בשבוע שעבר היה יום פטירתו של מח"ט חברון – דרור וינברג הי"ד. אלוף פיקוד המרכז סיפר בזמנו, לאחר האירוע, שהוא היה חייב להיכנס לחדר של דרור כדי לראות במה הוא היה עסוק לפני שהוא יצא ללחימה במחבלים. וכך סיפר: על השולחן היו פתוחים שני ספרים תורניים, 'אורות' ו'טל חרמון'. האלוף לא הכיר את הספרים האלו, אבל אמר שלאורך כל הדרך הוא תמיד ידע שדרור הי"ד יונק את הכוחות הפנימיים שלו ואת השקט והענווה יחד עם גבורה ומסירות נפש עצומה ממקום אחר.
כולנו זקוקים למקורות יניקה. השבת אנחנו קוראים על הניסיון של צדיק יסוד עולם – יוסף הצדיק, וחז"ל מגלים לנו שמה שהציל אותו מהחטא זה שפתאום הופיעה דמות דיוקנו של אביו לנגד עיניו. 'דמות דיוקנו' זה משהו שצריך לצוץ מולנו לפתע ברגעי ניסיון. ואנחנו צריכים דיוקן כזה, צדיקים שנהיה דבוקים בהם, נקרא עליהם ונחיה עם דמותם.
אני מאוד אוהב סיפורי צדיקים. אני מרגיש שכל סיפור שאני קורא או שומע, פשוט עושה לי מסאג' ללב. מתחשק גם לי להיות צדיק וחסיד. גם אני רוצה לזכות למידות טהורות. גם אני רוצה לזכות לקדש שם שמים ושיהיה שם שמים מתאהב על ידי.
ברוך ה' זכיתי לשרת בסדיר שלוש שנים, ולאורך כל השירות הצבאי היו איתי ספרים בתיקים, בכיסים ובווסט – חלקם בגודל רגיל וחלקם במהדורות כיס, ותמיד היה גם איזה ספר של סיפורי צדיקים: 'איש צדיק היה' או 'צדיק יסוד עולם' – הספרים הנפלאים של שמחה רז על ר' אריה לוין זצוק"ל. לאחר שסיימתי קורס מ"כים והגעתי לקו, עשיתי סיום שמח על אחד מהחלקים של "כה עשו חכמינו". אני בטוח שבעיני ה' יתברך זה לא פחות חשוב מסיום מסכת בגמרא או סיום סדר במשניות. "רחמנא ליבא בעי" – ה' רוצה את הלב שלנו, ואין מה שמעורר ומלהיב את הלב כמו ללמוד מגדולי ישראל לדורותיהם, והכי חשוב: להבין ולהפנים שאותם גדולים כבר סללו לנו את הדרך הטהורה, "מעשי אבות סימן לבנים" – מעשיהם של אבותינו, הנביאים, התנאים, האמוראים וכל גדולי הדורות, מסומנים בנו ומעוררים אותנו בכל עת לזכור מה טמון בפנימיותנו ולמה אנחנו שייכים.
אותם גדולי הדורות – דמות דיוקנם עומדת לנגד עינינו ומטהרת את מוחנו ולבבנו, ולא רק שמצילה אותנו מחטאים, אלא אף מביאה אותנו למצוות ולתוספת טהרה וחיזוק הקביעות בלימוד התורה.
שאלו פעם את ר' אריה לוין זצוק"ל: "האם אתה אחד מאותם ל"ו צדיקים שקיימים בכל דור?" אז ר' אריה חייך וענה בענוותנותו: "כן. גם אני. כן. גם אתה".
שאלוהו "למה כוונתך רבנו?", ור' אריה ענה: "אותם ל"ו צדיקים שבכל דור הם לא קבועים, הם כל הזמן מתחלפים. כל אחד מאיתנו זוכה לפעמים להיות מאותם ל"ו צדיקים".
כן. גם אנחנו מאותם ל"ו צדיקים.
גם אנחנו זוכים לפעמים בחסד ה' לפעול איזה קידוש השם גדול שגורם בשלב מאוחר יותר שדמות דיוקננו תעמוד לנגד משפחה וחברים שלנו ותציל אותם מחטאים.
לאחר שנתיים בצבא הגעתי לפלוגה ותיקה במבצעית צבר. מאוד אהבתי את החבר'ה הוותיקים, מאוד כיבדתי אותם והייתי קשוב ל'הלכות הפז"ם' של הפלוגה. זה ממש שימח אותם ולכן גם הכבוד וההערכה היו הדדיים, והרבה פעמים היו מכבדים אותי בתור צעיר להיכנס לחדר של הוותיקים ולספר להם קצת על פרשת השבוע וסיפורי צדיקים מתוך ספרים של הרב קרליבך זצ"ל.
לאחר כחודשיים בוותיקה במבצעית צבר, בדיוק ירדתי משמירה והחבר'ה הוותיקים צעקו לי: "פרץ, בוא תספר לנו סיפור". נכנסתי לחדר, ומיד ברחתי. החבר'ה לא הבינו. שאלו אותי מה קרה, ואמרתי לאחים שלי: "אני לא יכול להיכנס לחדר, יש על הקיר תמונה לא צנועה". החבר'ה צחקו ואמרו לי: "בוא פרץ, בוא. הנה, אנחנו מורידים את התמונה".
מכיוון שהרגשתי שהייתה באמת אהבה גדולה בינינו הרשיתי לעצמי להגיד להם בתוכחה נעימה שהעיניים שלנו טהורות, וככה יש לנו יכולת להסתכל על העולם ועל עם ישראל במבט יותר עמוק, פנימי, ישר וטהור. הדברים התיישבו על לב האחים שלי לפלוגה הוותיקה, והמפגשים הקטנים של סיפורי הצדיקים ודברי התורה המשיכו להתקיים בתוך החדר של הוותיקים.
חיילים יקרים ואהובים, זה רק סיפור אחד מתוך מאות ואלפי סיפורים של חברים שלנו מהצבא שדמות דיוקנם צריכה לעמוד לנגד עינינו ולתת לנו כוחות לסור מהרע ולעשות טוב ולהתעלות בטהרה.
הגיע הזמן להוציא לאור ספרון כיס של סיפורי צדיקים של חיילים חיים שמקדשים שם שמים, ואפשר ללמוד מהם דרך חיים של דבקות בה' יתברך, דבקות בתורה הקדושה, אהבת ישראל מיוחדת ומידות טהורות תוך כדי שירות צבאי.
אנא, שתפו פעולה, ושלחו סיפור. אפשר גם בעילום שם, עדיף בגילוי שם ועם מספר פלאפון כדי שנוכל להקים חבורה של חיילים עובדי ה' יתברך שכל מה שמעניין אותם באמת זה שכבוד ה' יתגלה במהרה.

מייל: [email protected]
פלאפון: 054-2127666. פרץ.
בעזרת ה' נוציא לאור ספרון כיס שיחולק בחינם לחיילי צה"ל ויוסיף טהרה וקדושה במחנה הצבאי.