בשעה טובה ומוצלחת, בשבוע שעבר התחתן אחד הבוגרים שלנו מעצמונה שזכיתי להיות בקשר אתו גם בבית המדרש לפני השירות הצבאי, גם בזמן השירות הצבאי וגם כשהוא השתחרר וחזר לתוכנית הבוגרים. כולנו יודעים שאם חתן מבקש ממך משהו, אתה משתדל לעשות כל מה שהוא רוצה. החתן ביקש שאגיע לחופה כדי לברך את אחת משבע הברכות. נעניתי בשמחה רבה. זכות גדולה עבורי.
יצאתי לדרך לנסיעה של כשעתיים. שמתי ווייז וקיבלתי את האישור שלו שאני מגיע בדיוק בזמן לחופה. באמצע הנסיעה נתקענו בפקק ברוך השם, וה"וייז" מכריז עיכוב של 12 דקות. אני מתחיל להבין שאם אני לא יורד לשוליים ועוקף את כל הפקק אני לא מגיע בזמן לחופה. אבל החתן ביקש, וחתן דומה למלך… התחלתי לדרוש לעצמי דרשות של חז"ל הקדושים: "שליחי מצווה אינם ניזוקין".
בטיפשותי, שכנעתי את עצמי וירדתי לשוליים ועקפתי עשרות ואולי מאות מכוניות. רק ממש לקראת הפנייה בסוף חיכתה לי הפתעה מיוחדת: ניידת משטרה סמויה. ברוך ה', הבנתי מיד שכאן נגמר הסיפור: אני לחופה הזאת לא מגיע בזמן! השוטרת קראה לי לעצור בצד. עצרתי. השוטרת יצאה מהניידת וביקשה רישיונות. ואני פונה אליה מתחנן: בבקשה, תרחמי עלי, אני בדרך לחתונה של תלמיד ועשיתי את כל זה כי לא רציתי לאחר לחופה. בבקשה תתחשבי בי. ברוך ה' השוטרת 'לא שמה עלי' ואפילו לא התייחסה לבקשתי. לקחה את הרישיונות והתיישבה בניידת. דיברתי עם בורא עולם חצי דקה: תודה שאתה מחנך אותי. ואז נזכרתי בפסוק: "ואולך אתכם קוממיות" ורש"י הקדוש כותב: "בקומה זקופה" – אמרתי לעצמי, אם אתה כבר מקבל דו"ח, אז תעשה גם את זה בקומה זקופה. יצאתי מהרכב והלכתי לניידת והתחלתי לברך את השוטרת: שהשם יתברך ישמח אותך. ברוכה תהיי! כל הכבוד שאת עושה את התפקיד שלך נאמנה. כן. לא אשקר ואכתוב שגם אמרתי לה שהעונש הכי גדול שלי זה שאני לא מגיע לחופה של התלמיד שלי, אז אולי קצת תקלי עלי בעונש, תורידי קצת את הקנס או את הנקודות. ברוך השם, בדיוק כמו מקודם, השוטרת לא שמה עלי ואפילו לא מתייחסת. המשכתי לברך אותה וזכיתי בקומה זקופה לקבל דו"ח של 750 ₪ ו-6 נקודות. אמרתי לה תודה רבה. שהשם יתברך יברך אותך ונכנסתי לרכב.
אבל כאן לא נגמר הסיפור. בגלל הקנס והבלבול של הדו"ח והמשטרה פספסתי את הפנייה שהייתי חייב לפנות בה והמשכתי לנסוע על פי הוראות ה"וייז" ואז יצר הרע לא מוותר, ואני אומר לעצמי, שוב פעם בטיפשותי הרבה: אם כבר קיבלת דו"ח, אז יאללה, תרד לשוליים עד גוש עציון־עד בת עין־עד החתונה ואולי תגיע. ברוך השם לא הקשבתי ליצר הרע, ופתאום, אחרי כארבעים דקות של נסיעה ופקקים אני מוצא את עצמי בדיוק באותה נקודה שהתחלתי בה את הנסיעה – אני ממש לא מאמין למראה עיניי – איך יכול להיות?! בחיים לא קרה לי דבר כזה. מתברר שבגלל שפספסתי את הפנייה, לא הייתה דרך יותר קצרה, והייתי חייב לחזור לאותו מקום. זהו. זה כבר היה שיעור עצום בהתבטלות גמורה כלפי ריבונו של עולם. שיעור שכנראה שווה 750 שקל ו-6 נקודות. איך זה נקרא אצלנו חיילים אהובים? בלת"מ לפנים. באמת אחים יקרים, זה היה בלת"מ ענק, מעל ומעבר לכל ציפייה.
