להיות יהודי זה להיות שמש.
זה לדעת שיש לך תפקיד ייחודי בעולם,
ואם לא תעשה אותו – אין מי שיעשה אותו במקומך.
זה לזכור כל הזמן שיש בך אור כל כך נפלא
שאתה פשוט לא מסוגל לשמור אותו רק לעצמך.
זה להבין שיש בך אש שאם תחלוק אותה עם אחרים –
הנר שלך לא יחסר במאומה, אבל האור שבעולם יוכפל ויתרבה.
להיות יהודי זה להיות שמש.
אחד כזה שמוכן להיאבק בחושך, בקור וברוחות המנשבות,
ומאמין בכל לבו שגם שם אפשר להדליק אור גדול,
ואדרבה – אור שדולק באפלה משמעותי הרבה יותר ונראה למרחקים.
להיות מורה זה להיות שמש.
זה להתעסק כל הזמן בלהדליק אחרים,
בלי לבזבז שניה על שאלות כמו –
'מה יוצא לי מזה?!' ו'יודעים להעריך את ההשקעה שלי?!'
להיות מורה זה להיות שמש.
זה לחפש דרכים חדשות ויצירתיות להעביר את האש שלך הלאה
ולהזכיר לעצמך ברגעי הקושי שגם השובב הקטן ש'משגע' אותך כרגע
מסוגל להפוך יום אחד לנר יפהפה שידליק בעצמו הרבה אחרים.
להיות מורה זה להיות שמש.
זה לדעת שאם הנר שלפניך לא נדלק בפעם הראשונה
כנראה הפתילה שלו הסתבכה קצת ושקעה בשעווה
אבל היא לא נעלמה!
היא עדיין מסתתרת שם בפנים ומתחננת שיגאלו אותה.
אם רק תתאזר בסבלנות ותמשיך לחמם ולהאיר אותה
השעווה תימס והיא תבער בגוון יפה וייחודי שכמותו לא נראה עוד
מעולם.
להיות הורֶה זה להיות שמש.
זה להאמין שבתוך כל ילד יש פך קטן של שמן,
טהור וצלול שאותו לא ניתן לעולם לטמא.
זה לדעת שגם אם כרגע העיניים כבויות והראש מורכן
אם תתקרב אליו והפתילה שלך תלטף בעדינות את שלו –
משהו מהאור והחום שלך בהכרח יידבק בו
והנר הדומם והקר שנדמה היה שלא ידלוק אפילו יום אחד –
יצליח לבעור ימים שלמים.
להיות הורה זה להיות שמש.
ּ זה להיות מוכן לוותר לפעמים על נוחות והנאה
ולהסכים להתכופף אל מישהו כדי להדליק אותו,
אבל אז לגלות שבזכות זה אתה עצמך –
נמצא במקום גבוה הרבה יותר.
בעולם שלנו מסתובבים הרבה נרות.
ביניהם לא מעט גפרורים – כאלו שבוערים לשניה ומיד כבים
ביניהם לפידים – שמושכים תשומת לב ועושים רעש, אבל מי שקצת
מתקרב אליהם – נכווה
וגם אינספור נרות סתמיים שדולקים שנים לעצמם מבלי לשאול אפילו
פעם אחת: "עבור מי?" ו"לשם מה?"
אבל העולם זקוק כמו אוויר לנשימה לנרות מסוג אחר.
כאלו שבאמונה, במסירות ובענווה יסכימו לומר "הנני".
להיות שַ מָ ש.
האם אתה מוכן להיות כזה?
