפעם הראשונה ואולי לחשוב על האפשרות של הצטרפות לגרעין. הדרך לשם הייתה מפחידה. נסענו באוטובוס, ואני ואברכיות נוספות היינו בחששות כל הנסיעה דרך הכפר. באותם רגעים היה לי קשה לחשוב שאעבור לגור בשאנור, ואולי זה יסתיים בביקור אחד וזהו".
אבל אז התקיימה התוועדות בבית הכנסת של שאנור, שהתמקם במסגד הישן שניצב במקום. בחורי ואברכי הישיבה התיישבו שם עם ראש הישיבה, הרב יהושע שפירא, שהחל תוך כדי הדברים לנגן את "לכתחילה אריבער". טלי ושאר נשות האברכים, יחד עם הרבנית נעמי שפירא שהצטרפה להתוועדות, שמעו את הניגון מעזרת הנשים. "לא הכרתי את הניגון", מספרת טלי, "אבל הרבנית נעמי שפירא שישבה לידי הסבירה לי שהביטוי של אדמו"ר מהר"ש "לכתחילה אריבער", פירושו להתגבר על המכשולים וההתמודדויות בדרך של דילוג וקפיצה קדימה, במקום להסתבך עם הבעיה".
המשמעות הזו של הניגון, בעיתוי ובמקום הזה, עוררה אצל טלי נקודת חיזוק שהפכה להחלטה דרמטית: "באותו זמן חשבנו כבר על מעבר לשאנור, שהיה נקודה יהודית קטנה ורחוקה בין שטחי A, אבל היה קשה לי להחליט שאנחנו הולכים על זה. ה'לכתחילה אריבער' של ההתוועדות שכנע אותי לקפוץ קדימה. בדיוק כמו שהרבנית הסבירה, גם כאן – עם כל הקשיים וההתמודדויות שיהיו לנו במעבר לשאנור, אנחנו קופצים, מדלגים ומתקדמים עם ההחלטה הזו".
בני הזוג נשארו לגור בשאנור, וטלי היתה לגננת במעון הקטן שנפתח. אבל שנה וחצי לאחר מכן הם נעקרו משם יחד עם שאר חלוצי שאנור, וחזרו למשך תקופה לישיבת רמת גן. חלפו שנים, בני הזוג זכו להקים משפחה ענפה, בנו את ביתם ביצהר ועסקו בחינוך ילדי ישראל.
לפני מספר חודשים קרא הקול – הנסיבות מתחילות לאפשר, וחלום השיבה שמעולם לא נגוז מתחיל לקרום עור וגידים. גרעין מגורשי שאנור קרא למי מהמשפחות שרוצה לשוב ולעלות לקרקע – להירשם. משפחת וסרטייל, על אחד עשר ילדיה, התייצבה לאתגר ובשבת שעברה נכנסה אל הקרוון החדש שיהווה את ביתם הזמני במקום. "עברנו את הגירוש, ואחרי 20 שנה אנחנו זוכים היום לחזור לשאנור", מסכמת טלי, וסוגרת מעגל של ניגון: "והנה בדיוק הערב, חוזר בעלי מהתפילה ומספר שהיום חל יום הולדת אדמו"ר מהר"ש, ואומר לי: 'זה האדמו"ר שאת הניגון שלו למדת בפעם הראשונה שהיית בשאנור, והביא אותך לכאן'. ביום הזה, של לכתחילה אריבער, אנחנו קופצים שוב למים וחוזרים לשאנור".