אין ספק שזה היה בלתי מתוכנן מבחינתי.
אבל גם לא היה לי שום ספק שזה היה ממש מתוכנן מצד בורא עולם. השם יתברך אוהב אותי מאוד, ולכן גם זיכה אותי בתשלום הגון על טיפשות כפלה: מעשית ומחשבתית. תשלום מיידי!
"אין מקיפין בחילול השם"!
אני מתפלל על זה המון:
לא לעקוף סתם.
לא לגעת בפלאפון בזמן נהיגה.
להקשיב לתמרורים.
לציית לרמזורים.
להיות אדיב בכבישים.
לתת לאנשים להיכנס לנתיב ולעקוף אותי.
להיות הראשון שמאפשר להולכי רגל לעבור במעבר חציה.
להתאמץ לא לעבור את המהירות המותרת.
לפעמים אני באמת שואל את עצמי: האם זה הגיוני לעמוד במשימות האלה?! זה נראה שממש לא.
אבל התשובה היחידה שיש לי זה: חייבים!!!
"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" – כמה תאונות דרכים יכלו להימנע אלמלא הפלאפון הארור הזה שנותן לי הרגשה שאני חייב להיות זמין. קצת ענווה פרץ, העולם יסתדר מצוין גם בלי שתענה להודעות שעתיים. תיזהר פרץ: אתה כבר על מאה עשרים וממשיך ללחוץ על הגז… כתוב במהרש"א על מסכת בבא בתרא שדברים שבאים בכתיבת יד משאירים רושם יותר חזק על האדם, אז אולי בזכות שאני כותב לעצמי את הדברים, בעזרת השם כבר אזכה לתשובה שלמה מאהבה, אבל גם מיראה כדי לא לפגוע חס ושלום באף אחד וגם לא לקבל דו"חות!
וגם אתם חיילים אהובים שחוזרים הביתה משבועות של אימונים ופעילות מבצעית – היזהרו בדרכים! כמה זה קל לחלל שם שמים בכבישים וכמה זה פשוט מצד שני לקדש שם שמים בכבישים בנתינת זכות קדימה, בציות לתמרורים ובהגדלת ראש של עשיית חסד ונהיגה לפנים משורת הדין ללא צפצופים ובטח ובטח שללא כעס ועצבים. ברוך ה' שמחזיר שכינתו לציון ברחמים ויש פקקים אפילו בכבישים מהירים עם הרבה נתיבים, וכולם שמחים ומצפצפים. אבל לנו לא יהיה חלק עם המצפצפים, אלא רק עם המתפללים ומודים להשם יתברך: "כל עכבה לטובה". זה המסלול שבחר לי כעת בורא עולם ואני חייב וגם רוצה להתבטל לפניו ולעשות רצוני כרצונו.
סיכומו של הסיפור: הגעתי ברוך ה' לסוף החופה. כמובן שסיפרתי לכל החברים על הבלת"מ ואת המתנה של השיעור בענווה ובאמונה שעלה לי 750 ₪ ו-6 נקודות. בשביל הצחוקים, מצווה לשמח חתן וכלה ובכלל לשמח: שמתי את הדו"ח בתוך המעטפה ששמים בה צ'קים כמתנה לחתן ולכלה וכתבתי להם שיראו מה השוטרת כתבה בדו"ח למטה, בתגובת הנהג: "אני מתחנן לפניך, אני בדרך לחתונה של תלמיד…" כמובן שאשלם את הדו"ח אבל הרשיתי לעצמי לגרום להם לחייך.
אני רוצה ושמח לשלם על שיעור נוסף בעבודת ה' יתברך.