מרדכי היהודי – הרבה מסופר אודותיו בגמרא ובמדרש. על היותו תלמיד חכם מיושבי הסנהדרין, על הקשר המוקדם שהיה לו עם המן, על כך ששימש במשתה של אחשוורוש ועוד. אולם, המגילה בשתי מילים בלבד מתמצת לנו את כל דמותו – "אִישׁ יְהוּדִי". מרדכי אמנם משבט בנימין ובעצם הוא 'איש ימיני' אבל באישיותו במעשיו ובמחשבותיו כל כולו 'איש יהודי'. אסתר המלכה היא גם יהודייה ויש עוד יהודים אחרים בממלכה, אבל מרדכי הוא 'האיש היהודי' בה' הידיעה. הפסוקים השזורים במגילה אודות מרדכי היהודי עוזרים לנו לאפיין את דמותו של 'האיש היהודי' בהנהגות ומעשים, להפוך אותה מדמות של יהודי מסוים לדמות האיש היהודי, הקיים בכל דור ודור, לאורו חונכנו אנו, ומחנכים גם אנו את הדורות הבאים. נעמוד על שבעה מאפיינים המתגלים לנו במגילה.
- 'דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ' – "אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה…". יהודי בכל מקום בעולם איננו שוכח את המקום ממנו בא, מירושלים. הזיכרון של היהודי ארוך טווח, גם עם עברו דורות על גבי דורות של גולה – הוא עדיין איש יהודי שבא מירושלים. הלב נמצא תמיד בירושלים – לבי במזרח.
- ב. 'בן של…' – "בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי". יהודי הוא תמיד 'בן של'. האיש היהודי שייך למשפחה אחת גדולה הקשורה בעבותות דור אחר דור למסורת האבות, שאיננה רק יחוס ביולוגי, אלא בעיקר צינור דרכו זורמת היהדות כולה.
- ג. 'עולם חסד יבנה' – "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". האיש היהודי יודע לעמוד לצד אחיו הנזקקים לסעד רוחני וגשמי, גם במצבים הקשים ביותר בונים עולם בחסד.
- ד. 'וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ' – "וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". השער הוא מקום המשפט, אבל השער הוא המעבר מ'הכאן והעכשיו' אל העתיד שאליו צופים ומצפים. האיש היהודי תמיד יושב בשער – בשער לשלב הבא של חייו ומצפה לישועה.
- ה. 'אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ' – "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן אולם מרדכי לא כורע ולא משתחווה ולאו דווקא להמן. האיש היהודי יודע שלא להשתחוות. לא להשתחוות לכל דבר גשמי חדש ונוצץ, וגם לא לכל רעיון או אידיאולוגיה שזה מכבר צץ לו ומיד החברה הסובבת אותו רצה ורוצה להשתחוות לו. הכוח שהאיש היהודי שואב מהמקורות העמוקים אליהם הוא מחובר, משאיר אותו נטוע איתן ויציב נגד כל הרוחות הרעות השונות הקוראות לעולם להשתחוות להם. "לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ…" (אבות פרק ג משנה ז).
- 'דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי' – "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר". האיש היהודי בוחר בדרך של אמונה. אמונה בטוב ה', אמונה שהרווח וההצלה מאת ה' יגיעו בדרך זו או בדרך אחרת, ולנו ניתנת ההזדמנות להיות שותפים בהבאת הטוב לכל המציאות סביבנו.
- עַיִן טוֹבָה – "דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ". האיש היהודי דורש את הטוב ומחפש להיטיב. רואה בתפקיד ובמקום שה' הציב אותו כלי ואמצעי כדי לממש את הרצון האלוקי להיטיב לבניו.
"עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ…" (אבות פרק ה משנה יט).
עין טובה – שהיה שמח בטובתן של בריות ומהנה אותם מנכסיו (מגן אבות לרשב"ץ שם).
"בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי".
