אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו. תודה רבה להשם יתברך שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.

בשבת קודש שעברה עסקנו ברגל הראשונה שמשאירה אותנו קבועים ויציבים בקשר החי עם השם יתברך: "עשה לך רב". השבת נעסוק ברגל השניה: "וקנה לך חבר".

מכיוון שאנחנו זוכים להגיע לשבת קודש מתוך חג מתן תורתנו הקדושה, אני רוצה להיעזר בדברי חז"ל הקדושים: "או חברותא או מיתותא!". ואני הקטן מוסיף: "או חבורתא (חבורה) או הידרדרותא" – כל יהודי צריך שתהיה לו חבורה לעבודת השם יתברך.

בצבא כולם מכירים את המושג: "חייל בודד" – חייל שהתגייס לצבא בלי שעומדת מאחוריו משפחה חמה שעוטפת אותו באהבה. זה יכול להיות משתי סיבות עיקריות: א. המשפחה של החייל גרה בחו"ל. ב. החייל מגיע ממשפחה חרדית שהיה לה קשה לקבל את ההחלטה של הבן להתגייס, ונוצר נתק זמני בין המשפחה לחייל.

חשוב לי לשתף אתכם בסוג שלישי של חיילים בודדים. יש לצערי עשרות אלפי חיילים בודדים כאלה. לחיילים האלה יש משפחה עוטפת וחמה בארץ. לחיילים האלה אין בעיות ת"ש. לחיילים האלה יש מלא מוטיבציה לשרת את עם ישראל באהבה ואמונה. החיילים האלה לא מרגישים שחסר להם משהו, אבל מתוך קשר חי עם חיילים רבים מאוד ב-20 השנים האחרונות, אני הקטן יכול לשתף אתכם שחייל שאין לו חבורה של חיילים עובדי השם יתברך כמוהו, או שאין לו חבורה של חברים עובדי השם מהבית, מהישיבה או מהמכינה הקדם צבאית, גם הוא חייל בודד, וזה מאוד קשה להחזיק מבחינה רוחנית לבד!!

מי שמתגייס לצבא מתוך מסגרת חברתית דתית שכל הזמן ליוותה אותו: רבנים, מחנכים, חברים, תנועת הנוער, קהילת בית הכנסת, והוא חוזר הביתה פעם בשבועיים או פעם בשלושה שבועות, ובכל השבועות האלה, בימים ובלילות, ובכל יום ויום שהוא בבסיס, במוצב, באימונים בשטח או בפעילות מבצעית הוא נמצא 24/7 סביב חבר'ה שרובם לא באים ממסגרת דתית – גם הוא נחשב חייל בודד. חשוב מאוד שתכירו את זה. מדובר על עשרות אלפי חיילים דתיים כאלה שחווים שחיקה רוחנית משמעותית, וככל שהפז"מ מתקדם, ככה השחיקה גדלה והנפשות העדינות שהתגייסו לצבא מתוך שאיפות גבוהות של חיבור לקודש ורצונות טהורים, מתחילות להרגיש שזה כמעט בלתי אפשרי להישאר באותו מצב רוחני, ואין מה לעשות, הצבא זה לא בית מדרש.

מי שמרגיש את זה עוד יותר חזק, אלו אותם חיילים שאחר כך ממשיכים מתוך טהרת ליבם לצאת לפיקוד: קורס מכי"ם ואחר כך קורס קצינים, וככל שחותמים עוד שנה קבע, ככה מרגישים עוד יותר כמה זה בלתי אפשרי להישאר חייל עובד השם יתברך עם חיות ועם טהרה ועם קביעות בלימוד תורה, ועם קשר חי ומתוק לבית המדרש ולרבנים.

כאן אני רוצה לשתף אתכם חיילים יקרים ואהובים – אחים שלי, ואני בכוונה כותב לכם בצורה חד משמעית:

יש מה לעשות!

"וקנה לך חבר"!

וקנה לך חבורה!

תורה נקנית בחבורה.

