זכיתי לקבל שאלה דומה ממספר מפקדים וחיילים צדיקים: איך מרגישים את אלול ועשרת ימי תשובה בצבא? התשובה פשוטה: מה העניין של אלול ועשרת ימי תשובה? – להתקרב לה' יתברך ולעשות את רצונו.
האם יש מישהו שעושה את רצון ה' יתברך יותר ממפקדים וחיילים שמוסרים את נפשם 24/7?!
האם יש מישהו, כמו מפקדים וחיילים, שכל הזמן טובל במקווה הטהרה של כלל ישראל?!
האם יש מישהו כמו מפקדים וחיילים, שאוכל מעט, ישן מעט ועובד קשה בשביל פחות משלושה שקלים לשעה?!
האם יש מישהו, כמו מפקדים וחיילים, שנמצא עם חברים 24/7 ויש לו הזדמנות לקדש שם שמים בכל רגע, מרמת נתינת כפכפים למקלחת ועד לדאגה לריהוט לבית של חייל או חבר ממשפחה נזקקת?!
האם יש מקום נוסף שבו יש כל כך הרבה אהבת חינם ותיקון לחורבן הבית השני?!
האם לא ברור שלעשות תשובה זה להיות שייך לכלל, וזה רצון ה' הגדול בדורנו?
זה פשוט פלאי פלאות!
אם רק נפנים את הדברים, יהיה לנו הרבה יותר פשוט להרגיש את אלול והימים הנוראים בצבא.
בישיבה או במכינה מתחזקים בתורה ובתפילה, אבל בצבא פועלים! חיים תורה! חיים תפילה! מתוך כמה דקות של לימוד, ישר לכמה שעות של עשיית מצוות כלליות. ומצווה גוררת מצווה. מתוך כמה דקות של תפילה, ישר לירידה לשטח, לאימונים, לסיור, למארבים, למעצרים, להשלמת קורסים, למסע, לעבודת ה' אינטנסיבית.
נשאר לנו רק להפנים שאין אלול וימים נוראים יותר נעלים ומרוממים באמת, מאשר בצבא.
זה נכון שהרגש נשחק והאוירה מורגשת כרחוקה מעבודת ה', אבל יש גם עבודת ה' שלא תלויה ברגש, יש מצבים שבהם היצר הרע משתמש ברגש כדי לצער אותנו. היצר משדר לנו שקר גדול ויושב על הלב שלנו וכל הזמן חוזר ואומר שאם אנחנו לא מרגישים, אז העבודה לא שווה. צריך לדעת שזה שקר גדול מאוד, שזאת תחבולה של היצר הרע שרוצה להטעות ולבלבל אותנו. אסור לתת לו! צריכים להיות לוחמים וגיבורים בעבודת ה' יתברך.
עיקר העיקרים זה: הדעת! דעת ה'.
השכל חייב לגבור ולשים את הרגש במקום שלו. לאפס אותו. לשים לו גבולות ברורים. כי הרגש ללא הכוונת השכל, הוא הרבה יותר חיצוני ולא יציב. מתנדנד. מתפזר. שטחי. מחזיק מעמד למרחקים קצרים בלבד. פרטי ולא מתחשב.
הדעת היא פנימית. יציבה. קבועה. עמוקה. מחזיקה מעמד למרחקים ארוכים, נצחיים. כללית ומתחשבת בכל שאר האברים והמאוויים. מחושבנת. מסדרת את הכל. שמה כל דבר במקום ויודעת למדוד ולתת תפקיד אמיתי לכל.
אסיים בדבר אחרון, שעליו צריך לכתוב מאמר נפרד, אבל, באמת, אחרי שיש דעת ה' קבועה, לאורך שנים, אחרי שהדעת עשתה סדר בכל, רק אז מתחיל להתפתח רגש אמיתי, פנימי וישר שיש לו משקל וחשיבות רבה.
אחים יקרים ואהובים!
חזק ונתחזק בדעתנו את ה'. ויהי רצון שיתקיים בכולנו: "בכל דרכיך דעהו". ויש לדייק: לא כתוב "בכל דרכיך הרגישהו"… שנזכה כולנו להיות מחוברים לבית המדרש ולרבנים שלנו ולתלמידי חכמים שכל הזמן מחזקים את הדעת שלנו, ומתוך כך נזכה כולנו לדעת את ה' יתברך בכל הדרכים, בכל המקומות ובכל הזמנים.