"חבר אני לכל אשר יראוך"!

וקנה לך אהבת השם.

תשמח לשלם על כל תוספת של יראת שמים טהורה.

תיזום! תיצור! תרים את עצמך דרך חבורה של חיילים כמוך שמשתוקקים לשרת בצבא מתוך עזות דקדושה וחיבור עמוק לתלמידי חכמים ואנשי מעשה שהצליחו לעשות את זה בענק ולא הצילו רק את עצמם, אלא השפיעו על כל החברים שלהם ועל כל מי שזכה לשרת איתם בצבא. זכו לקרב לבבות רבים מאוד תוך כדי השירות הצבאי שלהם, ואפילו תוך כדי היותם מפקדים וקצינים.

כן אחי היקר והאהוב. זה אפשרי, וזה אפילו די פשוט.

פשוט לשלם בכסף (=כיסופים) לכבוד להשם יתברך ולהרים בכל הזדמנות התוועדויות ואספת חברים סביב קביעות בלימוד תורה וכיבוד משמח, וככל שיש יותר כיבוד אז באופן פשוט ביותר גם יש יותר משתתפים ומאזינים לדברי האלוקים חיים שגורמים להזרמה נשמתית מופלאה לכל מי שזוכה להגיע.

כן אחי היקר והאהוב! תדאג להפעיל את הרב הצבאי של הבסיס או של החטמ"ר. תהיה בקשר עם רכזי המו"ר של הרב. תתחבר לנג"ד הכשרות. בבקשה תפנה גם אלינו לצל"ש 24/6 ותקבל מיידית את החיבור לרכז צל"ש צפון, דרום או מרכז, ובעזרת השם יתברך תקבל את כל הגיבוי שתצטרך כדי להצליח בענק במשימה הזאת למען שמו באהבה!

בדיוק בשביל זה זכיתי בסייעתא דשמיא גדולה להקים את ארגון צל"ש – צבא לשם שמים לפני כ-10 שנים. המטרה: ליצור גדודים של מאמינים שלא מספיק שלא נשחקים בצבא, אלא יוצרים חבורות חבורות של חיילים עובדי השם יתברך שפועלים בעוז ותעצומות בכל בסיס ובכל מוצב ומחברים את כל החיילים החברים שלהם לאווירה טהורה של שמחה בעבודת השם יתברך ומתחזקים ומחזקים את כולם.

אסיים במשהו שזכיתי ללמוד ב'נתיבות שלום' של האדמו"ר מסלונים. האדמו"ר כותב שלכל יהודי צריך להיות לפחות 10 יהודים שהוא דואג להם בעבודת השם יתברך ובחיזוק של יראת שמים ואהבת שמים. אני הקטן מוסיף: 10 זה ממש רק ההתחלה, כי שליח יוצר כמוהו עוד שליח, ומפיץ אור יוצר סביבו עוד מפיצי אור, והלהט וההתלהבות של ההצלחות מולידות עוד ועוד חשק. וכשאתם תרגישו כמה חבר'ה מתחזקים בזכותכם, זה פשוט הופך להתמכרות טהורה למען שמו באהבה.

חזק ונתחזק מאוד כי יש לנו אחריות, ובצבא זה בדיוק הזמן הכי טוב להצליח בענק כי הצימאון עצום, רק צריך להיות עסוקים כמה שיותר בפעילות מבצעית רוחנית וגשמית כאחד, ואז זוכים לחיות את הכלל שמובא בגמרא במסכת חולין וגם נפסק להלכה בשולחן ערוך, אבל לקחו מהכלל ההלכתי הזה גם עניין מוסרי ועמוק בנושא קירוב לבבות: "איידי דטריד למפלט – לא בלע": מי שטרוד לפלוט ולהוציא מעצמו דברי תורה וטהרה, לא יכול באותו הזמן לבלוע, לספוג ולהיפגע חלילה מדברי טומאה ואיסור.

בבקשה שתפו אותי בהצלחות שלכם.

אשריכם!!